17-06-2007, 17:35
|
|
|
חבר מתאריך: 10.05.05
הודעות: 637
|
|
תשובה ל- offerd #7
אכן, יש הבדל בין קרב התקפה ובין קרב הגנה. אבל גם בקרב ההגנה יש לפעול עפ"י עקרונות המלחמה.
כך, למשל, היה הגדוד שלך פרוס בשטח - צעד נבון של המג"ד - ואם פרוץ הקרב קיבל המג"ד פקודה לשלוח פלוגת טנקים להיכן שהוא. וכך, באחת, הפך מוני ניצני להיות מן מ"פ-על במקום מג"ד, שהרי עתה עמדו לרשותו רק פלוגת טנקים אחת ופלוגת חרמש אחת.
וכך, במקום לנהל קרב גדודי או חטיבתי שקול ומתוכנן, נשלחו הטנקים בחמת זעם לשבור את הראש מול הסאגרים. והתוצאות הטרגיות ידועות.
המצב ברמת הגולן היה גרוע אף יותר.
כידוע היה בחט' 188 שני גדודים. גדוד אחד היה פרוס במחלקות מהחרמון בצפון ועד הרוקאד הדרום. הגדוד השני היה במחנה שלו מאחור.
עם בוא הכוננות, למעלה משבועיים לפני פרוץ המלחמה, תיגבר הגדוד השני את הגדוד הפרוס בשטח, כך ששני הגדודים היו פרוסים לכל אורך החזית, מעורבבים זה בזה. נפשי פיקד במלחמה על מחלקות מגדוד ארז, ולהפך.
זו היתה טעות. אם פריסת הגדוד השני היה על המח"ט לרכז כוחות ולחלק גזרות בין שני הגדודים: גדוד אחד בגיזרה הצפונית, מרוכז באזור החרמונית - רכס הבוסטר, והגדוד השני בגיזרה הדרומית מרוכז באזור תל פארס - ג'וחדר.
אם הגעת חט' 7 לאזור היה צריך לעשות שוב חלוקת גזרות: חטיבה אחת בגיזרה הצפונית, והשניה בדרומית.
אלא שהפיקוד היה נעול על קונצפצית הרמפות - הטנקים רצים לרמפות ושם הם דופקים את האויב בקלי-קלות. לא נעשה שום נוהל קרב או נסיון לבצע בדרך אחרת, או לנהל קרב גדודי: קרב הגנה , מארב, וכו'.
אבל הרמפות היו כמובן ידועות לסורים והם החדירו- כשיכלו - כוחות במקומות שאין בהם רמפות, וממילא אין בהם כוחות שלנו.
וכך הם החדירו כוחות גדולים באזור שבין ציר כודנא (מוצב 111) וצומת רפיד. הסמג"ד שמוליק אסקרוב, שפיקד על הכח בציר כודנא שמנה 7 טנקים, פקד על המ"פ אוריאל עקביא לנוע לבדו מול הכח העצום שנהר פנימה. המ"פ סירב ואסקרוב שלף את אקדחו ואיים על אוריאל שאם הוא לא זז, הוא יורה בו.
אוריאל נכנע ונסע עם הטנק אל מותו.
עד כדי כך היינו מיואשים.
|