סופר המתח האמריקני טום קלנסי הלך לעולמו בגיל 66. כך הודיע המוציא לאור של ספריו. משפחתו אישרה את הפרטים לרשת CNN.



בין ספריו המפורסמים של קלנסי: "סכנה ברורה ומיידית" ו-"המרדף אחר אוקטובר האדום", שבהם מככב סוכן ה-CIA ג'ק ריאן, הדמות הידועה ביותר של קלנסי.



(ynet)

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

והספר שתאר את המלחמה בן נאטו לברית ורשה "סערה אדומה עולה" שהציג את כל הכלים הקונבציונלים שכיכבו בצבאות השונים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Cu1 והספר שתאר את המלחמה בן נאטו לברית ורשה "סערה אדומה עולה" שהציג את כל הכלים הקונבציונלים שכיכבו בצבאות השונים.

וכנראה הספר הטוב ביותר שהוא הוציא...

את קלאנסי גיליתי די בתחילת דרכו, והספרים הראשונים שלו היו מוצלחים ומרתקים והרגשתי שמבחינתי הוא קולע בדיוק לנושאים ולסגנון שמתאימים לי. רבים נרתעו מהסגנון הטכני ועמוס הפרטים המדוקדקים, עבורי זה היה תענוג צרוף. למרבה הצער, עם השנים הספרים שלו נהיו טרחניים ומייגעים, והסגנון הפך צדקני ומתיש - את ספריו האחרונים כבר השארתי לאחרים, אך עד היום אני נהנה מדי פעם לחזור ולקרוא את היצירות שפרסמו אותו.

תמיד שעשע אותי הסיפור/אגדה על כך שלאחר שהוציא את אחד מספריו הראשונים (אולי אפילו הראשון, "המרדף אחרי אוקטובר האדום" המעולה) דפקו על דלת ביתו סוכני FBI עם צו מעצר על חשיפת סודות בטחוניים מסווגים. לפי אותו סיפור, הוא גרר אותם באמצע הלילה לספריה העירונית שנפתחה במיוחד והציג להם את כל מקורות המידע הגלויים שלו. הוסכנים התחפפו בבושת פנים...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

הספרים שלו התאימו מצויין למתבגר סקרן בתקופה של סוף שנות ה-80'.
הרי בזמנו חומר טכני בצבא וביטחון היה רק בבטאוני חה"א, בגיליונות "מערכות" ובירחונים מקצועיים, בכרכי ג'יינס, בספרים מקצועיים וכו'- ובספרים של קלנסי.
לא היה אינטרנט, לא היה ערוץ דיסקברי, לרובנו לא היתה גישה לספריות מקצועיות.
לקרוא אז על ה- F19, המשחתות, הצוללות, הטנקים וכו' היה כמו לקרוא היום על הצד השני של הירח.

ואז האינטרנט הגיע לכל חור, והבנו כמה שטויות יש שם בין ערימות הדברים היפים והנכונים...

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

מסכים אתך במאה אחוז, גם לגבי ההבדל בין הספרים הראשונים למאוחרים. עם זאת, לאחר שקראתי את The sum of all fears הבנתי שרמת הפירוט שלו לא בהכרח מבטיחה דיוק - בספר היו כמה קטעים שמתרחשים בישראל והתיאורים, איך לומר, לא ממש שיקפו היכרות עם החומר.

לצד הערכה והנאה רבה בייחוד מהספרים הראשונים היו גם כמה דברים שגבלו בתת רמה ולא פחות, ייתכן בבחינת מעט המעיד על העיקר, לגבי הדברים המאוחרים. דג' בסדרת ספרי צוות לונגבואו המפקד המהולל נדרש לקפוץ מרכב נוסע "בדיוק כמו שחייל בסיירת גבעתי יודע לצנוח בדיוק על גמל במדבר". שם הוא איבד אותי.

לאורך השנים פירסם 17 ספרים שמצאו מקומם ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס". כ- 100 מיליון עותקים של ספריו נמכרו בשווקי העולם. בצעירותו ניסה להתגייס למרינס אולם בשל בעיית קוצר ראייה רצינית, לא התקבל. מעולם לא שירת בכוחות המזוינים.

בתחילת דרכו היה סוכן ביטוח. קיבל תשלום של חמשת אלפים דולר עבור חיבורו הרשאון, חיבור שקיבל את ברכתו של הנשיא רונאלד רייגן - ומשם המשיך.

מיוחסת לו אמירה מעניינת:

"ההבדל בין פיקציה למציאות הינו בכך שפיקציה צריכה להיות הגיונית...."

בדיוק החלטתי להתחיל לקרוא את סדרת ראיין\קלארק מחדש לפי הסדר הכרונולוגי שלה ובדיוק בשבת סיימתי לקרוא את "ללא חרטה"

הבנתי שבדצמבר עומד לצאת ספר חדש שלו.

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

בדיוק סיימתי לקרוא את סדרת ספרי הקמפוס ואני עמוק בתוך Threat Vector (משתדל לקרוא בשפת המקור, התרגומים לפעמים מביכים...)
היו בספרים שלו כמה רעיונות מעניינים, כמו למשל שימוש במטוס נוסעים מלא דלק כפצצה מונחה - וזה נכתב לפני ה-9/11 וחיסול של המנהיג האיראני...
חבל מאוד שלא יהיה לזה המשך.

באותו ספר על מטוס הנוסעים כפצצה מונחיית הופיע גם נשק סינוור המטוסים להפלת מטוסי ההתרעה היפניים.

אין ספק ספריו היו מרתקים ומפורטים למרות שכמו שציינו פה הספרים האחרונים שלו כבר הלכו בכיוונים פחות מעניניים (אותי לפחות)

"בסופו של דבר, תמיד מדובר בכמה גברים, עם נעליים מוכתמות בבוץ, מדים מיוזעים, שיכולים להפוך את הלילה ואת השטח לבעלי בריתם, ולזרוע מוות בקרב אויביהם." (מתוך הספר "סכנה ברורה ומיידית" מאת טום קלנסי, הוצאת מעריב - הד ארצי, 1991, עמוד 39)

את קלנסי גיליתי גם אני כנער מתבגר. ג'ק ראיין היה ללא ספק אחד מגיבורי ילדותו (וגם את קלארק וצ'אבז חיבבתי מאוד ומאוחר יותר גם את אבי בן יעקב: "האלוף אברהם בן-יעקב היה האדם המקביל בתפקידו לראיין ב'מוסד', עוזר למנהל הסוכנות הישראלית למודיעין-חוץ. אבי, אחד השחקנים הרציניים במקצוע המודיעין, היה קצין בצבא קבע עד שנת 1968, צנחן בעל ניסיון רב במבצעים מיוחדים שאומן בידי רפי איתן והובא לתוך החבורה. דרכו הצטלבה בזו של ראיין חצי-תריסר פעמים בשנים האחרונות, אבל תמיד בוושינגטון. ראיין חש יראת-כבוד רבה ביותר לבן-יעקב כמקצוען. הוא לא היה בטוח מה דעתו של אבי עליו. האלוף בן-יעקב היה מוצלח מאוד בהסתרת מחשבותיו ורגשותיו." (מתוך הספר "כל הפחדים כולם" מאת טום קלנסי, הוצאת מעריב - הד ארצי, 1992, עמודים 92-93) "עבדתי אתם פעם או פעמיים - טוב, יותר מזה, דוק, בעיקר בלבנון. אנשי המודיעין שלהם מקצוענים אמיתיים, ממזרים מנופחים, יהירים, אבל לאלה שפגשתי היו סיבות טובות להיות מנופחים. מנטליות של מבצר, משהו כמו - מנטליות של אנחנו-מול-הם, אתה מבין? אפשר להבין את זה." (קלארק מתאר את המודיעין הישראלי, מתוך הספר "כל הפחדים כולם" מאת טום קלנסי, הוצאת מעריב - הד ארצי, 1992, עמוד 144) "ה'מוסד' הישראלי עדיין עוסק בהעלמת בני-אדם. השלום שהושג זה מקרוב במזרח-התיכון לא שינה זאת, ויש להם סיבה אמיתית לשנוא אותו. הם נהגו בחוכמה מיוחדת כאשר הרגו את אחד מעמיתיו באמצעות הטלפון הסלולרי שלו, כאשר קלקלו תחילה את המכשיר באמצעות אות אלקטרוני ואחר-כך הסדירו שיקבל מכשיר חלופי... ועשרה גרמים של חומר נפץ חזק תקועים בתוך הפלסטיק. שיחת הטלפון האחרונה של האיש, כך סופר, באה מראש ה'מוסד': 'הלו, כאן אבי בן יעקב. תשמע טוב, ידידי.' ובנקודה זו לחץ היהודי על לחצן הסולמית. תכסיס חכם, אבל טוב רק לשימוש חד-פעמי." (מתוך הספר "צו נשיאותי" מאת טום קלנסי, הוצאת מעריב - הד ארצי, 1998, עמוד 165)

במיוחד אהבתי את שכתב על מלחמת יום הכיפורים:
"'כזאב על העדר'. בבואם לתאר ההתקפה הסורית על רמת-הגולן הישראלית בשעה 14:00 בשת, ה-6 באוקטובר 1973, נזכרו רוב הפרשנים, אוטומטית, בשורה מפורסמת זו משירו של הלורד ביירון. אפשר גם להניח כי שורה זו בדיוק עלתה במחשבתם של אלה מהפקדים הסוריים שהיו בעלי נטייה ספרותית, כאשר ליטשו את הפרטים האחרונים בתוכניות המבצעיות העתידות להעמיד מול הישראלים טנקים ותותחים במספר רב יותר מזה שמפקדי השריון המהוללים של היטלר היו מסוגלים לחלום עליו. אבל הכבשים שאותן מצא הצבא הסורי באותו יום באוקטובר היו דומות יותר לאיילים גדולי-קרניים בייחום הסתיו מאשר לכבשים המבויתות אותן ניתן למצוא בשירה הפסטורלית. שתי החטיבות הישראליות שנמצאו בגולן, נחותות מהסורים מבחינה מספרית בשיעור של אחת מול תשע, היו עוצבות עילית. חטיבה שבע החזיקה בצפון-הגולן וכמעט לא נהדפה לאחור, בהקימה מערכת-הגנה שהיוותה איזון עדין בין נוקשות וגמישות. מוצבים בודדים נאחזו בקרקע בעיקשות, כשהם מתעלים את החדירות הסוריות לתוך מעברי-הרים סלעיים, שבהם יכלו לפגוע בהן קבוצות ניידות של טנקים ישראלים שהמתינו מאחורי הקו הסגול. כאשר החלו התגבורות להגיע ביום השני, עדיין שלטו הישראלים במצב - בקושי. בסוף היום הרביעי, היה צבא הטנקים הסורי שהסתער על חטיבה שבע מוטל לפניה כחורבה מעלה-עשן. חטיבת 'ברק' החזיקה בדרום-הרמה והיתה בת-מזל פחות. כאן היו פני הקרקע מתאימים פחות פחות להגנה, ונראה שכאן גם היתה המנהיגות הקרבית הסורית טובה יותר. בתוך שעות נשברה חטיבת 'ברק' לכמה חלקים. אף-על-פי שבהמשך הלחימה התברר שכל אחד מהחלקים הללו היה מסוכן לסורים כקן של צפעונים, מיהרו ראשי-החץ הסוריים לנצל את הפערים ולדהור לעבר יעדם האסטרטגי, הכנרת. המצב שהתפתח בשלושים ושש שעות היה , כפי שהתברר, המבחן החמור ביותר לכוחה הצבאי של ישראל מאז 1948.כוחות תגבורת החלו להגיע ביום השני. את אלה היה צריך לזרוק לאזור הלחימה טיפין-טיפין - לסתום חורים, לחסום כבישים, אפילו לצרף זו לזו יחידות שנשברו בלחץ הקרב הנואש ואשר, לראשונה בתולדותיה של מדינת ישראל, נטשו את שדה-הקרב לפני הערבים המתקדמים. רק ביום השלישי היו הישראלים מסוגלים לרכז את אגרוף השריון שלהם, לאגוף, ואחר-כך למחוץ, את החדירות הסוריות העמוקות. המעבר לפעולות התקפיות בא ללא פסק-זמן. הסורים נזרקו לאחור לעבר בירתם בהתקפת-נגד נזעמת, ונטשו שדה-קרב זרוע טנקים שרופים ובני-אדם מרוסקים. בסוף אותו יום שמעו חיילי חטיבות 'ברק' ושבע במכשירי הרדיו שלהם שדר שהועבר מהפיקוד העליון של צבא ההגנה לישראל: אתם הצלתם את עם ישראל. ואכן, את זאת עשו. אבל מחוץ לישראל, פרט לאותם בתי-ספר שבהם לומדים את אומנות המלחמה, קרה דבר מוזר: קרב הגבורה הזה נשכח. כמו במלחמת ששת הימים שלשנת 1967, המבצעים המהירים יותר שנערכו בסיני היו אלה שעוררו את התרגשותו והערצתו של העולם: צליחת תעלת סואץ, הקרב בחווה 'הסינית', כיתור הארמייה השלישית המצרית - זאת למרות ההשלכות המפחידות של הלחימה ברמת-הגולן, שהיתה קרובה הרבה יותר לבית. עם זאת, חיילי שתי החטיבות הללו שנותרו בחיים ידעו מה היה טיבו של המעשה שעשו, וקציניהן יכלו ליהנות מהידיעה כי בין חיילים מקצועיים, המכירים את מידת המיומנות ואומץ-הלב הכרוכה בעמידה כזאת, ייזכר קרב הגולן שלהם בשורה אחת עם קרבות התרמופילים, בסטון וגלוסטר היל." (מתוך הספר "כל הפחדים כולם" מאת טום קלנסי, הוצאת מעריב - הד ארצי, 1992, עמודים 11-12)

יותר מכל אהבתי את ספרו הראשון, והטוב ביותר לדידי, "המרדף אחר אוקטובר האדום", הוצאת מעריב, 1987:

"'בסדר, ד"ר ראיין, כולנו מחכים. מה רוצה הרמיוס הזה לעשות?'
'אדוני הנשיא, הערכה שלנו מהמידע הזה היא שאוקטובר האדום מנסה לערוק לארצות הברית'." (עמוד 95)

"המרדף אחר אוקטובר האדום" הוא ספרו הראשון (ולדידי הטוב ביותר) של הסופר האמריקאי טום קלנסי. הספר עוקב אחר רב חובלה של צוללת סובייטית גרעינית מתקדמת מרקו אלכסנדרוביץ' רמיוס, ואחר ג'ק ראיין, היסטוריון ומנתח מודיעין של ה-CIA.

מרקו רמיוס, בעל דרגה בכירה בצי הסובייטי, מחליט לערוק לארצות הברית באמצעות ה"אוקטובר האדום" - צוללת גרעינית מתקדמת בעלת מנגנון מהפכני המקשה על איתורה באמצעות מערכת הסונאר. הפיקוד הבכיר בארצות הברית מפרש צעד זה בצורה שגויה, וחושש מפני מתקפה גרעינית אל עבר שטחי ארצות הברית. רמיוס מחליט לערוק עקב תסכולו - אשתו נפטרת באשמת הרופא שטיפל בה, אך עקב השתייכות אביו של הרופא לממשלה הסובייטית, לא ניתן היה להאשימו ברשלנות, ורמיוס נותר חסר אונים. נוסף לכך חושש רמיוס מפני ערעור יציבות מאזן הכוחות העולמי בעקבות שימוש אפשרי ב"אוקטובר האדום". בשל כך הוא מחליט לערוק לארצות הברית ולקחת את הצוללת עימו. במכתבו ליורי פדורין, אדמירל בצי הסובייטי, רמיוס מציין שהוא הולך לערוק לארצות הברית, ובעקבות זאת נשלח הצי הסובייטי הצפוני במשימה להטביע את ה"אוקטובר האדום". על מנת למנוע את הפצת הידיעה בעניין העריקה, הצי הסובייטי מפיץ סיפור כיסוי בדבר משימת חיפוש והצלה במרחק של כ-400 ק"מ מחופי ארצות הברית.

במקביל, ג'ק ראיין, בעברו מפקד מחלקת חי"ר בחיל-הנחתים האמריקני, אשר הפך לאחר שחרורו להיסטוריון ימי ומנתח מודיעין של ה-CIA, מצליח לפרש בצורה נכונה את תוכניתו של רמיוס. מסקנותיו של ראיין מתקבלות על ידי הפיקוד הבכיר בארצות הברית, אך הם מחליטים לפעול בצורה זהירה ולהיערך למצב שבו הצי הסובייטי יחליט לתקוף. על ראיין מוטלת המשימה להוכיח כי סברתו נכונה והוא נשלח, כנציגו האישי של נשיא ארצות הברית, לקבוצת הקרב של נושאת מטוסים בריטית כדי לעקוב אחר הצוללת, להגיע איתה למגע ישיר ולוודא את כוונתו של רמיוס. משהדבר מושג, ומתברר כי הערכתו של ראיין נכונה, נערכים ב-CIA להשלמת המבצע. כאשר מסוק הנושא בתוכו אנשי מבצעים של ה-CIA, האמורים לחבור לרמיוס בצוללת, מתרסק בדרכו לנושאת המטוסים, מבקש הנשיא מראיין לבצע את המשימה במקומם. ראיין מתנדב למשימה: "'מוטב שתניח לי לטפל בזה, פעם הייתי קצין בחיל הנחתים.' ולאימונים שעברתי בקוואנטיקו, חשב לעצמו, היה קשר קטן מאוד לזה." (עמוד 297). ובכך הופך בעל כורחו מאיש אגף המודיעין ב-CIA, לאיש מבצעים והאגף לפעולות מיוחדות ובראייתו: "בקוואנטיקו לימדו אותו לקרוא מפות, להעריך פני-שטח, להזמין מהלומות אוויר וארטילריה, לתמרן את מחלקתו ואת צוותי האש שלו במיומנות - והנה הוא כאן, תקוע בצינור הפלדה הארור שלוש מאות רגל מתחת לפני המים, מחליף יריות באקדח בחדר שבו נמצאות מאתיים פצצות מימן!" (עמוד 301).

קלנסי מספר סיפור בחסד וכתיבתו קולחת, אמינה וריאליסטית. הדיאלוגים כתובים היטב וקצב האירועים מסחרר ומרתק. גיבוריו, אנשי פעולה ביסודם וכאשר הם נדרשים לה הרי שהם במיטבם. כך למשל: "הגיע הזמן לעשות משהו. הוא ידע מה הדבר - אבל רמיוס הקדים אותו. בזווית עינו קלט את דמותו של רב- החובל הרץ לעבר המחיצה הקדמית. רמיוס זינק אל המחיצה והפעיל את מתג התאורה ברגע שהאויב ירה בו. ראיין זרק את המחסנית ימינה ורץ קדימה. הסוכן פנה לשמאלו לראות מה פשר הרעש, בטוח שהשניים נעים במתואם. בעת שעבר את המרחק שבין צינורות הטילים האחרונים ראה ראיין את רמיוס נופל. ראיין צלל אל מאחורי צינור הטילים מספר אחד. הוא נחת על צדו השמאלי, מתעלם מהכאב שהצית אש בזרועו בעוד הוא מתגלגל ומכוון את האקדח אל המטרה. האיש היה בפנייה כאשר פלט ראיין שישה כדורים. ראיין לא שמע את עצמו צועק. שני כדורים פגעו. הסוכן הורם מעל הסיפון והתקפל מעוצמת הפגיעה. אקדחו נשמט מידו בעודו נופל פרקדן על הסיפון." (עמודים 301-302).

הספר כתוב היטב וניכר בו כי קלנסי יודע לספר סיפור אשר אוחז בקורא ולא מרפה. כמי שקרא את הספר בעברית ובאנגלית אני יכול להעיד כי תרגומו של יוסף אשכול הינו לעילא ולעילא, אבל אולי כדאי היה להשאיר את המושגים שהמחבר בחר לתרגם לראשי תיבות בעברית (סב"מ במקום CIA) כפי שהם במקור. באופן אישי אציין שקראתי את הספר כמה וכמה פעמים ונהניתי מאוד בכל פעם מחדש. הספר זכה לביקורת אוהדת בוושינגטון פוסט ובניו יורק טיימס בשעתו. נשיא ארצות הברית דאז, רונלד רייגן, סייע להצלחתו של הספר כאשר אמר במסיבת עיתונאים כי קרא את הספר ונהנה ממנו מאוד, ואף כינה אותו "עלילה רקומה בשלמות". ספר מצוין שלא ניתן להניחו מן היד. מומלץ בחום רב!!!

המשפטים הנ"ל מ"סכנה ברורה ומיידית נותרו עמי שנים ארוכות:

'אתה תפחד שם, צ'אבז. אני תמיד פחדתי. תתרגל לרעיון, וזה יכול להיות לטובתך במקום שזה יהיה נגדך. בשם אלוהים, אל תתבייש בזה. חצי מהבעיה בארץ האינדיאנים היא שאנשים פוחדים לפחד'." (קלארק חונך את חיילי הרגלים בטרם המבצע, בספר "סכנה ברורה ומיידית" מאת טום קלנסי, הוצאת מעריב - הד ארצי, 1991, עמודים 119-120)
"ג'ק, לעולם אל תתחרט על יושר, גם אם תפגע באנשים. כאשר מינו אותך לסגן בנחתים נשבעת שבועה לאלוהים. עכשיו אני מבין מדוע אנו עושים את זה. זו עזרה, לא איום. זה משהו שנועד להזכיר לך עד כמה המילים חשובות. רעיונות הם חשובים. עקרונות הם חשובים. מילים הן חשובות. המילה שלך היא החשובה מכל. המילה שלך היא מי שאתה. זה השיעור האחרון, ג'ק. מכאן אתה צריך להמשיך לבד." (אדמירל גריר לג'ק ראיין בספר "סכנה ברורה ומיידית" מאת טום קלנסי, הוצאת מעריב - הד ארצי, 1991, עמוד 450)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

יהי זכרו ברוך של טום קלנסי אמן

אחת התמונות היפות של טום קלנזי שצילמה כמובן אנני ליבוביץ' לקמפיין של אמריקן אקספרס, יש גם ורסיה שראיתי בתערוכה שלה כשהוא לובש קסדה בשוחה.
לענייני ספריו אזי שדווקא מצאתי עדנה ועניין בדוב והדרקון והספר האחרון בו יש תיאורים מאוד מפורטים של מאפייני לוחמת סייבר מול הסינים. ככה זה שתחומי ההתעניינות מתרחבים עם תחומי העיסוק של טרוג'נס

בספר Ruthless.com משנת 1998 כבר כתב על שימוש בתוכנות זדוניות למטרות רווח, כאשר הנושא עוד לא היה ידוע ונפוץ כמו היום.

איכשהו לא התחברתי לסדרות הספרים שלו אלא בעיקר לספרים "הקלאסיים". לזכר המרחום שני הספרים בסדרה הזו בדרכם על גלי האתר לקינדל שלי

למרבה הפלא/צער (או שלא), מספר אתרי הורדות פחות חוקיים ברשת מציעים כרגע להורדה את כל אותם ספרים. מסתבר שבמהלך הקריירה שלו, קלנסי כתב או היה מעורב בכתיבת 84(!) ספרים - הן בדיוניים והן ספרי עיון.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

בספר "חוב של כבוד" משנת 1996 הוא מספר על תולעת שהיפנים מכניסים ע"י עובד מגוייס למחשבי הבורסה של ניו יורק, שמפילים אותה ומכניסים את ארה"ב לסחרור כלכלי ואיום במיתון טוטאלי.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

בקשת שש משנת 98 הוא כותב על דיסקט שמחזיקים אנשי היחידה שיכול לשתק את רשת הסלולר באזור מסויים כדי למנוע פיגוע על ידי מטען המחובר לסלולרי.
וזה יצא היום

http://www.calcalist.co.il/internet...html?dcRef=ynet

גם בדוב והדרקון, תוכנת ריגול שהושתלה במחשב של אחד השרים הסיניים הובילה את האמריקאים לגלות את הההתקפה הצפויה.

RIP טום קלנסי, אז מי היורש שיקח אותנו אל העולמות המרתקים של מודיעין ומודיעין נגדי, מבצעי קומנדו נועזים או התקפות בסגנון Full scale attack, מחלוקות מדיניות, סכנת מלחמה וכו' וכו'

גם לטעמי הספרים הראשונים שלו היו יותר רומנטיים מבחינה ספרותית ועל אף מורכבות בעלילה אי אפשר היה להניח את הספר מהיד.
הספרים המודרניים שלו אכן היו טרחניים לפעמים עד כדי פיהוק (לא כולם).

גיליתי את Noah Beck האמריקאי אשר מאד מתחבר אלינו, הוא כותב הרבה על המצב הגיאופוליטי ביטחוני של השכונה שלנו ואפשר לראות שהוא די מדייק.
קישור

הספר שלו The Last Israelis מספר על צוות צוללת דולפין בתקופת איראן גרעינית הנאלץ להתמודד עם אפשרות שישראל נפגעה קשות בהתקפת גרעין והם נדרשים למכה שניה.
בתוך מתיחות אזורית ובין גושית שזורים גם סיפורים אישיים, קראתי ונהניתי בקינדל.
קישור

פרומו לספר


קטע אודיו מהספר

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Fang RIP טום קלנסי, אז מי היורש שיקח אותנו אל העולמות המרתקים של מודיעין ומודיעין נגדי, מבצעי קומנדו נועזים או התקפות בסגנון Full scale attack, מחלוקות מדיניות, סכנת מלחמה וכו' וכו'

ראלף פיטרס

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

חבל על דאבדין

הספרים המוקדמים שלו היו הרבה יותר מורכבים ומעניינים מהמאוחרים.
בערך מהשלב שבו ראיין עובר מתחום הביטחון לפוליטיקה, הם הפכו להיות יותר עמוסים בצדקנות רפובליקנית טרחנית ותעמולת בחירות.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

The Floating Shell : Tom Clancy’s 1982 Plan to Fire Nuclear Weapons from a Hovercraft

http://news.usni.org/2013/10/02/flo...pons-hovercraft

יצירתי כן, מעשי- איני בטוח.
מה היתרון שהיה ל-LCAC, שעולה עשרות מיליונים, עלות תפעולה גבוהה, ואמינותה בינונית, על, ובכן, משאית כבדה? רק במהירות תנועה; ולהבנתי, המכשלה בזמנו היתה פשוט היעדר מרחבי תמרון ענקיים כפי שנדרשו ל-MX נייד; כך שמהירות זו אינה רלוונטית.

אבל תיאור של משגר-טילים-ביניבשתיים-רחפת היה מתאים לי מאוד בזמנו, יחד עם ה- F19 שמפציץ גשר וממשיך ליירוט מטוס בקרה סובייטי A50 מיינסטיי, סגן המילואים במארינס שמתגבר על חוליית טרור בעצמו וכו' (-:

ואפשר לשאול את אותן השאלות הנכונות גם לגבי התבונה שעמדה מאחורי התפלץ הסובייטי

המפלצת מהים הכספי

הגיע הזמן לקרוא את "סערה אדומה עולה" עוד פעם, קרן.... הF-19 "גוסטריידר" קודם מוריד את הA-50 ואחרי זה ממשיך אל הגשר (אותו הוא מאיר על ציין לייזר עבור כנף של F-111).... ומי זה הסגן מילואים במארינס?

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אני עכשיו בקדנציה השנייה שלו ב-Threat vector שעוסק בלוחמת סייבר (וגם בהשתלטות עויינת על כטב"מים...)

לא זכור לי שג'ק ראיין היה במילואים... בכל מקרה, להגנתו, לאחר שהוא חוזר לארה"ב בעקבות התקרית בלונדון, ראיין מתחיל להתאמן, הולך למטווח ומה לא...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

לפי הספרים, ג'ק ראיין היה סג"מ (Second lieutenant) במרינס ושוחרר אחרי שנפצע בהתרסקות מסוק.

אני בדיוק קורא את הספר מחדש.
הוא היה סג"מ למשך 3 חודשים ואז נפצע בהתרסקות מסוק בתאונת אימונים בכרתים.
לאחר שהוא חוזר לארה"ב הוא מתחיל לרוץ ולהתאמן במטווח באדמיית הצי באנאפוליס אצל מי שהיה הנגד הבכיר של חיל הנחתים. לקראת סוף הספר הוא מגיע למקבצים מצומצמים מאוד והנגד הבכיר טוען שהוא ברמה תחרותית.

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

ג'ק ראיין, גיבורו העיקרי של טום קלנסי, שהופיע לראשונה בספר "המרדף אחר אוקטובר האדום" (לטעמי הטוב שבספריו), התגייס לחיל הנחתים עם סיום את לימודיו בבוסטון קולג' (דרך תוכנית ה- ROTC), עבר קורס קציני חי"ר וסיים אותו בהצטיינות: "'שמע, אני אספר לך סיפור. היום הראשון שלי בקוואנטיקו, היום הראשון בקורס קצינים. מעמידים אותנו בשורה, ואנחנו פוגשים את מדריך הת"ס שלנו, סמל וילי קינג- בחור שחור ענקי, אנחנו קראנו לו קינג קונג. על כל פנים, הוא הסתכל בנו מלמעלה למטה ואומר: 'בנות, יש לי חדשות טובות ויש לי חדשות רעות. החדשות הטובות הן, שאם תוכיחו שאתם מספיק טובים לעבור את הקורס הזה כאן, לא יישאר לכם מה להוכיח במשך כל החיים שלכם.' והוא שותק כמה שניות. 'החדשות הרעות הן, שתצטרכו להוכיח את זה לי!'
'גמרת ראשון במחזור שלך,' אמר הנסיך. גם הוא תודרך.
'הייתי במקום שלישי במחזור הזה. היינו שניים שהגענו יחד למקום ראשון בקורס קצינים בסיסי אחר- כך. הקורס הזה היה בן- זונה מצופה זהב. הדבר הקל היחיד בכל הקורס הזה היתה השינה- כשהיום שלך כבר נגמר. היה די קל להירדם. אבל, אתה יודע, קינג קונג כמעט צדק. אם אתה גומר את קוואנטיקו, אתה יודע שעשית משהו. אחרי זה היה עוד דבר אחד שהייתי צריך להוכיח, ולחיל- הנחתים לא היה שום קשר לזה.' ראיין השתהה רגע. שמה הוא סאלי'." (טום קלנסי, "משחקים פטריוטיים", "הוצאת מעריב", 1989, עמוד 55) במקום אחר נכתב כי: "ג'ק הוביל אותם דרך הדלתות המנופצות. שני הסוכנים ההרוגים היו מוטלים על מרפסת העץ, והוא שנא את עצמו שהוא לא עושה משהו, אבל ראיין פעל על סמך מעין בקרה אוטומטית שחיל- הנחתים תכנת לתוכו לפני עשר שנים. זה מצב קרבי, וכל ההרצאות ותרגילי השדה שבו והציפו את תודעתו." (טום קלנסי, "משחקים פטריוטיים", "הוצאת מעריב", 1989, עמוד 451)

בספר "המרדף אחר אוקטובר האדום" תוארה הכשרתו בקורס: "בקוואנטיקו לימדו אותו לקרוא מפות, להעריך פני-שטח, להזמין מהלומות אוויר וארטילריה, לתמרן את מחלקתו ואת צוותי האש שלו במיומנות - והנה הוא כאן, תקוע בצינור הפלדה הארור שלוש מאות רגל מתחת לפני המים, מחליף יריות באקדח בחדר שבו נמצאות מאתיים פצצות מימן!" (טום קלנסי, "המרדף אחר אוקטובר האדום", הוצאת מעריב, 1987, עמוד 301) ראיין הספיק לשרת כמפקד מחלקה מספר חודשים (הכוונה היא שעל מחלקה הוא פיקד שלושה חודשים אבל קורס קציני החי"ר וההכשרתו כלוחם בוודאי ארכו כמעט שנה), עד שנפצע פציעה חמורה בגבו, לאחר התרסקות מסוק במהלך תרגיל צבאי של הנחתים בים התיכון, בגלל התאונה סובל ראיין מפחד טיסה. לאחר שחרורו משירות צבאי השלים דוקטורט בהיסטוריה מטעם אוניברסיטת ג'ורג'טאון. לאחר מכן שימש כמרצה חוקר וגם כסופר להיסטוריה צבאית ימית. לראשונה מופיע ראיין בספר "המרדף אחר אוקטובר האדום", שם הוא משמש כמנתח מודיעין זוטר ב-CIA, המוצא עצמו מתפקד כסוכן חשאי במבצע סיוע לעריקת קציני צוללת טילים רוסית. במהלך המבצע פעל ראיין באומץ ובהצלחה ובין היתר הרג סוכן חשאי רוסי, בקרב יריות ומנע ממנו לפוצץ את הצוללת: "הגיע הזמן לעשות משהו. הוא ידע מה הדבר - אבל רמיוס הקדים אותו. בזווית עינו קלט את דמותו של רב- החובל הרץ לעבר המחיצה הקדמית. רמיוס זינק אל המחיצה והפעיל את מתג התאורה ברגע שהאויב ירה בו. ראיין זרק את המחסנית ימינה ורץ קדימה. הסוכן פנה לשמאלו לראות מה פשר הרעש, בטוח שהשניים נעים במתואם. בעת שעבר את המרחק שבין צינורות הטילים האחרונים ראה ראיין את רמיוס נופל. ראיין צלל אל מאחורי צינור הטילים מספר אחד. הוא נחת על צדו השמאלי, מתעלם מהכאב שהצית אש בזרועו בעוד הוא מתגלגל ומכוון את האקדח אל המטרה. האיש היה בפנייה כאשר פלט ראיין שישה כדורים. ראיין לא שמע את עצמו צועק. שני כדורים פגעו. הסוכן הורם מעל הסיפון והתקפל מעוצמת הפגיעה. אקדחו נשמט מידו בעודו נופל פרקדן על הסיפון." (טום קלנסי, "המרדף אחר אוקטובר האדום", הוצאת מעריב, 1987, עמודים 301-302)

על פעולתו קיבל את כוכב המודיעין, העיטור הגבוה ביותר שסוכנות הביון המרכזית מחלקת לאנשיה. לאור פעולותיו המתוארות בספר "הקרדינל מהקרמלין" הוענק לראיין עיטור כוכב מודיעין נוסף. ובעבור מעורבותו בחילוץ צוותי חיל הרגלים שפעלו במבצע מיוחד בקולומביה ("סכנה ברורה ומיידית") הוענק לו כוכב מודיעין נוסף שעצם דבר הענקתו סווג כסודי ביותר. לאורך ספריו מתאר קלנסי את התקדמותו בקריירה של ראיין, לעתים בגלל מעורבותו בפרשיות הביטחוניות שמופיעות בספרים: בספר "כל הפחדים כולם" הוא כבר סגן ראש ה-CIA למודיעין; ב"חוב של כבוד" הוא מתמנה ליועץ לביטחון לאומי של הנשיא וכן הלאה.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

למעשה ראיין מופיע בפעם הראשונה, במשפטים בודדים, בספר ללא חרטה בו אביו השוטר רודף אחרי ג'ון קלארק שרוצח סוחרי סמים כנקמה.
מחינת הסדר הכרונולגי של ההתרחשויות: ללא חרטה, משחקים פטריוטים (שם ראיין מתחיל לעבוד במשרה מלאה בסוכנות), ארנב אדום, המרדף אחר אוקטובר האדום, הקרדינאל מהקרמלין וכו' סדר כרונולוגי של סדרת ראיין\קלארק

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ביקורת על הספר "סכנה ברורה ומיידית" מאת טום קלנסי, הוצאת מעריב - הד ארצי, 1991. אגב, היום אחרי לא מעט אימונים בצנחנים (ובעוד מקומות), בסדיר ובמילואים, אני מתחבר עוד יותר לתיאורים אודות דומינגו "דינג" צ'אבז, הסמל הצעיר מחיל הרגלים (כך למשל כמפקד כיתה הבנתי את הקטע בספר בעמוד 41 אודות חייליו: "הוא התייחס אל החיילים שלו כאילו היה אב חורג הבוחן את ילדיו החדשים. הוא רצה שהם יהיו בסדר, כי הם היו שלו, ומשום שהם היו שלו, הוא היה בטוח לגמרי שהם יהיו בסדר."). גם ג'ק ראיין, שעבר הכשרה בנחתים (אגב, בספר "ארנב אדום" מתאר ראיין את מושג האחריות לחיי חייליו במונחים דומים), היה עבורי דמות שאליה התחברתי מאוד כילד וכנער. דווקא ה"מובחרים" דוגמת קלארק פחות משכו אותי. קשה לי עם דמויות סופרמן כאלו.


"מישהו החליט כי הסמים הפכו ל'סכנה ברורה ומיידית' - זה ציטוט - לביטחונה של ארצות הברית. רק לאדם אחד יש סמכות לומר זאת בצורה ממשית. ואם הוא עושה כן יש לו סמכות לעשות משהו בקשר לזה." (עמוד 497).

"סכנה ברורה ומיידית" הוא ספר מאת הסופר האמריקאי טום קלנסי. הספר עוקב אחר עלילותיהם של גיבוריו הקבועים של קלנסי: ג'ק ראיין, איש חיל הנחתים והיסטוריון בעברו, המשמש כמנתח מודיעין של ה-CIA, וג'ון קלארק (הוא ג'ון קלי) איש המבצעים, ובעברו לוחם הקומנדו הימי.

עלילת הספר נפתחת כאשר הנשיא האמריקני, המצוי בתקופת בחירות לכהונה נוספת, מורה, נוכח אוזלת יד וחוסר היכולת שמגלות סוכנויות אכיפת החוק של ממשלת ארצות הברית במלחמה כנגד מבריחי סמים אסורים ובהם קוקאין מקולומביה לארצות הברית, על מבצע חשאי בשם "ספינת שעשועים", ללא אישור ועדת שירותי המודיעין של הסנאט האמריקני המפקחת על פעולות מודיעין מיוחדות. בפקודתו מחדיר ה-CIA לעומק קולומביה במבצע מוסק ארבעה צוותי קומנדו המורכבים מחיילי צבא ארצות הברית, אנשי אוגדות חיל הרגלים הקלות, משום ש: "בסופו של דבר, תמיד מדובר בכמה גברים, עם נעליים מוכתמות בבוץ, מדים מיוזעים, שיכולים להפוך את הלילה ואת השטח לבעלי בריתם, ולזרוע מוות בקרב אויביהם." (עמוד 39). משימת הצוותים הינה לפגוע במצבורי סמים נשק ותחמושת שבבעלות ארנסטו אסקובדו, מבחירי ראשי קרטל הסמים הקולומביאני, וכן לבצע תצפית על מסלולי ההמראה מהם ממריאים מטוסי תובלה עמוסים במשלוחי קוקאין לעבר ארצות הברית.

לאחר שהצוותים ממורים מודיעין לגבי המראת המטוסים, הם מיורטים באמצעות מטוס F15 של חיל האוויר האמריקני. באחד הצוותים הפועלים משרת סמל היספני צעיר בשם דומינגו "דינג" שאבז כסייר. על המבצעים אחראים, בהפרה בוטה של החוק הקיים בנושא, היועץ לביטחון לאומי, אדמירל ג'יימס קאטר, ראש ה- CIA, השופט ארתור מור, וסגן מנהל הסוכנות למבצעים, בוב ריטר. ג'ון קלארק, איש הקומנדו הימי לשעבר אשר לחם במלחמת וייטנאם ונחשב לאיש המבצעים הטוב ביותר באגף לפעולות מיוחדות, נבחר כקצין מבצעים למבצע, ואף מאמן את צוותי הפשיטה: "קלרק נפנה אל האיש הצעיר. 'תזכור, זה לא בדיוק אותו דבר, כשזה אמיתי.' צ'אבז הבין את המשמעות האמיתית של הדברים האלה. 'ומה אני צריך לעשות בצורה שונה, אדוני?'
'זה החלק הכי קשה,' הודה קלרק. אנשי הכיתה התקרבו אל האש . הוא דיבר כמו מורה המדבר אל תלמיד מחונן. 'חלק ממך צריך להעמיד פנים כאילו זה בדיוק כמו באימונים. חלק אחר צריך לזכור שכאן אתה כבר לא יכול להרשות לעצמך הרבה טעויות. אתה חייב לדעת למה להקשיב, מפני שהדברים משתנים מדקה לדקה. יש לך אינסטינקטים טובים, בחור. סמוך עליהם. הם ישמרו על חייך. אם יש לך הרגשה שמשהו לא בסדר, אז כנראה שמשהו לא בסדר. ואל תבלבל בין זה ובין פחד.'
'מה?'
'אתה תפחד שם, צ'אבז. אני תמיד פחדתי. תתרגל לרעיון, וזה יכול להיות לטובתך במקום שזה יהיה נגדך. בשם אלוהים, אל תתבייש בזה. חצי מהבעיה בארץ האינדיאנים היא שאנשים פוחדים לפחד'." (עמודים 119-120).

באותה עת מתמנה ג'ק ראיין: "חייל מארינס לשעבר, סוכן בורסה לשעבר, מרצה להיסטוריה לשעבר." (עמוד 413), המשמש כמנתח מודיעין של ה-CIA וכעוזרו המיוחד של סגן מנהל הסוכנות לביון, אדמירל ג'יימס גריר, לתפקיד סגן המנהל לביון בפועל בשל היות גריר גוסס ממחלת הסרטן. הנשיא ומנהלי המבצע מחליטים כי ראיין לא יחשף למבצעים ומסתירים את האמת ממנו. זאת מתוך ההבנה שראיין, הישר והקפדן, לא יתן ידו למבצע חשאי שלא אושר כחוק. למרות זאת מתגלה הדבר לראיין והוא מתחיל לחקור בנושא. על ערש דווי מורה לו אדמירל גריר מורו ורבו: "ג'ק, לעולם אל תתחרט על יושר, גם אם תפגע באנשים. כאשר מינו אותך לסגן בנחתים נשבעת שבועה לאלוהים. עכשיו אני מבין מדוע אנו עושים את זה. זו עזרה, לא איום. זה משהו שנועד להזכיר לך עד כמה המילים חשובות. רעיונות הם חשובים. עקרונות הם חשובים. מילים הן חשובות. המילה שלך היא החשובה מכל. המילה שלך היא מי שאתה. זה השיעור האחרון, ג'ק. מכאן אתה צריך להמשיך לבד." (עמוד 450).

באותה עת נפגש נציג הקרטל עם היועץ לביטחון לאומי, קאטר, ומשכנע אותו להסיק את המבצע ובתמורה תואט זרימת הסמים מקולומביה לארצות הברית וכן כי הנשיא, המצוי כאמור בתקופת בחירות, יוכל להראות הישגים במלחמה בסמים. בתמורה דורש קורטז כי הוא יורשה ללכוד את הצוותים הפועלים בשטח וקאטר מורה על נטישתם שם ללא סיוע. הצוותים הופכים ניצודים בידי אנשיו של אסקובדו ורבים מהחיילים נהרגים. קלארק השב לארצות הברית מוחה על כך בפני מנהל אגף המבצעים בסוכנות, ריטר: "אתה שלחת את האנשים האלה לשטח, ואתה אחראי להם. אם אתה אומר לי, שהתפקיד שלך חשוב מזה, אני פה כדי לומר לך שאתה טועה, אדוני." (עמוד 481). כשזה האחרון מתעלם ממנו. ביאושו פונה קלארק לגריר הגוסס כדי לקבל עצה. משנפטר גריר פוגש ראיין לראשונה בג'ון קלארק שמציג את עצמו: "הצטרפתי לקומנדו של הצי. רוב הזמן בדרום מזרח אסיה." (עמוד 497), ועל פי עצת גריר המנוח מספר לראיין את האמת. השניים מחליטים לשתף פעולה ולחשוף את האמת מאחורי המבצע ולחלץ את החיילים שנותרו.

ספר מתח מצוין, המדגים את בקיאותו של קלנסי בסוגיות ביון וצבא. מומלץ בחום!!!

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.booknet.co.il/imgs/site/prod/20-52943b.jpg]

בימנו סופרים ברמת פירסום כשלו הם מותג. עוד בחייו שיתף פעולה עם סופרים אחדים, ולפחות הם כנראה ימשיכו להשתמש בגיבוריו\גיבוריהם (טום והם): http://www.fantasticfiction.co.uk/c/tom-clancy/
יש דוגמאות אחדות לכך, מן הקודמים בולט רוברט לודלום (Robert Ludlum) ראה בקישור להל"ן פרסומים שלאחר מותו, ע"י סופרים איתם עבד בחייו: http://www.fantasticfiction.co.uk/l/robert-ludlum/
כך מופיעים ספרים על שרלוק הומס וג'יימס בונד...
כך שאל תתיאש

I like my islamist extremist like my roasted chicken... dead and fried to the bones

גם לי, גם לי בבקשה תקנו את שגיאות הכתיב

ולספרים החדשים שבלינק - אחד הוא מארז - הוצאה מחודשת של 3 ספרי ג'ק ראיין הראשונים והשני, ספר חדש שכנראה שהמנוח סיים לכתוב בעצמו, חבל רק שהוא יוצא בכריכה קשה - את Threat vector הוציאו בפורמט הזה לפני כשנה ורק עכשיו יצא באנגלית בכריכה רכה, פורמט קצת יותר נייד.
וחוץ מזה, מי קובע את השמות ומעצב את הספרים בעברית ? השם לא משהו והעיצוב מזעזע.

יש סופרת אחת שמתה כבר 35 שנים ועדיין מפרסמת ספרים. לפני כמה שבועות היה ריאיון באחת מרשתות הרדיו בארה"ב עם מי שכותב את הספרים האלה...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

ביקורת על הספר "ארנב אדום" מאת טום קלנסי, הוצאת מעריב - הד ארצי, 2004.

"ארנב אדום" הוא ספר מאת הסופר האמריקאי טום קלנסי. הספר שנכתב מאוחר יותר עוסק למעשה בתקופה שבין הספר "משחקים פטריוטיים" לספר "המרדף אחר אוקטובר האדום", ומתאר את שהותו של גיבורו הקבוע של קלנסי, ג'ק ראיין, איש חיל הנחתים והיסטוריון בעברו, המשמש כמנתח מודיעין של ה-CIA, כנציג הסוכנות בביון הבריטי. הספר עוסק למעשה בתקופת שהותו של ראיין בלונדון, לשם עבר בשליחות מטעם ה-CIA כנציגו האישי של ראש הארגון, שם הוא חבר בצוות מעריכי מודיעין בריטי אמריקני. הספר נפתחת בתיאור אופן התאקלמותו של ראיין, ושל אשתו קאתי, אשר עברו זה עתה ללונדון יחד עם ילדיהם, במסגרת הצבתו של ראיין כנציגו האישי של ראש ה-CIA במפקדת ה-MI6 בלונדון. בעוד המלחמה הקרה נמצאת ברקע, תפקידו של ראיין הוא לנסות ולחשוף את מהלכיהם הפוליטיים והכלכליים של הסובייטים, בניסיון לאפשר למקבלי ההחלטות פעולה המבוססת על מידע איכותי, תפקיד המוגדר כרחוק ביותר מתפקיד מבצעי, לשמחתו של ראיין. ראיין הוא אנליסט, ודאגתו העיקרית הינה שיצליח להעריך נכון את המתרחש משום שלערכת המודיעין באופן שגוי יש תוצאה אחת:

"הסיכום התבטא בשתי מלים. אנשים מתים. במחנה האימונים בבסיס חיל הנחתים בקואנטיקו חזרו המדריכים שוב ושוב על אותו שיעור: אם תיכשלו בהנהגת המחלקה שלכם, כמה מן הנחתים לא ישובו עוד לביתם, אל אמם ואל האישה שלהם, וזה עול כבד שיעיק על מצפונכם עד יומכם האחרון. מקצועו של לוחם גובה מחיר יקר על שגיאות. ראיין לא שירת בחיל הנחתים פרק זמן ממושך די הצורך כדי ללמוד את הלקח הזה בעצמו, אבל המחשבה הפחידה אותו בלילות שקטים כשהוא חש בתנועתה של האונייה שעה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי. הוא שוחח על כך עם "גאני" טייט, אבל סמל התותחנים – שהיה בזמנו "זקן" בן שלושים וארבע – אמר לו שעליו לזכור את אימוניו, לסמוך על חושיו ולחשוב קודם שיפעל, אם יהיה לו די זמן לכך; אחר כך הזהיר אותו שלא תמיד יעמדו לרשותו מותרות כגון זמן. והוא אמר למפקדו הצעיר שלא ידאג, משום שהוא נראה חכם למדי, יחסית לדרגתו. ראיין לא ישכח זאת לעולם. הערכה של סמל תותחנים מחיל הנחתים אינה דבר הנרכש בקלות." (עמוד 133)

ואולם תקוותיו של ראיין לשירות רגוע מתנפצות כאשר האפיפיור‏ (שאף כי שמו לא מוזכר במפורש, מצוין כי שמו הפרטי הוא קרול, מה שמרמז על כך שמודבר ביוחנן פאולוס השני) שולח מכתב לממשלה הקומוניסטית הפולנית, המגנה את הדיכוי הדתי כנגד הכנסייה הקתולית במדינה. בעקבות זאת מחליט ראש ה-K.G.B, יורי אנדרופוב, כי צעדי האפיפיור מהווים איום ממשי על יציבות ברית ורשה, וכי יש לעצור את האפיפיור בכל דרך אפשרית, וזאת לרבות התנקשות בחייו. לאחר חשיפת התוכנית הסובייטית, על גורמי הביטחון האמריקנים מוטלת המשימה לעצור את המזימה הסובייטית, ולהציל את חיי האפיפיור. במאמץ זה משתלב ראיין, אשר למרות רצונו להימנע מפעילות מבצעית, מוצא עצמו במוקד העניינים. ראיין נדרש לגייס את כל כוחותיו על מנת לעמוד במשימה: "ראיין לחץ את לוע אקדחו לשיפולי גבו. הוא הרגיש את חוליית עמוד השדרה של האיש נלחצת ללוע הבראונינג שלו. ג'ק ראה את ראשו מיטלטל לאחור, כמה מילימטרים. ראיין רכן לפנים ולחש על אוזנו. 'אם תירה, תשתין לתוך חיתול עד יומך האחרון. עכשיו תושיט לי את האקדח שלך לאחור, לאט לאט, אחרת אירה בך מיד'." (עמוד 461)

דמותו של ראיין אמינה, מאחר ואין מדובר בג'יימס בונד טיפוסי. כשראיין מצליח זה עולה לו במאמץ רב וקשה שלא לאהוד אותו כבר למן העמוד הראשון (לי באופן אישי היה קל להתחבר לדמות הנחת לשעבר, בין היתר בגלל השירות בצנחנים ולאחר הצבא במקומות אחרים) אולם, אף כי הצירוף של הדמויות האהובות והוותיקות נשמע מבטיח כלשעצמו, העלילה קלושה ולא מקיימת. קלנסי, שבספריו המוקדמים אודות ג'ק ראיין וחבריו ("המרדף אחר אוקטובר האדום", "משחקים פטריוטים", "הקרדינל מהקרמלין" ו"סכנה ברורה ומיידית") אהובים עלי עד מאוד הוכיח את עצמו כרב אומן בכתיבת ספרי מתח בנושאי ביון וצבא, ושארבעת הספרים, הוציא מתחת ידיו ספר בינוני מאוד. בקיצור, רק למכורים שמוכרחים, כמו בבדיחה על הפולניה שרואה סרט מסוים עד הסוף, לראות אם בסוף הם מתחתנים.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...25/99365200.pdf





פופאי והפואטיקה של הפוליטיקה

• אורן סנדרסון
• 03.06.1998

צו נשיאותי טום קלנסי. תרגום: יוסף אשכול, הוצאת הד ארצי, 846 עמ', 94 שקלים

תארו לעצמכם יום אחד, אחרי שישראל ניצחה את ירדן בעימות צבאי מוגבל, והכנסת מקיימת ישיבה חגיגית עם הממשלה, הנשיא, ראשי הצבא וזרועות הביטחון, שופטי בית המשפט העליון ומבקרת המדינה. דווקא אז מצליח טייס של חברת התעופה המלכותית הירדנית להתרסק עם מטוס ג'מבו לתוך בניין הכנסת, שהארכיטקטורה הכמו-יוונית שלו קורסת כמו בניין קלפים בפיצוץ של מטוס הענק והאש המאכלת של מאתיים טון הדלק שבו. מכל הממשל הישראלי נשאר רק סגן ראש הממשלה שזה עתה מונה, והיה בדרכו לישיבה. מדובר באחד מראשי כוחות הביטחון שהצטיין בזמן העימות עם מצרים וקודם לממשלה. איש בעל ראש אנליטי, אדם ישר במיוחד, גבר עשוי ללא חת, המתעב פוליטיקאים; בקיצור, עמי איילון. עליו מוטל התפקיד להקים מחדש את הממשלה, את הכנסת ואת כל מוסדות השלטון ולהתגבר בדרך על כל המזימות השטניות מבית ומחוץ. מה היה קורה אז? בישראל בת זמננו - או שזו היתה מסיבת סיום סופית או שהעניין היה נשכח עד לקטסטרופה הבאה. בארצות הברית של טום קלנסי זה שונה מאוד.
ברומן מתח משובח מגולל קלנסי את עלילותיו של גיבורו הקבוע - ג'ק ראיין, פופאי במעטה של קצין מרינס, פרופסור להיסטוריה אמריקאית, שהיה בעבר סגן ראש הסי-איי-אי וגם יועץ לביטחון לאומי. עתה, אחרי חמש דקות כסגן נשיא ארצות הברית, הוא מושבע לנשיא כשבעצם רק רצה להגיע הביתה בשלום. לאחר שמטוס של טייס קמיקזה יפאני פורר את בניין הקפיטול על יושביו, נדרש ראיין להקים מחדש את הממשל כולו. אבל העולם אינו ממתין לו: איראן משתלטת על עיראק, מקימה את הרפובליקה האיסלאמית המאוחדת ומתכננת מיד להרחיבה; סין מאיימת על טייוואן והודו משתתפת בחגיגה. ומבית - מתקפה של נשק ביולוגי נגד ארה"ב, ניסיונות התנקשות בנשיא ובבני ביתו, וסגן הנשיא שהודח מחכה לנשיא מאחורי הפינה. בקיצור, כל העכברים יוצאים מן החורים. ראיין אינו מסתפק בתפקיד של נשיא משקם ומפייס. הוא בז לוואשינגטון, "עיר של שיש ופרקליטים"; הוא לומד מיד את פגיעתם הרעה של "אנשי המעגל הפנימי", שההתחככות בשלטון היא משלח ידם, ומחליט לבנות ממשלה של אנשי מעשה: מהנדסים, רופאים, וקציני שטח.
קלנסי, חביבם של הרפובליקאים השמרנים ושל המערכת הצבאית-התעשייתית האמריקאית, רוקם פסיפס מדהים ומרתק. שלא כמו סופרי שרשרת שחוזרים על עצמם עד זרא, הוא מצליח לשוב ולחדש. בפעם הראשונה, כידוע, הפתיע בספרו "המרדף אחרי אוקטובר האדום", שבו תיאר בדיוק שלא ייאמן את מבנה מערכת הצוללות הגרעיניות האמריקאיות, ועוד יותר מזה את נוהלי ההפעלה שלהן. לדעת הכל היה מדובר בתדרוך יזום שהעביר לו אז הפנטגון, ערב דיון קריטי בוועדת ההקצבות של הקונגרס. גם ב"צו נשיאותי" קלנסי מדייק מאוד בפרטי הפרטים של כל מרכיב ביריעה הרחבה שהוא שוטח לפנינו - הבית הלבן על השוכנים בו, האף-בי-איי, הסי-איי-אי, הצבא על טייסות הקרב, חילות האספקה והמודיעין, שייטות הקרב השונות וכוחות השריון - וכל זאת בלי להיכנס לטרחנות.
במלחמה שפורצת מביסה חטיבת "הפרש השחור" האמריקאית שתי אוגדות איראניות. החטיבה, שהיא חלק מכוח ביום-אויב האמריקאי, אכן קיימת במציאות, וכמוה כל היחידות שהמחבר עוסק בהן. על פי הספר, מצליחה החטיבה הזאת להביס בתרגיל -רק בתרגיל - גם את חטיבה שבע הישראלית המהוללת, ולהביא את מפקדה בנימין איתן לסף דמעות. יחסו של קלנסי לישראל השתפר מעט ב"צו נשיאותי". לדעתו, יש לישראלים כישרונות ויכולת, אבל השחצנות היא בעוכריהם. בכל ספריו הקודמים טען שאין לסמוך עליהם בשעת צרה, אבל ב"צו נשיאותי" יש פה ושם, בפעם הראשונה, סימנים של עזרה חשובה בשעות קשות, במיוחד עזרה אישית מצדו של אבי בן-יעקב, סגן ראש המוסד ובעבר קצין בכיר בשריון. תיאורי קרבות השריון ב"מלחמת המפרץ השנייה" עלולים להיראות לקוראים מן השורה ארכניים מעט, אך היום הם נלמדים בבתי הספר הצבאיים בארצות הברית. אני מכיר לפחות אלוף אחד במטה הכללי של צה"ל שכבר מכיר לפרטי פרטים את קרבות השריון האלה. האמצעים הטכניים המתוחכמים, לצד תושייתם של קציני השדה המופלאים, הם שיביאו גם לסיום הראוותני שאפילו המשתתפים בו יסכימו כי הוא מטורף למדי.
קלנסי משכיל לנתח את השחקנים בזירה הבינלאומית על פי דרכי החשיבה השונות שלהם. שלא על פי הנטייה הכללית בספרות מסוג זה, המניחה שכל העולם חושב בדפוסי מחשבה מערביים, הוא ממחיש היטב את המנטליות השונה של השחקנים השונים. אבל עיקר העיקרים הוא המבנה האידיאולוגי. חיסולה הכמעט מוחלט של כל מערכת השלטון האמריקאית, ובנייתה מחדש, מספקים בידי קלנסי וגיבורו ג'ק ראיין הזדמנות לדיון אינטלקטואלי מעמיק וכן באיכות השלטון, טבעו וטיבו. ראיין, שנכנס לבית הלבן, מהרהר בדיירים הקודמים, שהיו עמוסים חולשות אישיות לעייפה ובכל זאת יצרו, בצעדים קטנים ומהוססים, היסטוריה שממשיכה לחיות. תיאורי מה שהוא מכנה "הפואטיקה של הפוליטיקה" מרנינים בראייה החדה והצינית שבהם.
עם זאת, גישתו השוביניסטית-הלאומנית של המחבר פוגעת במקצת בהצגת הדברים.הרעים שחורים משחור והטובים טובים עד הסוף. הבחורים המצוינים מתוארים כמו בכרזת תעמולה סובייטית, וחתרני המיליציות הנלעגים נראים כמי שעלו מפח האשפה של ההיסטוריה ועוד מעט ישובו אליו. הנשיא ראיין לוקה רק בקוצר רוח.
מלבד זאת, החולשה היחידה שמרשה לו קלנסי היא נטייתו לשנורר סיגריות בשעת צרה; אבל בשעת הצורך מקבל הנשיא החלטות אופטימליות, מערכות הבקרה, המודיעין והלחימה פועלות ללא כל כשל, וכך הלאה. אם מוכנים לקבל את הגישה הזאת, שהיא בסופו של דבר גם חלק מסוד קסמם של סיפורי פופאי או ג'יימס בונד, מובטחת לקוראים הנאה מתמשכת. משום כך גם אין כל רע בכרסתנותו של הספר (846 עמודים!), ומה שנראה בחנויות הספרים כמו לבנת בניין אינו צריך להרתיע. "צו נשיאותי" הוא בעיני יצירה מאלפת ומרתקת, שהשאירה אותי עם טעם אופטימי בפה. נדמה לי שגם אחדים מידידי הוואשינגטונים הטובים, המתעבים את הספר משום שאינו מאמין בשתדלנים ומקורבים, קוראים אותו בהנאה במחשכים; ואולי זה רק כדי ליהנות מכמה תרגילים חדשים שהוא מלמד על מסדרונות הכוח והמניפולציות של התקשורת.
אורן סנדרסון הוא שם עט של פקיד בכיר במשרד החוץ הישראלי. ספרו "שעת שיא" ראה אור בהוצאת כתר

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...25/61506521.pdf





פשעו של קלינטון

• טום קלנסי
• 17.02.1998

בולטימור
אז מה התנהל כשורה? לא הרבה. אנו חוזרים למקום מוכר, מצב מוכר ואויב מוכר. הבה נבחן את הדברים לפי הסדר. סדאם חוסיין הוא דיקטטור המחזיק את ארצו כבת ערובה. הוא מפעיל את הכוח שבידיו משתי סיבות, משום שהוא נהנה לעשות כן ומשום שזה הכרחי להישרדותו האישית. באמצעות ייצור נשק כימי וביולוגי הוא משאיר את עצמו כשחקן בזירה העולמית. הדבר גם מאפשר לו לאיים על שכניו בנשק נתעב במיוחד.
הנשק הביולוגי והכימי הוא בעל השפעות פסיכולוגיות יותר מאשר גופניות. המקרה הידוע של הקבוצה היפאנית, ששיחררה גז עצבים ברכבת צפופה, ממחיש את הקושי הטכני להפעילו. אם כי 12 בני אדם נהרגו ואלפים נפצעו ברכבת התחתית בטוקיו, האסון היה עלול, לכאורה, להיות הרסני הרבה יותר.
סדאם חוסיין, יש להניח, מיטיב לדעת שאם ראש חץ בליסטי אחד נושא אנתראקס ינחת בישראל, תהיה התגובה הישראלית גרעינית ומיידית. מצב עניינים זה מותיר את האזור חשוף ל"הבטחה" של הרס הדדי, שהתגשמותו תגרום נזק קשה הרבה יותר לעיראק. עם זאת, צריך להבין שהישראלים לא יתלהבו לנצל אפשרות כזאת. העולם היה מעדיף שאדם בעל תכונות כשל סדאם חוסיין לא יחזיק בנשק להשמדה המונית. איך אפשר להשיג את היעד הזה? ב-90' וב-91' עשה הנשיא בוש עבודה מעולה בהכנת האומה האמריקאית ובעלות בריתה למה שצריך היה להיעשות. זה אינו קורה כיום. אנשים מרבים להשתמש במונח מהלומה כירורגית. אבל כירורגיה אינה נעשית באמצעות פצצות. לפצצה בת 800 ק"ג ההורגת אנשים לא חשוב אם האדם הוא זכר או נקבה, זקן או צעיר. משום כך חיוני לפני השלכת הפצצה לדעת מהו היעד. אם היעד הוא לחסל את נשק ההשמדה ההמונית ואת המתקנים המייצרים אותו, עלינו לדעת היכן הם. האם אנו יודעים? הרי נכשלנו בחיסול טילי הסקאד העיראקיים ב-91'.
אפילו אם נזהה את מיקומם של היעדים, כיצד נפגע בהם? אחד הלקחים של מלחמת המפרץ שעדיין לא הוערכו במלואם הוא העובדה שבעוד שמטוסי חמקן עושים עבודה מצוינת, הם יכולים לטוס רק מבסיסי קרקע. ללא תמיכה סעודית או אזורית אחרת למשימות הפצצה, אין מקום שאפשר לשכן בו את המטוסים האלה, אלא אם ייעשה שימוש במפציצי בי-2-ספיריט, קרוב לוודאי מדייגו גרסייה, האי שבשליטת הבריטים באוקיינוס ההודי. אם נתקוף רק במטוסים הממריאים מנושאות מטוסים, היעדים ייפגעו וקרוב לוודאי יושמדו, אבל עלינו להכיר באפשרות שכמה מהמטוסים יאבדו וכמה טייסים ייפלו בשבי. האם ארה"ב מוכנה לראות את טייסי הצי שלה כלואים בעיראק, כשאפשר להחזירם רק באמצעות מו"מ עם מנהיג סוציופאת?
מטרד נוסף הוא נכונותו של סדאם להציב את אזרחיו באתרים העלולים להיות יעדי הפצצה, וכך להבטיח את מותם של חפים מפשע אפילו במתקפה על יעד לגיטימי.
הקרקע לא הוכשרה לאף אחת מהאפשרויות הללו. מי הסביר לאומה האמריקאית מדוע הכרחי לשלוח את בניה אל הסכנה? מי עמל ליצור ברית עם האומות שאנו זקוקים לסיוען כדי להפעיל את כוחנו באפקטיוויות? מי קבע את מיקום היעדים שיש לתקוף? מי הכין אותנו ואת העולם לתוצאות הלא מלבבות אפילו במקרה של התקפה מוצלחת? מה ייחשב כהצלחה? עד כמה כישלון אפשרי?
הנשיא המכהן שלנו הוא טקטיקן פוליטי מוכשר בנושאי חוץ, אבל עדיין לא השיג הישג חשוב בתחומים המעסיקים אותנו כאן. שימוש בכוח בחלק זה של העולם בלי להכשיר תחילה את הקרקע יהיה פשע גדול בהרבה מאלה שהוא כעת מוצא עצמו מואשם בהם בוואשינגטון.
מחבר המאמר כתב, בין השאר, את "המרדף אחר אוקטובר האדום"

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...27/39575488.pdf





דגים, אמינות וכבוד

• עודד לויתן
• 11.10.1995

חוב של כבוד טום קלנסי. תירגם: יוסף אשכול. ספרית מעריב, 718 עמ', 79 שקלים
ארבעה המה נפלאו ממני וחמישה לא ידעתים: דרך נשר בשמים (...), דרך גבר בעלמה ודרך ספר אל לב קוראו.
ספרו האחרון של טום קלנסי, המאסטרו של ספרות המתח העכשווית, מצא דרכו אל לבם של המוני קוראים. ימים ספורים לאחר שתורגם לעברית שובץ ברשימת רבי המכר של מוסף זה, והוא מופיע בה 14 שבועות ברציפות. נפלאה ממני דרכו של "חוב של כבוד" אל לב קוראיו. 718 עמודים גדושים פרטי פרטים על צינורות של צוללות וברגים של אוניות משחית; על מטוסים, טילים ולוויינים; על מחשבים, מכ"ם ונשק גרעיני; על בורסות וניירות ערך; על דולרים וינים עוד ועוד. שעות רבות הקדשתי לקריאתו, וכך ניתנה לי הזדמנות ללמוד דבר מה בנושאים שלעולם, כנראה, לא הייתי מגיע אליהם, להתפעל מיכולתו של הכותב לנווט את הקורא בין אלפי פרטים, ולחקור את הטכניקה המקורית שבה המאסטרו הגדול יוצר מתח. לבד מענייני המחקר הללו, שיש להם ערך בפני עצמם, לא חשתי הנאה של ממש בקריאת הספר אלא בקטעים בודדים. עלילתו לא ריתקה אותי, הצלחתי להשלים את המשימה הממושכת בעיקר בכוחו של "חוב של כבוד" שהיה לי לעורך מוסף זה.
הספר בנוי על מודל של התקדמות בשלושה צירים: ביטחוני, כלכלי ופוליטי. הציר הביטחוני עניינו ברצון של קבוצת תעשיינים יפאניים רבת עוצמה (זאיבצו) להשיב לארצם את הכבוד והעצמאות שנגזלו ממנה בסיום מלחמת העולם השנייה. הציר הכלכלי מתפתל בין ניסיונות של אמריקאים מצד אחד ויפאנים מהצד האחר לחולל משבר כלכלי במדינה המתחרה, ומראות הנוף לאורך ציר זה הם סוגיות במאקרו-כלכלה, ענייני סחר-חוץ ופעולות בשוקי הכספים והמטבע. הציר הפוליטי מוסתר רוב הזמן מעיני הקורא. הוא מוזכר בראשית הספר, דועך במהלכו, ומופיע שוב בעוצמה רבה בסופו. מדובר בסגן הנשיא שסרח וביצירת דינמיקה העשויה לגרום את הדחתו מהמשרה שרק פעימת לב אחת מפרידה בינה לבין משרת נשיא ארה"ב.
חוט השדרה של הספר הוא הציר הביטחוני, והקורא מתקדם בעיקר בו. באמצע הספר הוא מתלכד לפרק זמן קצר עם הציר הכלכלי, והתלכדות זו נועדה להאיץ את התנועה בציר הביטחוני. בהמשך מתחסל הציר הכלכלי, והקורא אץ באמוק בציר הביטחוני עד למפגש המזומן לו עם הציר הפוליטי. רק בסוף הספר מגיע הקורא למפגש זה, ושם ממתינה לו הפתעה. קלנסי לא בחר ב"מודל המעגלי", אלא דווקא במודל של התקדמות בצירים ישרים. כך לא יכול היה לעשות שימוש באלמנטים לוגיים שהציפייה לסגירת המעגל שלהם,כשלעצמה, יוצרת מתח. כדי שההתקדמות בצירים ישרים לא תחסר מתח, השתמש קלנסי באלמנטים יוצרי תאוצה, ואותם דלה מהעולם הכלכלי.
ככלכלן לא השתכנעתי מפוטנציאל התאוצה של הכלים הכלכליים שבהם השתמש. בליל העמיק בעניינים טכניים אומר רק ששטרי האוצר האמריקאי, שנבחרו ככלי המרכזי שיוביל למשבר, דומים בדיוק למק"מ (מלווה קצר מועד) הישראלי, וכל תלמיד לתואר ראשון בכלכלה יכול להוכיח שמכירות מאסיוויות בשוק קצר טווח זה לא יוכלו להשפיע רבות על שיפוע עקום התשומות, ולכן לא יוכלו לגרום משבר פיננסי (זהו, סיימתי עם העניין הזה).
הספר בנוי על הבזקים (snapshots) - עמוד אחד, חצי עמוד ואפילו שלוש שורות. בכל פעם שהקורא רוצה לשעוט קדימה, עוצר אותו הכותב ומעבירו לנושא אחר. הבזקים במגוון נושאים מגבירים את הרצון להמשיך ולקרוא, ומצמצמים את ערנות הקורא לאמינות הכללית של הספר. שיטת ההבזקים החזירה אותי לימים רחוקים, אל אילת שלפני המוזיאון הימי, כאשר סירות בעלות קרקעית זכוכית שטו בים סוף, ומדריכים מדופלמים קראו בשמות הדגים ויידעו את הנוסעים בפרטים על אורחות שוכני הים. דגים עברו מתחת לקרקעית הזכוכית בהבזקים; בכל אחד מהם היה אפשר לצפות לשניות ספורות בלבד, לשמוע את שמו מפי המדריך, ולמתין במתח קל לדג אחר. קלטתי במעומעם שמות רבים של דגים, שאת רובם לא שמעתי מעולם, ונהניתי מצורותיהם וצבעיהם.הכל התנהל כשורה עד שהופיע דג שאותו דווקא הכרתי, ולתדהמתי כינה אותו המדריך בשם שונה מהמוכר לי. הצצתי בספר הדגים שהיה בסירה, והתברר שגרסתי שלי היתה הנכונה. מאותו רגע התרווחתי על דופן הסירה, המשכתי להביט בדגים הנאים, והשתדלתי לא להקשיב עוד לדברי המדריך. הדג שהכרתי בהקשר של "חוב של כבוד" היה הדג הכלכלי.
הרעיון שבבסיס הציר הביטחוני הוא שבעוד שארה"ב ורוסיה מתפרקות מנשקן הגרעיני, בונים היפאנים, בהסתר, יכולת גרעינית אפקטיווית ובאמצעותה מתכווונים לאיים על ארה"ב כדי שזו לא תפריע להם להשתלט על שני איים באוקיינוס השקט, סאיפן וגואם, שרוב תושביהם אמריקאים. ההשתלטות על שני האיים אמורה להיות ראשיתה של משימה גדולה יותר, שתושג בשיתוף עם סין והודו - כיבוש אזור עשיר באוצרות טבע בסיביר וחלקים מסרי לנקה. התנועה בציר הביטחוני מתחילה בטיבוע שתי צוללות אמריקאיות, פגיעה בנושאות מטוסים ופלישה לאי סאיפן. ההכרזה הפוליטית של מלחמה נגד ארה"ב זוכה בתמיכת קצינים יפאנים שהתאמנו בארה"ב. זה היה עוד דג שהכרתי מעט.
קצין ישראלי, שלימים מונה למפקד חיל הים, סיפר לי על אימוניו בניו-פורט שברוד-איילנד. באחד התרגילים לימדו את חניכי הקורס שהשתתף בו כיצד להרכיב שיירה לפעולה קרבית: שתי נושאות מטוסים, עשרים פריגטות, שש צוללות ועוד ועוד. עד היום מהדהדים באוזני דברי הקצין הישראלי, ובמיוחד הנימה שבה נאמרו הדברים: "ואני יושב שם וסופר לעצמי את מצבת כלי המשחית של הצי שלנו - שלושה סטי"לים, כמה דבורים ועוד כמה דבורות". לפיכך, קשה לי להאמין שאיזשהו קצין זר, אפילו קצין יפאני, שהתאמן בארה"ב וראה בעיניו את העוצמה הצבאית האדירה של האמריקאים,ייטה לחשוב שארצו צריכה לפתוח במלחמה עם ארה"ב.
ומה בעניין הפוליטיקאים? האם אצלם הכל אפשרי? קשה לקנות את הרעיון שאנשים רציונליים יכריזו מלחמה על ארה"ב. בנקודה זו עשה קלנסי קיצור דרך.הוא השתחרר ממעגל הרציונליות בכך שהכניס למשחק איש עסקים מטורף, צייד אותו ביכולת לשכנע את חבריו התעשיינים (הזאיבצו), והגדיל לעשות בתתו בידי אלה את הכוח לכפות את דעתם הלא-רציונלית על המערכת הפוליטית-הצבאית היפאנית, וכך יכול היה להגיע להכרזת המלחמה על ארה"ב. גם אם יאמרו שהיפאנים מסוגלים לנקוט צעד חסר היגיון כזה, וינמקו זאת בעובדה שהם עשו זאת בעבר, זה לא משכנע. אדרבה. סביר יותר להאמין שעם חרוץ זה ילמד מהניסיון, ושהמכה הנוראה שספג תשלול את האפשרות שישוב ויבחר בדרך הצבאית. יתר על כן, גם אם נניח שהם לא רציונליים ואינם לומדים מהניסיון, עדיין נשאר גורם בעל משקל נכבד: מאז ימי פרל-הארבור הפער הצבאי בין שתי המדינות התרחב ללא הכר.
הבעיה הגדולה שלי בקריאת הספר היתה איפוא בעיית האמינות. קלנסי התאמץ מאוד לבנות אמינות. הוא מילא את הספר בפרטים טכניים רבים, שהם כנראה מדויקים להפליא. הוא אפילו סיפר לקורא על מטוס הנשיא, על חדריו, כורסאותיו וחדרי השירותים שלו - אך לא דאג לאמינות הכוללת של הספר. בעיית האמינות שייכת גם לשאלה האחרונה שהטרידה אותי - שאלת הז'אנר של הספר. בעמודים האחרונים צפונה לקורא הפתעה, ויהיה זה לא נכון שאחשוף אותה כאן. יחד עם זאת, אפשר לומר שההפתעה היתה כה מרעישה עד שחשתי עצמי מרומה. קלנסי הכין לקוראיו קינוח עם סיכויים אפסיים ובדרגת דמיון גבוהה כל כך, שיהיה זה נכון להוציא את "חוב של כבוד" מהז'אנר של ספרי המתח ולהעבירו בדרך של כבוד אל מדף ספרי המדע הבדיוני.
ד"ר עודד לויתן, מרצה לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, כתב את המותחן הפוליטי "מסעו הכפול של הדובדבן", שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...27/24741721.pdf




כמו משחקי מלחמה במחשב

• מנחם דגלי
• 24.07.1996

השתקפות במראה סדרת "חדר מלחמה" טום קלנסי וסטיב פיצ'ניק. תירגם מאנגלית: יוסף אשכול. ספרית מעריב, 311 עמ', 54 שקלים
טום קלנסי, יצרן מותחנים בלתי נלאה, עושה זאת שוב. הפעם, יחד עם שותף ששמו סטיב פיצ'ניק, המתואר על גב כריכת הספר הזה כ"פסיכיאטר ובעל תואר דוקטור ביחסים בינלאומיים, שירת בצוותי מו"מ לשחרור בני ערובה ולפתרון משברים בין מדינתיים" וכו'. ספריו הראשונים של קלנסי הרשימו מאוד, אם משום שהיו עמוסים ידע טכני ומבצעי מפורט ועדכני מאוד; אם משום שפתחו, כביכול, צוהר להדיוטות כמונו אל מאחורי הקלעים של תככים, מזימות, מאבקים ומבצעים נועזים של סוכנויות מודיעין ויחידות מיוחדות; ואם משום שהמחבר היה חדש בשוק והשתדל מאוד. מאז, אם להודות על האמת, פרט לבקיאות המופלאה בתחומים הטכניים של ציוד ונשק, קלנסי הולך ויורד. כמו גולש גלים בהוואי, הוא תפס לו גל ורכב על כרבולתו בתמרון מיומן למרחק ולאורך זמן, תוך כדי ניסיון למצות ממנו את המרב. אבל כמו כל גל, גם זה מאבד מתנופתו ומגובהו, ובד בבד נוספים גולשים חדשים המפליאים בלהטוטיהם ודוחקים אותו מרשימת השיאים.
המתכונת או הגל שעליו רוכב קלנסי קבועים פחות או יותר: הסיפור מתרחש ממש בימים אלה, והרקע מוכר לכל מי שקורא עיתונים ומתמצא בעיקרי האירועים וההתרחשויות בעולמנו; במרכזו סכסוך או עימות בין מדינות, גושים או אינטרסים חובקי עולם אחרים; בדרך כלל משתתפות בעלילה דמויות מצמרת המדינות או מהארגונים המעורבים וקהילות המודיעין הכפופות להם משני הצדדים, ולעתים אף משלושה; ותמיד, אבל תמיד, פועלות בשטח יחידות קטנות ומיוחדות, הנאבקות זו בזו תוך כדי שימוש במלה האחרונה בתחום הציוד, הקשר והנשק, ומסוגלות לפעול בכל תנאי הזירה האפשריים ביבשה, באוויר ובים. הכל מתוח עד קצה גבול היכולת, הכל מתוכנן, מתואם ומתוזמן עד השנייה, עד המילימטר ועד עשירית המעלה, והכל דופק כמו שעון. ואם יש תקלות - כל המעורבים הם אלופי האלתור ונחלצים מכל מצב, נואש ככל שיהיה.
יש הרבה פעלולים ופירוטכניקה, ומעט הרוגים ופצועים יחסית להיקף הפעילות, והמוות, אם הוא מתרחש, הוא תמיד הרואי ומלווה בכמה דברי מליצה, ואפילו בדמעה נסתרת מעיני הנותרים, הממשיכים במשימה. ואין צורך לומר שהבחורים הטובים תמיד מנצחים, אפילו אם דקה קודם לכן נראה שהכל אבוד. ועוד משהו: יש כאן מעט מאוד נשים, ופחות מזה רומנטיקה או לפחות יחסים שבינו לבינה. נשים, כשהן זוכות להופיע על בימתו של קלנסי, הן קצינות מטה, בעלות מקצועות ייחודיים ואפילו סוכנות של ממש, אבל נשיותן בלתי ממומשת. באותה מידה היו יכולים להיות שם גברים במקומן.
אז מה היה לנו כאן? אולי מוטב שנפנה אל גב הכריכה הרכה: "יום ראשון, 20:00 , ניו יורק - פיצוץ עז מחריד את העיר. מנהרת קווינס-מנהטן קורסת, מאות בני אדם נלכדים בשריפה המשתוללת ובמים הגועשים. יום ראשון, 20:05 , ואשינגטון - צוות החמ"ל, נכנס לכוננות כדי לגלות מי ביצע את המעשה הנתעב ולמנוע פיצוצים נוספים. יום ראשון 21:00 גבול רוסיה-אוקראינה - כוחות צבא רוסיים עומדים הכן לפלוש לאוקראינה ולפולין. האם יש קשר בין הפיצוץ בניו יורק לבין ההתרחשויות ברוסיה? תם עידן המלחמה הקרה, אבל את מקומה תופסים תוהו ובוהו. נשיאה החדש של רוסיה מנסה להשליט משטר דמוקרטי חדש, אך אלמנטים חזקים בתוך המדינה מנסים למנוע זאת ממנו: המאפיה הרוסית חסרת הרחמים והפלג הלאומני-קיצוני ימני. כוחות הרשע יעשו הכל כדי להחזיר את רוסיה לתקופת הצארים".
קיצורו של דבר, הקושרים הרוסיים - שילוב של מתמודד לנשיאות שנכשל, גנרלים המתגעגעים אל מה שהיה פעם, וראש מאפיה התומך בהם כדי להשיג לעצמו חופש פעולה בעתיד ובעצם לשלוט במדינה - מבצעים, כפתיחה, פיגוע המוני בארצות הברית כדי להרתיעה מלהתערב, ומתחילים בביצוע תוכניתם. האם אירוע זה לא נראה כמו משהו שאולי מתחיל להתרחש ברוסיה ממש בימים אלה? ואז, כמו בתוכנות משחקי מלחמה המציפות היום את השוק, מתייצבים המחנות כתמונות מראה זה מול זה. מן העבר האחד חמ"ל אמריקני שהוקם זה לא כבר לטיפול במשברים המתרחשים מדי פעם בפינות שונות של כדור הארץ, וכפופה לו יחידה מיוחדת המופעלת לצרכים אלה. הפעולות מותנות, כמובן, באישור הקונגרס, אבל ראשי ועדותיו מתומרנים ביעילות בידי ראשי החמ"ל, המבקשים לעצמם חופש פעולה. מן העבר השני יש מרכז שליטה רוסי שהקימו הקושרים בחשאי כדי לשלוט במערכת שכפופה להם, והכוללת גם היא כוחות צבא הסרים למשמעתם. שפע מודיעין מאין-ספור מקורות עומד לרשות שני הצדדים מלוויינים, מהאזנה לתקשורת, מסוכנים, ממאגרי מידע, ועוד ככל שיעלה הדמיון. אמצעי קשר מגוונים מקשרים כל העת בין המעורבים במשחק, מראשי מרכזי השליטה ועד לסוכנים וללוחמים בשטח. וכך, כולם מטיסים, משיטים, מנחיתים ומצניחים כוחות, יודעים כל הזמן זה על תנועותיו של זה, ואפילו משוחחים ומתאמים פעולות זה עם זה. כל הסיפור צבעוני, תוסס, מלא פעילות ותחכום, וכמובן בלתי אפשרי.
ראוי להוסיף כאן גם כמה דברים של רצינות. זרועות הביצוע - צבאות, מנגנוני מודיעין וביטחון - אמורות להיות כפופות לחלוטין לשלטון הנבחר. אבל האנשים בזרועות אלה משרתים במשך שנים ארוכות, ובדרך כלל זמן רב יותר מן הפוליטיקאים. הכוח האמיתי סר למרותם, ומכיוון שהם יודעים טוב יותר מאישי הציבור מה אפשר להפיק ממנו, לעתים הם נפתים להאמין כי הם גם יודעים טוב מהם מה נכון ודרוש למדינה. לכן, אם נפגמת תפיסתם ככפופים לשלטון האזרחי, והם מנסים לשטות בו, במקרה הטוב, או ממש לקחת את העניינים לידיים במקרה הרע - זהו מתכון לאסון. וכבר היו דברים מעולם. מצבים אלה זרועים בספר בשפע, בקריצה ובחיוך כשמדובר בצד האמריקאי וכדבר מה מובן מאליו כשמדובר בצד הרוסי. ראוי איפוא - מעבר להנאה הקלילה שיש בקריאת ספר כזה ובלי להתפתות ולחשוב שכך זה באמת בחיים - לשים לב לתופעה זו ולהתייחס אליה בהתאם. התרגום קריא ועל פניו מהימן. יש תחושה שזו היתה מטרתם של קלנסי ושל פיצ'ניק כשכתבו את הספר. לא יותר מכך. אל"מ (מיל') מנחם דגלי שירת בחיל המודיעין

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

עצוב שסופר גדול כמו קלנסי התדרדר למקומות בהם בחרותו מביישת את נעוריו. סדרת חדר מלחמה היא ערימת זבלונים מזעזעת, שלא עומדת בשום צורה בסטנדרטים של קלנסי עצמו בימיו הטובים. חבל, באמת חבל שהוא הכניס את עצמו לתאונת הדרכים הספרותית הזאת.

הסופר מת אבל נותר רלוונטי\ מאת גל פרל פינקל

הסופר מת אבל נותר רלוונטי\ מאת גל פרל פינקל

החודש לפני שנתיים נפטר טום קלנסי, שהציג בספרי המתח שלו תרחישים גיאו-פוליטיים שהתכתבו עם המציאות. מהלכי ההתפשטות רוסיה במזה"ת וסין במזרח הרחוק מוכיחה שספריו נותרו רלוונטיים.

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 28.10.2015)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

הסופר מת אבל נותר רלוונטי\ מאת גל פרל פינקל

הסופר מת אבל נותר רלוונטי\ מאת גל פרל פינקל

החודש לפני שנתיים נפטר טום קלנסי, שהציג בספרי המתח שלו תרחישים גיאו-פוליטיים שהתכתבו עם המציאות. מהלכי ההתפשטות רוסיה במזה"ת וסין במזרח הרחוק מוכיחה שספריו נותרו רלוונטיים.

החודש בשנת 2013 מת סופר המותחנים הנודע טום קלנסי. שנתיים אחרי שווה לתת מבט על הספרים שכתב הבולט שבסופרי הטכנו-מותחנים, ואולי האיש שהמציא את הז'אנר. ספריו שילבו בין מחקר מעמיק בטקטיקות וטכנולוגיות צבאיות (וזאת מבלי שקלנסי עצמו אי פעם שירת בצבא) והבנה רחבה בנבכי המציאות הגיאו-פוליטית באופן שיוצר ספר מתח חכם, עם קצב אחר (מהסוג שהיום כבר לא כותבים) שמשאיר את הקורא לחשוב על הספר זמן רב לאחר הקריאה. קלנסי הציג בספריו מציאות אסטרטגית שאפשר שתתרחש. לאור מהלכי ההתפשטות של רוסיה במזרח התיכון וסין במזרח הרחוק, ספריו נותרו רלוונטיים.

ג'ק ראיין – גיבור כל-אמריקני

"המרדף אחר אוקטובר האדום", הוצאת ספרית מעריב, 1987.

קלנסי, סוכן ביטוח ממוצא אירי שגדל בבולטימור, פרסם בשנת 1984 את ספרו הראשון, שכתב מתוך שעמום, "המרדף אחר אוקטובר האדום" (שהפך לסרט שובר קופות). בספר, שהתבסס בחלקו על המרד שהתרחש בספינת הצי הסובייטי סטורוז'בוי ב-1975, מקבל קפטן מרקו רמיוס, מפקד הצוללת הטילים "אוקטובר האדום", החלטה דרמטית.

בספר הציג קלנסי לעולם את גיבורו הכל-אמריקני – ג'ק ראיין, בעברו "סג"מ בחיל-הנחתים" (עמוד 109) העובד כאנליסט ב-CIA. ראיין הוא היחיד שמעלה את האפשרות "שאוקטובר האדום מנסה לערוק לארצות הברית" (עמוד 95). בספר התגלה קלנסי כמספר בחסד בסגנון קולח, אמין וריאליסטי. הדיאלוגים כתובים היטב וקצב האירועים מסחרר ומרתק.


אלק בלדווין כג'ק ראיין בסרט "המרדף אחר אוקטובר האדום", 1990.

גיבוריו, אנשי פעולה ביסודם וכאשר הם נדרשים לה הרי שהם במיטבם. כך למשל, בתיאורו את האופן שבו נאבק ראיין, ההופך לאיש שטח בעל כורחו, בסוכן GRU המנסה לחבל בצוללת. "ראיין צלל אל מאחורי צינור הטילים מספר אחד. הוא נחת על צדו השמאלי, מתעלם מהכאב שהצית אש בזרועו בעוד הוא מתגלגל ומכוון את האקדח אל המטרה. האיש היה בפנייה כאשר פלט ראיין שישה כדורים. ראיין לא שמע את עצמו צועק. שני כדורים פגעו. הסוכן הורם מעל הסיפון והתקפל מעוצמת הפגיעה. אקדחו נשמט מידו בעודו נופל פרקדן על הסיפון." (עמודים 301-302).

על-פי אחד הסיפורים המופרכים לגביו, שבוודאי יש בו גרעין של אמת, נחקר קלנסי על-ידי סוכני FBI בחשד לחשיפת סודות ביטחוניים. הוא הוכיח להם שאת כל המידע מצא בספרייה הציבורית הקרובה לביתו. גם לאחר שהצליח כסופר, הקפיד קלנסי שלא לפרסם בספריו מידע מסווג העשוי לפגוע בביטחון המדינה. לצד ביקורות אוהדות בוושינגטון פוסט ובניו-יורק טיימס סייע להצלחת הספר גם נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, שאמר כי אהב את הספר,"מעשייה כלבבי" לדבריו, וציין שלא ניתן להניחו מן היד.

סכנה ברורה ומיידית

קלנסי (מימין) בסיור בצי האמריקני.

קלנסי הפך מקובל מאוד בוושינגטון, בעיקר בקרב המפלגה הרפובליקנית, בה תמך, ומערכת הביטחון האמריקנית. הנשיא רייגן, שאהב את ספריו, נפגש אתו בבית הלבן וכך גם בכירים נוספים, שעם חלקם כתב ספרים. בין הבולטים שבהם ניתן למנות את הגנרל אנתוני זיני, איש חיל הנחתים ששימש כשליחו של הנשיא בוש הבן למזרח התיכון.


"סכנה ברורה ומיידית", הוצאת ספרית מעריב, 1991.

כשהסתיימה המלחמה הקרה מצא קלנסי אויבים חדשים לעסוק בהם. בשנת 1989 פורסם ספרו "סכנה ברורה ומיידית" (שגם הוא עובד לסרט שובר קופות בכיכובו של האריסון פורד כג'ק ראיין). הספר תיאר מבצע חשאי ולא חוקי שמנהל הביון האמריקני כנגד קרטלי הסמים שבקולומביה אשר "הפכו ל'סכנה ברורה ומיידית' – זה ציטוט – לביטחונה של ארצות הברית" (עמוד 497). הספר היה לספר הנמכר ביותר בארה"ב בשנות השמונים.

בניגוד לראיין שהיה "חייל מארינס לשעבר, סוכן בורסה לשעבר, מרצה להיסטוריה לשעבר" (עמוד 413), ובעצם סוג של "ילד טוב ירושלים", הוצגה בספר דמותו של ג'ון קלארק, קצין שדה אשר שירת "ב-SEAL, יחידת העלית החשאית של הצי" (עמוד 381), שהיווה לדברי קלנסי, את "הצד האפל של ג'ק ראיין."

גישה מאוזנת לישראל

"כל הפחדים כולם", הוצאת מעריב – הד ארצי, 1992.

בספר הבא, "כל הפחדים כולם" תיארכיצד טרוריסטים מוסלמים מניחים ידם על פצצה גרעינית ישראלית מימי מלחמת יום הכיפורים ומתכננים להשתמש בה כנגד ארצות הברית. בשיאו של הספר מתברר כי "מתקן גרעיני התפוצץ זה עתה בדנבר"(עמוד 647). בספר חולק קלנסי שבחים לכוחות הביטחון הישראליים, ובהם סגן ראש המוסד האלוף אבי בן יעקב, "צנחן בעל ניסיון רב במבצעים מיוחדים" (עמוד 92), אך גם תיאר את הישראלים לא פעם כמנופחים ויהירים ובעלי "מנטליות של מבצר, משהו כמו – מנטליות של אנחנו-מול-הם" (עמוד 144).


"צו נשיאותי", הוצאת מעריב – הד ארצי, 1998.

גם בספר "צו נשיאותי" הקפיד להציג בספריו גישה מאוזנת כלפי ישראל ולא הלך שבי אחר מבצעי צה"ל שכה מצאו חן בעיני הוליווד. מצד אחד נתן קרדיט לפעולות מרשימות דוגמת חיסול יחיא עיאש "באמצעות טלפון הסלולרי שלו, כאשר קלקלו תחילה את המכשיר באמצעות אות אלקטרוני ואחר־כך הסדירו שיקבל מכשיר חלופי… ועשרה גרמים של חומר נפץ חזק תקועים בתוך הפלסטיק. שיחת הטלפון האחרונה של האיש, כך סופר, באה מראש ה"מוסד": "הלו, כאן אבי בן יעקב. תשמע טוב, ידידי." ובנקודה זו לחץ היהודי על לחצן הסולמית" (עמוד 165). ומצד שני ציין (כמעט באופן נבואי) כי "הצבא הישראלי כמעט איבד את רוח הלחימה שלו בהרים ובכפרים של לבנון" (עמוד 240).

קשה לבוא אליו בטענות כשחושבים על הסיפור הבא: לאחר לבנון השנייה סיפר מפקד בצה"ל כי בעת שהשתלם בצבא האמריקני ב-2005 ניסה להסביר למארחיו שבצה"ל לומדים תוך כדי הלחימה והדבר מפצה על הזנחת כשירויות. הם מצידם הביטו בו כעל משוגע ויהיר. המלחמה ב-2006 הוכיחה את צדקתם.

כתב כמו במציאות

בספריו היטיב קלנסי לתאר מציאות גיאו-פוליטית אפשרית, שהתבססה בעיקרה על אירועים שקרו. בשל העובדה ששמר את ספריו קרובים למציאות, אירע לא פעם שזו התנהגה כפי שצפה, או קרוב לכך. שבע שנים לפני אסון התאומים כתב קלנסי בספרו "חוב של כבוד" כיצד טייס יפני מרסק מטוס בואינג 747 אל תוך בניין הקפיטול, והורג את הנשיא ומרבית חברי הקונגרס. דווקא בישראל לא הופתעו משיטת הפעולה הנ"ל. ב-73' הפילו מטוסי קרב של חיל האוויר מטוס נוסעים לובי מעל שמי סיני, לאחר שהיה חשד כי נשלט בידי גורמים עוינים.


קלנסי בסיור בחיל הנחתים.

קלנסי הקפיד לצייר את הנבלים שבספריו כאנשים המונעים משיקולים של רשע ואכזריות הרבה יותר מאשר מתוך צורך להגן על אינטרסים לאומיים. בספריו נעדר ה"אפור" של המציאות ובלט הניגוד בין טוב לרע, כאשר אלו שאינם מזדהים עם כלל הערכים האמריקנים ולחלופין תומכים באינטרסים של ארה"ב בעולם הם בהגדרה אנשים רעים, רודפי שררה ושאיפות אימפריאליסטיות חסרות שחר המסכנות את שלום העולם. גם כאן, בחינה של פעולות רוסיה בהנהגת פוטין בסוריה ובאוקראינה, או לחלופין חתירת האיראנים לפיתוח נשק גרעיני לצד תמיכתם בטרור, הופכת את התיזה של קלנסי למבוססת בהרבה.

קלנסי זה מותג

כרזת הסרט "ג'ק ראיין: גיוס הצללים".

במקביל לכתיבה זיהה קלנסי במהירות את פוטנציאל משחקי המחשב ובמקביל לקריירה מצליחה כסופר ייסד ב-96' חברת משחקי מחשב שייצרה (כמה מפתיע) משחקי פעולה בהם כוחות מיוחדים פועלים בכדי למנוע מפושעים אכזריים להשמיד את העולם. בנוסף החלו להתפרסם סדרות ספרים הנושאות את שמו כמו "חדר מלחמה" ו"כוח רשת"שלמעשה כתבו סופרי צללים. כך נוצר למעשה מותג הנושא את שמו. גם בסדרת הספרים אודות ראיין החל קלנסי לכתוב בשיתוף עם סופרים נוספים. התוצאה, שלא במפתיע, פחות טובה מאלו שכתב לבדו.

בשנת 2014 יצא הסרט "ג'ק ראיין: גיוס הצללים",שבניגוד לקודמיו התבסס אך ורק על הדמויות שיצר ובראשן ג'ק ראיין. הסרט (בו גילם את ראיין השחקן כריס פיין) היה להצלחה קופתית. אמריקה אוהבת את הגיבורים שלה ככה: צודקים, הגונים ומנצחים. ראיין של קלנסי הוא כל אלה ולא מן הנמנע שסרטים נוספים יבואו בעקבותיו.

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 28.10.2015)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...29/35388938.pdf




והפעם, חצי האי הקוריאני

• אירי ריקין
• 06.12.1995

חדר מלחמה טום קלנסי. תירגם מאנגלית: יוסף אשכול. ספרית מעריב, 388 עמ', 52 שקלים
כשעוברים על רשימת ספריו של טום קלנסי מקבלים תחושה של סוכנות נסיעות. משהו בסגנון:"עם קלנסי-טורס לא תפספס/י אף מוקד מתיחות פוטנציאלי בעולמנו הנוורוטי". בעידן שבו מצטרפים רסיסי ברית המועצות לנאט"ו והתורים הכי ארוכים במוסקווה הם למקדונלד'ס, היה ניתן לצפות שייגמרו לקלנסי הפוביות האפוקליפטיות, גם אם לא נמצא אותו בתור ללשכת העבודה. אבל תסמכו עליו שעם תעריף של 25 דולר למלה וממוצע של 400 עמודים לספר הוא לא ייתן לקוראיו אף רגע מנוחה.
"עדיין יש יותר ממיליארד קומוניסטים מסביב לפינה, ועוד מיליארד קיצונים, מטורפים דתיים, מטהרים אתניים, חברי כיתות פסיכיים, ואלוהים יודע מי עוד". אחרי שטיפל בברית המועצות, בטרוריסטים אירים, בבארוני סמים דרום-אמריקאים, במחרחרי מלחמה מזרח-תיכוניים ובתעשיינים מגלומנים מארץ השמש העולה - הגיע תורו של חצי האי הקוריאני,המפוצל לאיים על קיומו הנזיל של כוכב הלכת ארץ.
"חדר מלחמה" ("אופ-סנטר" במקור האנגלי) הוא ספרו השמיני של קלנסי בספריית מעריב, אבל לא בדיוק. על כריכת הספר מתנוסס אמנם בגדול שמו של קלנסי, אך מתחת לכותרת נכתב באותיות קטנות: "יצירתם של טום קלנסי וסטיב פאצ'ניק". מי שלא מופיע על הכריכה הוא אחד בשם ג'ף רובין, שרק מקבל תודות חמות בעמוד האחרון על "רעיונותיו היצירתיים ועל תרומתו שאין ערוך לה לכתב היד". האמת היא שעלפי פרסומים זרים ראוי רובין להרבה יותר כבוד, כמי שהיה אחראי לשכתובה של סדרת הטלוויזיה"אופ-סנטר", שכתבו ביחד קלנסי את פאצ'ניק. אך היות שהמותג "קלנסי" הוא שם נרדף למיליוני עותקים, הוטבע שמו כיוצר ראשי, מה שאכן הטיס את הספר לראש מצעד המכירות של ה"ניו יורק טיימס" בשנה שעברה ולרשימת רבי המכר בישראל השנה.
"חדר מלחמה" בנוי על פי המתכון הקבוע של פס הייצור הקלנסיי. זה מתחיל ממשבר מקומי, שהופך תוך שניים-שלושה עמודים לבעיה בינלאומית המסכנת את שלום העולם, אבל זה ניצל, כהרגלו המגונה, בדקה ה-90. קלנסי הוא חסיד אפקט הפרפר ביחסים בינלאומיים. הפעם נפתח הספר בפיצוץ מכונית תופת בחזית ארמון קיונג בוק בסיאול, הקוטלת כמה עשרות מאזינים לנאומו של נשיא האסיפה הלאומית הדרום-קוריאנית. מטבע הדברים נופל החשד על השכנים בצפון, שגופת מנהיגם הנערץ קים איל-סונג עוד לא הספיקה להתקרר, וכבר מסתבכים יורשיו בעימות חזיתי עם כל העולם המערבי.כמו תמיד תופס המשבר את נשיא ארצות הברית בתקופה קשה, עם רייטינג נמוך, מה שמגבירכמובן את נחרצותו להראות למשמיציו מי לובש את המכנסיים בבית הלבן.
מי שנפקד הפעם הוא ג'ק ראיין, גיבורו הכמעט קבוע של קלנסי, שבסיום "חוב של כבוד" (שיצא לפני מספר חודשים בספריית מעריב) הצטרף, כזכור, לרשויות השלטון. את החלל ממלא פול הוד, מנהל החמ"ל - סוכנות אוטונומית חדשה, שהוקמה כ"צוות ניהול משברים שיפעל בתיאום עם גופי המודיעין והצבא הקיימים". הוד הוא מסוג הפרצופים שאמריקה אוהבת לראות במראה כשהיא קמה בבוקר. פטריוט מסור למולדתו, שילוב אולטימטיווי של לפלף ופטיש, קשוח בחוץ אך רגיש מבפנים. אחד שמצליח "להתמודד גם עם האחריות לחמ"ל וגם עם האחריות של היותו אב ובעל לאשה, שני תפקידים לא קלים, המחייבים משרה מלאה". בדומה לראיין נקרע גם הוד בין קריירה עסקית ל"עבודת מרגלים", אך כשהנשיא קורא לו הוא מתייצב לשירותו של דגל הכוכבים והפסים.
שותפיו של הוד לחבורת הטובים הם קים הוואן, סגן מנהל סוכנות הביון הדרום-קוריאנית (KCIA) וחברו הטוב גרגורי דונלד, שגריר אמריקה לשעבר בקוריאה הדרומית, שמאבד בפיצוץ את אשתו האהובה. השלושה אינם מאמינים כי לפיגוע אחראית קוריאה הצפונית,ובפעילות מאומצת ונועזת מוצאים כמובן את האשמים האמיתיים, שאת זהותם (הצפויה למדי) אסור לחשוף כדי לא לקפח את פרנסת המחברים.
כמו כל ספריו של קלנסי, גם "חדר מלחמה"הוא מוצר מושלם על פי כל פרמטר בז'אנר המותחן הטכנו-גרעיני, אבל בלי נשמה. קלנסי הוא אלוף העולם בפצצות גרעין, ראשי-נפץ מתפצלים, טילי שיגור, לווייני תקשורת, מחשבי-על, צוללות אטומיות ומטוסי ריגול. אחד שיכול לפרק ולהרכיב הכל, מטיל אסטרטגי עד למצית בקוקפיט, וספריו מעודכנים תמיד עד לרגע הוצאתם לאור. בספר הנוכחי אפשר אפילו למצוא ניתוח של ביצועי הפטריוט הכושלים במלחמת המפרץ. קלנסי הוא גם אחד שאוהב להתגנדר ב"אינסייד אינפורמיישן", ולשוטט בחדר הסגלגל בבית הלבן כמו בעל הבית. אבל תנו לו לתאר סתם רגש אנושי קטן או משגל בריא, והוא מאבד את הידיים והרגליים. בספר הנוכחי יש אמנם ניסיון לקצת סיפורי צבע עם ילדו האסתמטי של הוד ומתחים מיניים בחמ"ל, אבל כשקלנסי מנסה לדבר על בני אדם יוצאים לו בעיקר פנינים כמו: "כאשר אשה רוצה אותך, זה לא אותו דבר כמוש היא צריכה אותך".
לזכותו של קלנסי ייאמר שהוא סוחר הגון שלעולם לא יפתיע את קוראיו, ותמיד יספק להם את אותה סחורה מוכרת. הבעיה היא שככל שנוקפות השנים ועמן מתרבים הספרים, הכסף והכבוד, מתחיל קלנסי להאמין שהוא באמת גדול מהחיים. ואולי זה צפוי ממי שעד לפני תריסר שנים היה סוכן ביטוח שבקושי גמר את החודש, והפך בין לילה לסופרם החביב של נשיאים ומרצה מומחה בכל מוסדות הצבא, הביטחון והביון האמריקאיים, שכנראה מאמינים לקלנסי יותר מלעצמם. באופן אישי אף פעם לא אהבתי מותחניסטים שלוקחים את עצמם ברצינות כה גדולה, ומפסיקים להבדיל בין העולם האמיתי לדמיונם הפרוע. מעבר לכך תובע "חדר מלחמה" אנרגיה מופרזת ממי שירצה לפענח את כל רזיו המתישים, שפתרונם לא מתוגמל ביחס הולם לאנרגיה המושקעת. אבל זה מן הסתם באמת עניין של סדרי עדיפויות וטעם אישי, כפי שמוכיחים מיליוני חסידיו של קלנסי שממש לא אכפת להם מה אני חושב.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

"רוג'רס פכר את פרקי אצבעותיו ונזכר בדבריו בני האלמוות של האסטרונאוט אלן ב' שפרד מהחללית מרקורי כאשר המתין לשיגורו אל החלל: "אלוהים, בבקשה, אל תיתן לי לפשל." (עמוד 62)

הספר "חדר מלחמה" הוא הראשון בסדרת ספרי מתח שנכתבה על ידי הסופר האמריקני ג'ף רובין בהנחיית טום קלנסי, מחברם של רבי-המכר "המרדף אחר אוקטובר האדום", "משחקים פטריוטיים", "סכנה ברורה ומיידית" ועוד, וד"ר סטיב פיצ`ניק, פסיכיאטר ובעל תואר דוקטור ביחסים בין-לאומיים מ-MIT אשר שירת בצוותי משא ומתן לשחרור בני-ערובה ולפתרון משברים בין-מדינתיים בראשותם של הנרי קיסינג`ר, סיירוס ואנס וג`יימס בייקר. השניים הגו את הקונספט של הספר אולם את מלאכת הכתיבה הותירו לרובין. צריך לומר ביושר – רובין אינו סופר טוב כקלנסי. הספר רחוק מאוד באיכותו מן הספרים שכתב קלנסי לבדו, שגיבורם הוא איש הנחתים ג'ק ראיין (ובמיוחד "המרדף אחר אוקטובר האדום"), אולם כמה מן הדמויות, וחלקן בעלילה, מצליח להופכו לספר מתח צבאי טוב.

עלילת הספר נסובה סביב החמ"ל (חדר מלחמה) – סוכנות חדשה לניהול משברים שמקים נשיא ארצות הברית, מייקל לורנס, שבה נציגים מכל סוכנויות המודיעין, אכיפת החוק, המשפט והצבא. בראש הסוכנות עומד פול הוד, אדם ללא רקע ביטחוני אשר שימש כראש עיריית לוס-אנג'לס בעברו. אמורה לפעול באירועי משבר קצרי זמן המתפרצים ללא התראה דוגמת משברי בני ערובה, סיכול פיגועי טרור ועוד. לסוכנות ישנה יכולת נוספת – "צוות המחץ" האמון על הפעולות המיוחדות עליו מפקד קולונל צ'ארלי סקוויירס, איש המבצעים המיוחדים של חיל האוויר האמריקני. "צוות המחץ של סקוויירס, שמנה שנים-עשר אנשים במשרה מלאה וצוותי הסיוע שלהם, הוקם שישה חודשים קודם-לכן, באותו זמן שהוקם החמ"ל. הם היו מה שנקרא הצד ה"שחור" של הסוכנות, וקיומם נשמר בסוד מכל אדם פרט לאלה שהיו חייבים לדעת: מפקדי החילות הצבאיים וראשי שירותי הריגול האחרים, הנשיא וסגן-הנשיא עצמם. הגדרת המשימה שלהם היתה פשוטה: הם נשלחו לשטח כאשר היה צורך לתקוף. הם היו יחידת עילית שהיה אפשר לסמוך עליה שתכה חזק ומהר. אף-על-פי שכל חברי צוות המחץ השתייכו לכוחות הצבאיים וקיבלו את משכורותיהם מהזרועות המתאימות, הם עבדו בבגדי הסוואה, חולצות ומכנסיים מרופטים ללא כל סימון. לו נכשלו, איש לא יכול לדעת מאין באו... או את מי להאשים." (עמוד 44)

המשבר הבין לאומי הראשון בו נדרש החמ"ל לטפל מתרחש כאשר – גרגורי דונלד, שגרירה לשעבר של ארצות הברית בקוריאה הדרומית והמומחה של החמ"ל מאזין בסיאול לנשיא האסיפה הלאומית הנואם באצטדיון בפני קהל של אלפי צופים – התפוצצות אדירה מזעזעת את האצטדיון, עשרות אנשים נפגעים, ביניהם סונג'י, אשתו האהובה של דונלד. בעקבות זאת מוזעק פול הוד לבית הלבן – המתיחות גואה בין צפון קוריאה, הנתפסת כמי שיזמה את הפיגוע, לבין דרום קוריאה ובת בריתה ארצות הברית. והנשיא מטיל על הוד וצוות החמ"ל לנהל את המשבר העלול להסלים לכדי מלחמת קוריאה שנייה. החלטתו הראשונה של הוד הינה לקדם לזירה את "צוות המחץ" בפיקוד קולונל סקוויירס. זאת בכדי שתהא בידיו האופציה להוציא לפועל מבצע מיוחד אם יידרש.

עם הצוות יוצא סגנו של הוד, הגנרל מייקל "מייק" רוג'רס, יוצא הכוחות המיוחדים ("הכומתות הירוקות") של צבא ארצות הברית שלחם בווייטנאם. "לבו של רוג'רס גאה כאשר החיילים עלו למטוס, הלם בגאווה כמו תמיד כאשר ראה חיילים אמריקניים רצים למלא את תפקידם. צעירים, מפחדים, ותיקים יותר או פחות, הם רצו קדימה כולם – המראה ריגש אותו תמיד. הוא היה אחד מהם בעת תקופת שירותו הראשונה בווייטנאם, ואחרי שקיבל את תואר הדוקטור מאוניברסיטת טמפל כאשר היה מוצב בפורט-דיקס, חזר ופיקד על גדוד של חיילים כמוהם במלחמת המפרץ הפרסי. טניסון כתב פעם שמבט בליידי גודייבה יכול להפוך זקנים לצעירים, ונשים אכן השפיעו עליו כך, אבל גם המראה הזה. עשרים ושש שנים נעלמו בתוך פחות מדקה, והוא שוב חש בן תשע-עשרה כאשר נכנס למטוס בעקבות החייל האחרון, והניח לסקוויירס להיות המאסף." (עמוד 59) רוג'רס הא דמות מצוינת, המזכירה במעט כמה מן הדמויות היותר טובות שיצר קלנסי לאורך השנים. הוד לעומת זאת מושלם מדי, בקי מדי בנבכי הפוליטיקה הבין ארגונית במערכת הביטחון האמריקני, המהלכים השונים בניהול משבר בין לאומי ובהפעלת מנופי לחץ ושליטה שונים באופן שלא מסתדר עם הרקע והאפיון שבנה לו המחבר.

החקירה שמנהל החמ"ל בכדי לגלות את זהותם של מבצעי הפיגוע מעלה חשד כי את הפיגוע ביצעו דווקא אנשי דרום קוריאה בניסיון להפליל את צפון קוריאה ולגרום למלחמה. החלקים היותר טובים של הספר עוסקים ב"צוות המחץ". על הצוות, בפיקודם של סקוויירס וגנרל מייק רוג'רס, מוטלת משימה הרת-גורל. עליהם לחדור בצניחה להרי היהלומים שבעומק צפון קוריאה על-מנת לסכל ירי טילים בין יבשתיים על יפן, מהלך שיוביל לפריצת מלחמת קוריאה שנייה. "הצניחה איננה מה שרוב המתנסים בה בפעם הראשונה מצפים. האוויר ממש סמיך ומוצק: הנפילה החופשית דרכו לרכיבה על גל בחוף הים. ביום, יש תחושה מעטה של עומק מכיוון שהעצמים שטוחים ורחוקים כל-כך; בלילה, אין תחושת עומק בכלל. אף-על-פי ששאר האנשים יצאו לפניו, מייק רוג'רס הופתע לגלות עד כמה חש בודד: הוא לא ראה דבר, חש רק את התנגדות הרוח, בקושי יכול היה לשמוע את קולו שלו כאשר מנה עשרים שניות לפני שמשך בחבל הפתיחה. ואז ירדה עוצמת הרוח למשב עדין, ופרט לה לא נמצא כל קול. הם צנחו מגובה חמשת-אלפים רגל בלבד, והאדמה עלתה לעומתם במהירות, כמו שהזהיר אותם טייס המשנה מראש. מיד אחרי שמשך בחבל הפתיחה ציין רוג'רס לעצמו את תוואי הקרקע, צמרת עץ גבוהה שלהטה באור השחר. הוא הסתכל בה כאשר ירד. היא היתה קנה המידה היחיד שלו לאמוד את גובהו מעל פני הקרקע, וכאשר היה בגובה שלה התכונן לנחיתה. ברכיו היו כפופות במקצת, וכאשר נגעו כפות-רגליו בקרקע ריכך את הנחיתה בכפיפה עמוקה יותר, ואז נפל והתגלגל. כאשר היה על צד גופו, שיחרר את המצנח, קם במהירות, ואסף את האריג לתוך זרועותיו." (עמוד 236)

לאחר שצנחו נעו לוחמי צוות המחץ לעבר בסיס הטילים, ממנו עתידים קושרי הקשר לבצע את הירי על יפן. כנגד "צוות המחץ" ניצב אויב אכזרי ונחוש. את הצוות מוביל מפקדו, סקוויירס, אולם החלטתו של גנרל רוג'רס להצטרף כלוחם השניים-עשר של הצוות במשימתו הראשונה מעבר לקווי האויב עתידה להיות משמעותית מאוד. רוג'רס הוא חייל של חיילים, לוחם קשוח עתיר ניסיון קרבי, וכאשר הוא מבחין בהתרחשות לא שגרתית בבסיס הטילים הוא מבקש מסקוויירס לדחות את השתלטות הצוות על הבסיס, בכדי שיוכל לבצע, עם שני לוחמים נוספים, סיור מקדים. "סקוויירס מצץ את שפתו העליונה. "תמיד רציתי שתהיה לי הזדמנות להגיד לגנרל 'לא', וכאשר סוף-סוף יש לי הזדמנות כזאת – לא אעשה את זה. בסדר. בהצלחה, המפקד." (עמוד 246) חדירה זו לגוב האריות תדרוש מן הגנרל ואנשיו ללחום כנגד קושרי הקשר האכזריים ולמצוא דרך להימנע מעימות עם חיילי צבא צפון קוריאה. אבל לא איש כרוג'רס יירתע מאתגר שכזה כשהסיכוי לפריצת מלחמה מוטל על כף המאזניים. "רוג'רס צפה בתנועותיו של קונג, וכאשר ראה את ידו של הגבר הגדול מחליקה אל מאחורי גופו הפנה אליו את אקדחו. הגנרל לא היה מספיק מהיר כדי להציל את חייו של מור, אבל הכניס כדור לתוך מצחו של קונג לפני שזה הספיק לירות בפאקט. החייל התמוטט אל רצפת האוהל וגופו נשען על יריעת הפתח והבליט אותה החוצה." (עמוד 266)

תרגומו של יוסף אשכול רהוט וטוב, ועלילת הספר זורמת. אף שנכתב לפני כעשרים שנים בספר ישנם אלמנטים רלוונטיים לימים אלו ולמשברים דומים (כשדנים בסוגיות שנות בנוגע להחדרת "צוות המחץ" לעומק צפון קוריאה מוזכרת הפשיטה הישראלית לאנטבה) ולאתגרים שבפניהם ניצבים כיום ארגונים וחדרי מבצעים דומים, דוגמת מרחב הפעולה בסייבר, הפעלת כוחות מיוחדים והמורכבות שבשיתופי פעולה ארגוניים. בסך הכל קלנסי וחבר מרעיו הוציאו תחת ידם סיפור מתח צבאי טוב ששווה לקרוא. חבל שרוב ספרי הסדרה לא שמרו על רמה זו. מומלץ!!! הערת אגב. בספר ישנו ציטוט שנותר עמי גם שנים לאחר שקראתי את הספר כנער. "דונלד ידע שיש נקודה שבה הגוף אינו יכול עוד לתמוך בנכונותה של הנפש, ואפילו החזקה ביותר." (עמוד 239) כמפקד בצנחנים נהגתי לצטט משפט זה באוזני חיילי בעת שקיטרו לי שכואב וקשה להם, לספר להם שאכן אני מודע לקיומה של נקודה כזו של חוסר יכולת להמשיך, ולהבהיר להם בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים (בשפה חיילית גסה) שהם טרם הגיעו עדיה.

"חדר מלחמה" נוצר בידי טום קלנסי וסטיב פיצ'ניק נכתב בידי ג'ף רובין,
באנגלית "Op-Center",
created by Tom Clancy and Steve Pieczenik. Written by Jeff Rovin,
בשנת 1995,
יצא בעברית בהוצאת ספרית מעריב,
בשנת 1995,
תרגום: יוסף אשכול,
מכיל 288 עמודים.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

"מישהו החליט כי הסמים הפכו ל'סכנה ברורה ומיידית' – זה ציטוט – לביטחונה של ארצות הברית. רק לאדם אחד יש סמכות לומר זאת בצורה ממשית. ואם הוא עושה כן יש לו סמכות לעשות משהו בקשר לזה" (עמוד 497).

"סכנה ברורה ומיידית" (הוצאת ספרית מעריב, 1991) הוא ספר מאת הסופר האמריקאי טום קלנסי. הספר עוקב אחר עלילותיהם של גיבוריו הקבועים של קלנסי: ג'ק ראיין, איש חיל הנחתים והיסטוריון בעברו, המשמש כמנתח מודיעין של ה-CIA, וג'ון קלרק (הוא ג'ון קלי) איש המבצעים, ובעברו לוחם הקומנדו הימי. עלילת הספר נפתחת כאשר נוכח אזלת יד וחוסר היכולת שמגלות סוכנויות אכיפת החוק של ממשלת ארצות הברית במלחמה כנגד מבריחי סמים ובהם קוקאין מקולומביה לארצות הברית, הנשיא האמריקני, המצוי בתקופת בחירות לכהונה נוספת, מאשר מבצע חשאי בשם "ספינת שעשועים" לפגיעה בקרטלי הסמים הקולומביאנים.

על המבצעים אחראיים, בהפרה בוטה של החוק הקיים בנושא, היועץ לביטחון לאומי, אדמירל ג'יימס קאטר, ראש ה-CIA, השופט ארתור מור, וסגן מנהל הסוכנות למבצעים, בוב ריטר. ג'ון קלרק, אשר שירת "ב-SEAL, יחידת העלית החשאית של הצי" (עמוד 381), לחם במלחמת וייטנאם ונחשב לאיש המבצעים הטוב ביותר באגף לפעולות מיוחדות, נבחר כקצין מבצעים למבצע, ואף מאמן את צוותי הפשיטה. המבצע מתנהל ללא אישור ועדת שירותי המודיעין של הסנאט האמריקני המפקחת על פעולות מודיעין מיוחדות. בפקודתו מחדיר ה-CIA לעומק קולומביה במבצע מוסק ארבעה צוותי קומנדו המורכבים מחיילי צבא ארצות הברית, אנשי אוגדות חיל הרגלים הקלות, משום ש"בסופו של דבר, תמיד מדובר בכמה גברים, עם נעליים מוכתמות בבוץ, מדים מיוזעים, שיכולים להפוך את הלילה ואת השטח לבעלי בריתם, ולזרוע מוות בקרב אויביהם" (עמוד 39).

משימת הצוותים הינה לפגוע במצבורי סמים נשק ותחמושת שבבעלות ארנסטו אסקובדו, מבחירי ראשי קרטל הסמים הקולומביאני, וכן לבצע תצפית על מסלולי ההמראה מהם ממריאים מטוסי תובלה עמוסים במשלוחי קוקאין לעבר ארצות הברית. לאחר שהצוותים ממורים מודיעין לגבי המראת המטוסים, הם מיורטים באמצעות מטוס F-15 של חיל האוויר האמריקני. באחד מצוותי חיל הרגלים משמש סמל היספני צעיר בשם דומינגו "דינג" צ'אבז כסייר וכאיש חוד. לאור הכישרון הטבעי שהפגין צ'אבז, מהטובים שבאנשי "אוגדת הרגלים הקלה" (עמוד 43), באימונים למשימה מלמד אותו קלרק דבר או שניים על טבעה של הלחימה.

"קלרק נפנה אל האיש הצעיר. "תזכור, זה לא בדיוק אותו דבר, כשזה אמיתי." צ'אבז הבין את המשמעות האמיתית של הדברים האלה. "ומה אני צריך לעשות בצורה שונה, אדוני?"
"זה החלק הכי קשה," הודה קלרק. אנשי הכיתה התקרבו אל האש . הוא דיבר כמו מורה המדבר אל תלמיד מחונן. "חלק ממך צריך להעמיד פנים כאילו זה בדיוק כמו באימונים. חלק אחר צריך לזכור שכאן אתה כבר לא יכול להרשות לעצמך הרבה טעויות. אתה חייב לדעת למה להקשיב, מפני שהדברים משתנים מדקה לדקה. יש לך אינסטינקטים טובים, בחור. סמוך עליהם. הם ישמרו על חייך. אם יש לך הרגשה שמשהו לא בסדר, אז כנראה שמשהו לא בסדר. ואל תבלבל בין זה ובין פחד."
"מה?"
"אתה תפחד שם, צ'אבז. אני תמיד פחדתי. תתרגל לרעיון, וזה יכול להיות לטובתך במקום שזה יהיה נגדך. בשם אלוהים, אל תתבייש בזה. חצי מהבעיה בארץ האינדיאנים היא שאנשים פוחדים לפחד" (עמודים 119-120).

באותה עת מתמנה ג'ק ראיין, "חייל מארינס לשעבר, סוכן בורסה לשעבר, מרצה להיסטוריה לשעבר" (עמוד 413), המשמש כעוזרו המיוחד של סגן מנהל הסוכנות לביון, אדמירל ג'יימס גריר, לתפקיד סגן המנהל למודיעין ב-CIA בפועל. זאת משום שגריר גוסס ממחלת הסרטן. הנשיא ומנהלי המבצע מחליטים כי ראיין לא יחשף למבצעים ומסתירים את האמת ממנו. זאת מתוך ההבנה שראיין, הישר והקפדן, לא יתן ידו למבצע חשאי שלא אושר כחוק. למרות זאת מתגלה הדבר לראיין והוא מתחיל לחקור בנושא.

כשהוא על ערש דווי מלמד אדמירל גריר, מורו ורבו של ראיין, את האחרון שיעור בלתי נשכח. המילים ששם קלנסי בפיו הופכות את הרגע לאחד החזקים בספר. "ג'ק, לעולם אל תתחרט על יושר, גם אם תפגע באנשים. כאשר מינו אותך לסגן במארינס נשבעת שבועה לאלוהים. עכשיו אני מבין מדוע אנו עושים את זה. זו עזרה, לא איום. זה משהו שנועד להזכיר לך עד כמה המילים חשובות. רעיונות הם חשובים. עקרונות הם חשובים. מילים הן חשובות. המילה שלך היא החשובה מכל. המילה שלך היא מי שאתה. זה השיעור האחרון, ג'ק. מכאן אתה צריך להמשיך לבד" (עמוד 450).

באותה עת נפגש נציג הקרטל עם היועץ לביטחון לאומי, קאטר, ומשכנע אותו להסיק את המבצע ובתמורה תואט זרימת הסמים מקולומביה לארצות הברית וכן כי הנשיא, המצוי כאמור בתקופת בחירות, יוכל להראות הישגים במלחמה בסמים. בתמורה דורש קורטז כי הוא יורשה ללכוד את הצוותים הפועלים בשטח וקאטר מורה על נטישתם שם ללא סיוע. הצוותים הופכים ניצודים בידי אנשיו של אסקובדו ורבים מהחיילים נהרגים. קלרק השב לארצות הברית מוחה על כך בפני מנהל אגף המבצעים בסוכנות, ריטר. "אתה שלחת את האנשים האלה לשטח, ואתה אחראי להם. אם אתה אומר לי, שהתפקיד שלך חשוב מזה, אני פה כדי לומר לך שאתה טועה, אדוני" (עמוד 481). אולם הלה מתעלם מאזהרתו.

על פי עצת גריר המנוח מספר קלרק לראיין את האמת אודות המבצע הלא-חוקי. השניים מחליטים לשתף פעולה ולחשוף את האמת מאחורי המבצע ולחלץ את החיילים שנותרו. ספר מתח מצוין, המדגים את בקיאותו של קלנסי בסוגיות ביון וצבא. מומלץ בחום.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

לא תפעיל סיור - לא תדע מה לפניך.
לא תדע מה לפניך - תחטוף מכל הכיוונים
אם תחטוף מכל הכיוונים - תיאלץ לנהל קרב חילוץ וההתקדמות תיעצר.
אז לא כדאי להפעיל סיור?
יוכנס פרק "הפעלת מערך האיסוף" בקורס מג"דים ומח"טים מיד ולאלתר (פברואר 2008)

https://en.wikipedia.org/wiki/Tom_C...er:_Acts_of_War