21-11-2013, 18:26
|
|
|
חבר מתאריך: 18.07.13
הודעות: 11
|
|
תגובה מאוחדת לביטיס וסיגמא:
אין ספק שהכלי אינו נטול מעצורים ובניגוד לתפיסה המקובלת על כלים רוסיים, דורש טיפול קפדני (מחליד במהירות) אולם לאחר ירי של עשרות אלפי כדורים אני מתקשה להיזכר במעצורים. אלה שכן התרחשו היו ברובם קשורים לתחמושת ( תחמושת האימונים הייתה בולגרית ונחותה מזו הרוסית) או לשרשירים לא מטופלים.
ביטיס: השימוש במחסניות בנגב הוא אכן יתרון,אולם בעיקר תיאורטי, לאור העובדה שהשימוש פוגע בצורה חמורה ביכולת לייצר רצפי אש, ולפחות במחסניות M16 רגילות גם יוצר בעיות הזנה והורס את המחסנית.
לעומת זאת, דוקא תחמושת משורשרת 5.56 היא אחד החסרונות הגדולים של הנגב. לדעתי העדינות של החוליות היא מקור לחלק ניכר מהמעצורים שלו. אין ספק ששרשיר מתפרק הוא יתרון (אם כי לא דרמטי במיוחד), אולם השרשירים הלא נתיקים של הRPD היו אמינים בצורה בלתי רגילה, עד כדי כך שכמעט כל המקלענים שהכרתי הסתובבו עם תוף בכלי (תוף מינימי מוסב) ושרשירים בוסט.
אני כמובן לא חושב שמדובר בכלי אידיאלי. רחוק מזה. אבל אני מתקשה להבין איך כלי זקן כל כך הצליח להתגבר על בעיות מהותיות כמו אמינות הכלי והתחמושת המוזנת, משקל כלי ותחמושת, רתע ( לעומת 5.56), בלי לאבד מהדיוק והיכולת לייצר כמות אש מכובדת
לעומתו כלים מתקדמים בהרבה לא מצליחים לשלב את התכונות האלה (ולהוסיף אולי גם ארגונומיה סבירה ובטיחות לא מזעזעת),
הדבר שמעט מפתיע אותי הוא שדוקא בישראל, שבה היה לRPD פרק שירות כמקלעון בשנות ה70, לא השכילו לשלב את התכונות האלה בנגב. אם אני לא טועה, היה אפילו אבטיפוס של הנגב שהורכב בחלקו מחלקים של RPD
|