נתקלתי בחלק מהאנשים שטוענים שבזמן אמת הם הצליחו להביא לידי ביטוי באופן מאוד אפקטיבי את היישום של מה שהם למדו.. {אני אחד מהם} ונתקלתי בחלק נוסף של אנשים שטוענים שבזמן פאניקה הם "שוכחים" את מה שלמדו ולא מצליחים ליישם את מה שלמדו בזמן אמת. {זה נשמע מאוד סויריאליסטי}

אי אפשר לשכוח את מה שלמדת בדיוק מאותה הסיבה שאי אפשר לשכוח איך לרכב על אופניים או לשחות {לאחר שלמדת אותם} והאם עבור אנשים שהם בעלי נטייה לפאניקה בזמן אמת אמת אין טעם להתאמן באומניות לחימה כי הריי, כשהם נחשפים לאיום הם לא מצליחים לתפקד, וזה לא בגלל שהם "שוכחים" את מה שלמדו. כי זה דבר שבלתי אפשרי לשכוח... {זה כמו שאי אפשר לשכוח לכתוב או לקרוא} אלא בגלל העובדה שהם לא מצליחים לתפקד תחת מצבי לחץ. זו טעות נפוצה לומר "שוכחים" יותר מדויק לומר שבמצבי לחץ הם מתקשים לתפקד. אני אישית גיליתי שבזמן אמת , אני נלחם מעולה, ומצליח ליישם את הטכניקות שלמדתי במלוא האפקטיביות, מכיוון שיש אדרנלין, וזעם, בקרב רחוב בזמן אמיתי. מה אתם חושבים?