22-08-2013, 22:42
|
|
|
|
חבר מתאריך: 09.12.06
הודעות: 12,669
|
|
או! יש לי מלא כאלה
1. יושבת עם בחור בבית קפה, מתיישבת בשולחן ליד אמא עם עגלת תינוק ולפטופ. מנסה לעשות משהו במחשב ולא מצליחה, פונה אלינו ואנחנו מנסים לעזור לה, ללא הצלחה. אני: "לא נורא, תגיעי הביתה תבקשי עזרה מבעלך, אולי הוא ידע לעזור לך". היא (במבט קר ואדיש): "אין לי בעל", אני (בנחישות מסוימת, מנסה לפצות על המבוכה): "נו, עוד יותר טוב! מי צריך בעל?" היא: - - - . הבחור: - - - אני: "לא חשוב" (מנסה לקבור את עצמי).
2. פסח, כל קרובי המשפחה הבודדים מצטרפים לליל הסדר של המשפחה שלנו. מבוגר קשיש לא מקרבת הדם שלי מבקש שאשב לידו, במקום שלפני רגע אשתו הייתה ונשוחח. לא ממש מתחשק לי. אני: "לא.. אני לא יכולה לקחת את המקום של (מנסה להזכר איך קוראים לאשתו) ברכה (...) אה.. בתיה (...) אה.. נחמה". בנתיים אשתו בוהה בי מרחוק תוהה ממה להעלב יותר. בסוף התיישבתי לידו מרוב מבוכה וחוסר נעימות.
3. מוכרת מנסה לשכנע אותי לקנות זוג נעליים מכוער. אני: "לא, מצטערת, אבל זה פשוט נראה זקן מדי", בדיוק כשהוכרת מצביעה על הרגליים שלה ואני קולטת שהיא נועלת בדיוק את אותו הזוג.
4. סבתי ואני מסתכלות על תמונות מטיול משפחתי כשהייתי בכיתה ד'. מגיעות לתמונה בה כל המשפחה אוכלת גלידה. סבתא נעצרת לרגע, משתהה על הדמות שלי ולבסוף אומרת: "אבל מי הילד הזה? זה לא שייך לנו". "סבתא, זו אני.."
5. כיתה ה', בהסעה חזרה מביה"ס. ילד מהיישוב שלי: "איך אני אוהב שיער של בנות. הוא תמיד רך כזה ומבריק.." נעצר לרגע על השיער שלי "-טוב, של רוב הבנות..."
_____________________________________
|