תחקיר "דר שפיגל": כך כשלה גרמניה במניעת הפיגוע באולימפיאדת מינכן

השגרירות בביירות העבירה התרעה למשרד החוץ הגרמני חודש לפני הפיגוע. התחקיר חושף כיצד חלק מרשויות גרמניה התעלמו מהדיווחים וטייחו את הכישלון

מאת: עופר אדרת

ממשלת גרמניה ומדינת בוואריה נחלו כישלון חרוץ במניעת הטבח באולימפיאדת מינכן ב-1972 ולא קיבלו אחריות לכך עד היום. כך טוען היום (א') השבועון הגרמני "דר שפיגל", בכתבת השער שזכתה לכותרת "תיק סודי אולימפיה: הפיגוע במינכן - איך המדינה הסתירה את הכישלון שלה". בכתבה נטען כי גרמניה ובוואריה ביצעו "טעויות גדולות" בפרשה, שהיקפן האמיתי "עדיין נשמר בסוד".

11 ספורטאים וחברי המשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן נרצחו בפיגוע, שאירע ב-5 בספטמבר 1972. גם שוטר גרמני נהרג במהלכו. שלושה מתוך שמונת המחבלים, חברי ארגון "ספטמבר השחור" הפלסטיני, נותרו בחיים בתום מבצע החילוץ הכושל של משטרת גרמניה. התחקיר של "דר שפיגל" מגלה כי התרעות קונקרטיות שהתקבלו חודש לפני האולימפיאדה לא טופלו כראוי. כך לדוגמה, שגרירות גרמניה בביירות דיווחה ב-14 באוגוסט 1972 על "תקרית" שצפויה להתרחש "מהצד הפלסטיני" בעת המשחקים האולימפיים במינכן. ארבעה ימים לאחר מכן העביר משרד החוץ את ההתרעה למשרד להגנת החוקה בבוואריה עם ההמלצה "לעשות כל מה שניתן במסגרת סידורי האבטחה".

לצד זאת, התחקיר מעלה כי הרשויות התעלמו לא רק מהמידע המודיעיני אלא גם מההתרעות הגלויות. כך, ב-2 בספטמבר, שלושה ימים לפני הטבח, דיווח המגזין האיטלקי "Gente" כי טרוריסטים מספטמבר השחור מתכננים "פעולה סנסציונית במשחקים האולימפיים". "דר שפיגל" גילה כי כי המשטרה הגרמנית דווקא נערכה מראש לתרחיש של פיגוע טרור פלסטיני.

כמה ימים לאחר הפיגוע מצא בלש בשירות המשטרה מסמך ובו "26 תרחישים" שחוברו בידי הפסיכולוג של משטרת מינכן, ג'ורג' זיבר, לקראת האולימפיאדה. אחר מהם עסק במפורש ב"פלישת טרוריסטים פלסטינים לכפר האולימפי". אולם כשהמשרד להגנת החוקה של מינכן ביקש לקבל את המסמכים מהמשטרה השיב אחד הפקידים בלשכת המפכ"ל: "זה אמנם נכון שבמסגרת ההכנות הוצגו תרחישים, אבל אין בנמצא עדות כתובה לכך". עד היום המסמכים האלה לא נמצאו.

התחקיר מבוסס על דיווחים סודיים של חקירת הפיגוע, ישיבות קבינט ותכתובות דיפלומטיות, שנחשפו לבקשת "דר שפיגל". הגופים הממשלתיים שהעבירו לעיתון את המסמכים הסודיים כוללים את לשכת הקאנצלרית, המשרד הפדרלי להגנת החוקה ושלוחתו בבוואריה ומשרד החוץ. התחקיר חושף גם את הניסיונות לטייח את הכישלון. אחד המסמכים שנחשפו כעת נכתב יומיים לאחר הפיגוע, ב-7 בספטמבר, בידי פקיד במשרד החוץ הגרמני. "חייבים להימנע מהאשמות הדדיות ומביקורת עצמית", הוא כתב לקראת ישיבה מיוחדת של הקבינט.

מסמכים אחרים, של ממשלת גרמניה ושל הממשלה המקומית בבוואריה, מעלים כי הרשויות ניסו לטשטש את הכישלון ולהציג את המחבלים כמי שפעלו באופן "מדויק". בכך, לפי "דר שפיגל", הרשויות התעלמו במכוון מהדיווחים שהיו בידיהן ולפיהם המחבלים היו דווקא "חבורת שלומיאלים", שלא הכינו את השטח כראוי ונתקלו בקשיים אפילו בהזמנת חדר במלון במינכן.

לצד זאת, מחקירת הפיגוע עלה כי לפני הטבח הפלסטינים חלפו על פני מגורי הספורטאים הישראלים בכפר האולימפי ואף נתקלו בספורטאים מהונג קונג באחת הקומות הגבוהות של אחד הבניינים שם. המשטרה במינכן טענה לאחר "הערכה אנליטית" של הפיגוע כי המחבלים "לא ביצעו סריקה של השטח" לפני הפיגוע.

מלבד זאת, מהמסמכים עולה כי התביעה במינכן אף פתחה בחקירה בגין "גרימת מוות ברשלנות" נגד מפקד המשטרה, מנפרד שרייבר ומפקד הכוח המיוחד שלו. פרטים אלה מעולם לא נחשפו לציבור. התחקיר המלא יפורסם בתוכנית שתשודר הערב (א') בשעה 21:45 (שׁעון גרמניה) בערוץ ARD הגרמני, בכותרת: "מחלום לטרור - מינכן 1972".

http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1782746

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

בהזדמנות זו אני ממליץ בחום על הסרט הדוקומנטרי המעולה One Day in September בקריינותו המצמררת של מייקל דאגלס - הסרט אמנם נעשה בשנת 99 אך הוא עדיין נחשב לאחד התחקירים היותר מעמיקים ורציניים שנעשו על האירועים (ואף זכה באוסקר על כך). במיוחד אהבתי את היותו נטול-פניות (ככל האפשר), וכל הקודקודים הבכירים שמרואיינים בו מתוודים בצורה חסרת תקדים על הפאשלות והעיוורון שהיו נחלת כל הדרגים המעורבים באירוע.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

בפרק מעניין בסדרה SECOND FROM DISASATER המשודרת בערוץ NGTV וזמינה לצפיה ב YOUTUBE. הסרט, הכולל ראיונות עם בני משפחות הנרצחים, מומחים ועיתונאים, מתחיל בסקירת האירועים ולאחר מכן עוסק בניתוח דו"ח התחקיר הגרמני הרשמי, שנחשף בהדרגה באמצע שנות ה-90, על ידי מומחה אמריקני קצין צבא בעברו שעסק באבטחת המשחקים בברצלונה ואטלנטה. ממצאים מרכזיים לגבי המחדלים הרבים בניהול האירוע:

1. האירוע נוהל בידי "ועדה" של 3 אנשים לא מתאימים - מפקד משטרת מינכן, שר הפנים של בווריה ושר הפנים של גרמניה - מפקד משטרה בעל רקורד שלילי (שרק שנה לפני כן הועמד לדין באשמת הריגה בגלל מקרה דומה של חטיפה ובני ערובה בעת שוד בנק) ושני פוליטיקאים נעדרי ניסיון מבצעי.
2. מפקד המשטרה לא פינה את העיתונאים והצופים הרבים מהזירה - לא רק שאפשר בכך למחבלים לחסל עשרות אזרחים לו רצו בכך אלא החלטה אומללה זאת אף אפשר למחבלים לצפות בזמן אמת בניסיון השלומיאלי של משטרת מינכן לעלות על גג הבניין.
3. הצוות שנשלח לטפס אל גג הבניין מנה 13 שוטרי מקוף ללא כל הכשרה מיוחדת. זאת מאחר ועל פי החוק הפדרלי הגרמני נאסר על הצבא להתערב באירועים שכאלו ובמקביל לא הייתה למשטרת מינכן או למשטרה הפדרלית יחידת אנטי-טרור)
4. ההתייחסות למחבלים הייתה כאל מתאבדים זאת למרות שחבשו מסיכות מה שהיה אמור לתת לגרמנים אינדקציה ברורה לכך שהמחבלים מעוניינים להסתיר את זהותם ולצאת מהעניין בחיים.
5. לא ניתנה הדעת לכך שהמחבלים הסתובבו עם נצרות סגורות, מה שהיה נותן לצלפים ושוטרים 1-3 שניות חיוניות נוספות במקרה והיו מחליטים לפרוץ למתחם המגורים.
6. איסוף המודיעין הסתמך בגדול על ביקור של אחד מראשי הועדה האולימפית המארגנת בדירת הספורטאים הישראלים (שם הם הוחזקו כבני ערובה) - הוא ראה 5 מחבלים בלבד ונתון זה הפך לבסיס לכל תכנית הפעולה מאותו רגע והילך (למשל מספר הצלפים) - למרות שבעת פינוי המחבלים ובני הערובה לאוטובוס כבר היה ניתן לראות שמדובר ב 8 מחבלים.
7. הצלפים בשדה התעופה - בפועל שוב מדובר בשוטרי מקוף מן המניין ולא בצלפים מקצועיים (כמותם לא היו אז למשטרת מינכן) שצוידו ברובי G3 רגילים ללא כוונות וללא אמר"ל (למרות השעה המאוחרת). למרות חומרת האירועים, לא נעשה שימוש בצלפים של צבא גרמניה בגלל מגבלות חוקיות. הוצבו 5 "צלפים" בלבד למרות שכבר היה ידוע שמדובר ב 8 מחבלים.
8. הגעת המסוקים - המסוקים נחתו מול מגדל הפיקוח במקום בניצב אליו על פי התכנית, דבר שגרם לכך שהצלפים שהוצבו בקצות רחבת הנחיתה נקלעו לקו האש של הצלפים על מגדל הפיקוח ולא נטלו חלק בקרב שהתפתח. זאת למרות שאחד מהם היה ממוקם אידיאלית 50 מטרים לגב המחבלים והיה יכול בקלות לחסל את חלקם או לפחות לרתקם באש צולבת.
9. אי חיסול מנהיג המחבלים וסגנו - מחדל כפול - ראשית השוטרים הגרמנים שהמתינו בבואינג 727 והיו אמורים לחסל את מנהיגי המחבלים אחרי כניסתם אל המטוס לביצוע סריקה, החליטו עצמאית לבטל את משימתם (אחרי הצבעה דמוקרטית לא פחות!) וירדו ממנו בחזרה לטרמינל. לאחר מכן החמיץ "צלף" מספר 3 (כאמור נטול ההכשרה והכוונת המתאימה) את מנהיג המחבלים בדרכו חזרה מהבואינג ואפשר בכך את חזרתו לחניית המסוקים.
10. אי הכנת והגעת תגבורות - הקרב בין שלשת ה "צלפים" הגרמנים ו 8 המחבלים נמשך לא פחות משעה וחצי! איש לא נתן את דעתו להחביא שוטרים נוספים בבניין הטרמינל עצמו טרם הגעת המסוקים ולהסתער עליהם כדי למנוע את הרג בני הערובה. למעשה רק בסביבות 12 בלילה, כאמור שעה וחצי אחרי תחילת היריות, הגיעו תגבורות משטרה גרמניות בארבעה משוריינים ואז הבינו המחבלים שהסיפור נגמר ורצחו את בני הערובה ביריות ורימונים.

Seconds From Disaster Munich Olympic Massacre


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

אגב גם הסרט של ספילברג זמין ברובו לצפיה


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

גרמניה שיתפה פעולה עם מחבלי מינכן אחרי הטבח

השבועון "דר שפיגל" חשף כי השלטונות בגרמניה שיתפו פעולה עם בכירי הארגון הפלסטיני "ספטמבר השחור" משום שחששו מפיגועים נוספים בשטח המדינה, אחרי ש-11 ספורטאים ישראלים נחטפו ונרצחו במהלך המשחקים האולימפיים ב-1972
ynet

בשנת 1972 חטפו מחבלים פלסטינים של ארגון "ספטמבר השחור" 11 ספורטאים ישראלים שהגיעו להשתתף במשחקים האולימפיים במינכן - ורצחו אותם. השבועון הגרמני "דר שפיגל" חשף היום (יום א') בכתבת תחקיר כי השלטונות הגרמניים שיתפו פעולה עם ארגון הטרור לאחר הטבח, משום שחששו מפיגועים נוספים בשטח המדינה

לפי התחקיר, ממשלת גרמניה קיימה קשרים סודיים עם המתכננים של הטבח במינכן ב-1972. כמה חודשים לאחר הפיגוע, קיים שר החוץ הגרמני דאז, ולטר של, פגישה סודית עם כמה מאנשי ספטמבר השחור על מנת "לבנות יחסי אמון חדשים" ביניהם. בתמורה דרשה ממשלת גרמניה מארגון הטרור להימנע מלקיים פעילות טרוריסטית על אדמת גרמניה. הפלסטינים מצדם דרשו תמיכה פוליטית באש"ף.



לפי "דר שפיגל", על רקע המגעים הקפיאה ממשלת גרמניה את החקירה הפלילית נגד האנשים שעמדו מאחורי רצח י"א חללי מינכן, ולראיה תת שר החוץ באותה העת, פאול פרנק, הודיע כמה שבועת מאוחר יותר שחקירת אירועי מינכן הסתיימה. ב-1977 פנתה משטרת צרפת לגרמניה ושאלה אם גרמניה מעוניינת בהסגרתו של אבו דאוד, ממתכנני הפיגוע, אבל גרמניה החליטה להימנע מלענות על השאלה.

הטבח במינכן היה אחת מפעולות הטרור הראשונות בגל הטרור הבינלאומי נגד מטרות ישראליות בשנות ה-70 של המאה ה-20. שמותיהם של י"א חללי מינכן הם: דוד ברגר, יוסף גוטפרוינד, משה ויינברג, אליעז חלפין, מארק סלאבין, זאב

פרידמן, יוסף רומנו, קהת שור, אנדרי שפיצר, עמיצור שפירא, יעקב שפרינגר.

לאחר הטבח הכריז הוועד האולימפי כי המשחקים ייפסקו למשך יום אחד, שבו ייערך טקס זיכרון, ולאחר מכן יתחדשו. ההחלטה התקבלה למרות מחאתה של מדינת ישראל, ולמרות ביקורת מצד מדינות נוספות. החברם הנותרים במשלחת הישראלית שבו לישראל עם ארונות המתים.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4273195,00.html

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

הפקה מיוחדת במלוא 40 שנה לטבח. שודר השבוע בשידור חוזר בערוץ ההיסטוריה וזמין לצפיה ב YOUTUBE מדובב לספרדית. על פי השלומיאליות שבה פעלו המחבלים בדקות הראשונות לפעולתם, נראה שאפילו צוות קטן של 3-4 אנשי בטחון ישראליים היה יכול למזער משמעותית את האירוע. בהקשר זה מעניין לשמוע את סיפורם של הקלעים (שלא נלקחו בני ערובה) המסבירים בסרט מדוע לא עשו שימוש בכלי הנשק שלהם, למרות שיכלו לפגוע לפחות בחלק מהמחבלים.

"היום ה-11": להמיס את האימה של מינכן
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4236470,00.html



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

גילויים חדשים: גרמניה שיתפה פעולה עם הטרוריסטים אחרי הטבח במינכן

"דר שפיגל": הגרמנים התחנפו לבכירי "ספטמבר השחור", מחשש שיבצעו פיגועים נוספים בשטחם והביעו הזדהות עם מאבקם, שכונה "ההתנגדות"

• עופר אדרת
• 26.08.2012
• 15:38

ממשלת גרמניה קיימה בחשאי קשר פסול עם הנהגת ארגון הטרור הפלסטיני "ספטמבר השחור", זמן קצר לאחר שביצע את הטבח ב-11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, בספטמבר 1972. בתחקיר שפירסם היום (ראשון) המגזין הגרמני "דר שפיגל", נחשפו מסמכים ארכיוניים של משרד החוץ הגרמני ושל הארכיון הלאומי הגרמני, מהם עולה קשר הדוק, ישיר ומוערר מחלוקת בין גרמניה לארגון הטרור, שמטרתו למנוע ממנו לבצע פיגועים נוספים בשטח גרמניה. המסמכים נחשפים כעת, לרגל יום השנה ה-40 לטבח, שיצויין בספטמבר.

שגריר גרמניה בביירות, ואלטר נובק, מככב במסמכים האלה. באפריל 1973, חצי שנה בלבד לאחר הטבח, הוא נפגש עם יוסוף א-נג'אר ("אבו יוסוף"), אחד מבכירי "ספטמבר השחור", שהיה מעורב בתכנון הטבח במינכן. בפגישה, שנמשכה שעתיים, נכחו גם אישים נוספים מארגון הטרור. נובק, שייצג את ממשלת גרמניה, הציע להם לכונן "בסיס אמון חדש" בין גרמניה לארגון הטרור. בין היתר, תוכננה גם להתקיים פגישה בין אבו יוסוף לבין שר החוץ הגרמני, ואלטר שיל, בקהיר.

שבוע לאחר מכן חוסל אבו יוסוף במבצע "אביב נעורים" שביצע המוסד. נובק כעס מאוד על כך. במברק ששיגר למנהליו במשרד החוץ הגרמני, הוא כתב כי הוא אינו שולל אפשרות שישראל התנקשה באבו יוסוף כדי לחבל בתהליך השלום במזרח התיכון. "מי שלא רוצה משא ומתן, פוגע במי שניתן להחשיב אותו כפרטנר", כתב.

לפי "דר שפיגל", אבו יוסוף לא היה המחבל היחיד עמו נפגשו בכירים גרמנים באותה עת. גם עלי חסן סלאמה, מבכירי "ספטמבר השחור" שהיה מעורב בטבח (וחוסל ב-1979) ואמין אל-הינדי, אשר לימים מונה לראש המודיעין הפלסטיני (ומת מסרטן ב-2010), זכו להיפגש עם נציגים גרמניים רשמיים. בפגישות נכחו גם אנשי האף-בי-אי הגרמני - "משרד משטרת הפלילים הפדראלית" - שאמון על לוחמה בטרור ומאבק בפשיעה הבינלאומית.

שיתוף הפעולה בין גרמניה לטרוריסטים נבע מהחשש המוחשי של גרמניה מפיגועים נוספים בשטחה. כדי להבטיח את ביטחון אזרחיה, היא לא היססה לשתף פעולה עם המחבלים. כך, בסוף 1972, כתב הלמוט רדיז, פקיד משרד החוץ שהתמחה במזרח התיכון, כי הוא דרש מאש"ף להוציא את גרמניה ואזרחיה אל מחוץ מיעדי הפיגוע. "החלטנו, שהצד הפלסטיני ישמור על הביטחון הציבורי בגרמניה, ולא יבצע פעולות על אדמתה או נגד אנשים ורכוש גרמני בחו"ל", כתב במזכר פנימי. מנהיג אש"ף, יאסר ערפאת, החליט להיענות לבקשה, בתמורה לכך שיוצב נציג מטעם הארגון בעיר הבירה בון, בה ישבו אז ממשלת גרמניה והשגרירויות הזרות שבמדינה. ב-1975 מולאה הבקשה. עבדאללה פרנגי מונה ל"שגריר" של אש"ף בבון. ב"דר שפיגל" נטען, כי לאחר הטבח במינכן פרנגי ניסה להשיג בטלפון את בכירי "ספטמבר השחור" וכי רק בנס ניצל מחיסול בידי המוסד. הקשר עם פרנגי השתלם לגרמניה. לקראת משחקי המונדיאל 1974, שהתקיימו בגרמניה המערבית, הוא הבטיח לה כי הפלסטינים לא מתכננים לבצע פיגועים בתחומה. זאת ועוד: הוא התחייב להיות זמין בטלפון לכל שאלה שתצוץ בעניין הזה.

שלוש שנים לאחר מכן, כשהמשטרה הצרפתית עצרה את "אבו דאוד" - בכיר מבוקשי "ספטמבר השחור" שתיכנן את הטבח במינכן, היא פנתה לגרמניה ושאלה אם תהיה מעוניינת לבקש את הסגרתו. אלא שמשרד המשפטים הגרמני סירב בנימוס - מחשש להסתבך עם הפלסטינים ולקלקל את היחסים הטובים עמם.

בסתיו 1977 נפגש נציג מטעם הקאנצלר הלמוט שמידט עם חסן עלי סלאמה, מבכירי המחבלים של "ספטמבר השחור". סלאמה הציע עסקה חדשה לגרמניה: הכרה באש"ף כמייצג של העם הפלסטיני, בתמורה להבטחה שהארגון "יפעל נגד הטרור". ואולם, גרמניה דחתה את ההצעה. הקשר נמשך גם בשנים הבאות. ב-1980 התקיימה פגישה חשאית בין אמין אל-הינדי ונציגים מטעם "משטרת הפלילים הפדראלית".

הקשר עם המחבלים הפלסטינים לא בוצע רק מטעמים ביטחוניים. לפי "דר שפיגל", הוא נבע גם מאהדה שחשה גרמניה כלפי המאבק הלאומי הפלסטיני. בהתכתבויות פנימיות כונה הטבח במינכן "האירוע המשוגע" או "ההתרחשות במינכן" - ולא "הרצח", "פעולת הטרור" או "הטבח" - כפי שכונה בישראל ובחלק מהעולם המערבי. בהזדמנות אחרת הוא אף כונה "פעולת התנגדות". בולט במיוחד, כאמור, היה השגריר הגרמני בביירות, נובק. באחת ההזדמנויות הוא אמר לעמיתו המחבל אבו יוסוף, כי גרמניה מזדהה עם הסבל הפלסטיני ויכולה להבין אותו, שכן גם חלק מהעם הגרמני חי כפליטים ברחבי העולם.

http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1809609

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

http://www.intelligence.org.il/Kota...5356.8.fitwidth