לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #5  
ישן 04-03-2006, 00:08
  שמוליק47 שמוליק47 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.02.06
הודעות: 10
הסיפור שלי
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי offerd שמתחילה ב "שמוליק שלום וברוך הבא אם אני..."

היתגייסתי במאי 1972 טירונות ברפיח מקצועות בגוליס {נהג-טנק}
צמ"פ חטיבה 14 גדוד 52 בבירתמדה קו בתעלה אחר כך העבירו אותי לחטיבה
401 גדוד 79 פלוגה ו המ"פ היה עמוס וינטרוב ז"ל ככה שעשיתי פעילות קו חצי שנה
לאחר פעילות הקו עברנו לרפידים
הגיע מ"פ אחר זאב פרל שהחליף את עמוס
כחודשיים לפני המלחמה הגיע לביקור מפקר האוגדה מנדלר אלברט ז"ל בהרצאה
לפלוגה העריך שעד סוף השנה תפרוץ מלחמה וזאב המ"פ תמיד אמר לנו אם אלוף אומר
שהמלתמה קרובה אז צריך להתכונן
כמה ימים לפני כיפור היה ביקור קצינים ממפקדת הגייס ובמסדר נמצאו אצלי שני פנקסי-שבי
{פנקס שבי אחד אבד לי עשיתי חדש בנתיים מצאתי את הישן}הקצין מעיר לי "מה אתה מפחד
ליפול פעמיים בשבי?אני לא מפחד ליפול בשבי אפילו פעם אחת"
יום רביעי בערב כנס אוגדה או חטיבה {לא זוכר מה בדיוק} בבירתמדה בכנס דיברו שהמצרים מתגברים כוחות ואנחנו נדרשים להיות בכוננות לנוכח המצב {למעשה בגדוד 79 כשבועיים לפני המלחמה
הייתה הוראה ללכת עם חגור נשק צמודים}
בערב יום כיפור בארוחה מפסקת המג"ד מוני דיבר על כך שהמצרים תגברו את הכוחות שלהם בעוצמה רבה וגם דיבר על סדר ארוחות בצום כמו שיוצא הצום שותים קפה עם עוגה עד שיבשלו
את הארוחה
בערב שמרתי בשער הגדוד והייתה תנועה למרות שזה ערב-כפור {באו לתקן טנק להביא זה לקחת זה}בבוקר שחזרתי מהשמירה במקום לנוח הייתה פקודה לעשות טיפול לטנקים מה שנקרא טיפול לפני תנועה ולחכות בטנק בערך בשעה 10 יצאנו עם הטנקים מחוץ לבסיס ופרשנו רשתות הסוואה
בסביבות שעה 14:00 מטוסים מצרים הפציצו את רפידים לאחר מכן קיבלנו הוראה לנוע לכיוון התעלה
בקשר אמרו שיש אש לאורך כל התעלה


אני ימשיך יותר מאוחר
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 04-03-2006, 18:49
  שמוליק47 שמוליק47 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.02.06
הודעות: 10
הסיפור שלי המשך
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי שמוליק47 שמתחילה ב "הסיפור שלי"

התחלנו בנסיעה לעבר התעלה שתיתי כוס מים ‏{צום כפור}
מנות קרב לא היה לנו גם משענת לכסא לא הייתה לי
לאחר כמה שעות הגענו לטסה שם פוצלנו
אנחנו 3 טנקים נענו לכיוון התעלה הגענו למצמד נכנסנו
למוצב ירינו פגז אחד לעבר מטרה כלשהי לאחר מכן יצאנו
לתנועה המשימה הייתה סיורים על ציר התעלה הצטרף אלינו נגמש
בסביבות השעה 3 נתקלנו באש המשכנו בנסיעה מהירה טנק אחד נפגע
מפקד הטנק סגן גבי דיווח "נפגעתי" "המצרים מקיפים את הטנק" "עולים
על הטנק" וזהו דממה חזרנו לכיוון שלו שהגענו איליו נפגענו מטיל בזחל
אפרים המט"ק נתן הוראה לטנק שנסע אחורינו לעקוף אותנו ולא לעצור להמשיך בנסיעה
לצאת מהמקום ואכן הם לא נפגעו ויצאו מזה ירדנו מהטנק ראיתי שלידנו יש טנק פגוע
וגם הנגמש נפגע כל הזמן היינו תחת אש הסתתרתי אחרי הטנק שנפגע{לא הטנק שלי}
השבתי אש מהנשק שלי {עוזי שלא תפקדטוב} ראיתי את אפרים לידי שאלתי אותו אם הוא
נפגע הוא אמר שהוא בסדר חייל אחד הביא כמה רימונים וכל פעם שהתקדמו המצרים מי שהיה
רימון זרק לעברם ראיתי את אפרים זורק רימון חייל אחד נפגע בעין {אלי לוי שמו נודע לי רק
לפני 3 שנים ב2003}חבשתי לו את העין וחוך כדי כך נפגעתי מכדור בגב הוא הסתער וזרק
רימון השחר עלה והיום האיר המצרים התקדמו אלינו ללא התנגדות שלנו הם עברו אחד אחד וירו
בו צרורות בגוף שכבתי על הבטן והסתכלתי סביבי מבלי לזוז מחזה קשה מאוד לראות איך
שהכדורים פוגעים בגוף שממש מרקד בתגובה
שכבתי בשקט חיכיתי לתורי {מה שכאב לי אותו רגע זה למה דווקא כבר למות מבלי להספיק להילחם
יותר}במידה מסויימת קנאתי באלו שכבר נהרגו הגיעו אלי עצמתי את העיניים הרגשתי את הכדורים ננעצים מסביבי החול שניתז לפנים שלי ואז נפסק פקחתי עיניים מצרי אחד הפך אותי עם הרגל שלו
הם הסתכלו עלי אני לא הנדתי עפעף ראיתי שהמשיכו הלאה פתאום הם עזבו את המקום
ראיתי חייל שלנו חי הוא עמד אמרתי לו תשכב הם חוזרים כנראה הם הבחינו בתנועה באו מהר
כנראה שקיבלו הוראה לתפוש בשבי לא להרוג ראיתי אותם מרימים ובודקים גופה גופה
הגיעו אלי הרימו אותי גילו שאני חי והובילו אותי לקצין שלהם בזוית העין ראיתי חייל שפרפר להם בידיים ומת ראיתי גם שיש מצרים פצועים והרוגים
הקצין המצרי דבר אלי {ממה שהבנתי הוא ניסה להגיד לי למה לא נכנענו מיד הוא הצביע על הפגועים
משני הצדדים בתנועות ידיים שכאילו זה היה מיותר}ואולי בכלל הוא אמר משהו אחר
הוא נתן לי סטירה עשיתי תנועת יריקה לעברו ואז כל המצרים התנפלו עלי במכות עם הרובים שלהם


אסיים יותר מאוחר
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #9  
ישן 04-03-2006, 19:59
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי שמוליק47 שמתחילה ב "הסיפור שלי"

שמוליק שלום,
אני מכיר את הקושי לכתוב את החוויות. אך טבעי הוא שהמחשבות רצות והידיים שעל המקלדת לא עומדות בקצב. קשה לתת ביטויי ארוך, אלא מסתפקים במשפטים קצרים.
ערכתי וסידרתי מעט את הדברים שהבאת עד עכשיו, אני מקווה שלשביעות רצונך:

היתגייסתי במאי 1972 עברתי טירונות ברפיח וקורס מקצועות בג'וליס {נהג-טנק}. את הצמ"פ עשיתי בחטיבה 14 גדוד 52 בביר-תמדה ואז קו בתעלה.
אחרי הקו העבירו אותי לחטיבה 401 גדוד 79 פלוגה ו, המ"פ היה עמוס וינטרוב ז"ל, גם עם פלוגה ו' המשכתי בקו, כך יצא שעשיתי פעילות קו חצי שנה.
לאחר הקו עברנו לרפידים, נשארתי בפלוגה ו' אך עם מ"פ אחר זאב פרל שהחליף את עמוס.
כחודשיים לפני המלחמה הגיע לביקור מפקר האוגדה מנדלר אלברט ז"ל בהרצאה שנתן לפלוגה העריך מנדלר שעד סוף השנה תפרוץ מלחמה וזאב המ"פ תמיד אמר לנו אם האלוף אומר שהמלתמה קרובה אז צריך להתכונן.
כמה ימים לפני יום-כיפור ביקרו אצלנו קצינים ממפקדת הגייס ובמסדר נמצאו אצלי שני פנקסי-שבי {פנקס שבי אחד אבד לי עשיתי חדש, ובנתיים מצאתי את הישן) הקצין מעיר לי "מה אתה מפחד ליפול פעמיים בשבי? אני לא מפחד ליפול בשבי אפילו פעם אחת"
ביום רביעי 3.10.73 בערב כנס אוגדה או חטיבה (לא זוכר מה בדיוק) בביר-תמדה. בכנס דיברו שהמצרים מתגברים כוחות ואנחנו נדרשים להיות בכוננות לנוכח המצב (למעשה בגדוד 79 כבר כשבועיים לפני המלחמה קיבלנו הוראה ללכת עם חגור נשק צמודים ככוננות).
בערב יום כיפור בארוחה המפסקת דיבר מוני המג"ד על כך שהמצרים תגברו את הכוחות שלהם בעוצמה רבה וגם דיבר על סדר ארוחות בצום: כמו שיוצא הצום שותים קפה עם עוגה עד שיבשלו את הארוחה.
בערב שמרתי בשער הגדוד והייתה תנועה ערה של כלי-רכב למרות שזה ערב יום-כפור (באו לתקן טנק להביא את זה לקחת זה). בבוקר, כשחזרתי מהשמירה, במקום לנוח הייתה פקודה לעשות טיפול לטנקים מה שנקרא טיפול לפני תנועה (טל"ת) ולחכות בטנק.
בערך בשעה 10 יצאנו עם הטנקים מחוץ לבסיס ופרשנו רשתות הסוואה (כנגד מתקפה אווירית).
בסביבות השעה 14:00 הפציצו מטוסים מצרים את רפידים לאחר מכן קיבלנו הוראה לנוע לכיוון התעלה. בקשר אמרו שיש אש לאורך כל התעלה.
התחלנו בנסיעה לעבר התעלה. למרות הצום שתיתי כוס מים. מנות קרב לא היו לנו, לי חסרה גם משענת לכסא הנהג.
לאחר כמה שעות הגענו לטסה שם פוצלנו: אנחנו, 3 טנקים ונגמ"ש שהצטרף אלינו, נענו לכיוון התעלה, הגענו למוצב מצמד, נכנסנו למוצב, ירינו פגז אחד לעבר מטרה כלשהי ולאחר מכן יצאנו לתנועה. המשימה הייתה סיורים על ציר התעלה.
בסביבות השעה 3 נתקלנו באש אך המשכנו בנסיעה מהירה. טנק אחד נפגע, מפקד הטנק סגן גבי דיווח "נפגעתי!" ... "המצרים מקיפים את הטנק"... "עולים על הטנק"... וזהו. דממה.
חזרנו לכיוון שלו. כשהגענו אליו נפגענו מטיל בזחל. אפרים המט"ק נתן הוראה לטנק שנסע אחרינו לעקוף אותנו, לא לעצור, אלא להמשיך בנסיעה ולצאת מהמקום. ואכן הם לא נפגעו ויצאו מזה.
ירדנו מהטנק ראיתי שלידנו יש טנק פגוע וגם הנגמ"ש נפגע.
כל הזמן היינו תחת אש. הסתתרתי מאחורי הטנק שנפגע (לא הטנק שלי). השבתי אש מהעוזי שלי שלא תפקד טוב. ראיתי את אפרים לידי ושאלתי אותו האם הוא נפגע? הוא אמר שהוא בסדר.
חייל אחד הביא כמה רימונים וכל פעם שהתקדמו המצרים מי שהיה לו רימון זרק לעברם ובלם אותם. ראיתי את אפרים זורק רימון.
חייל אחד נפגע בעין. רק ב2003, לפני שלוש שנים נודע לי ששמו אלי לוי, חבשתי לו את העין ותוך כדי כך נפגעתי מכדור בגב.
אלי (?) הסתער וזרק רימון.
השחר עלה והיום האיר. המצרים התקדמו אלינו ללא התנגדות שלנו. הם עברו מאחד לאחד וירו בו צרורות בגוף. שכבתי על הבטן מבלי לזוז. מסביבי ראיתי מחזה קשה מאוד, ראיתי איך שהכדורים פוגעים בגוף שממש מרקד בתגובה. שכבתי בשקט וחיכיתי לתורי. מה שהכי כאב לי באותו רגע היה המחשבה למות מבלי להספיק להילחם יותר. במידה מסויימת קנאתי באלו שכבר נהרגו.
הגיעו אלי עצמתי את העיניים הרגשתי את הכדורים ננעצים מסביבי. החול ניתז לפנים שלי ואז נפסק. פקחתי עיניים. מצרי אחד הפך אותי עם הרגל שלו. הם הסתכלו עלי, אך אני לא הנדתי עפעף. ראיתי שהמשיכו הלאה ופתאום הם עזבו את המקום.
הבחנתי בחייל שלנו חי. הוא נעמד.
"תשכב" אמרתי לו, "הם חוזרים". כנראה שהם הבחינו בתנועה ובאו מהר. ייתכן שקיבלו הוראה לתפוש חיילים שלנו בשבי ולא להרוג אותם. ראיתי את המצרים מרימים ובודקים גופה גופה.
הגיעו אלי, הרימו אותי, גילו שאני חי והובילו אותי לקצין שלהם. בזווית העין ראיתי חייל שפרפר להם בידיים ומת. ראיתי שיש
גם מצרים פצועים והרוגים.
הקצין המצרי דיבר אלי. לא ממש הבנתי אותו, נראה לי שהוא כעס שלא נכנענו מיד. הוא הצביע על הפגועים משני הצדדים בתנועות ידיים, כאילו שזה היה מיותר. ואולי בכלל הוא אמר משהו אחר.
הקצין המצרי נתן לי סטירה. עשיתי תנועת יריקה לעברו וכל המצרים התנפלו עלי במכות עם הרובים שלהם.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il


נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 04-03-2006 בשעה 20:03.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 04-03-2006, 22:11
  שמוליק47 שמוליק47 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.02.06
הודעות: 10
תודה יוסיפון ----- סיום הסיפור
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "שמוליק שלום, אני מכיר את..."

המכות האלה שקיבלתי החזירו אותי להכרה שהחיים נמשכים ולמעשה לא חשתי
יותר שאני בסכנת חיים
קשרו לי את הידיים כיסו לי את העיניים והובילו אותי רגלית כל פעם שעברנו ליד חיילים
מצרים המוביל שלי היה צועק "יהוד יהוד" ואז כולם היו מתנפלים עלי במכות
כשהרגשתי שאני הולך על גשר הבנתי שאני עובר את התעלה המשכנו ברגל שהייתי
שומע "יהוד יהוד"הכנתי את עצמי לקבל מכות לאחר זמן מה העלו אותי למשאית
מצרי אחד מצא בבגדים שלי סיגריה הוא הדליק אותה ונתן לי לעשן זהו אני בשבי
נזכרתי בקפה ועוגה שהייתי אמור לשתות במוצאי כפור בהערה "מה אתה מפחד
ליפול פעמיים בשבי" רק לפני 5 ימים

אסיים כאן
כל-טוב
שמוליק
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 04-03-2006, 23:52
  offerd offerd אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.04.05
הודעות: 3,125
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי שמוליק47 שמתחילה ב "תודה יוסיפון ----- סיום הסיפור"

שמוליק שלום


תודה שספרת לכולנו את סיפורך ובמיוחד ששיחזרת לעצמך את מה שקרה - זה לא פחות חשוב בעיני, אני מניח שאפילו יותר.

אוסיף ברשותך כמה פרטים היות וגם אני הייתי שייך לגדוד 79 במלחמה וביום הראשון השתייכתי לפלוגה שלך פלוגה ו' של זאב פרל.
הערה טכנית, עמוס וינטרוב היה מ"פ ח' וזאב פרל היה מ"פ ו' במלחמה.
ביום רביעי ה 3.10 הכנס שאתה מזכיר היה יום ספורט חטיבתי שהתקיים על המסלולים בביר תמדה (שדה תעופה נטוש מצרי עוד מששת הימים). ההשתתפות ביום הספורט היתה חלקית מטעם הגדוד היות וכבר היינו בכונות ונשארנו בחניון יום בין מחנה הגדוד ברפידים לבין שדה התעופה בח"א 3 שגם הוא היה ברפידים.
בארוחה המפסקת לא שמעתי את מוני ניצני המג"ד אבל יומיים קודם לכן הוא אסף את חיילי הגדוד באולם השקם ושם סיפר לנו שעומדת לפרוץ מלחמה (בניגוד להערכות הרשמיות של הצבא) ולכן יצאנו לחניון יום מחשש להפצצה מצרית על מחנה הגדוד, בכך הוא הציל חיים רבים היות שמטוסים מצריים הפציצות את מחנה הגדוד כאשר פרצה המלחמה אבל אנחנו היינו מחוץ לו.

הפיצול של הפלוגה היה אכן בטסה מכיון שהפלוגה חולקה לשתיים. שתי מחלקות עם זאב פרל ככוח אחד ומחלקה עצמאית (כנראה שלך) היתה אמורה לחבור לכוח של גדוד 184 שהיה במקום.

דף זכרון לחללי גדוד 79 נמצא בכתובת
http://shum.huji.ac.il/~offerd/79/gdud79.htm

תוכל למצוא בו את שלושת אנשי צוות הטנק שלך שקבלו צל"שים.

אשלח לך בפרטי את פרטי התקשורת לזאב פרל שאני בטוח שישמח לקשר אתך.
עןד מידע על פלוגת החרמ"ש של גדוד 79 תמצא באתר הפלוגה
http://shum.huji.ac.il/~offerd/yod79/

כל הכבוד
_____________________________________
קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #12  
ישן 08-03-2006, 15:22
  offerd offerd אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.04.05
הודעות: 3,125
עוד מעט פרטים
בתגובה להודעה מספר 11 שנכתבה על ידי offerd שמתחילה ב "שמוליק שלום תודה שספרת..."

שמוליק שלום
רציתי לשתף את חברי הפורום בקרב המאוד מיוחד שאתה היית בו.
הייתם מחלקת טנקים מגדוד 79 אשר סופחה לגדוד 184 ת"פ סמ"פ מגדוד זה.
אליכם הצטרף נגמ"ש מפלוגה י' של גדוד 184 שהיה בפיקוד מ"מ חרמ"ש יורם לצטר.
את פרטי הקרב ספרת לבד, רציתי להדגיש בפני חברי הפורום שמתוך 17 לוחמים
נשארתם שניים. אתה ולוחם חרמ"ש משה אזר אשר הצליח להנצל עפ"י הוראה שקיבל
מהמ"מ שלו יורם לצטר אשר ציווה אותו לברוח מהמקום לכיוון כוחותינו. זהו סיפור מופלא
של חייל שהשים עצמו למת כמוך, שנע רגלית לבד לכיוון כוחותינו עד שהגיע לתעלה והבין שנע מערבה במקום מזרחה.
לאחר מכן שינה את הכייון ורגלית צעד, רץ והסתתר מפני המצרים עד שהגיע לכוחותינו שכמעט
ירו בו על שום שחשבו שהוא מצרי.
משה אזר נלקח למפקדה שהיתה בטסה ושם סיפר כמקור ראשון לפיקוד הבכיר על היקף
הצליחה (עד לעדות שלו המידע הזה לא היה ברור לדרג הבכיר).
סיפורו של משה אזר סופר בכתבה בעיתון לפני מספר שנים וגם בספר "אבירי לב - גדוד 184"
עכשו זכינו לשמוע את סיפורו של שמוליק השורד השני מאותו הקרב ששרד לאחר תלאות רבות ושבי, חזר לארץ ובנה את חיוו מחדש.
_____________________________________
קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #14  
ישן 09-03-2006, 10:13
  offerd offerd אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.04.05
הודעות: 3,125
בתגובה להודעה מספר 13 שנכתבה על ידי Pshahar שמתחילה ב "לאחר קרב הפריצה ב 16 לחודש"

שחר שלום

אני מכיר את הסיפור ולצערי אין לי תשובה
יתרה מזו, הנגמ"ש הפגוע צולם מקוו כוחותינו וזוהה כנגמש המסויים הזה, אם אינני טועה תמונתו מופיעה בספר אבירי לב גדוד 184.
אולי לקח "מצפוני" מהעניין יושם במלחמת לבנון עת נקשר טנק פגוע שלנו בשטח ההפקר עם כבלים מתוך מטרה לחלצו.
זה בהחלט נושא פתוח ולא ברור. הלחימה אגב במקום היתה מטווחים קצרים ביותר כולל טווח זריקת רימונים.
_____________________________________
קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #23  
ישן 16-09-2013, 11:58
  beni2525 beni2525 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 05.07.05
הודעות: 8
למה לא חילצו את הגופות? לי נראה שזה מצטרף לשרשרת המחדלים
בתגובה להודעה מספר 13 שנכתבה על ידי Pshahar שמתחילה ב "לאחר קרב הפריצה ב 16 לחודש"

אני אחיו של צבי יעקבי ז"ל, שנפל באותה תקרית אומללה.
העלו פה באשכול את השאלה המתבקשת מדוע לא ניסו לחלץ את הגופות כשכוחותינו עוד היו בשטח (ב-16 באוקטובר), כי עד כמה שאני למדתי, לפי מורשת הקרב בצה"ל, לא נהוג להפקיר גופות בשטח. כתוצאה ישירה מהחלטה מטופשת זו, חצי שנה התנדנדו המשפחות במצב נורא בין חיים למוות (כי היו "נעדרים") והיה קושי אדיר לזהות אח"כ את החללים בגלל הזמן שעבר ובעלי חיים שהסתובבו באיזור. למרות שכביכול נערכה לאחי הלוויה, גופתו של אחי מעולם זוהתה בוודאות על ידינו, המשפחה, וכתוצאה - הוריי , אני ואחותי מעולם לא היה לנו קבר וודאי. אז "תודה רבה" למי שאחראי למחדל הזה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #26  
ישן 08-05-2006, 13:11
  עמית63 עמית63 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 15.03.06
הודעות: 22
משהו על אירוע אחרים אבל באותו הקשר.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שמוליק47 שמתחילה ב "מחפש טנקיסטים"

אני מדבר על מלחמת שלום הגליל.
אני הייתי בקמ"ט במגח"ים פלוגה ד' עם המ"פ רונן פרומר.
זוכר ששמעתי את הקרב בין פלוגה של הקמ"ט (מרכבות או צנטוריונים)
לבין קק"ש בקשר.
היו לי הרבה לילות של סיוטים במחשבות על מה שעבר שם כשברקע אני
שומע את הפקודות של הטנקיסטים.
סיוט אחר היה לי כשעלינו על כביש בירות-דמשק ומולינו עצרה משאית עם חיילי
קומנדו סוריים שבאו ממול, חייל אחד ירד לעמידת מוצא לירי של RPG עלינו
ואני יריתי עליו חלול כי זה מה שהיה בקנה...
מייד לאחר מכן הגיעו מעיקול במרחק 100 מ' בחזית 2 טנקים שלנו מגדוד אחר
אני הייתי התותחן והמפקד שלי שהיה מ"מ צעק לי בקשר פנים "תירה עליהם
זה סורים" ואני שראיתי אותם היטב בעיינית התותחן סגרתי את מתגי הירי
כדי שהמפקד לא ירה בעצמו מהבקרים שלו...
...לכן אני מעריך את מה שנכתב כאן על הקרב ההוא כי זה באמת קשה להיות במשהו
כל כך מפחיד (אין מה עשות זה מפחיד לראות את המוות ממול...) ואיפה הסיוטים
של הלילות והזיעה הקרה, לפחות אצלי של מה היה קורה אם הייתי יורה בטנקים שלנו,
איך אפשר לחיות עם מחשבה כזו???
מקווה שלא הכבדתי עם הדברים.

נערך לאחרונה ע"י עמית63 בתאריך 08-05-2006 בשעה 13:13.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #28  
ישן 16-09-2013, 11:50
  beni2525 beni2525 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 05.07.05
הודעות: 8
שמואל, שלום
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שמוליק47 שמתחילה ב "מחפש טנקיסטים"

שמי בני ואני אחיו של צבי יעקבי ז"ל שהיה באותה תקרית אומללה של 17 נופלים מצפון לאושה בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר 1973, תקרית שבה נפלת בשבי. אני מקווה שהדיון בנושא לא קשה לך מדי.
מכיוון שלא זכינו, כמשפחה שכולה, לשיתוף פעולה מינימלי מצד המימסד לבירור נסיבות התקרית, אשמח אם תעזור לי להבין מה עבר על אחי בשעותיו האחרונות.
כל המידע שברשותי הוא קטוע וממקורות לא מסודרים.
ככל הידוע לי ממקורות אלה, אחי היה במקור מפלודה ז' בגדוד 184, ובתקרית זו הוא כבר היה בנגמ"ש, אחרי שהטנק שלו נפגע לפני כן. מכיוון שכנראה לא הכרת אותו לפני כן, הרי תיאורו: די נמוך (165 ס"מ), עם שיער בהיר (גוון חול) ומרכיב משקפיים. האם הוא כבר היה פצוע לפני אותה תקרית? האם הוא השתתף בקרב עצמו? אשמח לקבל כל מידע, גם אם הוא לא נעים.
תודה ושנה טובה
בני
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 00:59

הדף נוצר ב 0.07 שניות עם 12 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר