|
09-09-2010, 22:19
|
|
|
|
חבר מתאריך: 14.05.05
הודעות: 4,443
|
|
על צליחה ומחדלים- הגיגים ערב יום הכיפורים
לקראת יום השנה ה-37 למלחמת יום הכיפורים שרבטתי מספר הגיגים באשר למערכת הצליחה, באשר למחדלי מודיעין השדה והתכנון הצה"לי במערכה זאת ומאידך בקשר להיערכות המצרית הלקויה, אשר אפשרה, בסופו של יום, את שינוי פני המלחמה ההיא. אין לראות בדברים משום תיאור היסטורי מפורט של האירועים, ואין בהם אלא משום הבעת דיעותי והגיגי הפרטיים בהחלט.
בשנת 480 לפני הספירה, עמד במיצר תרמופילי כח של 300 לוחמים ספרטנים מאומנים היטב, ובלם את עיקר צבאה של האימפריה הפרסית, שמנה מאות אלפי לוחמים, וביניהם משמר הקיסר בן 10000 בני האלמוות, משך 7 ימים, עד אשר הוכרע עקב מעשה בגידה. סיפורם של 300 הספרטנים, אשר ידעו לנצל את פני השטח ולבלום כח צבאי אדיר, תועד , בין היתר, בסרט "300" ובספרו של סטיבן פרספילד "שערי האש".
2473 שנה לאחר מכן, הצליח כוח ישראלי להפוך את גלגל המלחמה, בהסתננו דרך מיצר שאינו רחב בהרבה, ואשר פשר הותרתו פתוח שמור עם מפקד הארמיה השנייה המצרית.
מהיום הראשון למלחמת יום הכיפורים, שאף הפיקוד הישראלי להעביר את הלחימה אל מעבר לתעלת סואץ תוך ביצוע צליחה בכל מחיר. במבט לאחור, נראה כי שאיפה זאת, אשר הייתה כמעט אובססיבית, דחקה את קברניטי חזית הדרום לביצוע פעולות נמהרות, תוך תכנון חפוז, אשר התעלם מנתונים ומודיעין זמינים, כאשר התוצאות נראו בשטח והמחיר היה יקר. דוגמא בולטת לפעולה פזיזה וחפוזה כאמור, הינה המתקפה הכושלת של אוגדה 162 ביום 8/10/73, אשר בוצעה ללא מודיעין, ללא סיוע ובהתעלם מתנאי הזירה וסעיף ה"אויב". במהלך פעולה זאת דחק אלוף הפיקוד- אשר עיניו טחו מלראות את תמונת המצב בשטח- כי הכוח הפורץ יתפוס גשר ויעביר מספר כלים אל ממערב לתעלה. אין בדעתי לנתח את משמעה של פקודה או משאלת לב זאת, רק אציין, כי לו היה הפיקוד בודק את הנתונים שהיו זמינים אותה עת, היה מגלה כי הגשרים המצריים אינם מסוגלים לשאת משקל של טנק ישראלי.
והנה שבוע ימים לאחר מכן, ב15/10/73, חזר צה"ל על שגיאות אלה במידה זאת או אחרת, עת פתח במבצע "אבירי לב" – מבצע שהיה מתוכנן אולי בצורה זהירה ומפורטת יותר, אך גם הפעם התוכנית הייתה מלאת חורים ככברה, כאשר הן התכנון והן המודיעין לקו בחסר.
מבחינת המודיעין לא דאגו הגורמים הממונים, בכל הדרגים להתעדכן במצב פריסת כוח האויב ובנתוני השטח, ואילו מבחינת התכנון, נעשו איגודי הכוחות באופן אקראי, ללא עבודת מטה מסודרת וללא הכנת פקודה ביצוע מפורטת, ויצירת שרשרת פיקוד ומטה, אשר בכוחה יהא לשלוט בכוחות המפוזרים בגזרות מוגדרות תוך הנחתת כל עול הפיקוד על מח"ט אחד, אשר פיקד על הכוחות מתוך טנק. מח"ט שנאלץ אף הוא להלחם על חייו בתוך הכאוס של אחד מן הקשים שבקרבות – אל"מ אמנון רשף מח"ט 14.
אם אכן צלח המבצע בסופו של יום, ומאזן המלחמה הוטה לצידנו, היה זה מחמת טעות קשה שטעו המצרים, בהותירם גזרה צרה בלי מוגנת באגף הארמיה השנייה, ומחמת גבורתם של לוחמי חטיבה 14 ונספחיה ואומץ ליבו וקור רוחו של המח"ט, אמנון רשף, אשר בזכותם נפתח טריז במערך המצרי, אשר אפשר את הקמת ראש הגשר וביצוע הצליחה.
_____________________________________
.
|
|