לכבוד הצטרפותו של אורי מילשטיין לאחד הדיונים בפורום, הייתי רוצה לנצל את נוכחותו להעלאת נקודה לדיון אשר חוזרת בכתביו ובכתבי אחרים ובהחלט רלוונטית
האם לתפקוד מאן דהו כמפקד זוטר או בדרג הביניים (עד מגד או אפילו מח״ט) יש השלכה על תפקודו כמפקד בכיר?
דוגמאות לכאלו שהצטיינו עד רמת מג״ד ומח״ט אך התגלו ככושלים ברמות הפיקוד הבכירות יש הרבה. החל מגורודיש וכלה בקהלני. אך יש גם דוגמאות הפוכות כמו שרון שבקדש נהג באופן חמור, בעיקר במה
שנוגע למיתלה, אך כמפקד אוגדה בששת הימים התגלה כמצביא מבריק. כיצד לדעת מי ראוי לקידום וכיצד להתאים את ההכשרה?

היינו, לא מדובר במפקד שתפקד רע בתור זוטר ומבריק בתור בכיר\מצביא. תכונות האופי שלו לא השתנו במיוחד בין המתלה לאבו עגילה (כולל הרחבת הפקודות על דעת עצמו), והוא היה מפקד טוב מאוד* וסורר מאוד גם יחד כבר משלב מוקדם.

דוגמה למישהו שבתור זוטר אי אפשר היה לדמיין לאן יגיע ובייחוד איך: אייזנהאואר. קצין בסדר בתור זוטר, ואז פתאום התגלה, מבריק בתחומים שונים וזכה לקידום מטאורי למרות מיעוט נסיון קרבי או פיקודי.**

*לדעתי, כמובן.
** כמובן שגם זה לא עבר לו בשקט. מונטגומרי הגדיר אותו פעם במילים הבאות: Nice chap. No general; פטון קיטר על זה שאין לו נסיון קרבי, ובראדלי טען שיש לו הבנה מועטת בטקטיקה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

וקלעת לדעתי כשנקבת בדוגמאת אייזנהאואר. עליו בדיוק חשבתי אבל העדפתי לחפש דוגמא קרובה יותר אלינו. אגב, פאטון התייחס אליו באופן מאוד בוטה בכתביו...
לגבי שרון הרי שיש יאמרו שקרב המיתלה התנהל גרוע גם במישור הטקטי, מעבר לעניין הפרת הפקודה של שרון. אני אינני יודע מספיק כדי לטעון כך או כך. היו לא מעט בעיות טקטיות וטכנו-טקטיות באופן ההפעלה של ה-101 והצנחנים בפעולות התגמול אבל ספק אם היה מישהו אחר שהיה עושה זאת טוב יותר. בכל מקרה, שרון אכן איננו הדוגמא הטובה. ובכלל, בניגוד להיפך קשה יהיה למצוא דוגמאות כי קצין זוטר שכשל גדולים סיכוייו לסיום הקריירה בטרם יכל להוכיח עצמו כקצין בכיר, ובייחוד בצה"ל שם עריפת ראשים היא עניין די מקובל, לפחות בצבא היבשה.
על משה דיין נאמר שלא בדיוק כיכב כמפקד טקטי במלחמת העצמאות. היו מפקדי גדודים טובים מימנו (ההצלחה שלו בלוד הייתה יותר עניין של תעוזה מאשר של טקטיקה מוצלחת או ניהול קרב מרשים), וכמח"ט עציוני לא היו לו הצלחות גדולות בתחום המבצעי (למען האמת, נידמה לי שבמבצע הגדול היחיד שהוציא הוא נכשל). למרות הרקורד המוגבל מאוד הוא מונה לתפקידים בכירים ביותר בתום המלחמה ודרכו לראשות אג"ם והמטה הכללי הייתה סלולה. זה נבע קרוב לוודאי הן מהיותו מקורב לבן גוריון והן בשל שהעריכו את יכולת החשיבה והחריפות שלו. ואכן, כראש אג"ם וכרמטכ"ל הוא הוביל רפורמה קריטית לשיקומו של צה"ל והפיכתו לצבא מודרני ומנצח (ע"ע פעולות התגמול ומבצע סיני), תוך שהוא מצטיין בין השאר בקידום האנשים הנכונים (ביניהם שרון). כלומר, דיין הצטיין יותר כאסטרטג מאשר כמפקד טקטי. הדבר בא לידי ביטוי גם ערב ששת הימים כשניתח באופן ביקורתי את תוכניות צה"ל והביא לשינוין (המטכ"ל חשב על כיבוש רצועת עזה כקלף מיקוח לפתיחת המצרים, ודיין ביטל זאת מכל וכל כתוכנית חסרת הגיון). הוא גם היה מעורב באופן פעיל במהלכי המלחמה עצמה במישור האסטרטגי, ובאופן חיובי.דיין למשל גרס שלא צריך להגיע לתעלת סואץ, החלטה שלו שלא מולאה ושייתכן שהיו לה השלכות קשות בהמשך. הדבר עולה גם מכתביו של שאזלי שראה סיכון גדול בהצעות להסדר חלקי שיביא לנסיגת ישראל מהתעלה ופתיחתה משום שסגירת התעלה והעימות עליה (בהיותה בעלת חשיבות בינלאומית רבה) היא גורם מרכזי בהשארת העימות בין המדינות על סדר היום העולמי.

גם אני שמח שדר' מילשטיין מגיב כאן. לא היה לו קל לאחר ההתקפות והתנפלויות עליו. בכנות הוא ממש הרוויח את זה וגם לא רק כאן...

למה לדעתך לא הצליחו המפקדים אשר הזכרת אותם. להם יש בוודאי גרסה אחרת.
אולי תביא גם דוגמאות אוביקטיביות המאששות את את טענתך. אם אפשרי אולי את גרסאות שלהם, אשר בוודאי נתנו אותן באיזה מקום או וועדת חקירה.

מצרף כאן קישור ל"חוקי מרפי":

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97...%A8%D7%A4%D7%99

נ.ב.
האשכול הקודם היה ממש מעניין ותרבותי. כל הכבוד לחברי הפורום.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אני לא מדבר בהכרח על מפקדים זוטרים שנכשלו, אלא דווקא על כאלו שלא הבריקו בתפקידים אלה אבל הצטיינו בתפקידים הבכירים.

אצל הגרמנים עד מלחה"ע 1 (ואולי גם לאחר מכן) היו שני מסלולי קידום לקצינים - האחד בפיקוד שטח והשני בתפקידי מטה. זה נעשה מתוך הכרה בהבדלים בין מה שנדרש ממפקדים שמשתתפים באופן פעיל בלחימה והובלת גיסות, ובין אלה שעוסקים בניהול הקרב, ועיקר עבודתם היא בהבאתן של היחידות הטקטיות לשדה הקרב בתנאים הטובים ביותר. לדונלד סטארי היה תיאור מכניסטי של שדה הקרב שהדגיש את ההבדלים האלה בצורה מצויינת (וחבל שאני לא מוצא אותו כרגע).

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לצד יתרונות היו לה חסרונות לא מבוטלים. במלחמת העולם הראשונה לקציני מטה זוטרים יחסית היתה יכולת החלטה בשדה מעל לראשי מפקדי קורפוסים וארמיות כאשר נשלחו ברגעים קריטיים על ידי המטה הכללי לשטח. הדוגמא הקלאסית, שמפורשת בדרך כלל לרע, היה תפקידו של קולונל האנטש שהורה במקום לקלוג לעצור את תנועת הארמיה שלו בעת ביצוע תוכנית שליפן ב-1914. בכך עצר את המתקפה הכללית ברגע רגיש לשני הצדדים ואפשר לצד השני לבצע את מתקפת הנגד המכריעה במארן לתוך החלל שנוצר בין הארמיות הגרמניות.

כל השאלה המוצבת בראש היא מלאכותית למי ששולט ברזי ההיסטוריה, וההיסטוריה הצבאית בפרט. היא עולה מהעולם הצבאי היחודי לנו.

מרלבורו היה חסר נסיון פיקודי של ממש לפני שמונה בגיל מעבר ל-50 לפקד על הצבא האנגלי שנשלח ליבשת, לבסוף הפך לאחד מגדולי המצביאים ומנהיגה של הקואליציה הצבאית כנגד לואי ה-14 במלחמת הירושה הספרדית.

אוליבר קרומוול היה גאון טקטי בקרבות מלחמת האזרחים. (מרסטון מור) הוא היה חסר כל נסיון פיקודי של ממש.

ואפילו אם ניקח את רוברט אי. לי, אחד הגאונים הטקטיים בהיסטוריה ואדם שגרם לרוע המזל בגלל כשרונו להארכת מלחמת האזרחים בשנה שנתיים לדעת רבים, הרי לא בלט במיוחד במלחמה נגד מקסיקו לעומת עמיתיו בדרגים הנמוכים, בוגרי ווסט פוינט. אמנם קודם להיות מפקד ווסט פוינט אך לא בגלל הצטינות יתרה במלחמות ארה"ב. כשנה ויותר לי היה בתפקיד לא מרכזי בצבא הקונפדרציה כיוון שכשרונו יוצא הדופן לא היה ידוע, ורק המזל הביא למינויו המכריע.

ג'ון מונש, מהנדס במילואים בצבא אוסטרליה, הפך למפקד העליון של כוחות אנז"ק במלחמת העולם הראשונה, והיה מחדש טקטי משמעותי בהפעלת הקרב המשולב שהפך למודל הטקטי להפעלה התקפית של הצבא הבריטי ב-1918 ותרם תרומה משמעותית להצלחה ב-1918.


צ'רצ'יל שידע היסטוריה צבאית הכיר את המקרים האלה, וזה בין השאר תרם למחשבתו שהוא מבין יותר טוב באופרציה הצבאית, מלבד ההיבט האסטרטגי, מגנרליו. הרקע הצבאי האחרון שלו היה כסגן פרשים לאחר פרישה ועתונאי נספח שהשתתף בהסתערות הפרשים המוצלחת לפני האחרונה (באר שבע) באומדורמן בסודן. אם צדק זה לדיון אחר.

אינני מעריך את מילשטיין כהיסטוריון צבאי, אך יש להבהיר שאין כל קשר בין הכשרתו או אי-הכשרתו של מילשטיין כהיסטוריון, וכהיסטוריון צבאי בפרט, באקדמיה ובין טיבו בתחום זה. רבים מאד היסטוריונים, והיסטוריונים צבאיים, שכתבו יצירות מעולות שלא באו מרקע אקדמי בכלל, או שלא הגיעו בהכשרתם לרמת דוקטורט. ורבים היסטוריונים צבאיים שכתבו יצירות מופת בלי לצאת ממגדל השן ושירדו גם לעומק הרמה הטקטית והטכנית במכלול ההתבוננות שלהם. לדוגמא, ארתור מרדר שכתב היסטוריה של הצי הבריטי לפני מלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם הראשונה. וכן גם הלחימה הימית במלחמת העולם השניה.

יש כאן שאלה מורכבת יותר, לדעתי: האם נדרשות תכונות שונות לפיקוד קרבי בדרגים השונים? דהיינו, האם התכונות הדרושות לפיקוד על פלוגה שונות מהותית מאלה הנחוצות להובלת קרב חטיבתי, ואלה שונות מהתכונות שיתרמו להצלחה בפיקוד על חזית?

לדעתי, בכל דיון העוסק בצה"ל חייבים לזכור את הטיית ההכשרה: במשך רוב שנות קיומו, ובמידה מסוימת גם כיום, צה"ל לא הכשיר מפקדים לפיקוד בדרג המערכתי או האסטרטגי (ויש שיאמרו - גם לא לדרג הטקטי ה"גבוה", מעל לגדוד). לכן, ניתן למצוא מפקדי אוגדות או גייסות, שההכשרה הצבאית שלהם מסתכמת, נטו, בלא יותר מעשרה חודשים - מהם שישה בבה"ד 1!

הבעיה שלי עם הדוגמאות שהובאו כאן הן היותן אנקדוטליות. עם כל הכבוד לאייק, בראדלי ופטון, ועם כל חוסר הכבוד למונטי, מפקדי השדה הטובים במאה העשרים היו, למרבה הצער, בוורמאכט ו(קצת פחות מצער)בצבא האדום של מלה"ע 2. דווקא בצבאות האלה ניתן למצוא מתאם די ברור בין יכולת אישית לקידום, כך שמ"פ מוכשר הופך למג"ד, מח"ט וכן הלאה. סיפורי סינדרלה חריגים בהרבה, בגרמניה בגלל מערכת הכשרה איכותית בצורה חריגה ובבריה"מ בגלל "ברירה טבעית" אכזרית.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shlomz הבעיה שלי עם הדוגמאות שהובאו כאן הן היותן אנקדוטליות. עם כל הכבוד לאייק, בראדלי ופטון, ועם כל חוסר הכבוד למונטי, מפקדי השדה הטובים במאה העשרים היו, למרבה הצער, בוורמאכט ו(קצת פחות מצער)בצבא האדום של מלה"ע 2. דווקא בצבאות האלה ניתן למצוא מתאם די ברור בין יכולת אישית לקידום, כך שמ"פ מוכשר הופך למג"ד, מח"ט וכן הלאה. סיפורי סינדרלה חריגים בהרבה, בגרמניה בגלל מערכת הכשרה איכותית בצורה חריגה ובבריה"מ בגלל "ברירה טבעית" אכזרית.

זה הגיוני וסביר לגמרי שקידום נגזר מיכולת אישית - ממה עוד הוא יכול להיגזר?

הייתי אומר שהשאלה המעניינת היא האם חל 'העיקרון הפיטרי' או שברגע שמישהו אינו מוצלח מראים לו את הדרך החוצה? הבעיה איננה שמישהו מתקדם לתפקיד שונה כל עו הוא טוב בתפקיד הנוכחי. בסופו של דבר אין דרך לדעת האם מ"פ יהיה מג"ד טוב חוץ מלתת לו להיות מג"ד ולראות מה קורה, כמו שאין דרך לדעת האם זמר ליווי טוב יהיה זמר ראשי טוב חוץ מלתת לו לשיר ולראות מה קורה (וגם אם הוא מצליח פעם אחת זה לא מבטיח כלום).

השאלה היא מה קורה כשמתגלה שמישהו לא טוב - האם מאשימים את הסביבה ואת האויב ואת הפקודים ואת הממשלה, ואת התקציב, ואת החימוש ואת זה שפלוטו בדיוק היה במזל בתולה? האם זוכרים לו חסד נעורים ופשוט מתעלמים מזה? או שאומרים "אופס, לא יצא טוב. מסתבר שלזה הוא לא מתאים..."?

אתה יכול לספר על הבדל בין הצבאות שבהם הפיקוד הבכיר הסתבר כמוצלח יותר לבין הצבאות שבהם הוא יצא מוצלח פחות בהקשר הזה?

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פסטן זה הגיוני וסביר לגמרי שקידום נגזר מיכולת אישית - ממה עוד הוא יכול להיגזר?

או, מהרבה מאוד דברים... ייחוס, קשרים, נאמנות לממונים וכו'. גם ממזל, אגב - ע"ע מינויו של מונטגומרי למפקד הארמיה השמינית.

ציטוט:

הייתי אומר שהשאלה המעניינת היא האם חל 'העיקרון הפיטרי' או שברגע שמישהו אינו מוצלח מראים לו את הדרך החוצה?

לא פשוט. האם הדחה של מפקד שכשל היא הדרך הטובה לשפר את הארגון? הצבא הצרפתי במלה"ע 1 אימץ את השיטה באדיקות כזו, שנוצר פועל מיוחד, "ללמז'" (שמשמעו "לשלוח ללימוז'", שם ישבו מפקדות עורפיות) לתיאור הדחה. לא זכורים לי הישגים מיוחדים של הצבא הזה, אלא אם "מרידה של חצי מהסד"כ בבת אחת", או "שכנוע בעלות הברית להתאבד על אדמתך" נחשבים.

ציטוט:

בסופו של דבר אין דרך לדעת האם מ"פ יהיה מג"ד טוב חוץ מלתת לו להיות מג"ד ולראות מה קורה, כמו שאין דרך לדעת האם זמר ליווי טוב יהיה זמר ראשי טוב חוץ מלתת לו לשיר ולראות מה קורה (וגם אם הוא מצליח פעם אחת זה לא מבטיח כלום).

הטענה הזו נכונה לגבי כל ניבוי שהוא. ועדיין - צריך לנבא (או להמר) איך פלוני יתמודד עם אתגר מסוים. שוב, המענה (החלקי) לחוסר הודאות הזו טמון בהכשרה איכותית לתפקיד, בתנאים המדמים ככל הניתן את "מצב האמת".

ציטוט:

השאלה היא מה קורה כשמתגלה שמישהו לא טוב - האם מאשימים את הסביבה ואת האויב ואת הפקודים ואת הממשלה, ואת התקציב, ואת החימוש ואת זה שפלוטו בדיוק היה במזל בתולה? האם זוכרים לו חסד נעורים ופשוט מתעלמים מזה? או שאומרים "אופס, לא יצא טוב. מסתבר שלזה הוא לא מתאים..."?

אין תשובה פשוטה - זה תלוי בהמון גורמים, החל בתרבות, דרך תוצאת הכישלון וכלה בגורמים פוליטיים רגעיים. וייבל הודח מהפיקוד במזה"ת על אף הצלחות קודמות, מאחר ולכישלון "בטלאקס" היה מחיר כבד מדי מבחינת צ'רצ'יל. מצד שני, הייג נשאר על כנו אחרי אסונות צבאיים חוזרים ונשנים ולמרות שהממשלה הבריטית ראתה אותו כאחראי, בגלל ההשלכות הפוליטיות שהיו עשויות להיות להדחתו.

ציטוט:

אתה יכול לספר על הבדל בין הצבאות שבהם הפיקוד הבכיר הסתבר כמוצלח יותר לבין הצבאות שבהם הוא יצא מוצלח פחות בהקשר הזה?

זה דורש יכולת עיבוד טובה מזו שהמוח שלי מסוגל לה בשעה הזו...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shlomz או, מהרבה מאוד דברים... ייחוס, קשרים, נאמנות לממונים וכו'. גם ממזל, אגב - ע"ע מינויו של מונטגומרי למפקד הארמיה השמינית.

הכוונה שלי הייתה "ממה יכול להיגזר" במובן של "ממה שראוי שייגזר".
ניסיון העבר בתפקיד שונה הוא אמנם מנבא רחוק מלהיות מושלם, אבל הוא כנראה עדיף על ייחוס וקשרים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shlomz לא פשוט. האם הדחה של מפקד שכשל היא הדרך הטובה לשפר את הארגון? הצבא הצרפתי במלה"ע 1 אימץ את השיטה באדיקות כזו, שנוצר פועל מיוחד, "ללמז'" (שמשמעו "לשלוח ללימוז'", שם ישבו מפקדות עורפיות) לתיאור הדחה. לא זכורים לי הישגים מיוחדים של הצבא הזה, אלא אם "מרידה של חצי מהסד"כ בבת אחת", או "שכנוע בעלות הברית להתאבד על אדמתך" נחשבים.

הדחה על כל כישלון כנראה שלא. כולם נכשלים מדי פעם, והרוב נכשל הרבה יותר ממדי-פעם. לעומת זאת, אם יש מפקד שלא טוב באופן עקבי ומתמשך, לא מצליחים לשפר את תפקודו, ויש אלטרנטיבות עדיפות אז כנראה שכן (אם הגרוע הוא מה שיש והבחירה היא בין גרוע לעוד יותר גרוע, נישאר עם הגרוע...). זה נכון גם לגבי חיילים שאינם מפקדים וגם מחוץ לצבא.
אם קרה לך פעם אחת שבפלאפון לא הייתה קליטה, אתה לא תרוץ להחליף אותו. אם אתה לא מצליח לקבל שיחות 9 מתוך 10 פעמים, אני די בטוח שלפחות תחשוב על זה.

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

ציטוט:

הדחה על כל כישלון כנראה שלא. כולם נכשלים מדי פעם, והרוב נכשל הרבה יותר ממדי-פעם. לעומת זאת, אם יש מפקד שלא טוב באופן עקבי ומתמשך, לא מצליחים לשפר את תפקודו, ויש אלטרנטיבות עדיפות אז כנראה שכן (אם הגרוע הוא מה שיש והבחירה היא בין גרוע לעוד יותר גרוע, נישאר עם הגרוע...). זה נכון גם לגבי חיילים שאינם מפקדים וגם מחוץ לצבא.

הערה, אם יורשה לי:
"כישלון צבאי" יכול לנבוע מהרבה סיבות; לא כולן תלויות במפקד, ולא כולן אפילו ברורות מיד לאחר הכישלון למי שמוכשר בממסד הצבאי של אותו הזמן*. לכן אף צבא נורמלי לא ידיח מפקד רק בגלל תבוסה בקרב. הרושם שלי, כחובב היסטוריה צבאית, הוא שמפקדים מודחים בגלל בעיה טריויאלית וצרה יותר: קושי לשלוט בכוחות שלהם. התמונה שקופצת לי לראש היא של מפקד קורפוס הדוהר בג'יפ שלו למפקדת דיוויזיה, שנמצאת הרבה מאחורי הקווים, ומגלה שמפקד הדיוויזיה בקושי יודע איפה כוחותיו והיכן האויב- ומחליט להדיח אותו; לא איזו "ועדת הערכה" שמדרגת קצינים לפי כשלונות וכשלונות חוזרים.

אם "מפקד בכיר מוצלח הוא מי שמצליח לשלוט בכוחותיו"- הרי שאפשר לבחון זאת בתרגילי מפקדות ריאליסטיים ובעבודת מטה שוטפת. לא צריך להתבסס על קרבות ממשיים.

* למשל- הלקחים השונים שהפיקו הצבאות הגרמני, הצרפתי והבריטי ממלחמת העולם הראשונה.