העיתונאי הוותיק אמנון דנקנר הלך לעולמו בגיל 67, באופן פתאומי.

http://e.walla.co.il/?w=/6/2630747

ז"ל אך זה לא הפסד גדול לעולם התקשורת בישראל.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

יהי זכרו ברוך

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

יהי זכרו ברוך...אחד העיתונאים המיוחדים..

יהי זכרו ברוך.

כל הביקורת שיכולה להיות לגבי דברכים שגויים שבהם תמך, ואנשים שאהד, ולא היו ראויים לאהדה - מתגמדים לנוכח כמה דברים עצומים (בלי הגזמה) שעשה בחייו, ובהם :
1. היותו האיש בשתי ידיים לקח את האגדה המהלכת (והפדופיל...) דן בן-אמוץ, וקבר אותה קבורת חמור, כך שהיום חבריו של אותו סוטה מתביישים להודות בכך.
2. היה אחד הראשונים מהשמאל שהחל לשאול שאלות לגבי ריצת האמוק בעניין "תהליך השלום".
3. היה ךטעמי אחד מכותבי הפרוזה הטובים ביותר שקראתי בעברית - כזה שמתעלה בהרבה על כל הטרחנים (העמוס עוזים, א. ב. יהושעים, דוד גרוסמנים וכד') שתלמידי בי"ס נאלצים לקרוא מדי שנה בשנה. ספרו הראשון, הקובץ "הקיץ של רינה אוסטר", הוא יצירת מופת נדירה.

אקדים ואומר שלבן אמוץ כסופר, איש תרבות פופולרית וסטיריקן הכרתי עוד לפני שנדקנר פירסם את ספרו והתרשמתי שהוא באמת היה מהחשובים בתחומו בתקופה שנעה מקום המדינה ועד שנות השיבעים. לא ייחסתי לו חשיבות כדמות מוסרית ולכן הפירסום של דנקנר לא הזיז לי הרבה וכמוני הרבה אחרים, אני מניח.
מה שכן, זיעזע אותי מה שקרה לקורבנותיו וכאן אני מגיע לדנקנר. הוא ידע על מעשיו של בן אמוץ בעודו בחיים ולא עשה דבר כדי לעצור בעדו, להזהיר מפניו את הציבור ולדאוג לכך שייענש. במקום זה, כפחדן חסר חוש אחריות חברתית הוא חיכה שזה ימות. אחרי שבן אמוץ כבר מת, לגילויים לא הייתה חשיבות מעשית. הייתה להם חשיבות סימלית בחשיפת דמותו האמיתית של גיבור תרבות, אבל בזה הדברים מיסתכמים.
יש לי גם בעיה עם דנקנר כמי שמכר את נפשו לשטן הנימרודי ולשטן האולמרטי. במקרה של אולמרט ניתן לנמק זאת בנאמנות לחבר. במקרה של נימרודי ניתן לנמק זאת בעיקר כדרך להתקדם למשרת עורך העיתון.
כאמור, לדנקנר היה איכפת בעיקר מדנקנר והוא היה חולה צומי.
מאידך גיסא, הוא בהחלט היה דמות כריזמטית, מעניינת ושנונה מאוד. ניתקלתי בו לראשונה כילד כשקראתי טורים ומאמרים שלו שהותירו אותי משועשע מאוד. אני זוכר עד היום איך כינה איש ציבור מסוים, שמזמן כבר איננו בחיים, כתוצר מצער של נישואי קרובים בקרב הפרדסנים בשרון....
מבחינת כתיבה ספרותית יצא לי לקרוא רק ספר אחד שלו, אספן העצמות. קראתי, די נהניתי אבל נישארתי ללא רושם מיוחד או רצון לקרוא עוד מכתביו. אגב, אני מקווה שבעובדה שלא ציינת את מאיר שליו כאחד הטרחנים נובעת לא משכיחה אלא מכך שאתה לא מונה אותו עימהם...
ואגב, אם אתה מתעניין בסופר ישראלי ותיק לא מוערך כערכו, אך מעניין בהרבה מהטרחנים (אם כי בהחלט בעל חולשות) אני ממליץ על יצחק בן נר. סיפרו ״מלאכים באים״ הוא לטעמי הדיסתופיה הטובה ביותר שנכתבה בעיברית, ובאופן כללי אחד הפרויקטים מרשימים ביותר של רומן עתידני שניתקלתי בהם.

עיתונאי וסופר מעולה. לא חשש לומר את האמת בדרכו. נזכור אותו לטובה!

ברוך שפטרנו.
זבל של בן אדם.

העם! דורש! אוכל תימני!

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

כשהיה עורך מעריב, שימש העיתון ככלי ניגוח כנגד מפקחים ומנהלים במשרד החינוך שהעלו את חמתה של ש״ס, כאשר פנו לנדקנר בקשר לכך שהעבודות שפורסמו בעיתון אינן נכונות הוא ענה בגסות וקוצר רוח אמר שהעובדות כן נכונות וניתק את הטלפון.

המנהלים והמפקחים לא תבעו את העיתון על הוצאת דיבה מאחר וכל מי שהיה מעובר בדבר בזמנו הובהר לו שזה רק קצה הקרחון ואם הם ימשיכו לעשות בעיות אז יימשך נגד הקמפיין העיתונאי ושאין להם שום תמיכה ממשרד החינוך.

כך שאו שאמנון דנקנר שימש ככלי ניגוח ללא ידיעתו או שהוא ידע טוב מאוד מה קורה בעיתון שלו, אפשר להגיד על אמנון דנקנר הרבה דברים אבל מטומטם הוא לא היה כך שאין מצב שהוא לא ידע מה הוא עושה בעיתון.

האמרה הישנה ״אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה״ קופצת לראש...

העם! דורש! אוכל תימני!

http://www.the7eye.org.il/58318

העם! דורש! אוכל תימני!

אבל צריך להיות שמ*ק אמיתי כדי להלין על רשעות בזמן שאתה מנצל במה עיתונאית כדי להשתלח באדם שנפטר באמצעות עיוות פוטושופ של תמונתו עם המבט המרושע ביותר שהצלחת למצוא..

אני לא כותב את הדברים מנקודת מבט פוליטית. מנקודת מבט פוליטית אני הייתי צריך לשנוא את דנקנר, שכתב את "אין לי אחות"

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

מוזר
שכתבתי ביקורת הרבה פחות חריפה באשכול לציון רב שמת קיבלתי "אזהרה אחת ויחידה"
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...211#post4270729

כמובן שלא קיבלתי הסבר ממנו על מה האזהרה כי אין באמת חוק בפורום נגד ביקורת על אדם מת.

היום הוא ביבי, מחר הוא טיבי. אין אימון בחרדים

הבחור שהגיב כאן כניראה היה אחד מהם. נכון שאין זה בדרך כלל נהוג לגדף את מי שאך ניפטר, ואני מהראשונים שיוצאים נגד זה, יש חריגים. אני סבור שנדקנר הוא חריג כזה.
זאת למרות שבי אישית לא פגע מעולם וקיומו לא שינה לי מלבד זה שפה ושם הוא הצליח לשעשע אותי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס נכון שאין זה בדרך כלל נהוג לגדף את מי שאך ניפטר, ואני מהראשונים שיוצאים נגד זה,

כל עוד הדברים לא נאמרים בפניהם של קרובי הנפטר, מה לא מוסרי בלגדף אדם שזה עתה מת ?

לדעתי זה בגלל שבמקרה זה מדובר בגולש שאיננו בדרך כלל גס רוח ומגדף ובמקרה שלך זה עניין סדרתי של תוקפנות נגד חרדים... למעשה, קשה למצוא הודעות שלך פה שאינן חלק מהאג'נדה הג'יהאדיסטית שלך...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

פעם כשהייתי צעיר יותר, הלכתי עם אחי ואבי במרכז המסחרי, כשלפתע אבי עוצר אותנו וניגש לאיש מזוקן, אומר לו שלום ולוחץ לו את היד. אחי מסתכל עלי ואני עליו, לא מבינים מי זה המזוקן שאבי החל לשוחח עימו על הא ועל דא. דנקנר הסתכל עלינו נבוכים וצחק. הוא אמר לאבי -כנראה שהם לא בקיאים באקטואליה יותר מדי, מה? (ציטוט מהזיכרון). קצת נעלבתי ממנו, ומאז אותו יום התחלתי את קריאת העיתונים היומית שלי קודם כל מעמודי החדשות. אז אמנון דנקנר הכניס לי את החיידק של הפוליטיקה. סתם אנקדוטה קטנה.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."