22-02-2013, 23:38
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.01.10
הודעות: 564
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי shruki
סיבה שלישית היא שהמוסדיים לא בהכרח רוצים לפרק את החברה. כתבתי על זה פעם. בפירוק החברה, החוק מגן על דנקנר, והוא לא חייב להוציא שקל מהכיס. הוא יכול תיאורטית להגיד להם- קחו את החברה, תמכרו את החלקים, תשיגו מה שתשיגו. המטרה של המוסדיים היא שהוא יוציא כסף מהכיס וייתן יותר. במקרה שלו אמנם אין לו הרבה בכיס, ולכן הוא מנסה לגייס אנשי עסקים אחרים, כמו אדוארדו אלשטיין.
|
תרשה לי לחלוק עליך.
החוק מפריד בין האישיות המשפטית- בעל השליטה, לאישיות המשפטית- החברה, אבל כלל לא מגן על בעל השליטה במקרים מסויימים ורלוונטים. אתהדר בנוצות ואומר לך (בפעם ה-20, אני יודע) שאני מכיר את הנושא מקרוב, ובעלי השליטה מייחלים להסדר חוב, בניגוד לפירוק, כמו אוויר לנשימה. זאת בגלל שבכל הסדר כזה שהיו ממנו כבר עשרות, אתה תמצא סעיף קטן שקובע פטור לבעלי השליטה למעט על מעשים פליליים. המשמעות האופרטיבית היא, ברגע שנחתם ההסדר, בעל השליטה פטור לחלוטין מהעבר שעלול היה להתברר כבעייתי. זאת בניגוד גמור לפירוק, שם ישנה נבירה בעבר הכלכלי של החברה. הסוגייה הרלוונטית ביותר היא חלוקת דיווידנד שנעשתה בניגוד לכללים. אם אכן מתגלה חלוקה אסורה כזו, אפשר לתבוע ממקבלי הדיבידנד להחזירו. אני חס ושלום לא טוען שחלוקות דיווידנד באיידיבי היו אסורות. אני כן אומר שבחברה חולק במהלך השנים האחרונות בסביבות מיליארד ש"ח בדיווידנדים כמו כלום ("אין לו הרבה בכיס" תרשה לי לגחך). אם בתאוריה החברה מפורקת, ניתן לבדוק האם החלוקה היתה בהתאם לכללים. אתה יכול להבין את ההמשך.
הסיבה שישנה העדפה כללית ללכת להסדר ולא לפירוק היא צינית בהרבה, ואני אשמור אותה לעצמי.
_____________________________________
|