אשמח לדעת. תודה.

מאז שריקושט התחילו למכור כומתות.

Never Odd or Even

בהתחלה כומתות בורדו היו נפוצות בעיקר ביחידות מיוחדות כמו עוקץ ושמשון/דובדבן, בהמשך הן טפטפו אל הגדודים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

שנגמר הצבא האדום במפעל

המדינה היא שלנו ומה שנעשה הוא מה שיהיה

הצבא האדום לא נגמר במפעל.
נראה לי שההתחלה היתה בפרסטרויקה, למרות שבטח יש כאלו שיחלקו על כך

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

אני קיבלתי את הכומתה האדומה בתחילת 1980 בגדוד 50 (הנחל המוצנח) שהיה אז חלק מחטיבת הצנחנים.
לוותיקים הייתה כומתה כהה יותר בצבע בודרו, בעינינו היא נחשבה יותר, ומי שהצליח היה משדרג את כומתתו ומעמדו..

הכל היה עניין של "נדירות" המעיל האמריקאי הדרעק היה נזרק לטובת הדובונים המחממים, הכומתה האדומה היתה מוחלפת לטובת הכומתה בצבע בורדו (למי שהיה משיג), יותר מאוחר המעיל האמריקאי, שהפך לנדיר בגלל הג'נוסייד שעשו לו, הפך להיות מבוקש...

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

לפני האינתיפדה השנייה אני זוכר שהרבה חיילים מהצנחנים היו מנסים להחליף את הכומתות בורדו בכומתות האדומות של השוטרים מכח-17 (שהיו אדומות בהירות).

כרגיל, מה שנדיר - נחשב יותר.

"אין זו סבלנות לשאת את שאתה יכול לשאת בסבלנות. סבלנות היא לשאת את שאינך יכול לשאת."

מחזורי גיוס נובמבר 1992 ומרץ 1993 היו הראשונים, אאל"ט, שקיבלו את הכומתה ה"חדשה" - שבעצם הייתה אמורה להיות חזרה לצבע ה"מקורי" של כומתת הצנחנים.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il