(אני שמחה להצטרף אליכם,חדשה בתחום , רחמו קצת..)

דם אופף את חיינו,מבעבע לתקופה ופורץ.
כל פעם מחדש.
חתכים נפשיים וציפור אחת דוממת,
הייתה צריכה לרפא ולא איישה עמדתה.
הלב נהלם כל פעם שלב אחד נודם,
והעיניים נשרפות,לא יכולות עוד להכיל,
לא רוצות עוד להיות מקום מעבר,
אינן רוצות דמעות הנמשכות נצחים.
קיר מתפורר,כאב מתהדק והחיים נשטפים.
ואני הציפור האדומה,ידיי לא פרושות עוד,
מיכל ההכלה תם,נתפסתי בצער,
לא אוכל עוד להיות איתנה.
אני אך פרח שנדרך ומנסה להתאושש מן המכה.
הפיצוצים לא תמים,וגם לא זיקוקי הרעל באוויר.
אדם נמחץ והמדינה רועמת.

אשמח לשמוע הערות.
שבוע טוב!

מכניס אותי לאווירת מלחמה ורעל
ממש דמיינתי את הציפור ואת הפיצוצים משתקפים לה בעיניים

אפשר לשאול אם מדובר בציפור השלום? (היונה המדוברת)