21-09-2012, 12:49
|
|
|
חבר מתאריך: 21.09.12
הודעות: 5
|
|
פסיעה
בס"ד
שלום לכולם!!
אני חדשה בפורום, חיפשתי מקום שיוכל להגיב על היצירה הזאת, ואולי אפילו לפרסם יצירות שונות בעתיד.. היצירות שלי בד"כ עצובות, כי הן נכתבות בשעות משבר.. בזמן כזה משום מה נוח לי יותר לכתוב.
אשמח מאוד לדעת מה אתם חושבים על הסוג של הסיפור הזה. מה דעתכם עליו, על מה אתם חושבים שהוא מדבר ומה הייתם משנים, יש פה מקום להגיד את כל העולה על דעתכם.. אני כתבתי את הסיפורון הזה בערבוב על שני סיפורים אישיים, אבל תכתבו אתם מה אתם חושבים עליו גם אם אתם לא מכירים את הסיפור.. תודה!!! ו-אם עברתי על איזה חוק בפורום אני מצטערת, תקנו אותי על טעותי, כפי שאמרתי, אני חדשה.
פסיעה
עתה חסר, אין קול נשמע.
אתה אינך, דממה דקה.
התקווה הייתה לעוגן, כל זמן שחיכתה.
אך תם הזמן, ידעה זאת היא לעצמה.
יום שחור געש כשהתבשרה הבשורה.
משכבר הימים היו לצידה.
החזקים ביותר אלה שנוח לכעוס,
לא המחייכים בזמן שבירת הכוס.
דווקא הוא מכולם את התורן פרס,
ושט הרחק אל מעבר לים הנמוך בעולם.
הותיר אותה אחת עם ריקוד לשניים,
ועדי על צוואר, יעידו השמיים.
ומזמן לזמן הייתה עולה המחשבה,
כי את סודו היחיד אין איש גילה.
הוא היה שם כל הזמן, השקיף עליה ועליו.
אף פעם אחת העיז להיישר לו מבט,
הדמיון תעתע והאמין הילד כי את עצמו הוא ראה.
אך מכאן והלאה, ידע, כי הוא שם, פוסע עמו לעד...
|