בוקר טוב,
בימים האחרונים יצא לי לחשוב על מספר קונספטים לחדירת בונקרים ויעדים מבוצרים. הרעיון הראשון שחשבתי עליו (באחרים אדון בהמשך אולי בשרשור נפרד כי אינם קשורים) היה שיפור יכולות הJDAM באמצעות מאיץ רקטי.

חיפוש קצר ברשת מעלה שאת הרעיון הזה לא אני המצאתי - מה שלא הצלחתי להעלות זה האם הדבר נוסה בפועל, מה ביצועיו, כיצד הוא פועל והאם נכנס לישמוש (או עתיד להיכנס) בזמן הקרוב.

רק בכדי לחדד - הרעיון שלי היה לקחת פצצה רגילה ולשדרג אותה באמצעות קיט הדומה לJDAM הנוכחי אך כולל בנוסף לכנפונים ולחיישן הGPS גם מאיץ רקטי בגודל רלוונטי. המטוס המשגר יוכל למשל לבחור בפרופיל הטלה הכולל טיפוס חד ומהיר לגובה רב ככל האפשר ושחרור הפצצה - זאת תפעיל את המנוע הרקטי או מייד עם עזיבתה את המטוס או לאחר שתעבור את שיא הגובה (עניין לחישוב פיזיקאלי קטן).

המטרה כאן היא לא כל כך הארכת הטווח - את זה למשל ניתן לעשות באמצעות הוספת כנפיים (JDAM כבר הגיעו לטווח של 40 ק"מ לערך עוד בשנת 2000) כמו יצירת מהירות גבוהה יותר של פגיעה במטרה ולפיכך חדירות גבוהה יותר.

אשמח לכל אינפורמציה ואו/דעה עניינית בנושא.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

פרסמתי בדיון אחר קונספט דומה .... פצצה מונחית לייזר (Pavway) שהוסיפו לה הנעה של טילי שרייק , השם שלה זה AGM - 123

לדעתי הרעיון לא יעבוד עם פצצה רגילה שיוסיפו לה מנוע רקטי.

כל הרעיון בפצצות חודרות בונקרים זו ליבת מתכת קשיחה וכבדה (כמו אורניום מדולל או מתכת כבדה אחרת) שחודרת את הבונקר כמו "מסמר" וחומר הנפץ ניזום לאחר החדירה.

שימוש במנוע רקטי בפצצה ללא ליבת מתכת קשיחה פשוט לא ישנה הרבה. הפצצה תגיע ופשוט לא תחדור את הבונקר כי היא תהיה רכה מידי ותתפרק על פני השטח.

אם נוסיף מנוע רקטי לפצצה ייעודית לפיצוח בונקרים זה יכול להיות יותר אפקטיבי להעלות את מהירות החדירה שלה.

אבל יתכן שהוספת מנוע רקטי תהפוך את הפצצה לכבדה מידי עד כדי כך שלא יוכלו להתקינה על מטוסי קרב. ידוע שאת פצצות מפצחות הבונקרים יכול לשאת רק מטוס קרב כבד כגון F-15 או מפציץ יעודי. מטוסי קרב קטנים לא יכולים לסחוב כזו.

א. הרעיון אינו חדש.

ב. פצצה רגילה תחדור אולי קצת יותר ממה שיכלה במצב אחר בכל מקרה לא אמורה להיות בעיה להתאים לפצצות חדירה קיימות דוגמת הGBU28 תוספת רקטית.

ג. ממה שהבנתי האמריקנים הגיעו למסקנה שהמרכיב המשמעותי הוא משקל הפצצה ופחות מהירותה - יש לי מסמך גדול שקיבלתי באדיבות ידידנו nsdq160 בנוגע לנושא - אחרי שאעיין בו קצת יותר אחזור לשרשור.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

לפני שמנסים להשחיל לתוכם פצצות כאלו או אחרות.

קראתי (לא זוכר איפה) שבענייני חדירות, בונקרים וכו' - אף אחד לא באמת יודע לחזות יעילות של פצצות, היות ולא ניתן בעצם לדעת מראש כיצד בנוי הבונקר, שכבות פיצוץ, סוג הזיון של הבטון, הגיאומטריה שלו, עומקו וכו'. ולכן הגישה שהוצעה שם היתה דו שלבית:
פצצה ראשונה כבדה שלא בהכרח חודרת והורסת את הבונקר -אבל עושה "חור" מספיק גדול לפצצה הבאה שתחדור עמוק יותר ותתפוצץ בעומק רב יותר, וזו סביר שתהרוס את הבונקר או תגרום לאפקט הלם קטלני והרסני לציוד וליושבי הבונקר.
ואגב, חקר ביצועים שנעשה מזמן בעת המלחמה הקרה בנושא מאגרי נשק אסטרטגים, בונקרים והשמדתם הראה שהבעיה היא לא כ"כ לחדור אותם - אלא לגלות אותם מספיק זמן מראש.
הרעיון הוא שהיות והאויב לא יטמין מנות קרב בבונקרים - אלא נשק אסטרטגי כגון טילים בליסטיים, מאגרי נ"ט, אב"כ וכו'. ובתסריט של מלחמה בהיקף מלא למשל - אויב כמו סוריה או איראן מודע שהוא נמצא במירוץ נגד הזמן: שגר מיד או שתושמד. לפיכך -גורם הזמן הוא קריטי כאן. וגם פצצת ברזל רגילה, דלק אוויר, או נפאלם שתפגע מספיק קרוב יכולה לגרום לנזק / הלם כזה שינטרל את יושבי הבונקר ו/או הציוד שבתוכו. למשל על ידי יצירת מפולות חול, שברי אבנים וכו' שיכסו את פתח הבונקר. הפצצה חוזרת של המקום יכולה לגרום בדיוק לאותו אפקט כמו השמדת הבונקר, ואולי לגרום למשל להריגת פרסונל - מעשה לא פחות חשוב.

המסקנה מפה היא איפה שסוג החימוש פחות חשוב לעומת המודיעין המדויק והיכולת להביא רש"ק כלשהו למטרה בזמן אמת - היינו, בזמן מספיק קצר על מנת לפגוע פגיעה ראשונית בבונקר ואולי לנטרל אותו.

וזה מחזיר אותנו אגב לדיון המושמץ על כן חיל טילים או לא לישראל...
שהרי, אם גורם הזמן הוא קריטי כאן, ובהנחה שסוריה למשל יכולה לבנות בונקרים רבים בשטחה, ולהנחית מכת פתע בטילים בליסטיים על מטרות נבחרות בארץ...הדרך היחידה למנוע תסריט זה או לפחות ליטול ממנו את עוקצו היא בהכנת כוח טילים בליסטיים קטלני וגדול, מוכן לשיגור בקבועי זמן של דקות, שיוכלו לתת את מכת המנע הראשונה, בזמן שח"א מתארגן לתקיפת סוללות טילים, טק"ק, מכ"ם, בונקרים וכו'.
בתסריט של התקפת פתע- אין תחליף ליכולת ולכושר ההרתעה של טילים בליסטיים, בתנאי כמובן שיש לך התראה של אפילו כמה דקות מראש על פתיחת המתקפה.

פצצה רגילה שיוסיפו לה מנוע רקטי לא חייבים לשגר ממטוס! הרקטה שמשוגרת מהקרקע יכולה להביא את הפצצה לגובה ומהירות והפצצה תגלוש למטרה בעזרת הנחיית לווין. והינה יש לנו חיל טילים.

בקשר לפצצות חודרות בונקרים אני לא מבין למה חייבים לחדור את הבונקר בשביל לנטרל את יושביו? לכל בונקר יש פתח איורור, ופצצות דלק אויר גדולות ישאבו את כל החמצן מהריאות של כל מי שעדיין נושם, אחרי שהוא שאף אויר בטמפרטורה של 500 מעלות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AlexZ33 פצצה רגילה שיוסיפו לה מנוע רקטי לא חייבים לשגר ממטוס! הרקטה שמשוגרת מהקרקע יכולה להביא את הפצצה לגובה ומהירות והפצצה תגלוש למטרה בעזרת הנחיית לווין. והינה יש לנו חיל טילים..

לא קוראים לזה טומהוק, אליהו?

המאיץ הרקטי שאני חושב אליו אמור להיתנתק מהפצצה בגובה מסויים.
לטומוהוק יש מנוע סילון שזה סיפור אחר לגמרי.

טוב, ראשית טרם הספקתי לעיין במסמך בו הייתי אמור לעיין אבל אגיב בקצרה על הדברים שנכתבו.

נתחיל מהסוף:
רמבו - טומהוק הוא טיל (שיוט), ככזה הוא יקר, מורכב, ובעל יכולת חדירה בלתי מספקת (גם הדגמים חודרי הביצורים שלו אינם מתקרבים אפילו ליכולות החדירה של פצצות חדירה כבדות שלא לדבר על כמות החנ"מ הקטנה שהוא נושא).

הפתרון שאני מדבר עליו הוא זול (הוספת קיט למערכת קיימת שעלותה נמוכה מאד).

שטורס - נושא המודיעין הוא עניין לדיון נפרד (שספק אם יהיה פורה במיוחד) פה אני מדבר אך ורק על הנושא הטכני/טכנולוגי הקשור לחדירה. בנוגע לשאלה האם ניתן להעריך מראש יכולת חדירה לבונקר מסוים - אין לי תשובה חד משמעית וגם לא למומחים - יש כאן במידה רבה שוב שאלה של מודיעין (ממה עשוי הבונקר/מה עומקו וכו') אבל בהנחה שאלו ידועים השאלה האם הפצצה שבידך מסוגלת לחדור היא השאלה הרלוונטית.

בנוגע לרעיון חיל הטילים - אני לא נגד (אפילו הבעתי עמדה חיובית בשרשור אחר) - אבל חיל טילים הוא עניין יקר וכמו תמיד צריך לקחת אותו בחשבון מול צרכי ביטחון אחרים (הן של חיל האויר, הן של חיל הים והן של גורמים אחרים). טילים בליסטיים הם אגב פחות מדוייקים לרוב מפצצות JDAM (לפחות אלו המוכרים - בעיקר משום שרש"ק גרעיני דורש קצת פחות דיוק), בכל מקרה זאת פחות בעיה - הבעיה העיקרית עם טק"ק היא עלותו - וכוח גדול של טילים בליסטיים המוכן לפעולה בהתראה קצרה הוא עניין יקר מאד. אני חוזר שוב לקונספט שלי - קחו פצצה די זולה - אין לי מחירים לGBU28 אבל אין לי ספק שהיא זולה פי כמה וכמה מטיל בליסטי עם רש"ק דומה - ותתאימו לה קיט עם האצה לשיפור הביצועים.

בקיצור אינני רוצה בדיון הנוכחי ללכת לפתרונות רחוקים - אני פשוט שואל לגבי יעילות ההוספה של מאיץ רקטי לפצצה קיימת [כאמור פיתרון שממש לא אני המצאתי].

נ.ב. בנוגע לרעיון של רש"ק תרמובארי או ד"א - בונקרים אסטרטגיים הנבנים בעלות של מאות מליונים ומתוכננים בקפידה יהיו ממודרים (ממש כמו צוללת) פתחי האורור שלהם יהיו מוסווים והם ימוגנו כנגד אב"כ. ספק רב אם ניתן לחדור בונקר כזה אם רש"קים מהסוגים שצויינו.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

הקשחת מעטה פצצה ע"י שימוש בחומרים אחרים מברזל יציקה, משפרת את כושר החדירה (משקל ופרופיל הטלה זהים לפצצה "רכה") ביותר מ-50% לגבי בטון מזוין ויותר מ-25% לגבי עפר (מספרים מעוגלים). עלות - קטנה למדי.

אם אתה מביא בחשבון מהירויות הטלה מקובלות כיום (550 - 620 קשר), יצטרך המנוע הרקטי להאיץ את הפצצה "הרכה" למהירויות של לפחות 750 קשר, רק כדי להשוות ביצועים עם פצצה "מוקשחת". 750 קשר בגובה רב זוהי מהירות עלקולית. אם תתבונן בפצצת JDAM היא לא שיא הנקיון האווירודינמי. כדי שנשק כזה יעבור את מהירות הקול, תצטרך מנוע חזק מאד (עליית גרר חזקתית לקראת חציית מהירות הקול). מנוע חזק יהיה כבד יותר והפצצה תצטרך כוח רב יותר במערכת הניהוג כדי להתגבר על הגרר הגדול יותר של משטחי ההיגוי. זה בתורו יעלה עוד יותר את משקל הנשק. היו בעבר פצצות שנאמר עליהן שחצו את מהירות הקול בהטלה שטוחה. הבריטים השתמשו בפצצות 10 טון כדי לחדור את הפנים התת-קרקעיים של הצוללות הגרמניות. האווירודינמיקה של פצצות אלה הייתה משובחת, אך אני לא לגמרי בטוח שהן אכן חצו את מהירות הקול.

אם המטוס המטיל יאלץ לנסוק לגובה כדי להטיל את הנשק הזה (היעף שיבצע הנשק יהיה צלילה מואצת) הוא יחשף לאיומי טק"א ומיירטים. המספרים של שיעור נסיקה של מטוסי קרב (40 ו-50 אלף רגל בדקה) יפים רק במשיכה רגעית של מטוס חלק לחלוטין. "קורנס", שהחזיק בשיאי עולם לנסיקה בשנות השישים המוקדמות ועדיין לא קוטל קנים, מושך לאט למדי כשהוא עמוס בשתי פצצות של טון כ"א ונתיק גחון. בוודאי יותר זמן ממה שנדרש לסוללת טק"א כבד להעסיק אותו או למיירטים שיגלו אותו.

יעף "קלע" הוא אחת הדרכים להשיג גם מרווח בטחון (stand-off) וגם מוסיף לא מעט אנרגיה לפצצה. יתרון התקפי נוסף הוא זווית פגיעתה של הפצצה - כמעט אנכית. יתרון הגנתי הוא שמהמשיכה אפשר לצאת ישר לאימלמן או לספליט אס תוך הפניית זנב למטרה (האמריקנים המליצו עליו כיעף הטלת נשק גרעיני ע"י מטוסים טקטיים) . חסרונו - פיזור גדול. כאן בא יתרון ה-JDAM.

הבא בחשבון שקיט רקטי דורש עוד קונקטורים, עוד ברגי הידוק, שינוי במבנה הפצצה (שיגדיל את השטח הטבול שלה, שלא לדבר על "בליטות" נוספות), ידרשו הרבה יעפי ניסוי והדבר יאמיר את מחיר הנשק.

לפצצה "מוקשחת" יש חסרונות משלה, אבל היא עדיין אמצעי זול (הבא בחשבון שזהו כלי טיס לטיסה אחת ויחידה).

תודה על המידע.

גם אני חשבתי על בעיית האוירודנמיות - מה למשל על הוספת מעטה חדש לגמרי לפצצה (מעין מעיל אוידרודינמי שהפצצה תשב בתוכו). המעטה יכול להיות אפילו פלסטי מוקשח אבל עליו להיות מאד אוירודינמי. על פניו אני לא רואה בעיה גדולה עם העניין ולמרות שיהיה צורך כמובן בניסויים הקיט עצמו בסופו של דבר לא אמור להיות יקר במיוחד.

אגב אני חוזר שוב אני מדבר על יצירת קיטים כאלו גם לפצצות חדירה קיימות וגם לפצצות רגילות.

אגב האם יש לך דרך לחשב (בערך כמובן) מה תהיה מידת ההשפעה של תוספת מהירות של נאמר 25% למהירות הפצצה על כושר החדירה שלה (כששאר התנאים שווים)?

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

אני מקווה, בשעת בוקר מוקדמת זו.

בעולם דמיוני רחוק מכאן, היו יצורים שנקרא להם למען הנוחות טרמיטים. הם נטו לחיות תחת שלטונה המוחלט והדיקטטורי של מלכה, בקן ענק. היתה להם ממלכה של קינים שנשלטה על ידי מלכה אחת. המלכה יכולה היתה לצוות על מלחמה ושלום, ושלטה למעשה בחייהם של נתיניה באופן מוחלט.

הטרמיטים היו אויביהם המושבעים של היונים.
היונים חיו במה שכונה בלעג על ידי האליטה הטרמיטית "דמוקרטיות רקובות": הן חיו בתוך שטח מצומצם, במדינת היונים. הן היו חופשיות יחסית, היתה להן ממשלה מבולגנת, חסרת יכולת להחליט, וכל יונה או יון עשה פחות או יותר מה שבא לו.

משחר הקמתה של מדינת היונים היו מלחמות רבות בין הטרמיטים ליונים, ובד"כ - בדרך פלא - היונים ידן היתה על העליונה.
חשוב לציין שהיונים נהנו מתמיכה בינלאומית של מיני חיות ומושבות רבות בעולם, כולל מעצמת העל של הסופר יונים המכונה "אמריקה", שתמכה בהם במשאבים רבים, שפע מזון, כלי נשק מתוחכמים, ותמיכה פוליטית. זה עזר להם לנצח במלחמות בד"כ, ולשגשג כלכלית.
הנשק המתקדם של היונים הקנה להם עליונות אווירית על פני הטרמיטים, והם היו מסוגלים לשוטט מעל ממלכת הטרמיטים בצורה חופשית, פחות או יותר, תוך שהם שמים ללעג את הקוצים שירו אליהן הקיפודים שעימם כרתה המלכה ברית ואשר הופקדו על ההגנה האווירית של הטרמיטים.
לעיתים קרובות, אחרי תקיפה של ציי הקרב של היונים (שכונה בקיצור: ציונים), היו מוטלות גופותיהם המרוסקות של קיפודים רבים פשוטות איברים, אחרי שנפגעו ממטענים קטלנים שהטילו לעברם היונים.
גם הנשרים שהיו אמורים על פי חוזה הגנה עם המלכה לספק הגנה אווירית מול היונים החצופות כשלו במשימתם וחוסלו בהמוניהם על ידי הציונים באמצעות נחשים מעופפים אכזריים במיוחד שכונו "פיתונים". נשר שנורה עליו פיתון כזה - היה חשוב כמת.

גם הטרמיטים נהנו מתמיכה דומה של מדינות רבות, בדרך כלל דיקטטורות או מלכויות כמותם.

כלכלת היונים שגשגה, לעומת כלכלת הטרמיטים הריכוזית והמקרטעת שהיתה משועבדת כולה לרצון המלכה האחת והיחידה. אבל למרות זאת, הטרמיטים הפגינו נאמנות מוחלטת למלכתם, ואף היו מוכנים למות למענה בכל רגע. ססמת הקרב שלהם היתה "המלכה היא גדולה ! שמונה רגלים טוב! 2 כנפים רעעעעעעעעעע!", ולעיתים קראו "לטבוח ביונים!" (זה נשמע בשפת הטרמיטים כמו: "איטבח אל יאהוד!").

במלחמת הקיץ האחרונה, נחלו היונים תבוסה משפילה במספר קרבות מול הטרמיטים שהפעילו נגדם נשק מתקדם, וניטרלו את העליונות האווירית שלהם.

אולם כל זה עמד להשתנות...
"ועוד איך להשתנות! " חשבה המלכה לעצמה בעודה מצחקקת לעצמה צחוק מרושע באמת.

לאחרונה איבחנו שירותי המודיעין של היונים שנהגו לעופף דרך קבע מעל מושבות הטרמיטים תכונה רבה בקרב הטרמיטים.
בכל רחבי ממלכת הטרמיטים נראו חפירות עמוקות רבות, של מאורות מבוצרות היטב.
בתוך המאורות הוטמן הנשק החדש והקטלני ביותר שהגה מוחה של מלכת הטרמיטים: הסופר-טרמיט המכונה בשם הקוד "טיל-סקאד" או "טיל-שיאהב" (תלוי בדגם). היו אלו מטענים מעופפים קטלנים ביותר, שיכלו לזרוע מוות והרס רב בממלכת היונים ובקרב הצייים שלהם (להלן: הציונים)
המלכה הורתה לייצר אלפי כלי נשק כאלו מסוג סופר-טרמיט, ולהטמינם במאורות עמוקות ומוסוות ככל האפשר בכל רחבי הממלכה. מאורות אלו היו בנויות כך שהיו חסינות מפגיעה על ידי כל כלי הנשק המוכרים שהיו בידי הציונים.

"כעת תהיה מפלתם!" חשבה המלכה בסיפוק. "נגד המאורות האלו אין להם מה לעשות...ועד שיספיקו להגיב ...הסופר-טרמיטים שלי כבר יזרעו מוות בעריהם המדושנות... והם ייכנעו לי. הם לא יעזו לתקוף אותי יותר...כן.........כך אוכל להתיש אותם ולעקוץ אותם מבלי שהם יעזו להגיב...באמצעות שליחיי עד שימאסו בחייהם ויעזבו את קיניהם! ואם רק יתחשק לי - אוכל להשמיד אותם במתקפת פתע מתוכננת היטב מבלי שהם יוכלו להתגונן".

המלכה אמנם היתה מודעת לכך שחלק מהסופר-טרמיטים שלה לא יגיעו ליעדם היות ויושמדו באוויר על ידי החיצים המתקדמים של הציונים, וחלק יושמדו בעודם מתכוננים לשיגור, אבל זה כלל וכלל לא הפריע לה: היא הביאה הכל בחשבון. החיצים המתקדמים של הציונים עלו להם הון....וכמותם היתה מוגבלת מאד. ואילו לה היו אלפי סופר-טרמיטים זולים קטלנים ויעילים...שלא לדבר על הטרמיטים שלה שהיו כולם מוכנים למות למענה...היא הלא השריצה אותם, חינכה אותם, והם לא הכירו עולם אחר.

התכנית במוחה של המלכה היתה מוכנה. הכל היה מוכן לשעת הש'.
המלכה היתה מרוצה מאד מהעובדה שאף אחד לא ידע מכלום. כוונותיה היו נסתרות. רק היא יכולה היתה לתת את הפקודה להפעיל את צי הסופר-טרמיטים האדיר שלה. "האויב לא ידע מכלום ממש עד שינחתו עליו הסופר-טרמיטים שלי!".

יום אחד, העירו הסריסים את המלכה משרעפיה בבהילות, ואמרו לה ששירותי המודיעין שלה מדווחים על תכונה מיוחדת אצל היונים, ושהציונים נצפו מתכוננים לקרב. כמה מסוכני החרש הבכירים מאד שלה, שהיו שתולים עמוק מאד בקרב היונים (שם הקוד הסודי שלהם אגב היה "עזמי" , "בישארה", "סרסור" ו"טיבי" בהתאמה) התריעו במסרים נרגשים שהיונים עומדים לפתוח במתקפת מנע ענקית בניסיון נואש לחסל את מאורות הסופר-טרמיטים המאיימים עליהם.

המלכה לא היססה. היא נתנה מיד את הפקודה שכולם חיכו לה: לשגר הכל!

מאותו רגע והלאה, החלה מהומת אלוהים מתחת לאדמה במושבות הטרמיטים: אלפי טרמיטים פועלים הכינו את הסופר-טרמיטים למשימתם, תדלקו אותם, חימשו אותם, ובתוך דקות ספורות היו מוכנים לשיגור.

תוך כדי כך, דיווחו למלכה הקיפודים והנשרים על מבנים רבים של ציונים חמושים במגמת תקיפה
המתקדמים במהירות רבה לעבר הממלכה.

המלכה לא היתה מודאגת. היא חייכה ב-3 מתוך 8 הפיות שלה, בעודה לועסת חרק טעים.

"ציונים?! וכי מה הם יכולים לעשות נגד המאורות המבוצרות שלי? כלום!"| גורלם נגזרררררר!!!" רעמה המלכה בעודה נהנית בסתר ליבה ממחיאות הכפיים החנפניות של סריסיה.
היא עצמה הובהלה באפיריון משוריין למאורה הראשית שכונתה "הבור" -מאורה עוד יותר מבוצרת מכל היתר, עמוק מאד מתחת לאדמה. שום נשק לא יכול היה לפגוע בה, היא ידעה. היא תשרוד. היא תראה במפלת היונים.

זה היה קרב לחיים ולמוות.

המלכה פקדה להמשיך בתכנית השיגור כרגיל.

עוד כאשר היו הציונים מרוחקים מאד מיעדיהם, הם שיגרו את כלי הנשק המתקדמים שלהם והשמידו למעשה את ההגנה האווירית של הטרמיטים. הקיפודים האומללים לא הספיקו להעיף ולו קוץ יחיד : הם שכבו כעת רובם בוערים, מרוסקים, מייללים.
הנשרים לעומתם, כמעט ולא המריאו מקיניהם. ואלו שהמריאו - הופלו חיש קל על ידי ניצים ששיגרו לעברם פיתונים ונשק אחר ממרחק רב.
המלכה לא התרגשה גם מזה, ופקדה להמשיך בתכנית השיגור כרגיל. היא צפתה את זה. בזמנו היא לעגה ליועציה שביקשו ממנה להשקיע יותר ב"הגנה האווירית שלנו". "טיפשים! הגנה אווירית זה פאסה! סופר-טרמיטים זולים. אלפים כאלו...זה העתיד!".

בשלב זה, הגיעו ראשוני הציונים אל מעל לכמה מאורות, שהיו הגדולות והעמוקות ביותר, ושיגרו לעברם מטענים. אלא שפה הוכו קציני צבא הטרמיטים בהלם: המטענים שהשליכו הציונים כלל וכלל לא התפוצצו, ולא ניסו לחדור ולהרוס את המאורות המבוצרות! אכן מוזר.
מכמה מקומות הגיעו דיווחים מקוטעים כי מטענים אלו, כאשר נגעו בקרקע בפתח המאורה, לא התפוצצו כלל. תחת זאת, המטענים פיזרו חומר דביק דליק וחריף מאד, לא מזוהה.
המפעילים של ראשוני הסופר-טרמיטים שניסו לגרור אותם על גבי המשאיות המיוחדות ממאורותיהם ולשגרם לעבר מושבות היונים - הסתבכו בחומר הדביק, נדבקו למקומם, חלקי מתכות ופלסטיק נמסו. ואחרי מספר שניות - החומר התפוצץ בעוצמה אדירה שמחתה את הסופר-טרמיטים ואת מפעיליהם ההמומים מעל פני האדמה.

אבל זה היה גרוע יותר: מיד כאשר התפוצץ מטען כזה בפתחה של מאורה, דאגו הציונים שריחפו מעל לשגר מטען נוסף, קטלני לא פחות, לפתחה של אותה מאורה.
זו היתה זוועה! אי אפשר היה להוציא את האף מהמאורה. מי שרק העז לצאת - נדבק, והתפוצץ.

משהתבררה התמונה, זעם אדיר הציף את המלכה. לפי הדיווחים שקיבלה משדה הקרב, עד כה שוגרו סופר-טרמיטים אחדים, והם יורטו ככל הנראה על ידי החיצים המתקדמים של היונים, ולא פגעו במטרותיהם.
אבל מה שהטריד אותה יותר הוא שלפתע פתאום, אחרי כשעה בהמולת הקרב, הפסיקו מאורות סופר-טרמיטים רבים לדווח על מצבם. הם כאילו נעלמו ולא הצליחו ליצור איתם קשר, גם לא דרך מערכות הגיבוי המתוחכמות שלה.

ריח התבוסה עלה באפה של המלכה, ובעוד היא מהרהרת בעצבנות מה לעשות, קיבלה דיווח עדכני משומרי ראשה: יונה אמיצה אחת הטילה מטען בלתי מזוהה מעל פתח המאורה שלה עצמה. יש לעזוב את המקום מיד...דרך המנהרה הסודית שהותקנה במיוחד לצורך זה.
המלכה ננערה. היא אספה את עצמה, התיזה מספר קללות איומות, ומיהרה עם שומרי ראשה אל המנהרה. פתח המנהרה היה אמור להוציא אותה הרחק מפתח המאורה...

הדיווח בקשר היה קצר, ושומרי הראש שלה החווירו: "יונה זעירה נראתה מרחפת בשמים מעל המאורה, ולא ברור אם היא צופה עלינו או לא !"
המלכה החליטה להסתכן: יוצאים!
וזו היתה הפקודה האחרונה שהיא נתנה -בגלגול הזה לפחות.
פיצוץ אדיר נראה ונשמע. המלכה ופמלייתה נהרגו במקום.

סוף המשל...

בכוונה הארכתי והעמקתי בפרטים, בתוך מגמה ליצור תמונה "מציאותית" ככל האפשר.

מטרתי היתה להראות שיש דרכים אחרות לנטרל מאורות/בונקרים. לא חייבים להשמיד אותם ולהרוס אותם כליל בשביל למנוע מהם למלא את ייעודם.

הרעיון שעידו העלה פה, של פיצוח באמצעות פצצות מדויקות מהירות וחודרות יכול להיות שיהיה מעשי, אבל כפי שהוסבר פה - הוא קשה מאד למימוש, ורגיש מאד לסוג וטיב המיגון של הבונקרים.

לפיכך, יש לחפש דרכים עוקפות. הגישה העקיפה...

וכמו במשל הטרמיטים, למה לחסל את המאורה - פעולה הכרוכה בהשקעת מאמץ ואנרגיה אדירה, אם אפשר פשוט לסתום את המאורה. זה יחסל אותם וינטרל את פגיעתם לא פחות טוב מהשמדת המאורה שלהם כולה.

האם מישהו יכול לחשוב על פצצה שתביא טונה או שתיים חומר כימי דביק ו/או נפיץ מאד, או למשל חומר כימי עמיד שמכלה בקורוזיה מהירה לכל מה שבא עימו במגע? כזה עם מנגנון ייזום חשמלי שמתפוצץ כאשר מתחככים בו למשל?
מטען כזה או שניים, לפתחו של בונקר מבוצר כזה, יסתום את הגולל - תרתי משמע- על הבונקר ועל תוכנו. הטילים יהיו קטלנים מאד...אבל יישמרו באריזתם, ומי שרק יעז להוציא את האף מהבונקר - יתפוצץ ו/או ינוטול מיד על ידי חומר דביק/קורוזי.


אשמח לשמוע דעתכם...השקעתי!

נהניתי מהסיפור (כשרון כתיבה יוצא מהכלל) ובעיקר - מהנגיעה בדברים הנכונים.

ראה למשל פיתוחים במסגרת פרויקטים כמו "Discerete Fortuna" של DTRA המתבסס על רש"קים תרמובארים או קונספטי ADW שמשלבים, בין השאר, אמצעי תבערה שונים ומשונים.

מומלץ לקרוא את החיבור הבא:

Fire in the Hole: Nuclear and Non-Nuclear Options for Counterproliferation

By Michael A. Levi

Carnegie Paper No. 31, November 2002

http://www.carnegieendowment.org/files/wp31.pdf

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

הפרויקט מסווג, אבל ידוע שהוא מתבסס על חימוש המכיל חומר המכונה: high-temperature incendiary (HTI) thermo-corrosive וזה תיאור האפקט שלו:

The munition uses 300 lb (136kg) of a two-stage reactive and pelletised mix of "titanium boron lithium perchlorate intermetallic high-temperature fill" that burns at 1,000F for a long time and with low overpressure so any remnants are not ejected from the facility.

המטרה המקורית היא פגיעה במאגרי חל"ך/חלב"ג מוקשחים, אך הקונספט עשוי להיות רלוונטי גם כנגד יעדים תת-קרקעיים אחרים

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שטורס אשמח לשמוע דעתכם...השקעתי!

אני אתעלם לגמרי מהחלק האומנותי טקסטואלי.

הרעיון נשמע כמו רעיון מפיו של ילד שראה יותר מידי "צבי הנינג'ה" או תוכניות דומות.
דבק או חומר כימי כמו שהצעת להשתמש בו במשקל כמה טונות לא יעשה דבר לבונקר או לפתח בונקר. מה שגם שלא בטוח שהנפח שתופס אותו דבק בכלל אל מתאים להרכבה על טיל/ פצצה. והרי בטח אתה ,שכנראה צפית בהרבה סדרות אנימציה לילדים, בטח יודע טוב יותר מטובי הכימאים ומהנדסי החומרים בעולם.

בקיצור רעיון ילדותי שמראה שאין לכותב שום ידע בפיתוח אמצעי לחימה.

ניסו לתכנן נשק חודרני שיחסל בונקרים - בתוצאות מוגבלות מאד, בלשון המעטה?

ובוא נלמד מההיסטוריה הקרובה: אחרי מבצע מוקד ב- 67 , מה עשו חילות האוויר בכל העולם? הכנסו את המטוסים לדתק"ים כדי לצמצם את הסיכוי שיתפסו עם המכנסיים למטה במתקפת פתע כמו שקרה למצרים וסוריה.

ומה היתה התגובה על התגובה הזאת? התחילו לפתח ברצינות יתרה נשק חודר מסלולים. פצצות וטילים עם רשק"ים ותכנון מיוחדים לחדירת מסלולים.
התפתח מאד כל נושא הפגיעה במערכות מכ"ם ומערכות קורנות בנשק מנגד.

אני מניח שהרבה מאד מוחות חשבו על אותה בעיה בגישה הקונבנציונלית: איך לפצח דתקי"ם?

ואולי הגיעו למסקנה כי משיקולי עלות/תועלת, עדיף להתמקד בהריסת ומיקוש חוזר ונשנה של מסלולי המראה, מאשר להתעסק עם כל דת"ק ודת"ק בנפרד, בתוצאות לא ידועות מראש.

ואני אתעלם מההערה על צבי הנינג'ה, ותרשה לי לתת לך עוד דוגמא קרובה.
בשלהי השהיה בלבון, פיתח חיזבאללה יכולת ירי טילים מדויקים מסוג טאו מתקדם. שאנחנו סיפקנו לאיראן בזמנו בעסקת קונטראס.
האיום היה מיידי וחמור: נהרגו ממנו להערכתי לפחות עשרה חיילים מטילים שחדרו תצפיות ועמדות שנחשבו מוגנות.
טובי המוחות חשבו וחשבו, ולא מצאו פתרון.
לבסוף ,אזרח פשוט, כמוני, הציע לפרוש רשתות ברזל לפני תצפיות ועמדות ההגנה...
והפלא ופלא: זה עבד. הפתרון היה פשוט, זול, ויעיל להפליא.
אילו נתבקשה קבוצת מהנדסים מרפא"ל למשל לתכנון מענה לירי הטילים, אני לא בטוח שהם היו מגיעים לפתרון פשוט וגאוני כזה. אולי הם היו מציעים מערכת trophy כזאת או אחרת, שעלות פיתוחה מאות מיליונים, שהיתה מוכנה רק בעוד 10 שנים, ולא היתה משפיעה על שדה הקרב וצרכיו.
אני מניח שאותו אזרח אלמוני ראה כמוני הרבה מאד צבי הנינג'ה, רובוטריקים וכו'. הוא הלא היה אמור לדעת שלבעיות מסובכות פתרונות מסובכים, לא? מזל שהוא לא חשב כך. בזכותו חיים ובריאים היום עשרות חיילי צה"ל, ואולי מאות.

אז אדוני, במחילה מכבודך: מה שהצעתי אינו אלא הצעה לחשוב מחוץ לקופסה.
לא הצעתי פתרון ספציפי: אני רק הצבעתי על העובדה שפתרונות קונבציונליים - כפי שהראו כמה אנשים באשכול הזה- הם בעייתים ו/או יקרים ו/או מסוכנים מאד למימוש.
כמו כן הראיתי כי כדי לנטרל בונקר על תוכנו, לא חייבים להרוס אותו הרס מוחלט. יש יותר מדרך אחת להרוג נמלה...
יכול להיות שקיים חומר כימי כזה ויכול מאד שלא. זה עניין לכימאים להחליט.
אבל עצם היכולת להשתמש בדמיון חופשי בכדי להדמוח פתרון לבעיה , שיהיה ויישמע הזוי ככל שיהיה - יכול להוביל לתובנות חדשות ולכיווני מחקר חדשים, רציניים מאד.

ברור לגמרי שכל המצאה חדשה בעולם התעוררה במוחו הקודח של הממציא.

אולם נראה לי שאתה חסר הבנה בסיסית בנושא - למרות שהרעיון טוב ואולי יעבוד בקנה מידה קטן של קיני טרמיטים ואולי אפילו ישנם חומרים המסוגלים לכך בקנ"מ קטן כזה.

אולם שמדובר בבונקרים אמיתיים כמה טונות של "דבק" לא יעשו את העבודה. מה גם שיצטרכו לשנע אותם למקום ואני בספק אם טילים ופצצות יעשו את העבודה. אולי כמה עשרות טונות של חומר כימי כזה יצליחו לאטום כניסה אחת של בונקר שיכולים להיות לו יותר מפתח אחד. כמות כזו של חומר כנראה לא תוכל בטכנולוגיה הקיימת להות משונעת דרך האוויר אלא רק אולי ע"י צי של משאיות. לפיכך לא נראה לי שיש בטכנולוגיה הקיימת אפשרות לשימוש צבאי.

כידוע מדובר שנים על טכנולוגיות אל-הרג דוגמת דבקים וכימיקלים למיניהם כידוע עוד לא ראינו אותם נכנסים בצורה משמעותית לשדה הקרב המודרני.

החופשי - התנפח למין קצף קשיח כזה. הפלא ופלא. מעט חומר X+ אויר --> קצף בנפח ענק!

סתם רעיון: אפשר להביא כמה ק"ג או מאות ק"ג או טונה או שניים של חומר כזה שאינני אפילו יודע לקרוא בשמו, עם רש"ק שמפזר אותו בפיזור קטן, החומר יבוא במגע עם אוויר/חמצן- יתנפח - ויאטום כל חור בסביבה. רש"ק כזה יכול לנחות על פתח הבונקר או בסביבתו המיידית - ופשוט לאטום הכל.

רעיון אחר הוא לשפוך שם חומר שיגרום לקורוזיה מהירה של מתכות ולהמסה של פלסטיק ויוציא מערכות כגון מרכב או גלגלים של מנשאי טילים מתפקוד.

אם יימצא הכימאי שגם יתחבל תחבולה והחומר הזה גם יוכל להתפוצץ בחיכוך...מה טוב.
אבל גם סתם חומר שמתנפח במגע עם אוויר, אפילו לא מתפוצץ. מין קצף כזה שתופס נפח פי כמה מונים מהנפח שלו במצב המרוסן שלו יכול לעשות קשיים אדירים לשוכני הבונקר. הם יוכלו להיכנס - אבל לא לצאת, לפחות לא לצאת ממנו במהירות כפי שהם תכננו.
וקניית זמן יכולה להביא לשינוי תוצאות המערכה כולה. עד שהאויב יתגבר על האתגר החדש -כמו הפצצת מסלולים - צה"ל יוכל לפעול בלא איום טילים.

זה אולי לא יחנוק אותם...אבל לבטח יחייב צבא של חיילים שיעמלו עם אתי חפירה דחפורים ומה לא לפנות את החומר הזה ולפתוח את פתח הבונקר...ועד שיפנו נניח 60-70% - תבוא אולי עוד פצצה כזאת, אולי לא עם קצף, אלא עם דלק אוויר...?

בשביל לאכול ענבים - לא צריך לריב עם השומר.

אל נא תמהר לפסול רעיונות שנראים לך מטופשים. אתה משקיע אנרגיה רבה מדי בלהוכיח שאני לא מבין כלום...ופחות מדי אנרגיה בלהגיב לגופו של עניין: עידו גנוט העלה פה סוגיה אקוטית. הוא תוקף אותה מכיוון ה"מה שלא הולך בכוח- יילך בעוד יותר אנרגיה וכוח". אני בחרתי כיוון אחר. וזה לגיטימי.
אני אכן לא מהנדס כימי, לא מתכנן טילים ולא פצצות.
אבל זכור תמיד את הדוגמא של רשתות הברזל בלבנון. זכור את עקרון ה KISS....

ולעולם אל תזלזל בגישה העקיפה כצורה לגיטימית לפתרון בעיות.

הרעיון שהצעתי דבק/קצף/חומר כימי X מבוסס על יסודות איתנים. והכימיה וההנדסה הכימית מציעות היום אפשרויות רבות לייצור מין "קצף", כזה שאתה יכול לעצב את תכונותיו: שיהיה רעיל, קורוזי, נפיץ, קשיח ומה לא.

מעניין אם יש פה מהנדס כימי שיכול לחוות דיעה בסוגיה.

לשאלתך:
אגב האם יש לך דרך לחשב (בערך כמובן) מה תהיה מידת ההשפעה של תוספת מהירות של נאמר 25% למהירות הפצצה על כושר החדירה שלה (כששאר התנאים שווים)?

לצורך חישובים כאלה משתמשים כיום בתוכנות סימולציה המתבססות על אנליזה נומרית. אלו תוכנות יקרות (אפשר גם לשכור אותן) ודי מסובכות. המעניין בהן הוא שאתה יכול לקלוע בדיוק לתוצאה נכונה או לסטות לחלוטין. עד שלא תאמת את החישובים בניסוי – לא תדע בוודאות.


נוסחאות חדירה מקורבות אפשר למצוא במקורות העוסקים בבליסטיקה חיצונית.

הראשונה והפשוטה ביותר (De Marre) מחשבת את מהירות הפגיעה כתלות בעומק חדירה נדרש:

אין לי דרך איך להקליד נוסחה, לכן אכתוב אותה מילולית:

ווי = 1530 קיי, כפול (שבר) די בחזקת 3/4 מחולק בדבליו בחזקת חצי. כל זה כפול פי בחזקת 0.7

כאשר:
V = מהירות הפגיעה
K = מקדם אמפירי (גדול מעט מ- 1 עבור שריון פלדה)
d = קוטר הקליע/פצצה
w = משקל הקליע/פצצה
p = עומק חדירה



ברור מהנוסחה שכדי לחדור חומר (עפר/בטון) נתון, מהירות הפגיעה תלויה בקוטר הנשק ומשקלו; הגדלת קוטר או הקטנת משקל דורשות מהירות פגיעה גדולה יותר.



לחישוב חדירת סלעים אפשר להשתמש בנוסחת Maurer-Rinehart:

פי = קיי אחד כפול (שבר) דבליו חלקי די בריבוע. כל זה כפול (סוגריים) ווי מינוס קיי שתיים

לנוסחה זו וריאציות רבות המגדירות את המקדמים K1 ו- K2. לגבי פצצות (קוטר גדול) קיימת נוסחת Tolch-Bushkovitch:

פי = 1.4 כפול (שבר) דבליו חלקי די בחזקת 1.83. כל זה כפול (שבר) וי חלקי 1000.



נוסחאות אלה אינן מביאות בחשבון צורת חרטום הקליע/פצצה, התנגדות המטרה לחדירה וחוזק הקליע/פצצה. הבא בחשבון שפצצות ש"כ גרר-נמוך (LD) תוכננו כדי לייצר גרר נמוך ככל האפשר כשהן תלויות חיצונית על מטוס תקיפה טקטי. כשהן צריכות "לטוס", מאפייני היציבות והניהוג שלהן אינו טוב כמו פצצות "קונבנציונאליות" יותר (M-117, למשל) שתוכננו לנשיאה בתא-פצצות סגור.

מטבלאות בליסטיות המפרטות עומק חדירה כפונקציה של מהירות פגיעה, עולה שלחדירת עפר, הכפלת מהירות פגיעה (נניח מ-100 רגל בשנייה ל-200 רגל בשנייה) מגדילה את עומק החדירה פי 2.5. הגדלת מהירות הפגיעה פי 10 (ל-0.9 מאך בגובה פני הים) מגדילה את עומק החדירה קצת יותר מפי 10.


כדי שיהיה לך מושג מה כרוך בעליית גרר של פצצה עקב "דחיפת" מנוע רקטי, הבא בחשבון שמקדם גרר-צורה של פצצה טיפוסית (ללא הבאה בחשבון של גרר חיכוך וגרר מושרה של כנפיים, אם אתה מוסיף אותן) הוא בסביבות 0.12 בתחום המהירויות האיטיות. באזור מהירות הקול, מקדם זה גדל כמעט פי 4 וקטן לפי 3.5 (בערך) במאך 1.5.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי knight1 הבריטים השתמשו בפצצות 10 טון כדי לחדור את הפנים התת-קרקעיים של הצוללות הגרמניות. האווירודינמיקה של פצצות אלה הייתה משובחת, אך אני לא לגמרי בטוח שהן אכן חצו את מהירות הקול.

לפי ויקיפדיה גם פצצות ה-10 טון וגם פצצות ה-5 טון חצו את מחסום הקול בנפילתן.

"מחסום הקול" נחצה בוודאות ע"י כלי טייס מאויש באוקטובר 1947, שלוש שנים אחרי הפצצת הדירים התת-קרקעיים הגרמנים ושבע שנים אחרי שהוקפאה התצורה האווירודינמית של פצצות אלה. נאס"א גייסה משאבים רבים לטיסה המפורסמת והמאוד מתועדת של צ'אק ייגר, מפני שזו הייתה הסתערות אל הלא-נודע.

כשאני אומר לא-נודע, פירושו שעד 1945 לא הייתה נקבת אוויר על-קולית במקום כלשהו בעולם. לנאס"א הייתה נקבה קטנה (60 ס"מ) שהמחישה שקרוב למהירות הקול גרר עולה בצורה תלולה, עילוי יורד מאד ומקדם המומנט משתנה. איש לא ידע אם התופעה ממשיכה להתנהג כך אחרי חציית מהירות הקול, או פונה לכיוון אחר. לאיש לא היה מושג אווירודינמי והנדסי ודאי מה יקרה מעבר למהירות הקול (מבחינת עילוי, גרר ומומנט). היה ידע מועט על צורתו של קליע מק"כ "0.5 (שבתצורתו המוקטנת שימש כקליע "0.3 וכיום 5.56 מ"מ). לקליע זה אווירודינמיקה (אמפירית) על-קולית טובה ועל פי משוואת המעטפת שלו תוכננו בגרמניה הווי-2 ובארה"ב ה- XS-1.


בתולדות התעופה ידוע ד"ר בארנס וואליס, מתכנן הפצצות "העל-קוליות" האלה כגאון מושלם. וואליס תכנן את ספינת האוויר R-100 (שנהרסה בתאונה), את "הפצצה הקופצת" ששימשה לפריצת הסכרים ולאחר מלה"ע השנייה, הגה את רעיון "הגיאומטריה המשתנה" (כנפי ה- F-111, מיג-23 וה-"טורנאדו", למשל) וצוללת-מטען בעלת חתך מרובע. הוא הרוויח ביושר את התואר "סר".



הידע האווירודינמי בתעופה על-קולית שעמד לרשותו ב-1940 היה אפסי (מהירות מרבית של מטוס קרב הגיעה בקושי ל-310 קשר). המשאבים שהוקצו – משאבים של מדינה שמגויסת כולה להדוף פלישה גרמנית בלתי נמנעת. כלומר, מדינה עסוקה במגננה ולא בהתקפה. לא היה בבריטניה מכשור כלשהו המסוגל למדוד מהירויות על-קוליות. כשצ'אק ייגר חצה את מהירות הקול 7 שנים מאוחר יותר, הוא הופתע שמחוג מד-המאך נתן "קפיצה" גדולה הלאה, במקום לזחול 0.02 מאך (בערך), כצפוי.



"עובדת" המהירות העל-קולית של הפצצות האלה מופיע במקורות "פופולאריים" רבים. אני משער שפעם מישהו כתב זאת וכל שאר המקורות מעתיקים אחד מהשני. כשאתה קורא ספרות מקצועית יותר אך פחות פופולארית, המחברים זהירים יותר. למשל בספר Weapons & Warfare שנכתב ע"י מ'ייג'ור ג'נרל (רב-אלוף) פרקינס (בריטי) נכתב על פצצות אלה שהסתמכו על משקל כבד ומהירות טרמינלית גבוהה (שים לב – לא על-קולית) לצורך חדירה עמוקה להשגת אפקט רעידת אדמה.



השאלה שעורך הערך הזה בוויקיפדיה צריך לשאול את עצמו היא: איך נמדדה מהירות על-קולית של פצצות אלה באמצע 1944 כשטרם תוכנן והופעל מכשור מדידה כזה?



יתכן שפצצות אלה התקרבו מאד למהירות הקול ואולי גם חצו אותה. אם כך היה, זה היה מקרה ולא תוצאה תכנונית. איש לא מדד את מהירותן האמיתית.



לפני שנים רבות קראתי ספר שנכתב ע"י מדען אמריקני בכיר, חבר בצוות איסוף הטכנולוגיה הגרמנית של מלה"ע השנייה. הדו"ח היה דקדקני לעייפה והשווה את מצבן הטכנולוגי של ארה"ב וגרמניה. אכזבה גדולה נרשמה בתחום מכשור שדות הניסויים ונקבות אוויר שנמצאו בגרמניה. המכשור היה מכני (חיישני גלגלי שיניים, קפיצים ומחוגים), וכל עמדה אוישה בטכנאי שרשם במהירות מטורפת, על נייר, את קריאת המכשירים. זאת מול ציוד טלמטריה אלקטרוני, אוטומטי ומשוכלל שהיה כבר בארה"ב. אם בארה"ב ובגרמניה לא הייתה יכולת, קל וחומר בבריטניה של 1944.

1) לפחות בספרים שאני קראתי מצויין שהפצצות עברו את מהירות הקול בהטלה מגובה רב. באבות הטיפוס הראשונים של הטולבוי גרם ההלם של מעבר מהירות הקול לתנודות בפצצה (במספר מקורות נאמר שהיא התהפכה באויר). כתוצאה מכך נפגם דיוק ונפגם כושר החדירה שלה. כדי להתגבר על כך הונכסה זוית הטיה לסנפירי הייצוב. הללו סיחררו את הפצצה סביב צירה ואפקט זה ייצב אותה במהלך מעבר מהירות הקול. פריט תכנון זה הונס גם בגראנד סלאם. נכון אם כך שהידע הבריטי בנושא העל-קולי לא היה מפותח, אבל הוא היה מפותח מספיק כדי להבין את הבעיה וכדי לפתור אותה.
מכל מקום, בשימוש המבצעי המפציצים טסו לעיתים רחוקות בלבד בגובה שאפשר לפצצות לפתח מהירות על קולית. מעולם לא הצליחו להטיל גראנד סלאם מבצעית מגובה ההטלה האידאלי.

2) לגבי מתקני המו"פ הגרמניים אתה טועה לצערי. לרשות גרמניה עמדו במלה"ע השניה 78 מנהרות רוח, מתוכן 19 מנהרות למהירויות גבוהות מאוד ומתוכן שלוש מנהרות על קוליות. בארה"ב היו רק 3 מנהרות למהירויות גבוהות ואף מנהרה על-קולית. המנהרה העל-קולית הגרמנית המפורסמת ביותר היתה זו שנבנתה בפינמונדה וששימשה לפיתוח טילים. מנהרה זו יכלה לייצר מהירויות של מעל למאך 4. חלק מהשלל החשוב ביותר של האמריקאים עם סיום המלחמה היה ציוד מחקר אוירודינמי גרמני. שתי מנהרות הועברו בשלמותן לארה"ב ושימשו שם, בין השאר, בתוכנית פיתוח הטילים של חא"א. כמו כן, מחקר גרמני ענף שנעשה על התחום העל-קולי נלקח ע"י האמריקאים ושימש אותם במחקר המעשי שלהם בנושא.

להערתך הראשונה:

באבות הטיפוס הראשונים של הטולבוי גרם ההלם של מעבר מהירות הקול לתנודות בפצצה (במספר מקורות נאמר שהיא התהפכה באויר). כתוצאה מכך נפגם דיוק ונפגם כושר החדירהשלה. כדי להתגבר על כך הונכסה זוית הטיה לסנפירי הייצוב. הללו סיחררו את הפצצה סביבצירה ואפקט זה ייצב אותה במהלך מעבר מהירות הקול. פריט תכנון זה הונס גם בגראנדסלאם. נכון אם כך שהידע הבריטי בנושא העל-קולי לא היה מפותח, אבל הוא היה מפותחמספיק כדי להבין את הבעיה וכדי לפתור אותה



א. גל הלם ראשוני ומקומי, המסוגל לגרום לסטיית הנשק, נוצר בנקודת החתך הגדולה ביותר כבר כשמהירות הנשק כולו בסביבות מאך 0.85 או מאך 0.9. גל הלם מקומי נוצר במטוסי קרב, בד"כ קודם על פסגת חופת המטוס (הנקודה הבולטת ביותר) עוד לפני חציית מאך ע"י המטוס כולו. לכן, לא הכרחי שהנשק יסטה עקב חציית מהירות הקול אלא מוקדם יותר. משמעות הדבר שטרם השתכנעתי שוואליס או פיקוד-ההפצצה תלו את סטיית הפצצה בגל הלם על-קולי.



ב. לדעתי הייתה סיבה אחרת להכנסת סחרור-מייצב, ועימו תג מחיר – גרר נוסף עקב סנפירים מוטים. היא נבעה משום שדרישות המשימה שהוצבו למתכנן היו (כך אני מכנה זאת) "הפצצה מדויקת בתנאים בלתי אפשריים".



הבריטים הבינו בשלב מוקדם מאד של המלחמה, בין הפלישה לפולין לקרב על בריטניה, שהפצצה מדויקת לאור יום, במפציצים בינוניים וכבדים, שוחקת מאד את סד"כ ההפצצה. לכן עברו להפצצת לילה; "הפצצת שטח" בלתי מדויקת.



הפצצת דירי צוללות תת-קרקעיים תבעה כוונון מדויק (ביום) למטרה נקודתית; משימה שלא הייתה בכשירות אמל"חית ומבצעית בזרוע ההפצצה הכבדה ברא"פ.



לזה יש להוסיף שתי דרישות סותרות ומכבידות:

1. הפצצה שטוחה, במקום יעף גלישה מדויק, עקב מגבלת מפציץ כבד מתאים לנשיאה;

2. גובה הטלה רב; לפחות 20,000 רגל, כדי שהנשק יאסוף מהירות.



הפצצה מגובה 20,000 רגל פירושה זמן מעוף ארוך מ-30 שניות כשהנשק חשוף לרוחות החזקות השוררות באירופה ובייחוד זרמי אוויר מעורבלים השוררים באזורי מפגש בין ים ויבשה. מרחק החטאה קבוע (בערך 3.5 ק"מ), עקב מהירות אופקית וגובה מפציץ מוכנס כשגיאה קבועה לכוונת האופטית הרגילה. על זרמי רוח מקומיים ובלתי צפויים קשה להתגבר בכוונת כזו, ללא פלטפורמת ייצוב ג'יירוסקופית תלת-צירית. זו הייתה ב-"נורדן" האמריקנית הסודית, אליה נחשפו האנגלים לפחות שנתיים אחרי שוואליס הקפיא את התצורה האווירודינמית של הפצצה.



סחרור נשק סביב ציר האורך (וקטור המעוף) הוא פתרון ישן הידוע מאז הוכנס קנה מחורק לתותחים ורובים. לסוג פתרון כזה אין צורך בידע מוקדם על גלי הלם משום שהחטאה עקב רוחות היא בעיה ידועה עוד ממלחמת העולם הראשונה. וואליס עשה כמיטב יכולתו, ברמת הידע שהייתה לו, כדי לשפר את דיוק הפגיעה, בלי לדעת על בעיות על-קוליות.



יתכן וסחרור הנשק יצר מידה מסוימת של אפקט "מאגנוס" הדוחף את הנשק לכיוון מסוים התלוי בכיוון הסחרור והסל"ד. אני לא בטוח בזאת לחלוטין, אולם מאחר ואלו נתונים קבועים וניתנים לחישוב מוקדם, ניתן להכניס אף אותם כשגיאה קבועה לכוונת פשוטה.



להערתך:

בשימוש המבצעי המפציצים טסו לעיתים רחוקות בלבד בגובה שאפשר לפצצות לפתח מהירות על קולית. מעולם לא הצליחו להטיל גראנד סלאם מבצעית מגובה ההטלה האידאלי



אכן כך. הפצצה מתחילה את מעופה כשהיא אופקית וישרה, אפס מהירות אנכית ומכסימום שטח וגרר יחסית לווקטור זה. בהתיישרות היא מבלה זמן ניכר ועימו בזבוז גובה, תוך נדנודי מטוטלת האופייניים לפצצה מתייצבת עם אף לאנך. כמה גובה בזבזה הפצצה הכבדה הזו עד שהציגה שטח חתך מזערי לזרימה? להערכתי ("אצבע רטובה") באזור 10,000 רגל. נותרו לה עוד 10,000 רגל כדי לצבור מהירות ולעבור את מהירות הקול, כשהאטמוספרה שהיא חוצה נעשית דחוסה יותר (והגרר המאט הולך וגדל) ומהירות הקול הולכת וגדלה תוך שהפצצה צריכה "להתאמץ" יותר לחצות אותה.



זה מניב, כמובן, את השאלה הבאה – איזה מכשור טלמטריה הכניסו האנגלים לפצצה כדי לקבוע בוודאות שחצתה את מהירות הקול, נניח בגובה 2,000 רגל? אני משוכנע שהם הסריטו את הניסויים במסרטות הי-ספיד (כפי שעשו בניסויי "הפצצה הקופצת"). אני לא משוכנע שהיה להם מכשור מדידת מהירות אוויר אמיתית ממוזער כך שנכנס לפצצה הזו ושידר נתונים אמיתיים הלאה.



כל זה מביא אותי למסקנה הבאה. מעשית, אם הפצצה "נעצרה" במאך 0.98 או מאך 1.05, הדבר התבטא בתוספת חדירה של כמה סנטימטרים (ראה תשובתי לעידו). לכתוב עשרות שנים מאוחר יותר שבתכנון הנדסי מבוקר הבריטים הצליחו לעבור את מהירות הקול, לפני צ'אק ייגר – זה סקסי; זה מרשים את הקורא, מוסיף נקודות כבוד לאנגלים וגונב קצת מעטרת הנוצות של האמריקנים. ממילא איש לא מדד את זה ואיש לא יכול להוכיח ההיפך.



להערתך השנייה:

לרשות גרמניה עמדו במלה"ע השניה 78 מנהרות רוח, מתוכן 19 מנהרות למהירויות גבוהות מאוד ומתוכן שלוש מנהרות על קוליות. בארה"ב היו רק 3 מנהרות למהירויות גבוהות ואף מנהרה על-קולית. המנהרה העל-קולית הגרמנית המפורסמת ביותר היתה זו שנבנתה בפינמונדה וששימשה לפיתוח טילים. מנהרה זו יכלה לייצר מהירויות של מעל למאך 4.



אני מקבל את התיקון שלך בהסתייגויות הבאות:



א. בתקופת מלה"ע השנייה היו לאמריקנים עשרות נקבות-רוח, פזורות בין הרבה אוניברסיטאות ומפעלי ייצור. שתי דוגמאות מהזיכרון:



1. קלארנס ("קלי") ג'ונסון חילטר בתקופת לימודיו כמפעיל נקבת רוח באוניברסיטה בה למד. הג'וב הראשון שלו היה מפעיל נקבת הרוח של "לוקהיד".



2. "נורת אמריקן" השתמשה לתכנון ה- P-51 "מוסטנג", במידע שנצבר בנקבות רוח של נאס"א על פרופילים למינריים. כשבוצע ניסוי בנקבת המפעל, לא הושג גרר נמוך כצפוי. החברה נאלצה לשלוח את המודל (שהיה בקנ"מ קרוב לגודל אמיתי) לבדיקה בנקבה אחרת, שם אושרו החישובים.



אבל אתה צודק לגמרי שלא הייתה אפילו אחת למהירויות על-קוליות.



ב. עיקר הטענה שלי לא התבסס על היכולת להזרים אוויר במהירות על-קולית בנקבת רוח, אלא היכולת למדוד נתונים מדויקים – כלומר מכשור. אני מקבל את טענתך שהגרמנים בנו בפינמונדה נקבות על-קוליות. העיקרית הייתה מבוססת הזרמת אוויר ממיכל לחץ לאזור מדידה השרוי בתת-לחץ. אפשרות הנדסית כזו אינה מסובכת במיוחד ומעידה גם על חוסר יכולת לבנות מניפה גדולה בהספק מתאים לזרימה רצופה בתא בעל ממדים סבירים. חסרונה של נקבה כזו הוא שמהירות על-קולית מושגת בה לפרק זמן קצר; שניות ספורות, משום שהלחץ מתפרק במהירות והמנהרה מאיטה ברציפות. כשאין לך מערכת מדידת נתונים אלקטרונית ואוטומטית, אלא מכאנית-ידנית, הסיכוי שכמה עשרות טכנאים, כ"א מופקד על מנומטר מדידה מכאני אחד, יספיק בשנייה הנכונה לקרוא ולרשום נתון מדויק שמשתנה ברציפות – לא גדול.



ג. תא הניסוי בנקבה זו היה קטן מאד והמודלים שנבדקו היו מיניאטוריים (1:50). חוץ מבעיית קנ"מ (הקטנה ריאליסטית של מסמרות וריתוכים), קיימת בעיה של חוזק חומרי המודל. כנף על-קולית שעובייה פחות ממילימטר, תישבר בחציית מהירות הקול גם אם תהייה עשויה פלדת אל-חלד.



ד. מי שטוען שבנקבה זו ניתן לקבל נתונים על-קוליים מדויקים/מעשיים, צריך גם להצביע על שיטה בה סילקו הגרמנים את גלי ההלם שנוצרו על קירות תא הניסוי, הוחזרו למרכזו ו-"שטפו" את המודל תוך שיבוש המדידה. לו היה להם "פטנט" כזה, המסרשמיט 262 והמסרשמיט 163 היו חוצים את מהירות הקול עוד בזמן המלחמה. ממה שאני זוכר, בעיית החזר גלי הלם מקירות מנהרה נפתרה ע"י נאס"א כעבור כמה שנים. הגרמנים השיגו נתונים טובים יותר ע"י הטלת דגמים בקנ"מ טוב יותר (1:10) מגובה רב. בכל מקרה, יכולות אלה היו רחוקות מהאנגלים של 1940 מרחק רב ועובדה היא שהם חצו את מהירות הקול שנה אחרי האמריקנים. לו דה-הווילנד ידעו ב-1946 את מה שכביכול ידע ד"ר בארנס וואליס ב-1940, לא היה נהרג להם טייס הניסוי ג'פרי דה-הווילנד.

אתה צודק בכל הנתונים הטכניים שהזכרת, אבל אני מתייחס אל הצד הטכני-היסטורי בלבד. אנחנו סוטים כבר קשות מנושא האשכול, אבל הרי בכל זאת מספר תגובות.

לנושא הפצצות. לגבי מהירות הפצצה יכול להיות שאתה צודק, כי גלי ההלם מתחילים עוד לפני מעבר מהירות הקול. יחד עם זאת, מקורות רבים, המסתמכים בין השאר על עזבונו של וואליס ועל ניירות רשמיים של ה-RAF כותבים שהפצצה הגיעה למהירויות סופיות שעברו את מהירות הקול. ראה למשל כאן, ע"מ 252. אינני יודע איזה ציוד מדידה הפעילו הבריטים, אבל אל תשכח שהמו"פ הבריטי עמד על רמה גבוהה מאוד (מכ"ם, מכ"ם סנטימטרי, הנעה סילונית, מגל"צ, מרעום קרבה ועוד הרבה). אין לי לכן ספק שהם היו מסוגלים לאסוף נתונים מדוייקים. ד"א, ההישגים הגדולים של המו"פ קוזזו ע"י הפרימיטיביות של התעשיה הבריטית, אשר לא היתה מסוגלת ליצצר בצורה סדרטית את רוב הפיתוחים, אבל זה כבר סיפור אחר.
לדעתי אתה טועה מבחינה מתודית בכך שאתה מזכיר ביחד את הפצצות הללו ואת הפרוייקטים של מטוסים מאויישים על-קוליים. מדובר בשני תחומים שונים לחלוטין. בפצצות המהירות העל-קולית הושגה ב"טעות". במטוסים נדרש תכנון ייעודי כדי להגיע לכך. אני מסכים איתך שהמחקר הבריטי בתצורות אוירודינמיות נפל מזה של האמריקאים והגרמנים, אבל בל נשכך שנתנונים שהעבירו הבריטים לאמריקאים על מטוס המחקר העל-קולי מיילס M52 סייעו לאמריקאים לפתור מספר בעיות קשות ב-X-1.

במלה"ע השניה ה-RAF נודע בשתי שיטות הפצצה שונות זו מזו בצורה קיצונית. רוב הכוח פעל בלילה בהפצצות שטיח, אבל מדי פעם יצאו כוחות קטנים לתקיפות מדוייקות מאוד. בהמשך הוקמה טייסת מיוחדת לשם כך. פצצות רעידת האדמה היו חלק ממארג מו"פ ענף שהוקדש לתקיפות מדוייקות. כוונת ה-SABS הבריטית היתה לא פחות מדוייקת מהכוונת האמריקאית והיא היתה אחד מהפיתוחים הטכנולוגיים שאפשרו הפעלה מבצעית של פצצות רעידת האדמה. גם הכוונת דגם 14 אפשרה הפצצה מדוייקת וטייסת 9 השתמשה בה בהפצצת הטירפיץ.

מנהרות רוח. כשאני כותב מנהרות רוח אני מתכוון בעצם לכל התשתית שבמרכזה הן בנויות. למערך המו"פ התעופתי הגרמני היו מספר ייתרונות על פני המערך האמריקאי במספר מובנים:
1) כמות גדולה יותר של מתקני מנהרות על כמות דומה של מפתחים. כמעט לכל חברה גרמנית חשובה היתה מנהרה מתקדמת ולחלק מהן היו אף יותר. כתוצאה מכך היתה זמינות רבה יותר של מתקני מחקר לצוותי הפיתוח - כולל לכאלה שעסקו בפרוייקטים שלא בראש סולם העדיפויות (למשל הצוות של האחים הורטן).
2) בגרמניה היה מספר רב יותר של מכוני מחקר תעופתיים בעלי מתקנים רבים ומתקדמים. למשל: AVA, DVL, DFS. מכונים אלה סייעו רבות לצוותי הפיתוח של החברות.
3) בגרמניה היה גם שימוש נפוץ במנהרות מים למחקר אוירודינמי. הבעיות בכנף של ההיינקל 162 נפתרו במידה רבה בזכות מחקר שנעשה במכון לחקר אוניות בקיל.
4) המנהרות העל-קוליות אפשרו עבודת פיתוח שלא היתה אפשרית בשום מקום אחר, ולא רק בתחום האוירודינמיקה, אלא גם בתחום ההנעה. .

ע"פ מקורותי ציוד המדידה הגרמני לא נפל מזה האמריקאי ולפעמים אף עלה עליו. ואני מסתמך בעיקר על דוחות CIOS שעסקו במתקני המחקר הגרמניים. עובדה שבסוף המלחמה הועברו שתי מנהרות בשלמותן עם ציוד המדידה שלהן לארה"ב ושם הן נחשבו במשך מספר שנים למתקני מחקר רבי ערך. כמו כן, ידוע כיום שנתוני המחקר האוירודינמי של הגרמנים עלו על הנתונים האמריקאים. הדוגמה הידועה ביותר הוא תחום מחקר הכנפיים המשוכות לאחור. לאחר המלחמה חברות חשובות כמו נורת'-אמריקן', גרומן ונורתרופ השקיעו רבות בתרגום מחקרים גרמניים לאנגלית כדי להשתמש בהם בעבודת הפיתוח שלהן.

הערה אחרונה: הסיבה לכך שה-262 וה-163 לא עברו את מחסום הקול אינה קשורה במגבלות מחקר האוירודינמיקה העל-קולית של הגרמנים, אלא במגוון מרכיבי פיתוח, קבלת החלטות ומפרט.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי knight1 "מחסום הקול" נחצה בוודאות ע"י כלי טייס מאויש באוקטובר 1947, שלוש שנים אחרי הפצצת הדירים התת-קרקעיים הגרמנים ושבע שנים אחרי שהוקפאה התצורה האווירודינמית של פצצות אלה. נאס"א גייסה משאבים רבים לטיסה המפורסמת והמאוד מתועדת של צ'אק ייגר, מפני שזו הייתה הסתערות אל הלא-נודע.

נכון, מחסום הקול נחצה על ידי כלי טייס מאוייש לראשונה בשנת 1947 אבל גלניס הזוהרת לא הייתה העצם הראשון בהסטוריה שחצה את המחסום.
העובדה שטילי V-2 טסו במהירות גבוהה ממהירות הקול הייתה ידועה עוד בזמן המלחמה. זכור לי שהלונדונים ידעו שמה V-1 אפשר להסתתר כי שומעים אותו (בעיקר שומעים מתי המנוע שלו נפסק) אבל בנפילת V-2 רעש הטיל מגיע אחרי נפילתו.
תחמושת נק"ל על קולית הייתה קיימת עוד הרבה שנים לפני כן (בדקתי לגבי מלחה"ע הראשונה, בטח היו גם לפני).

אז נכון שלא הייתה דרך חד משמעית למדוד את מהירות הפצצות, אבל להעריך סד"ג של מהירות אפשר בצורה חישובית על סמך מסה, גובה הטלה וגרר אוירודינמי, שאמנם משתנה בסמוך ל1 מאך אבל עדיין ניתן להעריך בצורה גסה את המהירות הסופית גם עם הידע שהיה אז ובטח ובטח עם הידע שיש היום.

בכל הקשור לחשיבה מחוץ לקופסא, אני מאוד תומך ברעיונות אלה.
הדברים הכי גאוניים הם הדברים הכי פשוטים. סתם דוגמא E=MC2. זה אולי הנוסחה הכי קצרה שראיתי בחיים שלי, אבל כמה היא שינתה.

הרעיון עם הרשת במלחמת לבנון- גאוני.
ילדים בל"ג בעומר שאין להם מנגל, עושים על האש על עגלה של סופר- גאוני.

למען האמת, ניסו לעשות דברים כאלה במלחמה האחרונה. ראו, שמכל קטיושה שנופלת, נוצרת שריפה, לרוב בשדות חקלאיים. אז חשבו להפיל פצצות בתוך "שמורות טבע" וכף לחשוף משגרים ומוצבים.
אבל, בגלל שישנם הרבה רועי צאן בלבנון, הצאן והבקר אכלו את רוב העשבים, מה שלא נתן לשמורות להדלק.

מה שאפשר לעשות כדי לחסל בונקרים שלמים, בזמן פעולה קרקעית, ללא סיכון מיותר של חיילים, זה פשוט לזרוק רימונים, עם חומר מאוד מסריח, כגון אמוניה, שפשוט לא ניתן יהיה לעמוד בפניו. כך, האויב בורח החוצה, ואנחנו מרסנים אותו, כולאים אותו, או הורגים אותו

Canon 550D

הם עלולים להיחשב כחל"כ וכידוע אחת הסיבות שהובילו את סדאם לגרדום היה השימוש שלו בנשק כימי (גם אם הוא לא ממש הגיע לשם בשל אישומים בנושא)

זה יביא למחיר שספק אם ישראל יכולה לעמוד בו

בוקר טוב,

ראשית אני רוצה לאמר שאני מאד מרוצה מהאופן בו התפתח הדיון - הוא ענייני הועלו בו כמה רעיונות טובים ואולי גם ישימים (וכמה פחות) והשתתפו בו גם לא מעט אנשים שלא מופיעים פה הרבה - כן ירבו (למי שעוקב יש עוד שני רעיונות שבכוונתי להעלות בשרשור נפרד בימים הקרובים ואני מקווה לשמוע מכם גם שם).

לעצם העניין:
knight1:" מטבלאות בליסטיות המפרטות עומק חדירה כפונקציה של מהירות פגיעה, עולה שלחדירת עפר, הכפלת מהירות פגיעה (נניח מ-100 רגל בשנייה ל-200 רגל בשנייה) מגדילה את עומק החדירה פי 2.5. הגדלת מהירות הפגיעה פי 10 (ל-0.9 מאך בגובה פני הים) מגדילה את עומק החדירה קצת יותר מפי 10".

אם אכן זה המצב (אפילו בקירוב) אזי לרעיון שלי אכן יש תקומה - מדובר פה לדעתי על תוספת שהיא רחוק מזניחה. עכשיו אקשה ואשאל - במתאר שציינתי - פצצה בת 2200 ק"ג המוטלת מגובה 50K רגל ומואצת על ידי מאיץ רקטי (פה צריך לקחת מאיץ סטנדרטי, זול ולא כבד - לי אין נתונים אבל אני משער שלך יש) - מה תהיה מהירות פגיעתה בקרקע בלי ועם המאיץ וכמה ישפיע הדבר על יכולת החדירה שלה (צריך כמובן לספק נתוני קרקע וכו' אבל אותי מעניין ההבדל ולא בהכרח הנתונים האבסולוטיים).

אגב, למרות שהדיון המקורי נועד לבחון תוספת קטנה ופשוטה יחסית לפצצות קיימות אשר במחיר נמוך עשויה לאפשר עוד כמה מטרים של חדירות התפתח כאן דיון יותר כללי ודי צפוי בנושא חדירת בונקרים בכלל. לפיכך ראוי להזכיר (NSDQ160 כבר התחיל לעשות כן) כמה קונספטים נוספים המפותחים על ידי ארה"ב בתחום. המאמר הקצר הבא עוסק ב-Massive Ordnance Penetrator (בקיצור MOP) שהיא אחד הנשקים המרכזיים המפותחים כיום למטרות חדירה.

למי שמעוניין בקונספטים מחוץ לקופסא מומלץ להציץ במצגת הבאה המוזכרת אף היא במאמר - פצצת המחפר הזאת היא בהחלט קונספט מוזר ומעניין (מזכיר במשהו את "המחפר" באחד מסרטי ג'יימס בונד האחרונים). רעיון אחר הוא ניצול הקונספט של supercavitation המיושם בשקוול הרוסי למטרות חדירת בונקרים - ישנם דיווחים שלוקהיד כבר עובדת על הנושא.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

במאמר שהעלה לפה nsdk160, יש כמה נקודות מעניינות מאד כולל דיון ב- Active Penetrators:
http://www.carnegieendowment.org/files/wp31.pdf

ראשית, האם שמת לב ל- Figure 4 במאמר הנ"ל?
Nuclear yield required for weapon detonated 10 meters underground to destroy facility under 20 meters of granite

Note that as the weapon-to-bunker distance increases, the yield required increases quickly. The yield required at a distance of 40 meters is 1 kiloto

כמו כן, שים לב לקונספט שבפיתוח ששמו - Deep Digger:
Deep Digger would operate on principles very similar to “dry drilling” techniques the oil and gas industries developed in the United States years ago; full-scale dry drilling machines drill to depths of 4 kilometers. ese machines use a metallic head to repeatedly and rapidly pulverize rock, which is cleared from the mineshaft throughout operation by pressure from high-density gas.

Deep Digger would function in much the same way, but would be much smaller; instead of weighing thousands of tons, it is designed to weigh 50 to 100 kilograms. Such a device would be extremely portable and could be delivered either by special operations forces or by aircraft.

Deep Digger engineers report that initial technical difficulties involved pulverizing the target rock into fine matter, but this problem has largely been overcome. In its current developmental state, Deep Digger creates a clean bore in rock 1 meter deep and 20 centimeters wide. Deep Digger now reduces target rock to very fine powder that is ejected by gas to heights of approximately 50 meters.

אגב, הרעיונות ההזויים במקצת שהעליתי כאן מוגדרים במאמר תחת השם הכולל Functional Defeat.
משמע - לא חייבים לפצח את הבונקר כדי לנטרל אותו או להשיג את היעד.

לתנאי פתיחה שהצבת:

במתאר שציינתי - פצצה בת 2200 ק"ג המוטלת מגובה K50 רגל



אלה תנאי פתיחה קשים. פצצה בת 2,200 ק"ג (כמעט 5,000 ליב' !) היא מוצר נדיר למדי. גם אם מטוס הקרב הטקטי שישא אותה יהיה בתצורה סימטרית כלשהי (נדרש למצוא נתיק במשקל כזה) אתה מדבר על מטען חיצוני בן 10,000 ליב' וזאת עוד לפני דלק פנימי וחימוש הגנתי. לנסוק עם מטען כזה, מגובה נמוך מאד עד 50,000 רגל, ייקח זמן כה רב, ישרוף הרבה דלק ובינתיים המטוס מתקרב למטרה כשהוא חשוף. להגיע לגובה זה עם מטען חיצוני כבד והרבה גרר הוא כמעט מעבר ליכולות של מטוסי קרב טקטיים של היום.



נניח שתצליח להגיע לגובה הזה ותטיל את הפצצה. מה תהיה זווית הפגיעה שאתה רוצה להשיג? ככל שתהיה אנכית יותר, תשיג חדירה גדולה יותר, אך תיאלץ להתקרב למטרה המוגנת. זווית שטוחה יותר תשאיר את המטוס במרחק סביר מהמטרה, אך החדירה תיפגם. אם נתפשר על זווית ממוצעת בת 45 מעלות, הרי נקודת השחרור נמצאת בדיוק 50,000 רגל מהמטרה, או 15 ק"מ (מספר מעוגל); בליבת ההעסקה של סוללות טק"א כבד ובינוני. זאת אחרי זמן חשיפה ארוך מאד לצורך המשיכה.



לשאלתך:

ומואצת על ידי מאיץ רקטי (פה צריך לקחת מאיץ סטנדרטי, זול ולא כבד - לי אין נתונים אבל אני משער שלך יש) - מה תהיה מהירות פגיעתה בקרקע בלי ועם המאיץ וכמה ישפיע הדבר על יכולת החדירה שלה (צריך כמובן לספק נתוני קרקע וכו' אבל אותי מעניין ההבדל ולא בהכרח הנתונים האבסולוטיים).



ציינתי לך שכיום משחררים חימוש במהירויות שבין 550 ל- 620 קשר. אם נזניח לרגע את מהירות הקול בגובה השחרור המקובל, מטוסי קרב טקטיים משחררים חימוש פצצות ש"כ במהירויות שבין מאך 0.83 למאך 0.93, כלומר סמוך מאד למגבלת המהירות המעשית. כפי שציינתי ברגע שתגדיל את מהירות הנשק לעבר אזור המאך, או קצת יותר, תצטרך מנוע אדיר ! כדי להתגבר על גרר שיקפוץ פתאום פי 3.5 או 4.



אם תסתכל בנוסחאות שכתבתי (אני יודע שזה קצת מצחיק לנסות לפענח אותן כשהן כתובות מילולית) תראה שהגדלת חדירה כפונקציה של מהירות הפגיעה היא ליניארית. לעומת זאת הקטנת קוטר הפצצה או הגדלת משקלה פועלים בחזקה; עושים אותו דבר עם פחות סיבוך.



מה שמחמיר עוד יותר את הבעיה היא גרף החדירה כתלות במהירות. הוא משתפל מאד בתחום המהירויות הגדולות כשמדובר בחדירת עפר הגנה על בונקר. אם תגדיל את מהירות הפגיעה מ-1,000 רגל לשנייה (מאך 0.9) פי 10, ל- 10,000 רגל לשנייה (מאך 9 !!) שיפור החדירה יהיה רק פי 2.6 (אקסטרפולציה קטנה שלי). הצרות שיוצרו עקב ניתור/שבירה של הפצצה עקב פגיעה במהירויות שגא-קוליות דיין כדי לפסול רעיון זה.

knight1 - החכמתי.

לדבריך (וכאן אתה מסכים כנראה עם NSDQ160) כל העניין לא ריאלי. אין בעיה - צריך גם לדעת מתי לוותר על רעיון לא יישים או לא יעיל מבחינת עלות תועלת והרעיון הזה הוא כנראה כזה. מה שהיה חשוב מבחינתי הוא שמישהו עם קצת ידע חישובי יעשה משהו הדומה לבחינת היתכנות בסיסית וכמו שראינו כאן (למרות שזה מן הסתם לא מדעי לחלוטין) אין לרעיון כנראה תוכלת ולכן מן הראוי לנטוש אותו.

תודה לכל המשתתפים - בקרוב דיון חדש על שני רעיונות אחרים (ואולי אף יותר מעניינים לדעתי). vbmenu_register("postmenu_2061839", true);

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

"The small diameter bomb (SDB), a weapon concept the Air Force is currently developing, would address this problem. The new bomb would be the same length but much narrower than the GBU-32 penetrating weapon. It would weigh just 250 pounds, half the weight of the smallest bomb currently in the Air Force arsenal. Since the penetration depth of a weapon depends on its length but not its diameter, these smaller bombs would have the same penetration ability as the current GBU-32 penetrators. Yet given their small size, 24 small diameter bombs will fit in the same space in an F-22 fighter jet that would otherwise be occupied by 6 GBU-32 penetrators. Dropping 24 penetrating bombs over the area suspected to contain the target bunker described above would increase the probability of destroying the target facility to nearly 100 percent. e main drawback of the SDB concept is that each individual bomb will carry a substantially reduced payload. "

או למשל הקונספט של ה- Extending Penetrator:

"...One possibility for circumventing both these constraints might be an extending penetrator (Figure 8),24 carried in collapsed form and extended just before impact. Such a weapon can increase its length immediately before impact, potentially delivering a several fold increase in penetration depth. The main barrier to developing such a system is the severe difficulty in unfolding the penetrator in flight, an engineering challenge that has yet to be surmounted. "

מקור: המאמר של Levi שהביא nsdk160 לעיל.

דוגמה לאחד הניסויים שעושים ב-DTRA כחלק מפרויקט "Consecutive Miracles":

Dipole East 25, the first full-scale test supporting the Consecutive Miracles concept. Consecutive Miracles, differing from previous air delivery modes, requires a dual bomb attack where the first bomb creates an open cavity from the surface to some depth that remains open for roughly a second, through which the second bomb is placed .Thus the primary objective of DE-25 was to quantify the time history of the cavity formation and collapse from the detonation of a buried bomb and second to quantify damage to the underlying concrete structure on which the bomb was placed

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

האמריקאים והרוסים כבר השתמשו בפפצות תרמווריות נגד מנהרות ובונקרים באפגניסטן וצ'צניה.
http://www.commondreams.org/headlines02/0303-06.htm

עוד מידה על ה BLU-118/B Thermobaric Weapon
יש הנחיית לייזר וסוגים שונים של מרעומים לכל מטרה.
http://www.globalsecurity.org/milit...ons/blu-118.htm

בואינג השלימה לאחרונה סדרת ניסויים בדגם מוגדל הטווח של הפצצה החכמה שנמצאת בשימוש חה"א

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

בואינג ביצעה ניסוי מוצלח בפצצת ה-JDAM המכונפת שלה

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

נדמה לי שהקישור לידיעה צריך להיות:

http://www.israeldefense.co.il/?Cat...&ArticleID=3104