31-08-2012, 06:41
|
|
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
|
|
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי קרן-אור
הביקורות שנכללות במאמר בקישור השני של מיקיטל:
א. אל-אוולקי ובנו לא נהרגו ב-"פעילות מלחמתית", כי הקונגרס אישר אחרי 9/11 מלחמה נגד הארגונים שביצעו ותמכו במתקפת ה- 9/11: אל-קאעידה והטליבן; לא נגד אל-קאעידה בחצי האי ערב, שהוא ארגון נפרד. אפילו לפי חוו"ד של מחלקת המשפטים האמריקאית, הוא אל-אווליקי הנהיג ארגון "עמית" לא"ק ("cobelligerent"). זו חריגה משמעותית מהרשאת הקונגרס.
ב. אל-אווליקי נקשר ע"י הממשל למתקפה של נידאל חסן בפורט-הוד בנובמבר 2009 ולניסיון הפיגוע הכושל שלעומר פארוק עבדולמוטלב בחג המולד 2009, אך לא הוצגו ראיות לכך.
ג. לא הוצגו ראיות שבלתי ניתן לאסור אותו בתימן. להיפך- נמסר שהיה ניסיון לכך.
ד. לא הוצגו ראיות שהוא מהווה סכנה ברורה ומיידית לארה"ב. הטענה היחידה היתה שהוא מנהיג קבוצה המנסה לפגוע בארה"ב בככל הזדמנות- ויש דוגמאות מאירופה למאבק משטרתי, לא צבאי, בקבוצות כאלו (אגב- דוגמאות בעייתיות. בריטניה בהחלט הפעילה צבא נגד ה- IRA, ובגרמניה, איטליה וספרד הקבוצות המהפכניות האלימות פעלו בעיקר מתוך המדינה, מה שאפשר פעולה משטרתית נגדן; פעולה שברור שהיא קשה נגד אזרח אמריקאי הפועל מתימן).
ה. הטענה היא שלא ניתן לדון ציבורית במדיניות החיסולים האמריקאית כדי לא להביך את פקיסטן, תימן וכו' המסכימות לביצועה בשטחן. אבל כמה נזק זה יעשה, כשתמונות ממילא מתפרסמות לאחר החיסולים? ומדוע זה מפריע לחשיפת הקווים הכלליים של מדינות החיסולים?
ו. נזק דיפלומטי וציבורי של התקיפות, בפרט שהן נתפקות כברוטליות ולא-מפוקחות
ז. לגיטימציה לתקיפות עתידיות ש"י סין, רוסיה וכו' בשטח ארה"ב או בעלות בריתה.
בקצרה, המאמר מרגיש מאוד לא נוח עם העובדה שהממשל לבדו מחליט על הרג, בפרט של אזרחים אמריקאים, בלי בקרה חיצונית.
|
מתנצל על האיחור, אבל אני בעיצומה של הגשת התזה שלי
כך גם מאות פעולות אחרות שנעשו בעבר במקומות שונים בעולם. מעבר לזה, פעילות מלחמתית אינה מחייבת מלחמה - כל פעילות שהצבא (אלא אם כן הוגדרו כסיוע) הן מלחמתיות. אף אחד לא שאל את הקונגרס לגבי הפלישה לגרנדה, לדוגמה.
כך ששרשרת הטיעונים המתבססת על כך שלא מדובר בפעילות מלחמתית הינה משאלת ליבו של הכותב, לא עמדה משפטית ברורה. ואם כן מדובר בפעילות מלחמתית, אז מותר להרוג כל אדם המשתייך לארגון היריב, אין שום צורך לאסור אותו, להוכיח את מסוכנותו או כל פלפול משפטי אחר הנוגע לפעילות שיטור, ובוודאי שאין שום קשר לאזרחותו, כמו שאין קשר לאזרחותו של חייל וורמכאט בעל אזרחות אמריקאית במלחמת העולם השניה (או ההיפך). מכיוון שלא מדובר על לחימה מול צבא סדיר, הרי שגם הגנות המשפטיות הנגזרות מכך לא עומדות לטובת אותו אדם.
ההחלטה להגדיר עימות כפעילות שיטור הוא תוצאה של החלטה פוליטית, ולא משפטית, וקשורה לכך שבריטניה (לדוגמה) רואה בצפון אירלנד חלק משטחה הריבוני.
נושא ז הוא אולי קשור, אבל הטיעון הוא מאוד נאיבי. מדינות בזמן מלחמה או שלא בזמן מלחמה יעשו את מה שישרת אותם - הסובייטים הרי לא נרתעו לבצע חיסולים במדינות המערב, וגם רוסיה לא טמנה את ידה בצלחת. אז? לטעון שעמדה טהרנית מצד ארה"ב לגבי צד שלישי תמנע מרוסיה וסין לבצע דבר דומה במקרה של עימות הוא פשוט לא נכון. מה שמונע מהם לעשות זאת זה הנזק הפוטנציאלי שיגרם כתוצאה מתגובת הנגד של ארה"ב. לו היו יכול לעשות זאת היום ללא חשש מתגובת נגד היו עושים זאת (ומה זה בדיוק war by proxy?)
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics
"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.
Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht
I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -
נערך לאחרונה ע"י ביטיס בתאריך 31-08-2012 בשעה 06:49.
|