לעיתים אנו מוזמנים לשטח לבצע ביקור ביח' הצבא השונות, לעיתים כשהתנאים או הזמנים נוחים פחות אז יח' דו"צ יוזמת ריאיונות עם גורמים שונים בצבא + השלמת פרטים (כגון: מידע על היח', על האנשים, תמונות).
לרגל אירועי ההוקרה למערך המילואים שחל בשבוע שעבר, יזמה יח' דו"צ ריאיונות עם 4 מילואמניקיות של יחידת מפעילות האמר קרבי - שוחחנו איתן, התרשמנו והעלנו הכל בכתבה אשר קיבלה את האישורים המתאימים
קישור











האמר מדמה טנק במהלך תרגיל צה"ל גדול בנגב - קיץ 2008

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

נהדר ! - המוטיבציה, הבנות והכתבה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari נהדר ! - המוטיבציה, הבנות והכתבה.

+1 ולייק גדול !

A friend in need - is a friend indeed

"מפעילת האמר קרבי" - האם זה השם הרשמי של התפקיד?
הרי התפקיד הוא לא קרבי למרות שהוא קשה ותורם המון לחיילים המתאמנים
וגם הכלי הוא לא קרבי
אז מאיפה ה"קרבי" הגיע?

ההאמר הוא קרבי

היה אספקט סמי קרבי לפני זמן מה, אבל עקרונית השם נועד בשביל סקסיות גרידא.

במידה ושמעת לפני יומיים (?) כרמלה מנשה עלתה בערוץ 1 על קבילה של הבנות הנ"ל ושטחה בפני כל מי שהיה מוכן לשמוע כמה שהן לוחמות ושהן מסכנות את חייהן למען המולדת וכו'.

אני לא מזלזל בבנות, אני כן חושב שהתפקיד מיותר יותר משאני יכול לבטא בכתב ובע"פ. למרות זאת ועל אף הקושי שבתפקיד- לוחמות או "קרביות" הן לא.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

הזמן: לפני מספר שבועות
המקום: אי שם בשטחי צאלים
הסיטואציה: אימון
משתתפים: מילואימניק ותיק (להלן: אני)
מפעילת האמר קרבית (להלן: מפהק"ת)

אני: נהגת....
מפהק"ת: שלא תעז לקרוא לי נהגת!
אני: למה? זה מה שאת עושה? לא?
מפהק"ת: שלא תעיז! אני מפעילת האמר! אני לא נהגת!
אני: מה ההבדל?
מפהק"ת: נהגת היא נהגת בוס. רק נוהגת. אני מפעילה!
אני: מה בדיוק את מפעילה חוץ מאת ההאמר?
מפהק"ת: מה זאת אומרת? את המערכת של ההאמר, את הקשר, הכל! אני לא רק נוהגת!
אני: טוב, הקשר עושה בעיות, את יכולה לטפל בו?
מפהק"ת: לא. אני לא מבינה בזה. זה התפקיד שלכם
אני: #@$%^?

מוקדש באהבה והערכה גדולה (בלי שום טיפה של ציניות!) לכל המפעילות של צאלים,
שבחרו את הדרך שהלכו בה פחות (ויש בה גם הרבה אבק, סלעים וקפיצות);
שיכלו לבחור דברים הרבה יותר קלים, אבל בחרו בדרך הזאת;
שהתחילו ומשכו וסיימו (וסבלו את כל הבדיחות)
שישנו איתנו בשטח, בגשם ובחום, ברוח ובקור
שידעו להראות לכל החכמים הגדולים מאיפה משתין ההאמר
ושמצליחות אחרי שבוע עם 3 מילואימניקים לרסן אותם כשעומדים בטור ליד הגדר של צאלים ואנחנו כבר מתים לעוף הביתה והן דואגות ומקפידות שהנהלים והבטיחות נשמרים!

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

הבת של השכנים שלי שירתה שם לפני כמה שנים, אנחנו ידידים טובים עוד מהגן והיא סיפרה לי כמה טרור ומרור (כמו שסירפד קרא לזה) האכילו אותם - עשו מהן שילוב מזעזע של כלב שמירה, פרדת משא, שחקן תיאטרון וסבל של mooving ומי שיודע על מה אני מדבר חייב להסכים איתי. ז***ו אותן מכל הכיוונים, טרטרו להן את הצורה למוות, וזלזלו בבעיות הרפואיות שלהן יותר מבכל בסיס אחר בצה"ל - תבררו בהזדמנות כמה מהן עזבו את התפקיד לפני סיום הסדיר בגלל בעיות אורטופדיות, זה נתון שבעצמו דורש וח"ק וחקירת מצ"ח! אגב גם ידידתי לא סיימה את השירות בתפקיד, מחוסר ברירה ועם הרבה דמעות וכאבים פיזיים איומים היא סיימה אותו באיזה חור אחר במדבר ועד היום כל פעם שמתחילים לדבר לידה על צבא או ג'יפים כולל אזרחיים היא מתעצבנת.

Bomcorde, the mighty bomber that never was

כתבה חשובה על היחידה שהבנות לא חייבות לשרת בה ולמרות זאת באות.
למרות העבודה עם אוכלוסיה לא פשוטה (חיילי מילואים), עם נסיונות להשמיץ את היחדה במקומות רבים ואם עוד גורמים שמנסים לשים רגליים (לרוב לא מסיבות שרלוונטיות לצבא).
כל הכבוד להם וכל הכבוד על הכתבה.

מילואימניקים הם אוכלוסיה קשה יותר מסדירים?

you must be joking

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

לפעמים כן ,
סדירים לרוב נמצאים תחת משמעת אחרת ממילואים.