|
10-08-2012, 11:48
|
|
|
חבר מתאריך: 22.03.09
הודעות: 2,018
|
|
אין ברירה, אלא להגיב
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי טל ענבר שמתחילה ב "פצצה איראנית תתרום לשלום / פרופ' בן עמי שילוני"
וכוונתי אינה להגיב לאיראן וכיוב' אלא לחלק מהכותבים באשכול הזה שמערבים הבנה בעייתית למדי של הכתוב במאמר הדעה של שילוני עם סגנון דיון שהוא בזוי בעיני, בעיקר ביחס לאדם שכתב דעה. אתחיל מזה שאני מכיר היטב את שילוני (גילוי נאות) כך שהדברים מגיעים גם מכיוון אישי. אוסיף שהדברים שאומר אינם דעתי על המאמר (אם צודק ואם לאו) אלא ניסיון לתקן מספר אי הבנות כמו גם לצאת כנגד סגנון הדיון האמור (שוב - לא על מנת לעקר דיון לגיטימי אלא על מנת לעגן אותו בסגנון מכובד ומכבד, שהוא לא פעם אחד הדברים שמייחדים פורום נעים זה מפורומים רבים אחרים בארצנו האמיתית והוירטואלית כאחד, ושהייתי שמח שיישמר). התנצלותי על שאינני מביא דברים בשם אומרם אלא מערבב דברים של כותבים שונים.
1. נשמעו הטענות הבאות:
* "הפרופסור משליך תפיסות והגיון מערבי על חברה שאינה מערבית, ובעלת הנהגה קיצונית במיוחד"
* "האירנים אינם משוגעים כמובן, ובאותה הנשימה גם אינם שופטים את המציאות לפי קנה המידה של התרבות הנוצרית-מערבית-מתועשת. לא להכיר בכך ולהחיל על ישראל-אירן את הכללים שנדמה שחלו על בריה''מ-ארה''ב כשתי מעצמות על בעידן של אחרי מלחמת העולם השנייה, לא משכנע אותי ומלמד אותי קודם לכל על זרות תרבותית בין החוקר למושא המחקר."
* "תוצר מובהק של התרבות הנוצרית -מערבית, מומחה לתרבויות מזרח אסייתיות"
ראשית, שילוני, כמומחה לנושא יפן ששהה למד ולימד בה שנים, רחוק מאוד מהתפיסה של הכותב/ים שכתבו את הדברים הנ"ל. שנים של מחקר על וביפן משנים לא מעט קונספציות, והדבר נכון גם לגבי שילוני (שהיפנים עצמם - כולל הקיסר - מעריכים מאוד, כמעט כאחד משלהם). לכן, ודווקא משום כך, יכול להיות מעניין לשמוע את הפרספקטיבה שלו - מכיוון מומחיותו ליפן - על הנושא. לא חייבים להסכים, זה ברור.
שנית, מעניין שאנשים שלא מוכנים לשמוע על השוואה בין מצב ישראל-איראן לבין ארה"ב-ברה"מ מוכנים לקבל השוואה כמעט זהה קונספטואלית בין איראן לבין גרמניה הנאצית.
2. נשמעו עוד טענות דומות כגון:
* "אין שום דמיון בין ישראל ואיראן ובין ארה"ב והמערב מול בריה"מ"
כאן, כמובן, יש פספוס מהותי בטענת שילוני, שמביא לא רק את ענייני המלחמה הקרה שבין ארה"ב-ברה"מ לשולחן אלא גם את צפ"ק, סין, הודו, ופקיסטן. וכאן דווקא עיקר העניין (לדעתי כמובן), אך אנשים קוראים הרבה פעמים את מה שהם מכירים כבר וחושבים שקוראים.
3. וזה מביא אותנו לטענה הבאה:
* "נשק גרעיני בידיים של מטורפים, זה מתכון לערעור מוחלט של היציבות והביטחון הכלל עולמי וסכנה לחייהם של מיליונים"
אם כן, כלומר - אם אנו מביאים את צפ"ק, סין, ופקיסטן לשולחן, הרי שבפקיסטן, כידוע, לא חסרים מטורפים (ויהיה מי שישווה את השלטון שם בשלב זה לשלטון השאח האיראני); צפ"ק - ברור לכולם; וסין - כאשר זו חתרה להשגת נשק גרעיני היא נתפסה לא סתם כמטורפת אלא כארכי-מטורפת. אתמקד לרגע קט בסין - שלא יהיו אי הבנות: כאשר סין חתרה לנשק גרעיני גם ברה"מ (אולי בעיקר ברה"מ!) וגם ארה"ב ראו בה איום. מנהיגי סין (מאו בראש ובראשונה) לא הססו להביע את שאט הנפש שלהם מארה"ב, כולל איומים בהשמדה, וכולל אמירות (שהטרידו מאוד את ברה"מ) שאין שום בעייה לסין לאבד מיליוני בני אדם במלחמה כל עוד ארה"ב (והקפיטליזם) יושמדו, התוצאה שמאו ראה כברורה למדי ממלחמה גרעינית מלאה בין סין לארה"ב (למותר לציין כי הדברים נאמרו כאשר לסין עדיין לא היה הכוח לנהל מלחמה שכזו נגד ארה"ב, ויגיד מי שיגיד שכך הוא גם המצב עם איראן עד עתה). לא חלף אפילו עשור מאז שסין השיגה יכולת גרעינית וכונתה מטורפת לחלוטין שמעוניינת להשמיד את ארה"ב (והמערב), ויחסי סין-ארה"ב השתפרו פלאים. אינני טוען שהגרעין הסיני הוא הסיבה לכך, אלא להסב את תשומת הלב לאירועים הללו; דיון נרחב יותר חורג ממגבלות הזמן שלי כרגע.
4. ועכשיו לעניין הסגנון:
* "הכוונה היא שהוא "משחק" בצורה היפותטית, כמובן. אולי היה נכון יותר לכתוב רק "מהמר""
זו עוד אמירה קלה , אבל כבר בה ניכר שהבעת דעה (מדובר במאמר דעה, להזכירנו) נתפס כהימור על חיינו. זו דעה, לא יותר ולא פחות, ואפשר להביע דעה מנוגדת. אבל לצערי רבו כאן האמירות שלקחו את שילוני למקומות מאוד לא נעימים ומבזים. וכדי שיהיה ברור על מי אנחנו מדברים רק אציין כי מדובר באדם בעל שם עולמי בתחומו (בעיקר חקר של הקיסרות היפנית אך גם של הקשר בין חברה וצבא, וכדאי לזכור שאם מדברים על מדינות שהיו קרובות בהרבה מאיראן להתאבדות קולקטיבית הרי שיפן היא הדוגמא), שתרם רבות ליחסי ישראל-יפן, שקיבל אותות ייחודיים מהקיסר היפני בכבודו ובעצמו, ושגם משה ארנס מצא אותו כנכס כאשר ביקש אותו להצטרף אליו לביקור רשמי ביפן. לאלה שהזכירו שואה אולי רלבנטי (או שלא רלבנטי כפי שלא רלבנטי להזכיר את השואה) לציין שהוא גם ניצול שואה. ועם כל תרומותיו אלה לא הייתה כל בעייה לאנשים להתייחס ל"פרופסור" (כמה עצוב שהמונח "פרופסור" הפך להיות מונח של זלזול) בבוז עצום ומלא טינה. מעבר לכל אלה שפשוט פוטרים את הכותב ב"שטויות" יש את מרחיקי הלכת, למשל:
* "שיחות פנסיונרים שבעים ומטושטשי סוכר מסביב לשולחן אחרי ארוחה כבדה"
* "הפרופ' שלנו, אחרי ארוחה דשנה, וקצת לפני השלאף שטונדה, כתב מאמר ושלח לפרסום.
ויש לו סיפוק מכך שהוא רואה שמו מופיע בעיתון, ואת דעתו נשמעת!"
אז הסירו דאגה, שילוני ראה את שמו מופיע בעיתונים בשפות רבות ולא צריך עוד מאמר דעה בכדי להעצים את כבודו. הכותבים בגנותו, לעומת זאת, יכולים ללמוד ממנו עוד הרבה מאוד - גם בתוכן וגם בסגנון - גם אם מסכימים וגם אם לא.
|
|