 |
30-01-2013, 00:11
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 12.05.06
הודעות: 13,563
|
|
|
סיפור הלידה שלי:
אחרי הריון תקין לחלוטין, בשבת לפני צהרים, שבוע 41+0, הודעתי לבעלי שלא הרגשתי מספיק תנועות ושיתארגן ונזוז למיון. במיון יולדות חיכתה המיילדת שהעבירה לי את הקורס, הטיסה אותי למוניטור שהיה תקין, וקראה לרופא. היא באמת היתה נהדרת, הרגיעה אותנו ודאגה לנו. כשהגיע הרופא הוא כמעט מיד אמר שעם מיעוט תנועות בשבוע כל כך מתקדם הוא לא לוקח סיכונים ומשאירים אותי לזירוז. מכינים לנו חדר זירוז, ושם אנחנו מתמקמים. אחרי כמה דקות מגיע הרופא, מבצע בדיקה (כאב!) ומכניס נר פרוסטגלנדינים. די מהר מתחיל כאב עמום בבטן וגב תחתונים, כשמדי פעם הוא מתחזק לידי ציר של ממש. המיילדת באותה משמרת הייתה מקסימה, דאגה לנתק אותי מהמוניטור לשעה ואפילו שעה וחצי כל פעם, ואז גיליתי שהדבר היחיד שעוזר לכאבים, זו מקלחת. מגיע הערב, מתחלפת משמרת, ומגיעה המיילדת היחידה מכל אלו שפגשתי שהיתה לא נחמדה ופחדה לקבל החלטות.
היא החזיקה אותי מנוטרת וסובלת כמעט באופן רציף, כשהרופא אומר שאין מה לעשות - מוקדם מדי לאפידורל ושהחומר בנר הזירוז מתנגש עם פטידין. בבדיקה פתיחה של 1 ומחיקה 80%. בשעה חמש בבוקר אני כבר מתחננת שיעשו משהו, ואני לא יכולה יותר. הנר גרם לכאב מתמשך לאורך כל הלילה, כשהניטור הרציף פשוט לא איפשר הקלה. בחמש הרופא הבין שאין התקדמות, הוציא את הנר ונתן פטידין. נרדמתי לארבע שעות והתעוררתי לביקור רופאים בתשע וחצי. בביקור נכחה רופאה בכירה וראתה את המוניטור. היא ראתה הקפצת דופק הבסיס והחליטה לבדוק אותי ולפקוע קרומים כדי לזרז קצת. בבדיקה פתיחה של 2 צוואר עדיין מחוק 80 ונוקשה מעט. בפקיעת קרומים יורדים מים דמיים מאד, ועולה החשש להפרדות שליה. ההוראה היתה שכל מצוקה במוניטור היא התוויה לקיסרי. בתוך דקה שתיים המוניטור משתפר ואחרי עוד שעה תקינה מחליטים להתחיל פיטוצין. לאחר דין ודברים אם להתחיל קודם אפידורל או רק אחרי נסיון עם פיטוצין, מוחלט קודם על נסיון. בינתיים אמא שלי מגיעה לביקור קצר, ואני עם פיטוצין שמנוטר תוך ישיבה על כדור, שבהחלט עוזרת להעביר את הצירים המתגברים, אבל בהחלט נסבלים לעומת הלילה: יש בינהם הפסקות. כשרואים שאני מגיבה יפה, קוראים למרדים, והופ, אני במיטה עם אפידורל, והחיים הופכים יפים הרבה יותר. אני מותשת ובעצם לאורך היום שלושת רבעי ישנה. אחרי האטות דופק קלות מפסיקים את הפיטוצין, ושוב, מחזירים אחרי שיפור במוניטור. בערך בשעה תשע בערב, אני ישנה, האפידורל מתחיל להתפוגג חלקית בצד ימין, המוניטור מצפצף. מסתכלים - דופק בסיס של 200 שלא יורד. בעלי קורא למיילדת, והיא לרופאה. המוניטור עדיין לא יורד. מודדים לי חום כמה וכמה פעמים ואין. אנחנו לחוצים, ומחליטים להתחיל ללחוץ לכיוון קיסרי. בבדיקה פנימית פתיחה של 3.5, וההבנה שזה עוד יכול לקחת שעות. מדברים עם המיילדת, ואחר כך עם הרופאה, מסבירים את דברי המומחית מהבוקר ושכמו שאנחנו רואים זאת, יש מצוקה, ואנחנו מעדיפים ילדה בריאה עם ההשלכות של קיסרי, על לקיחת סיכון ולו הקטן ביותר. בתוך רבע שעה אני בחדר ניתוח, ובתוך חצי שעה נוספת, מיכל בחוץ, בריאה ושלמה. בהתאוששות ואחרי רעש מטורף אחרי הניתוח קפץ החום. כשהפסקתי לרעוד גם החום ירד. עדיין יש חשש שבגלל שעמדתי לפתח חום זה סימן לזיהום ואני על אנטיביוטיקה. אולי זה גם מה שגרם למוניטור הבעייתי.
רוצה לציין לשבח את הצוות בהדסה עין כרם, שבאמת לבד ממיילדת אחת לא בטוחה בעצמה, עשו הכל כדי להיענות לבקשות ולהקל את התהליך ככל שניתן.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
