יכול להיות שתגידו שאני מגזים אבל בעיני הם סתם מתבכיינים. שישאלו אנשים כמו מתן וילנאי שהיה מ"פ סיירת צנחנים בבקעה בימי המרדפים, או את החבר'ה של גולני, הצנחנים ושקד בתעלה אם היו מקלחות וארוחה חמה, או שחיו שם על לוף חול וחולירע. זה קו מבצעי, רצוי שיהיו תנאים טובים, אבל כשאין אני מצפה מהגדס"ר להפגין איתנות ולהבין שגם במלחמה (אצל האמריקאים אגב TOUR OF DUTY הוא מצב מלחמתי) וגם בקו מבצעי אין תמיד את כל הפינוקים שהלוגיסטיקה יכולה לעיתים לספק. אגב המג"ד נמרוד לוטן היה מ"פ שלי והוא בחור רציני, אז אני מופתע.

http://www.israelhayom.co.il/site/n...tter=08.08.2012

הלוחמים מובחרים, התנאים מחפירים\ מאת לילך שובל

אין מטבח, ארוחה חמה פעם ביום, בלי מקלחת ראויה · אלו תנאי המחייה של לוחמי גדוד הסיור של הצנחנים בגבול ישראל-מצרים, בחום הכבד ובפעילות המבצעית · דובר צה"ל: "מדובר במוצב זמני שיוחלף במוצב קבע"
"ארוחה פעם ביום, מים לא זורמים במיכליות, שירותים כימיים לא מטופלים וחום ממוצע של 46 מעלות בצל. אלו הם התנאים הקשים שעימם מתמודדים הלוחמים המובחרים של גדוד הסיור (גדס"ר) של חטיבת הצנחנים, המוצבים בימים אלו באחד הגבולות הבעייתיים וה'חמים' ביותר של צה"ל: גבול ישראל-מצרים. לפי גורמים המעורים בפרטים, הלוחמים המובחרים, שמבצעים מארבים וסיורים מסביב לשעון בחום יולי-אוגוסט הלוהט במטרה למנוע כניסה של מחבלים לשטח ישראל, חוזרים לבסיס הארעי שבו הם שוהים בשבועות האחרונים, בלי שתהיה להם האפשרות להתקלח בצורה ראויה ולשטוף מעליהם את הזיעה. מאחר שבמקום אין מטבח שבו אפשר להכין ארוחות חמות ללוחמים, הארוחות מובאות פעם ביום בממוצע. חלק מהחיילים סיפרו לחבריהם כי בשל המחסור במזון, הם לעיתים נאלצים לאכול בערב שאריות מארוחת הצהריים. מאחר שמדובר ביחידה שנחשבת 'מובחרת' בצה"ל, החיילים והוריהם מסרבים להתראיין באופן גלוי בנושא התופעה המחרידה. ואולם אחת האמהות שבנה משרת בגדוד הודתה כי המצב שם 'קשה מאוד': 'עכשיו אני מבינה למה הבן שלי לוקח בכל יום ראשון קופסאות שימורים מהבית לצבא'. גורם נוסף ציין כי "התנאים שם פשוט מזעזעים. הם נמצאים באמצע שום מקום, בלב המדבר, מרחק של נסיעה ארוכה מאילת, ופשוט מורעבים, בלי תנאים מינימליים'. גדוד הסיור של הצנחנים מוצב בגבול ישראל-מצרים כבר כמה שבועות. לאור פרק הזמן הארוך שבו שוהים הלוחמים במקום, העבירו החיילים והמפקדים בראשותו של מפקד הגדוד, סא"ל נמרוד לוטן, תלונות חוזרות ונשנות לפיקוד הדרום בבקשה שיספקו להם תנאים ראויים למחיה. בפיקוד הדרום מבטיחים ללוחמים כבר תקופה ארוכה כי הם יועברו "בתוך ימים ספורים" לבסיס קבע משופר הנמצא בתהליכי בנייה, אך הימים הופכים לשבועות, והמצב נותר כפי שהוא. רק השבוע נוכחנו לדעת עד כמה הגבול בגיזרה זו הוא 'חם', לאחר שמחבלים חדרו מסיני לישראל. בקרב הלוחמים שהשתלטו על המחבלים והרגו אותם היו גם לוחמי פלס"ר הצנחנים, שמוצבים בגיזרה צפונית יותר אך זוכים לתנאי מחיה סבירים. מדובר צה"ל נמסר: 'לאחר הפיגוע בגבול הדרומי באוגוסט אשתקד, התעורר הצורך במוצב זמני על מנת לתת מענה מיטבי לצרכים המבצעיים בגזרה. במקביל, נבנה מוצב קבע אשר יאויש ויחליף את המוצב הקיים בזמן הקרוב. יש להדגיש כי במוצב הארעי קיימים כל התנאים הבסיסיים הנדרשים'." ("ישראל היום" 08.08.2012)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי marloweperelab89035 יכול להיות שתגידו שאני מגזים אבל בעיני הם סתם מתבכיינים. שישאלו אנשים כמו מתן וילנאי שהיה מ"פ סיירת צנחנים בבקעה בימי המרדפים, או את החבר'ה של גולני, הצנחנים ושקד בתעלה אם היו מקלחות וארוחה חמה, או שחיו שם על לוף חול וחולירע. זה קו מבצעי, רצוי שיהיו תנאים טובים, אבל כשאין אני מצפה מהגדס"ר להפגין איתנות ולהבין שגם במלחמה (אצל האמריקאים אגב TOUR OF DUTY הוא מצב מלחמתי) וגם בקו מבצעי אין תמיד את כל הפינוקים שהלוגיסטיקה יכולה לעיתים לספק. אגב המג"ד נמרוד לוטן היה מ"פ שלי והוא בחור רציני, אז אני מופתע. http://www.israelhayom.co.il/site/n...tter=08.08.2012 הלוחמים מובחרים, התנאים מחפירים\ מאת לילך שובל אין מטבח, ארוחה חמה פעם ביום, בלי מקלחת ראויה · אלו תנאי המחייה של לוחמי גדוד הסיור של הצנחנים בגבול ישראל-מצרים, בחום הכבד ובפעילות המבצעית · דובר צה"ל: "מדובר במוצב זמני שיוחלף במוצב קבע" "ארוחה פעם ביום, מים לא זורמים במיכליות, שירותים כימיים לא מטופלים וחום ממוצע של 46 מעלות בצל. אלו הם התנאים הקשים שעימם מתמודדים הלוחמים המובחרים של גדוד הסיור (גדס"ר) של חטיבת הצנחנים, המוצבים בימים אלו באחד הגבולות הבעייתיים וה'חמים' ביותר של צה"ל: גבול ישראל-מצרים. לפי גורמים המעורים בפרטים, הלוחמים המובחרים, שמבצעים מארבים וסיורים מסביב לשעון בחום יולי-אוגוסט הלוהט במטרה למנוע כניסה של מחבלים לשטח ישראל, חוזרים לבסיס הארעי שבו הם שוהים בשבועות האחרונים, בלי שתהיה להם האפשרות להתקלח בצורה ראויה ולשטוף מעליהם את הזיעה. מאחר שבמקום אין מטבח שבו אפשר להכין ארוחות חמות ללוחמים, הארוחות מובאות פעם ביום בממוצע. חלק מהחיילים סיפרו לחבריהם כי בשל המחסור במזון, הם לעיתים נאלצים לאכול בערב שאריות מארוחת הצהריים. מאחר שמדובר ביחידה שנחשבת 'מובחרת' בצה"ל, החיילים והוריהם מסרבים להתראיין באופן גלוי בנושא התופעה המחרידה. ואולם אחת האמהות שבנה משרת בגדוד הודתה כי המצב שם 'קשה מאוד': 'עכשיו אני מבינה למה הבן שלי לוקח בכל יום ראשון קופסאות שימורים מהבית לצבא'. גורם נוסף ציין כי "התנאים שם פשוט מזעזעים. הם נמצאים באמצע שום מקום, בלב המדבר, מרחק של נסיעה ארוכה מאילת, ופשוט מורעבים, בלי תנאים מינימליים'. גדוד הסיור של הצנחנים מוצב בגבול ישראל-מצרים כבר כמה שבועות. לאור פרק הזמן הארוך שבו שוהים הלוחמים במקום, העבירו החיילים והמפקדים בראשותו של מפקד הגדוד, סא"ל נמרוד לוטן, תלונות חוזרות ונשנות לפיקוד הדרום בבקשה שיספקו להם תנאים ראויים למחיה. בפיקוד הדרום מבטיחים ללוחמים כבר תקופה ארוכה כי הם יועברו "בתוך ימים ספורים" לבסיס קבע משופר הנמצא בתהליכי בנייה, אך הימים הופכים לשבועות, והמצב נותר כפי שהוא. רק השבוע נוכחנו לדעת עד כמה הגבול בגיזרה זו הוא 'חם', לאחר שמחבלים חדרו מסיני לישראל. בקרב הלוחמים שהשתלטו על המחבלים והרגו אותם היו גם לוחמי פלס"ר הצנחנים, שמוצבים בגיזרה צפונית יותר אך זוכים לתנאי מחיה סבירים. מדובר צה"ל נמסר: 'לאחר הפיגוע בגבול הדרומי באוגוסט אשתקד, התעורר הצורך במוצב זמני על מנת לתת מענה מיטבי לצרכים המבצעיים בגזרה. במקביל, נבנה מוצב קבע אשר יאויש ויחליף את המוצב הקיים בזמן הקרוב. יש להדגיש כי במוצב הארעי קיימים כל התנאים הבסיסיים הנדרשים'." ("ישראל היום" 08.08.2012)

תפסנו שם קוו לפני קצת יותר משנה - הקוו היה העתק מדויק של גבעת חלפון , מוצב באיזה שום מקום על הגדר , שירותים כימיים , גנרטור אחד שתמיד קורס ביום שישי בערב וכול האוכל של שבת נרקב (בחורף זה לא תענוג גדול תאמינו לי) ומזגנים שכול שלושה ימים מתקלקלים - באמת שלא קיניתי בצעירים שישנו במכולה בחום מטורף!!!
כמובן שיש מלא עקרבים , ותמיד קורה שהשירותים כימים מלאים ברגע שאתה סוגר 21 בערב חג(לא תענוג גדול).

הקו מאתגר פיזית ומבצעית גם אם היו חוזרים אחרי כל מארב או מרדף לקלאב הוטל לוטרקי יוון..

קל לי לדמיין את התחושה של ירידה ממארב של מספר לא קטן של שעות עם ציוד מלא וקרמי למוצב ללא מקלחת נורמלית, ללא שירותים נורמליים וכו'. בהחלט לא מצב רצוי.. ואם כתבה בישראל היום תזרז במקצת את העברתם למוצב נורמלי - אז טוב שהיה.

ללא מקלחת נקודה (לחזור מלא בפודרה מהמארב )הייתי בקו הזה והמים למקלחת נגמרים כול יום כי זה ממכלית של מים..
אבל האוכל דווקא פצצההה כיאלו קטריינג מאילת היו מבאים לנו

וגם הלוחמים שם אני די בטוח.. שלא התלננו אלא המפקדה שהם גם יושבים שם

בלי מאבק לא יכולה להיות צמיחה

מרגיז. מרגיז שרק כשמדובר בסדירים יש פתאום כתבה בעיתון, ואילו כשמדובר במילואים, אז לאף אחד לא אכפת.
בפורום הזה שמתי כמה תמונות ממוצב מילואים בשטחים. מיותר לציין שהמצב הגרוע של המוצב הזה היה הזנחה של שנים. יצא לי לפקד על כמה גזרות, עם מוצבים שחרא צף שם מתחת לחלון של המטבח, חיות מתות במי שתיה, זבל שלא פונה במשך כמה חודשים, מה לא. מרגיז.

יודעים מה, לא סדירים - יחידה שרוצים ביקרה. איזה עיתונאי יתעניין במאות אלפי הג'וקים שחיו במשך 4 שנים בקירות של המטבחים וחדרי האוכל של גדוד הנח"ל החרדי, ושיצאו בדייקנות להנות משאריות הארוחות? תנו לנו איזה סיפור עסיסי עם סיירת מטכ"ל או מרד בגולני...

יש המון בסיסים מוזנחים בצבא שהכסף שלחדש אותם חסר. בוקר טוב לילך שובל.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני ממש מבין על מה אתה מדבר (מימי במיל' ובכלל) וחלק מן התלונות בוודאי לגיטימי, אבל מצד שני גם הדרישה לאיתנות מצד הלוחמים. צה"ל מספק את מה שאפשר בהתחשב בהרבה רעות חולות במערכת.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

הרבה פעמים ההרגשה היא שהצבא מספק הרבה פחות ממה שהוא יכול ולא באמת איכפת לו - עד שהדבר מגיע לאיזה עיתון, ואז המערכת מתחילה לזוז. ופתאום בעיות שלא "הצליחו" לפתור אותן שנים נפתרות תוך שבוע.

כן אבל לא מעט פעמים ישנו המקרה ההפוך של חיילים שמתלוננים סתם, על דברים שצה"ל מחד היה שמח לפתור ואינם כה חמורים.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

הייתי מנסח את זה טיפה שונה. הרבה פעמים תת-תנאים של חיי הלוחם הרגילים מגיעים לעיתונות, ואז אנחנו, שרגילים לזה, אומרים שהחיילים מתלוננים סתם, והם, אלו שלא היו לוחמים בצבא, מזדעקים. בדרך כלל זה נגמר בשיפור מאוד מקומי ובטרוניות של זקנים חמורי סבר כמונו על הדור הצעיר המפונק.

יש משהו בזה.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

בכל הקשור למילואים, מהחוויות שלי נראה שצה"ל מספק את המינימום ההכרחי שהוא יכול כדי לא להגיע לעיתונים ולפעמים קצת מעבר בשביל לתת תחושה שלמישהו אכפת. מאז 1998 אני עושה מילואים, אולי פעמיים עד היום אני יכול אמר שנהניתי מהאוכל ואולי פעמיים עשינו מילואים בתנאים סבירים (לא טובים - סבירים).

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תן לי לנחש, הפעמיים שנהנת בהם מאוכל היו כשעשיתם פריסה פלוגתית...

ובנימה עצובה יותר, מבחינת אוכל, מאז ההפרטה קשה מאוד לאכול בבסיסי אימונים כמו צאלים/אליקים.
האוכל פשוט מתחת לכל ביקורת, אני ממש מרחם על סדירים שצריכים להעביר שם שבועות.

בקשר למצב המוצבים, העניין יפתר באסון הבא.
סיימתי קו באביב באחד המוצבים בגזרת החרמון, לצערי, כל יום שעובר בו לא מדווחים על חייל שהתחשמל למוות בדרך לאיזה עמדה הוא בגדר נס

באליקים האוכל דווקא בסדר גמור, יחסית. בהחלט טוב יותר משהיה לפני ההפרטה. בחד"א של הסגל אגב- יש מטעמים והוא ברמה גבוהה מאוד (אבל זה לא רלוונטי).

לא זכור לי שצאלים עברו הפרטה. בודאי לא בשנה וחצי האחרונה.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ציטוט:

במקור נכתב על ידי golani_2 באליקים האוכל דווקא בסדר גמור, יחסית. בהחלט טוב יותר משהיה לפני ההפרטה. בחד"א של הסגל אגב- יש מטעמים והוא ברמה גבוהה מאוד (אבל זה לא רלוונטי). לא זכור לי שצאלים עברו הפרטה. בודאי לא בשנה וחצי האחרונה.

האוכל טוב לך באליקים ?
אין להם כוח אפילו לחתוך את הכמה ירקות בקושי שמגישים שם, פסטה ברוטב מלח ושמן... ועד יציאות הזויות
אני לא מדבר על זה שהכמות לא מספקת לפלוגה שמתאמנת.
באל"ל האחרון, הרס"פ שלי הזמין לפלוגה של 40 לוחמים הקצאה של 80 , ועדין היה חסר.

בנוגע לצאלים, המטבח שם לא מופרט ? הייתי בטוח שכן, אף פעם לא אכלתי בתוך החדר אוכל. גם שם המצב מזעזע, בטח לא מספק את הערך התזונתי הדרוש למתאמנים.
באימון מסוים המג"ד שלי הגדיל לעשות, וויתר על טיל אחד כדי לתקצב תוספות קייטרינג.

לא אמרתי טוב, אמרתי טוב יחסית...
על רוטב שמן ומלח אין מה להלין, ז"א, זה הסטנדרט הצה"לי. אם אתה מוצא מטבח שזה לא קיים בו זה ראוי לצל"ש ולא להיפך.

אין ספק שהערכים לא מתאימים, האוכל לא טעים ולא בריא, הכמות לא מספיק וכו' וכו'. אבל הכל יחסית. באלייקים יחסית פחות נורא מהרבה בסיסים אחרים בצה"ל.

בצאלים המטבח לא היה מופרט עד ללפני שנה וחצי. לא יודע מה קורה מאז.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ואני יכול לומר בלב שלם, שמדובר באחד המטבחים היותר איכותיים שיצא לי להיות בהם.

נגד המטבח פשוט היה תותח, הוא הכין שם אוכל מתוך אהבה, ולא מתוך חובה.

והתוצאות היו בהתאם (בערך בשנת 2007 למי שהיה באיזור...)

הייתי בצאלים בסוף יולי.
לא רוצה להפוך את האשכול הזה לאשכול קיטורים, אבל המצב שם חרפה! אין שום מילה אחרת להגדיר את זה.
במאהל בו התארגנו ליציאה היו כמה מבנים טרומיים במקום האוהלים של פעם. מבנים בני 3 שנים. חלונות ודלתות שבורים, אין תאורה.
המקלחות רקובות. אין מילה אחרת. מתוך 5 מקלחות 2 עובדות, ספסלים רקובים מחלודה, בשירותים מרוח חרא על הקירות (מי עושה דבר כזה, אלוהימ אדירים?) הכיור סתום עם שכבות של טינופת
נראה כי מפקד המתקן פשוט החליט שהחלק הזה של הבסיס פשוט לא שייך לו
על האוכל כבר סיפרו. אין לי מה להוסיף
הדבר היחיד שתפקד זו שרשרת החיול כל השאר פשוט בלתי נתפס

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

במקרה הזה, חלק מהאשמה יושב אצל המפקדים שלכם. זה לא תע"מ שכולם יצקצקו בלשונם אם תסרב לתפוס גזרה. במצב כזה יכולים וצריכים המפקדים לומר שהם לא חותמים על המשטח ולא יוצאים לאימון. דבר כזה מגיע מהר מאוד למטכ"ל ועושה די הרבה רעש.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לשמחתי הרבה היינו שם רק לחיול, התארגנות וזיכויים בסוף.

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

אללה יוסתור...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ואמר מי שאמר: "אם היה צל, היו 47 מעלות".....

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

ציטוט:

במקור נכתב על ידי amitaikl הייתי בצאלים בסוף יולי. לא רוצה להפוך את האשכול הזה לאשכול קיטורים, אבל המצב שם חרפה! אין שום מילה אחרת להגדיר את זה. במאהל בו התארגנו ליציאה היו כמה מבנים טרומיים במקום האוהלים של פעם. מבנים בני 3 שנים. חלונות ודלתות שבורים, אין תאורה. המקלחות רקובות. אין מילה אחרת. מתוך 5 מקלחות 2 עובדות, ספסלים רקובים מחלודה, בשירותים מרוח חרא על הקירות (מי עושה דבר כזה, אלוהימ אדירים?) הכיור סתום עם שכבות של טינופת נראה כי מפקד המתקן פשוט החליט שהחלק הזה של הבסיס פשוט לא שייך לו על האוכל כבר סיפרו. אין לי מה להוסיף הדבר היחיד שתפקד זו שרשרת החיול כל השאר פשוט בלתי נתפס

+1

כבכל שנה, שבועיים בשיא הקיץ בצאלים...

"אוהלים" מפח.
בלי תאורה, הכל שבור.
חיפשתי איפה לחרבן. עברתי חדר שירותים אחד אחרי השני בכל צאלים. לא מצאתי אחד לא מטונף (אני לא מדבר על נקי, אלא על כזה שאפשר להיכנס אליו. תופעות כמו חתיכות נייר מודבקות לקיר בחרא. איך מגיעים לדבר כזה?). כולל זה שצמוד ללשכת המפקד, אגב. מזעזע ברמה שקשה להאמין. כמובן שהיו חדרי שירותים נעולים.
מקלחות? לא עובדות. מצב תחזוקה מזעזע. ושוב - לא במרכז אחד או אחר - בכל הבסיס. ועברתי אחת אחת, חוץ ממה שנעול.
אוכל? שתי חתיכות קבב מטוגנות בשמן עמוק? או שתי נקניקיות בשמן עמוק? זאת מנה עיקרית בארוחת צהריים לחייל באימון? אתם רציניים?
והסיבה היחידה ל"פרוייקט" שרשרת החיול היא שגנבו להם ציוד כשהחיול היה במרכזים, אחרת זה היה נשאר כמו שהיה.

(מזל שמבלים רק יומיים עד שלושה בכל שבוע בבסיס המזעזע הזה, וכל השאר בשטח. עדיף לישון על האמר, לאכול מנות קרב ולחרבן בגומה בחול)

אבל זה באמת לא קשור... רק מעלה זכרונות מ... לפני שבועיים

אסף.

www.jeepolog.com

עשינו שם קו גם אנחנו לפני שנתיים,התנאים המחפירים הידועים-אין כמעט מים במקלחות(מים במיכלית),חום אימים(מזגן אחד מקולקל),מזון שאנחנו מכינים לעצמנו וגם הוא בקושי מגיע,על מערך הסעות אין בכלל על מה לדבר(אם יש לך הפנייה אתה מחכה להאמר פנוי שיקח אותך לקציעות).
אין כסף?זאת לא אותה המערכת שמחזיקה אלפי חיילים מיותרים בבסיסי המרכז שזוכים לתנאים דה לוקס?ומה עם חיילי המפח"ט והאוגדות,בשבילם יש כסף?
הסדירים עוד ניחא,בסדר.
היום קראתי בעיתון ש5% מהאוכלוסיה עושה מילואים.5%.מתוכם נגיד אחוז אחד בערך עושה מילואים קרביים.אותם אנשים,אחוז אחד מהמדינה,עוזבים אישה,ילדים,קריירה ועבודה,מגיעים לאמצע שום מקום ומקבלים תת תנאים.זאת פשוט בושה.אני רק השתחררתי ומילואים עוד לא יצא לי לעשות,אני חייב להגיד שאני מעריץ את כל החברה כאן שעדיין מחזיקים במילואים ומגיעים בכיף.באיפה שאני לא יודע מאיפה הכוחות.

תנאי פינוק?אחי,בשלדג ומטכ"ל יש בריכה ואולמות קולנוע בבסיסים(לא שזה לא מגיע להם חלילה).לא חושב שזה הופך את הלוחמים שלהם לפחות טובים..

אני בטוח שאם צהל ישפר את התנאים ללוחמים(תנאים שראויים לצבא מודרני ולא למיליציה אפריקאית)אז אחוז המילואימניקים יעלה..אבל כמו שאמרת הכסף הולך לבסיסי הגובניקים