ריכזתי באתר הגבורה 39 צל"שים של אלוף, מפקד אוגדה ומח"ט שפרטיהם לא ידועים.
אשמח לכל עזרה, במיוחד תקופת הצל"ש, פרטי המעשה, תמונה וכו'
הרשימה נמצאת כאן http://www.gvura.org/?l=he&c=1003
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי offerd שמתחילה ב "צל"שים לא ידועים - בקשת מידע"
אוי ואבוי!
זה רק מוכיח עד כמה פועלך חשוב!
אין לאכ"א ריכוז של מידע כזה?
חסרים לך עוד רבים נוספים שקיבלו צל"שי מפקד אוגדה ומח"ט.
לדומה:
הצוות של סג"מ מרדכי עציון (מט"ק), ארון שמאי (תותחן) ליאור שבתאי הי"ד (טען) ושחר יעקובי (נהג).
העליתי בעבר תמונה מטקס קבלת הצל"ש אך איני מוצא אותה כרגע.
הנה תעודת הצל"ש של ליאור ז"ל מתוך האתר לזיכרו:
תעודת הצל"ש ממעיטה ממה שעשו אורן שמאי וליאור ז"ל. לאחר שהכנה של המאג טען התקלקה ליאור הוציא ממנה את המאג והמשיך לירות (ולהרוג מחבלים) כשהמאג בידיים שלו ואח"כ בגלילון (כל תחמושת המאג הזמינה ותחמושת הגלילון שבאפודי כל אנשי הצוות נגמרה!). בבוקר הוחלט להוציא תחמושת מא"ג נוספת מתאים שמחוץ לצריח. ליאור ניסה להוציא ארגז תחמושת (או שגם לתפעל את הכנה של המקלע) באותו זמן שיגר מחבל טיל פאגוט ממרחק קצר שפגע בדלת תא התחמושת שאותה פתח ליאור. הדלת יזמה את הטיל והליינר פגע בליאור והרג אותו ובמרדכי ופצע אותו קשה.
היד של מרדכי הייתה ב"חצי קטיעה" ובנוסף הייתה לו פגיעה מעל לעיניים ורסיסים נוספים. דם רב זב מהפצעים וכיסה עת עיניו. מרדכי צנח אל ריצפת הצריח והיה בטוח שהתעוור.
אורן שמאי היה חייב לקחת פיקוד. בכל רגע יכול היה לפגוע טיל נוסף בטנק.הוא העביר את מרכדי לכיסא התותחן (כנראה שגם קשר את מרדכי לכיסא, כך שאם יתעלף הוא לא ייכנס ל"מסלול צידוד") קשר חוסם עורקים על ידו הקטועה ותחבושת אישית על המצח בנוסף חבש לראשו של עציון את ה"ג'נטקס" תותחן כדי לשמור על ראשו. משם עבר לתא הטען. גופתו של ליאור נחה שם במצב בלתי אפשרי וכך שהיה ברור מעל לכל ספק שהוא נהרג. שמאי אירגן את הגופה כך שלא תיפגע ותפריע בזמן לחימה ועבר לתא המפקד.
כשיצא ממדף המפקד מצא שמאי את כובע הג'נטקס של המפקד וחבש אותו לראשו. הוא ניסה לעלות בקשר ולדווח למוצב ולנהג הטנק את שקרה. הסתבר שהטיל חתך את הכבל של הקשר מהקסדה ולא ניתן להשתמש בו לתקשורת. אורן חזר אל תא התותחן והחליף את הכובע שלו עם זה של מרדכי (נתן למרדכי את "המיק. חרום" כדי שיוכל לדבר בקשר פנים אם יצטרך).
אורן חזר אל תא המפקד, דיווח בקשר למוצב והחזיר את הטנק אל המוצב תוך כדי שהוא ממשיך לירות ולהילחם במחבלים.
בתעודה כתוב שהצוות הרג ארבעה מחבלים. הסיבה היא שגופות של ארבעה מחבלים אותרו. לדעתי נהרגו יותר מחבלים. לא כתבתי על הלחימה המדהימה שהצוות הזה הספיק לבצע באותו הלילה עוד לפני שליאור נפגע. לה יש להקדיש מקום משלה.
יצויין שהצוות הזה היה מורכב ממישמש של חיילים מגדודים ופלוגות שונים שהתנדבו לאייש תקן חסר של טנקיסטים בפלוגה שרק ימים קודם איבדה לוחמים באסון המסוקים. הטנק שעליו פעל הצוות היה אמור להיות הטנק של דביר לניר שנהרג במסוקים.
הנגיעה האישית שלי לארוע: יומיים לפני הארוע הזה ליאור ז"ל החליף את הטען שלי גדי גרינברגר כדי שגדי יוכל לצאת לטיפול שיניים. אורן היה התותחן שלי. היינו אמורים להיות על הטנק הזה כצוות. בהחלטה של הרגע האחרון המ"פ שלי הוריד אותי מהציוות. פחות מחודשיים אחרי הארוע חזרתי לדלעת לעוד חמישה חודשים.
הצוות של סגן עלי גורן מגדוד 433 או 430 של חטיבה 500 שהרג את חוליית ערפל של חיזבאללה. הייתה כתבה על כך באחד מגליונות "שריון" הראשונים (ב97-98?) אני אנסה לאתר את הכתבה
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "אוי ואבוי!
זה רק מוכיח עד כמה..."
יוסי שלום
לשאלתך, בודאי שהמידע לא קיים אחרת לא הייתי נכנס לכל הפרוייקט הזה
תודה על המידע שהבאת, אני מבקש כמותו כבר זמן רב בכל הזדמנות וגם באתר עצמו יש "קול קורא" מזה זמן רב שכבר הביא לי כמה סיפורים מעניינים.
כפי שכתבתי לא אחת נקודת החולשה היא של צלש"י אלוף ומטה שהם ממש לא מתועדים, עד היום בעבודה סיזיפית ובעזרתם של הרבה אנשים טובים אתרתי 243 צלש"י אלוף, 89 צלשי מאו"ג ו 76 צלשי מחט.
אני אשמח לכל מידע נוסף שתביא ואתה גם מוזמן לכתוב סיפור מרחיב על צלשים שאתה מכיר מקרוב, הוא יכנס לאתר. הסיפורים שמאחורי העיטור הם המעניינים ביותר
תודה
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי offerd שמתחילה ב "יוסי שלום
לשאלתך, בודאי..."
לא שמתי לב שהצל"ש ליאור נמצא. תודה.
אני מוסיף את סיפור האירוע בהודעה למעלה.
אין באתר את הצל"שים של שאר אנשי הצוות.
הקישור "מאתר בעוז רוחם:" מפנה אל אתר יזכור ולא אל אתר בעוז רוחם
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
בתגובה להודעה מספר 8 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "תמונות שלהם כשהצל"שים ענודים..."
נ.ב.
קח בחשבון שלא כולם שמרו את תעודות ומכתבי ההוקרה ותעודות העיטורים.
אני יודע על עצמי ועל אחרים שהרגשנו ש"מכתב הוקרה" או צל"ש פחות מצל"ש אלוף הוא ביזוי והתעודות הלכו לפח.
מעניין שגם בסעיף המתאים בתעודת השיחרור לחלקנו לא מצוויין שום תעודה או מכתב.
כנראה שצריך להיוולד בתקופה הנכונה.
הרגשתי האישית היא שלפעמים רוצים להשכיח את זה שמתנהלת לחימה (התשה 1,2 ולחימה בלבנון 85-2000) ולכן מעדיפים לא לעורר גלים ולחלק צל"שים. ולפעמים (ו' ההיפוך) דווקא רוצים לעורר גלים ולייצר אשליה של הרבה יותר מעשי מופת וגבורה כדי להעלים כישלונות (מלחמת לבנון השניה, יו"כ וקרבות מסויימים בששת הימים). מעשה שבמלחמה קיבל את עיטור העוז או המופת לא זיכה מבצע של מעשה דומה בתקופת השהייה בלבנון אפילו לא בתעודת הוקרה.
מצורפת סריקה של כתבה בידעות אחרונות על קבלת הצל"ש.
אם תרצה יש לי גם תמונות של שמאי עונד אותו.
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "אוי ואבוי!
זה רק מוכיח עד כמה..."
מסתבר שהצוות של עלי קיבל תעודת הוקרה מהרמטכ"ל ולא צל"ש.
להלן סריקות הכתבה מתוך גליון "שריון" מס' 1 מיולי 1988
אגב, צוות מהפלוגה שלי שהרג חמישה מחבלים במהלך מבצע ענבי זעם לא קיבל שום מכתב או תעודה למעט מחזיק מפתחות ועליו אוזן עשויית פימו שחילק מפקד הפלוגה.
התותחן של הצוות שהוסיף רקע אדום מאחורי הצפרגול שלו כופכף ע"י שאר חיילי הפלוגה עד שהוריד את הרקע.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "אוי ואבוי!
זה רק מוכיח עד כמה..."
ליאור שבתאי ז"ל נהרג כאשר נתבקש לזרוק רימון מהטנק לעבר מחבל שזוהה מהעט"ף המערבי בדלעת ולא כאשר הוציא מא"ג
_____________________________________
"חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כענין ומשיב כהלכה, אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, על מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ואינו מתבייש ומודה על האמת"
ההוראה היחידה מעמדת העטף (כך אני זוכר, בתור זה שנתן אותה ) לצוות הטנק לזרוק רימון היתה בחלק הראשון של האירוע, בערב. ליאור נהרג בבוקר. היה לי אפילו את צילום מעופו של הטיל בדרך אל הטנק.
היום הזה היה ללא ספק אחד מהחוויות העוצמתיות ביותר שעברתי בחיי. ללא התערבותו של מח"ט הגיזרה, יתכן והיה נגמר בצורה מוצלחת יותר.
בתגובה להודעה מספר 23 שנכתבה על ידי גפילטע שמתחילה ב "עד כמה שזכור לי, יוסיפון אכן צודק"
אתה היית המ"פ של חה"ן נח"ל?
אני זוכר שהוא צעק לצוות הטנק בקשר לזרוק רימון
_____________________________________
"חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כענין ומשיב כהלכה, אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, על מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ואינו מתבייש ומודה על האמת"
א. אני טוען שההוראה לזרוק רימון ניתנה רק בערב מהסיבה הפשוטה שהיא ניתנה על ידי. בסופו של דבר, המחבל המתחבא מהערב נדרס ע"י הטנק. אני לא זוכר את ברקת נותן הוראה כזו בבוקר.
ב. הסיבה השניה היא - מכיוון שהטנק לא הצליח לזהות את המחבל מהבוקר, קיבלתי אישור (תחת כוננות ספיגה) לצאת לעמדת המק"כ הצפוני עם משקפת 50*7 ולנסות לפגוע בו בעצמי. זה התאפשר רק לאחר שהטנק התרחק מהמחבל, כך שכנראה לא היה בטווח זריקת רימון. הרעיון לא צלח עקב כך שדקה אח"כ המוצב טווח ע"י 120 מ"מ (מה שלדעתי היה חלק מההסחה לקראת הירי על הטנק) כך שנאלצתי לחזור לעמדה הממוגנת.
לא אמרנו עד עכשיו שום דבר על מצב התחזוקה המחפיר של הטנקים האחרים בגיזרה שגרם לכך שהצוות הזה נשאר בודד במערכה כטנק יחיד. כל הטנקים האחרים לא הצליחו/יכלו להצטרף ללחימה!
מדהים אותי לשמוע, לראשונה, שהייתה מחשבה שתצא לפגוע בו במק"ך. הרי אמורים להיות שם עוד ארבעה טנקים!
היה נוהל שנכתב כבר שנה קודם שאמר שבכל ארוע שעלול להתפתח להתקפת מוצב (זיהוי בואדי זאוס/דיפוס, זיהוי כניסה לאלמגור או לנטושה, זיהוי בנטושה או חמור מכך, במדרגה, ירי נק"ל על המוצב וכו') התותחנים יורים תוכנית אש קבועה לנקודה קבועה (ש 14, אני כמעט בטוח שזה רכס עריד אל-הוא, אם לא אז זה יותר לצפון מערב, תל חנון או משהו כזה). היה גם משהו שבארוע חמור הם כבר יורים אש לחילוץ על דהר אל וזנה והשלוחה שבין דלעת לגמבה.
באותו הלילה היו: זיהויים בנטושה, באלמגור, בוואדיות, בישנה ובמדרגה! האם התותחנים עשו משהו באותו לילה? מה ירו? לאן. באיזה שלב?
מה עשו הנמר"ש (7) לטובת הארוע הזה?
הרי מתבקש כאן ירי עקיף לאלמגור, למדרגה, לדיר מר אנטוניוס, לוואדיות וכו'.
גם אם היה חשש לירות מעל המוצב, הרי בדיוק בשביל זה נועדה המרגמה 60 בדופן הצפונית!
אם אני זוכר נכון הצוות זרק לפחות ארבעה רימונים. אחד מהם היה על המחבל שנצמד אליהם אחרי שדרסו אותו. ליאור זרק את הרימון הזה. כך שיכול להיות שנזרק גם רימון בבוקר. נדמה לי אפילו שאחרי הפגיעה בטנק שמאי זרק רימון נוסף.
אתה מספר על נפילות 120 מ"מ. שמאי לא היה בטוח בעניין. יצא לי לספוג פיצמור 120 בגמבה, ממש ממש לא נעים! היכן היו הנפילות? האם הם היו יעילים?
האם אתה יודע מה נפל: פצמ"ר או פגזי תותח (D30)? מהיכן ירו אותם? האם מהסוללה של צל"ב שבכפר רומן? אם כן, למה לא ירדו עליהם עם חיל אוויר?
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
בתגובה להודעה מספר 27 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "לא אמרנו עד עכשיו שום דבר על..."
ככה.
1. אכן זה היה הטנק היחיד בשטח מתחילת האירוע ועד סופו. כמו שאמרת, מצב מחפיר ביותר, בעיקר לאור ההערכה שבבוקר יתחדש הירי ועד הבוקר היה אפשר לתגבר את המוצב בטנקים נוספים.
2. אני לא זוכר ירי תותחים. יתכן והיה ירי כזה לנקודות קבועות, אבל הקרב היה סמוך למוצב, כך שזה היה בעיקר ירי פק"לי. אני לא אתפלא אם לא היה ירי כלל. אם לא היה, זה בזכות המח"ט קובי מרום שיש לי עליו בטן מלאה מתקופת השירות ברכס. עד היום אני מתעצבן לשמוע אותו מתראיין ברדיו כפרשן לענייני לבנון. אבל זה לא שייך כרגע.
3. לגבי היציאה שלי למק"כ, זו לא היתה מחשבה, אלא יציאה פיזית. ברקת היה איתי בעמדה וזה סוכם בינינו. הגעתי לעמדה, אבל לפני שהצלחתי לאתר את המחבל עם המשקפת (עם האמצעי הטרמי זה היה הרבה יותר פשוט...), התחילו ליפול 120, ברובם על הסוללה של המוצב, מה שהבריח אותי חזרה לעטף, כי עמדת המק"כ לא היתה ממוגנת. איך אני יודע שאלו היו 120? עד לפני כמה שנים שמרתי כמזכרת זנב של פצמ"ר כזה מאותו אירוע. אכן לא נעים והשריקה שלו היא משהו מטורף. צליל כזה הולך אתך שנים. אני לא זוכר שזוהה מהיכן היו היציאות.
לאחר הפגיעה בטנק נפלו גם לא מעט 60 מ"מ שנורו מהנטושה, ופגעו פגיעות ישירות בעמדה שלנו ואף הרסו חלק מהאמצעים. אחד מהם העיף אותנו ולפחות לי גרם לצפצופים באוזנים למשך 3 ימים. סה"כ ספרנו מהלילה כ-80 נפילות, לא כולל טילים.
4. סיוע של מסק"רים היה בלילה, אבל הוא הפך לא יעיל ולא זיהה כלום מהרגע שהמח"ט מרום השתלט לנו על הכוונת המסקרים. ועוד מבור הפיקוד בגיבור לעזאזל!
נערך לאחרונה ע"י גפילטע בתאריך 26-03-2009 בשעה 12:50.
בתגובה להודעה מספר 28 שנכתבה על ידי גפילטע שמתחילה ב "ככה.
1. אכן זה היה הטנק היחיד..."
1. בגלל תקלות חימוש כל שאר הטנקים ברכס הושבתו ולא יכלו לתגבר את המוצב בטנקים עד הבוקר. טנק אחד, בפיקוד יאיר שוורצמן, נתקע בהדר וזיהה את המחבלים שעלו מהנטושה למדרגה, אולי גם ביצע עליהם.
2+4 אם לא היה ירי עקיף, לא של מרגמות ולא של תותחים, ובנוסף לא הופעלו מסק"רים ומטוסים... מה מרום חשב לעצמו???
3. גם לי יש זנב של 120 שפגע צמוד לטנק ושאותו אני שומר עד היום וזנב של 60 שפשוט זרק אותי אחורה.
5. לא הספקתי לקרוא.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "אוי ואבוי!
זה רק מוכיח עד כמה..."
צוות הטנק בפיקוד סגן עלי גורן כלל את סג"מ אסף אילוז (מ"מ בחפיפה) תותחן- מיכאל, נהג- אילייה.
הצוות היה מפלוגה ג'- גל עוז אריות מגדוד 433 חטיבה 500.
במהלך כניסה למארב ליד הכפר שמע, ראס ביידה הנמצא בחלק הצפון מערבי של רצועת הבטחון, הבחין הצוות במספר מחבלים המכוונים טילי כתף לעבר הכוח. הטנק פתח באש והשמיד מספר מחבלים, לאחר מכן התחילה ארטילריה על הכוח. בשילוב מסק"ר השמיד הצוות עוד מספר מחבלים וכשעלה לעמדות ביום המחרת השמיד עוד מספר מחבלים שבאו לסייע למחבלים מהאירוע הראשון.
סך הכל הושמדו 13 מחבלים באירוע.
על פעולתו קיבל הצוות תעודת הערכה מהרמטכ"ל - אמנון ליפקין שחק.
בתגובה להודעה מספר 32 שנכתבה על ידי ae.security שמתחילה ב "צוות הטנק בפיקוד עלי גורן"
אסף שלום
תוכל לשלוח לי פרטים נוספים?
האם יש לך העתק מתעודת ההערכה ?
תודה
עפר
אשמח גם לתמונה שלך ואולי גם שלהם מהתקופה, הכל לדואל הזה ללא הורדת רזולוציה לטובת אתר הגבורה
gvurateam@ gmail.com
הוא אינו מופיע בדף "חרוטים בלבנו" - שמות הנופלים וכן אינו מופיע באתר "יזכור" וכן אינו נזכר באתר "הגבורה" המצוין בשרשור זה.
האם למישהו פתרונים?
_____________________________________
"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח
הזכרת לי.
זיני (לא בטוח לגבי השם הפרטי, אבל אולי זה דוד זיני שאז כבר היה מ"פ) היה המ"מ של גדי עזרא הי"ד. שניהם קיבלו צל"ש על הקרב הזה כנראה על ניסיון לחלץ קצין בשם סגן ניסים בן-דוד שנהרג גם הוא. במהלך הרמת האלונקה נפגע גדי מכדור בצווארו. האתר לזכר גד עזרא
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי offerd שמתחילה ב "צל"שים לא ידועים - בקשת מידע"
השמות שאניו יודע עליהם הם: סרן מיל' יותם דחבש, רב סרן אליעד ממן (עדיין בצבא) ורס"ן מיל' אבירם אלעד. שלושתם היו מפקדי פלגות מבצעיות בדובדבן בתקופת 2001-2. כל אחד מהם קיבל את הצל"ש על מבצעים שונים שבוצעו באותה תקופה שהייתה כזכור רוויות פיגועים. מי שנתן להם את הצל"שים היה ג'רי גרשון.
עוד הצדקה להעתקת כתבות שלמות אל תוך הפורום. הכתבה שציטטתי שם (וכל האתר) הוסרה ואין תיעוד אינטרנטי שלה למעט אותו אשכול בפורום. נכון שאפשר למצוא את הכתה בארכיונים אך לא רק שהנגישות שלהם פחותה גם האפשרות לחפש משהו שאינךך יודע מראש שקיים היא כמעט בלתי אפשרית.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
בעל תואר שני ביהדות, בהתמחות בהיסטוריה של עם ישראל והגות יהודית.
חבר מתאריך: 15.02.09
הודעות: 4,513
שאלה בקשר לצל"שים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי offerd שמתחילה ב "צל"שים לא ידועים - בקשת מידע"
עופר, יש לי שאלה בשבילך,
אני יודע שצה"ל מחלק לא רק צל"שים אלא גם תעודות הערכה, ככה בלי צל"ש.
מי שמקבל מהרמטכ"ל או מאלוף פיקוד, "תעודת הערכה", ככה, בלי צל"ש זה לא נחשב לו לצל"ש נכון? אז מה זה שווה? (מעבר לעצם העובדה שצה"ל אומר תודה לחייל מסויים)
הרי תעודה אי אפשר לענוד על החזה. אז למה לא נותנים צל"ש וזהו?
יכול להיות שאני סתם מתוסכל כי צה"ל מתקמצן על הצל"שים...
או אולי אני סתם מקנא בצבאות אחרים עם הרבה אותות.
"שווה הרבה" לא אומר לי כלום.
אם צה"ל רוצה להודות לחייל על תפקודו במהלך השירות הצבאי שיתן לו צל"ש.
להבדיל זה כמו שבוס ירצה להגיד תודה לאחד העובדים שלו. שיתן לו בונוס. תעודה לא אומרת כלום.
תעודת הערכה מוציאה מהכלא.
היה אצלנו קצין בפלוגה שפשע בפריקת נשק שלא הכיר, מתוך שינה ובלי לצאת מהטנק. מהפליטה נפצעו שני חיילים.
הוא היה אמור להישפט בבית דין (לא דין משמעתי) ומהיכרות עם מקרים דומים היה ברור לכולם שהוא יקבל כלא ועצירת קידום. כטנקיסט וכמפקד מחלקת טנקים הוא היה לא רע. בבטיחות קצת פחות.
נעשה כל מאמץ וכל תירוץ נוצל כדי לדחות את המשפט. כשעלינו ללבנון היה יותר קל להימנע ממשפט: "הוא במבצע". אח"כ שוב דחו ודחו ודחו כולל לשלוח את אותו קצין לתפקד במקום מט"ק בצוות שמירה.
הגיע "יום חיל השריון" והנה עולים אל הבמה שני קצינים מהגדוד כדי לקבל תעודות הערכה: אחד זה מיודענו שמקבל תעודה על מעשה שעשה קצין אחר מהפלוגה והוא היה מעורב בו רק בעקיפין, מאוד בעקיפין. השני קצין מהפלוגה המקבילה שהיה עתיד להישפט על מקרה אפילו יותר חמור, גם הוא מקבל תעודה על מעשה של מט"ק מהפלוגה שלו שקרה כשהוא היה בכלל בבית.
כעבור ימים מספר שני הקצינים הללו יצאו מהמשפט עם עונשים קלילים בלבד. שניהם המשיכו לשרת, הגיעו לתפקיד מ"פ. אחד מהם הוא מג"ד במילואים ואחד מג"ד סדיר.
נ.ב.
היום אפשר לומר לפחות מילה טובה. אלו שבאמת ביצעו את המעשים שעליהם ניתנו תעודות ההערכה הם:
סג"מ, אז, יואב סובול מרמת הכובש (המשיך להיות מ"מ, סמ"פ פלוגה ו' ומ"פ ז' ואח"כ השתחרר) יחד עם סמל יאיר מתיאש משכונת רמות אשכול בירושלים (קיבל צ'ופר ועבר למחלקת המבצעים הגדודית למשך החודשים האחרונים של השרות שלו).
סמל שברח לי שמו מקיבוץ עין גב הפך להיות רס"פ פלוגה ח' יחד עם סמל קובי צביאלי מהרצליה שהמשיך להיות מט"ק גם הלאה (והיום מנהל את סניף למטייל בדיזנגוף סנטר)
וכמובן אנשי הצוות שלהם.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
בתגובה להודעה מספר 60 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "תעודת הערכה מוציאה מהכלא...."
במערך הטכני של חה"א נהוג לתת תעודות "ראוי להערכה" על מניעת מקרים בעלי פוטנציאל לאסון (למשל - חייל שמצא סדק במטוס רגע לפני גיחה, חייל שמצא בעמדת "הזדמנות אחרונה" מסקנטייפ על חריר לחת סטטי).
כמו שאמרתי, זה טוב ויפה כדי לעודד התנהגות דומה ולתת הרגשה טובה. ללוחמים זה לא נראה כל כך במקום, לא על מעשי גבורה.
בתגובה להודעה מספר 61 שנכתבה על ידי NehemiaG שמתחילה ב "במערך הטכני של חה"א נהוג לתת..."
המקרה מפלוגה ח' (שאני לא מכיר לפרטי פרטים) טנק בעמדת הכסרא, או בחיפוי לתוך עיקול המאלב, חטף שני נ"טים (אולי סאגר, אולי תול"ר 106), אחת הפגיעות העיפה ממנו את ההינע ופרסה את הזחל.
הטנק נאר תקוע בולט על רקע שמיים. פשוט מטרה אידיאלית.
שני הטנקים האחרים לו לעמדה, אותה עמדה שכרגע כבר חטפו שם, ירו המוני פגזים ועבדו חימושית על הטנק כדי שניתן יהיה להוריד אותו למידרון אחורי, להפסיק את הסיכון לירי ישיר ולתקן את הטנק כך שיוכל לנסוע בעצמו או להיגרר למוצב.
למקרה שלא ברור: טנק אחד חטף פגיעה, שני טנקים הכניסו עצמם לסיכון ברור, מיידי ומוכח, אנשים ירו בקצב מטורף (וזה בלי מערכות אוטומטיות, כל פגז צריך להרים ביד) כולל לרדת מהטנק ולהסתובב חשופים בלי מיגון תחת אש.
עם כל הכבוד לחייל שמצא את המסקינטייפ ומנע פוטנציאל לאסון...
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
בתגובה להודעה מספר 62 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "המקרה מפלוגה ח' (שאני לא מכיר..."
That's my point.
אותו חייל שמצא את המסקנטייפ הציל חיים ומטוס, זה ברור לחלוטין, אבל הוא עשה את זה בלי שיורים עליו... לו מגיעה תעודת ההערכה, ולחימושניקים/הלוחמים מגיע משהו מעבר.