30-07-2012, 13:13
|
|
|
|
חבר מתאריך: 30.07.05
הודעות: 7,874
|
|
1.בתור מי שביקרה בשני צידי המטבע (ובצד הלא מאמין ביקרתי קודם), אני דווקא לא מסכימה. אנשים מאמינים, בעיקר הדתיים שבהם, "כופים" על עצמם לא מעט מכשולים ואיסורים רק כי הם מעדיפים לחשוב שיש שם מישהו שבוחן אותם. ולא רק זה אז לא פעם ולא פעמיים הם צריכים להגן על עצמם מהתקפות של אתאיסטים או אנשי דתות אחרים שמנסים למצוא היגיון מיותר במעשים ובאמונות שלהם. אמונה חזקה, שיכולה לעמוד בפיתויים של העולם החיצון, זה לא פיקניק בפארק, חלק ניכר מהמאמינים לא מצליח לעמוד בזה ונכנע למה שסובב אותו. לעומת זאת, אדם חילוני שהופך לדתי לא נכנע לשום דבר, הוא עושה זאת מבחירה, לא כי "קשה לו".
ואגב, לא כל אמונה באלוהים, משמעותה "להכל יש סיבה, סדר ותכלית.", לא כל אמונה באלוהים היא השתייכות לדת, ולכן אפשר להאמין גם בלי להסתמך על מה שמישהו פעם אמר או כתב.
אני גם לא חושבת שאמונה מסתכמת רק באמונה באלוהים, כמעט כל אחד יש לו אמונות קטנות כאלה שעוזרות לו להעביר את היום גם אם הוא מצהיר על עצמו כאתאיסט מוחלט, למשל "יהיה בסדר", "הכל לטובה", "הוא זרק אותי? אה טוב, אז הוא חרא בנאדם וטוב שנפטרתי ממנו." , אני לא רואה הבדל מהותי בין האמונות הקטנות האלה שלא זקוקות לשום הוכחה, לבין אמונה באלוהים.
2. וזה לא מפתיע אותי, אבל אתה מסתכל על זה דרך עיניים של אדם לא מאמין. אתה מנסה להאניש את הכוח העליון הזה ולהתאים אותו לראיית העולם שלך. שזה בסדר כמובן, זכותך המלאה להאמין שכך פועלת הישות הזאת (או שכך היא תפעל במידה ותהיה קיימת לפי אמונתך), אבל אל תתפלא שאנשים אחרים רואים אותה בדרכם, ולא בדרכך.
_____________________________________
|