http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1781032

הוא מאשים את צה"ל, שלאחר הסכם השלום עם מצריים האדיר את האיום הסורי (שעד אז נחשב מישני; סוריה הרי לא יצאה מעולם למלחמה עם ישראל ללא מצריים) כדי לשמר יכולות קונבנציונליות אדירות ויקרות.

ציטוט:

בעקבות הסכמי השלום עם מצרים וירדן צייר צה"ל דחליל סורי גדול וחמוש. למשל, יוסי פלד, כיום שר נטול מעש בממשלת בנימין נתניהו, הזהיר בהיותו אלוף פיקוד הצפון בסוף שנות ה-80 שסוריה ממשיכה לראות בישראל אויב בכוח ראשון במעלה; שהיא מוכנה להקריב ולצאת למלחמה כוללת נגד ישראל למען החזרת רמת הגולן, אם תעריך שעוצמתה מספקת להשגת היעד; שאינה משלימה עם קיום עצמאי של מדינת ישראל מפני שצפון ארץ-ישראל המנדטורית נחשב בעיניה בשר מבשרה של סוריה הגדולה; וכי היא תפתח במלחמה גם ללא ברית עם מדינות ערביות נוספות, בתקווה שהן יצטרפו אליה בעת המלחמה.

הוא מדבר על רצון של ברק לתקוף העברת אמל"ח מסוריה לחיזבאללה בזמן כהונת אשכנזי:

ציטוט:

הערנות הישראלית לנשק הטילי, הכימי והביולוגי שבידי סוריה ליוותה כל משבר ומתיחות בשנים האחרונות. במצבים מתוחים במיוחד, נדרש מההנהגה הישראלית איפוק רב כדי שלא להחליט על מהלומת מנע נגד נשק זה. המחלוקת בין ברק השש אלי מבצע לבין הרמטכ"ל הקודם והזהיר, גבי אשכנזי, כללה גם ויכוח על תקיפה אפשרית של אמצעי לחימה בעת מסירתם מסוריה לחיזבאללה. ברק התנגד למינוי סגנו של אשכנזי, בני גנץ, לרמטכ"ל, בין השאר בגלל רתיעתו של גנץ, כשהיה ממלא מקום הרמטכ"ל בעת מסע של אשכנזי לחו"ל, מעקיפת אשכנזי ומהסכמה ליוזמת ברק למבצע כזה.

מצרים.

או"ם שמום.

אין לי כח להתייחס לכתבה, אבל רק הערה אחת לגבי הכותרת שלך:
איום ייחוס הוא תמיד בהקשר מסוים, בנושא מסוים, בהינתן תנאים מסוימים.

כשאני חושב על בניין הכח של חה"א, אני שואל מה איום הייחוס שלי. כשאני חושב על בניין הכח של חיל השריון, אני שואל מה איום הייחוס שלי. כשאני חושב על בניין הכח של חיל הים אני שואל מה איום הייחוס שלי. כשאני חושב על שינוי מוצע במבנה צה"ל ("פיקוד העומק", "פיקוד הסייבר") אני שואל מה איום הייחוס שלי. כשאני חושב על קביעת גודלו של תקציב צה"ל, אני שואל מה איום הייחוס שלי. אפשר להמשיך (אמ"ן, מוסד, שב"כ, כל זרוע בצה"ל, פיקוד העורף, וכו' וכו' וכו').

סתם לדוגמה (לא חייבת להיות מדויקת): מבחינת פיקוד העורף איום הייחוס ימשיך להיות רקטות לסוגיהן ונשק כימי (בין אם בידיים של משטר חדש בסוריה, בין אם יזלוג לחזבאללה). מבחינת חיל האוויר שאולי מתכונן לתקיפה באיראן, מערך ההגנ"א האיראני (ואולי אלה שבדרך) הם איום הייחוס שמעניין אותו.

קצת מוזר לדבר על איום הייחוס ביחיד.

["איום הייחוס של ישראל" אולי בכלל יהיה משבר כלכלי או "אתגר הדלגיטימציה" ולא אף מדינה שכנה, אם רוצים לקחת את "האיום הגדול ביותר"...]

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

כבדרך כלל, ההגיגים של אמיר אורן לא באמת ראויים להתייחסות רצינית. מי שרגיל לקרוא אותו, מבין מה הוא באמת כותב, בדרכו:

הצבא מהלך איימים על הציבור ללא סיבה
צריך לקצץ את תקציב הביטחון
ישראל אשמה בנתק עם טורקיה
לצבא תכניות מגלומניות
מדינות ערב אינן מאיימות על ישראל
קציני צבא בכירים שלא חושבים כמוהו הם שקרנים
ברק חסר אחריות ומחרחר מלחמה ואשכנזי וגנץ הם המבוגר האחראי
ישראל אשמה בכך שאין שלום עם סוריה
ברק אשם בזה שאין שלום עם סוריה (אורי שגיא אמר !)
כמה חבל שלא הספקנו למסור לרב הטבחים את הגולן
ההנגה הפוליטית ששה אלי קרב

בקיצור, אותו זבל ממוחזר של אמיר אורן, שבכל פעם חלקים כאלה ואחרים שלו מופיעים בכסות כזו או אחרת בטקסטים החוכמולוגיים היומרניים והרדודים שלו.

הכל בסדר?
אתה נשמע מתוסכל משהו?...

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

הוא לקח את זה קצת קשה, אבל לדעתי הוא לא פגע כל כך רחוק מהמטרה.
אתה לא מסכים ההערכה שלו לגבי הכתבה? (לא זוכר את הכתב מספיק כדי להתייחס לדבריו לגבי הכתב)

מישהו הכריח אותך לקרוא אותי ולהגיב ?

אני חושב שפשוט לפעמים אנשים שוכחים שפה זה לא YNET או WALLA ואין מקום לתגובות טוקבקיות.

אמיר אורן לא מבין עניין בסיסי במערכת הבטחת קיום המדינה. המערכת הזו נדרשת על ידי מי שממן אותה (האזרחים) להיות ערוכה ומוכנה לסתור את האיום שקיים ויכול לסכן את קיום המדינה קודם לכל. אם בצמוד לגבול יש מדינות בעלות כוח צבאי, הצבא של מדינת היהודים נדרש להיות מסוגל לתת לו מענה. אם על הבסיס הזה תוסיף גם ניתוח סבירויות לאור ניתוח דפוסים מן העבר, תראה בקלות שיש סיבות מוצקות מאוד להכין מענה קונבנציונלי לצבא המצרי, הסעודי והסורי. בהנחה שסוריה תתפורר, אין שום סיבה לשער שהדבר שיקום אחרי שקיעת האבק יהיה גן הבהאים הגדול ביותר במזרח התיכון.
אפילו אם הקצינים מגלומנים, הפוליטיקאים גם, וכולם ממציאים דחלילי איומים חלולים, עדיין יש כמויות ואיכויות של ציוד מעבר לגבול, אשר מחייבות התייחסות. מי שממש רוצה להיות איש חושב, יכול להציץ לעבר מה שקרה עם הנשק של צבא עירק ושל צבא לוב ולהפעיל איזושהי מחשבה ביקורתית ומעט יצירתיות כדי להציג תרחיש אפשרי ולא בלתי סביר ליכול לחול בסוריה ואפילו באופן חלקי במצרים.
האם מישהו חושב ברצינות לאפשר לרשות המבצעת לא להיערך כי יקר, ולדעת שיש תרחיש שמסתיים בנאום ראש הממשלה או אחד הניצולים מהממשלה שלשונו "מצטערים, התרחיש הזה נפל במיקוד."?

מר אורן, אני הראשון להאמין שיש בזבוז ורקבון בכל מיני מקומות בממסד הבטחוני, אפילו ברמה שבולעת משאבים ומציגה תמורתם מענה פחות טוב ובזבזני לחלק מהאפשרויות. אבל אל תתבלבל. הבסיס לחוזה ביני האזרח לבין המדינה הוא שאם הברברים פושטים לי על הכפר, אני לא צריך לרוץ עם הקלשון כי חיל האויר יגיע אפילו לפני השריון.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'