16-06-2012, 12:13
|
|
|
חבר מתאריך: 31.01.08
הודעות: 90
|
|
אני לא יודע על מה אתה מדבר.
צה''ל שאני מכיר, הוא צבא חובבן ללא שיקול דעת בנוגע להפגנות.
ואני מדבר בתור אחד שהיה בהפגנות הספציפיות האלה(לא זאתי ספציפית), בנבי צלאח. הצבא, ברשות המח''טים והסמח''טים וכל המי ומה, היו שולחים אותנו ללא כל ציוד מתאים להפגנות. היינו הולכים עם אפודים קראמיים, עם תיקי לואו כבדים, נשק, מחסניות, פק''ל מים, פקל''ח, בעוד האיוב שלנו-היו ילדים בני 17-22, עם חולצה וג'ינס, שהיו רצים כמו שדים ולא היה סיכוי לעולם לתפוס אותם, והבסיס הקרוב היה 5 דקות נסיעה עם מספיק כוחות.
ולא רק שציידו אותנו בציוד כבד ללא שום הגיון. לא הביאו לנו גם שום ציוד הגנה - לא מגן פלסטיק, לא מגן פנים, שלא נדבר בכלל על מגנים לשאר הגוף. זה היה קרב השרדות-האבנים עפים אלייך, אם פגע-חבל. תנסה להיות מהיר, כי ככה זה חיילי צה''ל, קשוחים, אל תקח שום מגן ושום דבר ויהיה בסדר גבר. ככה זה היה.
וכשחברים(למזלי אני הייתי מהיר מספיק) שברו אצבע, כשפגעה להם אבן בביצים? חבל שאין להם יכולות של סופרמן. באמת חבל.
אז כן, פעם בהיו מביאים את מג''ב או יורים גז עם התוף. אבל גיוון וחשיבה בנוגע להפגנות? מעולם לא נתקלתי בזה. שלחו אותנו עם ציוד שנועד להלחם בחיזבאללה במקום ציוד שנועד לדכא הפגנות.
שלא נדבר, על כך שצעירים ערבים היו רודפים אחרינו וזורקים אבנים ולנו לא הייתה שום אפשרות להגיב, רק לקוות שהם יעזבו אותנו. אז-אז אתה מרגיש שאף אחד לא מאחורייך ויש לך רק את עצמך. למזלי אף אחד לא נהרג או נפצע קשה אצלנו, אבל זה הכל עניין של סנטימטרים(האבן הייתה קצת יותר ימינה ושלום על הפרצוף שלך).
ושלא תבין לא נכון, אני אהיה שלם עם עצמי ועם הצבא ב-100% אם אני אפצע או אמות אם הנסיבות הכריחו אותי, אך לא אם הצבא בחר באופן מודע להתנהל באופן רשלני וחובבני
אז אולי אני ואתה היינו בצבא אחר. אולי. אבל אצלי כך זה היה
ועוד דבר-אף אחד לא הכין אותנו להתמודדות בשטחים. לא דיברו איתנו על טלוויזיה, אולי פה ושם כשזה בא מהיוזמה של הסגל של המחלקה, אבל חוץ מזה לא היה דבר אחד פורמאלי. חובבנות מדהימה-אבל כנראה שככה מתנהל הצבא.
עם דבר אחד אני כן מסכים-צריך גיבוי. כי לא הייתה הרגשה שיש.
שלא תבינו לא נכון-יש הרבה דברים שהצבא הוא אכן מקצועי בהם. אבל בכל הנוגע להפגנות, צריך לעשות סדר אמיתי בצבא, או לחלופין לשלוח כוח מיומן אחר לא צבאי, מג''ב לדוגמא.
שבת שלום
|