עובד צור הוא כנראה מורה טוב. אולי אפילו מצויין. הוא מגלגל במעין רומן קצת לא סדור אבל בהחלט קולח את מה שנראה כשילוב נקודות השקפה חינוכיות שחווה בתחנות שונות בחייו ושזירתן בדמויות שונות המשיקות זו לזו.

כהורה - הרעיונות מסקרנים ומתאגרים את התפיסות החינוכיות המקובלות. לא כל הרעיונות עימם הסכמתי באו מפי הדמויות הנראות כמייצגות אותו. אהבתי את הטענה הגורסת כי עלינו לחנך את הילדים ולהכינם לעולם כפי שהיינו רוצים שיהיה ולא כפי שהינו. אהבתי את וריחמתי על דמות המורה לתנ"ך ניצול השואה המוותר מתוך ידיעה על משמעת בכיתתו ומתמקד במה שהוא אוהב ויודע לעשות - התנ"ך. הסכמתי יותר עם הדמות המוצגת כשלילית של המורה הקשוחה המשליטה משמעת בכתתה ואומרת למורה הצעיר: 'זכור. תמיד אתה תהיה אחד והם ארבעים - אל תראה חולשה'.

רוב ההתרחשויות המתוארות קורות במערכת החינוך הקיבוצית של שנות השבעים וחוששני שהן לוקות ברומנטיזציה של המערכת הבעייתית ההיא. לקראת סוף הספר עוברת הזירה לתיכון עירוני גדול כלשהו ושם דווקא גדלה הבקורתיות בצדק או שלא.

דבר אחד ברור. רוב הדמויות החינוכיות שבספר לוקות בחולשה משמעותית והיא הביטחה בצדקת דרכם עד העדר כל בקורת עצמית. הדבר בולט בעיקר בטענה המובאת מפי המורה בתיכון העירוני אודות זכותו לחנך תלמידים להשקפותיו הפוליטיות [שמאל לייט לתפיסתו אבל ה'לייט' הוא כמובן במסגרת העדר הבקורת העצמית]. הוא מנמק זאת בכך ש'שם' בחינוך הממ"די והחרדי מחנכים ל'ההפך' אבל שוכח שהוא פועל בקרב ציבור הטרוגני בהרבה משכונה חרדית או מקיבוץ שמוצניקי ושבשימוש בעמדת הכח של המורה להנחלת תפיסות פוליטיות יש לקוי מוסרי. (הספר הינו בהוצאת 'דרור ישראל')

'ההורה השלישי' הינו שם מחייב. הבטוי עולה בעת ויכוח בין המורה בבית החינוך הכולל של הקיבוץ עם המטפלת בדורשו להיות מעורב בכל פרט מחיי הילדים הקשור לתחומה היא כולל צחצוח שיניים והרגלי אכילה. בטוי חזק אשר מצד אחד מראה את חשיבותה של ההוראה בעיני הכותב ומנגד טומן בחובו יומרה יתרה. מורו אינו יכול ואינו צריך להיות הורה שלישי. הוא צריך להיות עזר כנגד ההורים אבל לדעת את גבולות יכולתו וגבולות זכויותיו בניתובו של הילד והנער הגדלים.

מומלץ בהחלט לקריאה ובטח שבטח שמומלץ לחשיבה ולדליית וישום רעיונות חינוכיים.

http://drorlanefesh.org.il/?page_id=906

..אם כי קשה לי עם ספרים שיש להם רעיון חינוכי.