על החתום: יהודה יפרח , עמונה
(03.06.12):
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4237415,00.html
(תגובה 56)




יש רגעים שבהם אי אפשר לשתוק, יש זמנים בהם אי אפשר להמשיך כרגיל. ברגעים הללו הפסיביות גם היא סוג של שותפות עם השטן. העוולות הגדולות ביותר קורות לא רק בגלל האנשים הרעים, אלא גם בגלל האנשים הטובים שעוצמים עיניים, או אזניים, או את הפה – או את שלושתם יחד.

ממשלת נתניהו מבצעת 'מיני-התנתקות'. ממשלת נתניהו עומדת להחריב ארבעה ישובים יהודיים בלב הארץ. שוב מתברר ש'רק הליכוד יכול' – להשליך לרחוב עשרות רבות של משפחות על טפם ורכושם, למרות שהשרים וחברי הכנסת לא רוצים בזה ולמרות שאין שום הסכם מדיני, החלטה או חוק שמחייב את הממשלה לעשות את זה. זה קורה בגלל שממשלת נתניהו הגדולה והחזקה לא מצליחה לקחת אחריות על מפעל ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ולהגן עליו מול גידול משפטי שיצא משליטה. הממשלה נמנעת מלקבל החלטות היסטוריות שיכירו בחיים היהודיים שקיימים בפועל בלב הארץ, ולכן מתקשה לרסן פקידות פוסט-ציונית להוטה שעושה הכל כדי להכרית את ההתיישבות היהודית.

מי שמכיר את המערכה המשפטית יודע שכל הדיבורים על 'שלטון החוק' הם לא יותר מנשף מסכות. מי שעוקב אחר העתירות של 'שלום עכשיו' ו'יש דין' לבג"ץ ואחר הודעות המדינה ומסמכי הפרקליטות – מבין שהמשחק המשפטי הוא לא יותר מכלי פוליטי – אפקטיבי מאוד, אגב – לניהול מלחמת חורמה במתנחלים.

הפלשתינים טוענים שהאדמות שייכות להם, אך מעולם לא הוכיחו את טענותיהם בבתי המשפט. לא במגרון, לא באולפנא, לא בגבעת אסף ולא בעמונה. זה לא הפריע לפרקליטות הלהוטה לרוץ פעם אחר פעם ולהודיע לבית המשפט על כוונת המדינה להרוס את הבתים. כולם יודעים שמדובר באדמות בור נטושות שאיש לא בנה עליהן בית ולא נטע עליהם עץ. כולם יודעים שה'בעלות' הנטענת היא לכל היותר רישום מס פיקטיבי שבמסגרתו חילק הכובש הירדני אדמות בין שיח'ים מקומיים כדי למנוע מרידות והתקוממות. איש מעולם לא רכש את הקרקעות הללו ולא עיבד אותן. כולם גם יודעים שאת הקרקעות שנרכשו מפלשתינים אי אפשר לרשום במִנהל, כי המשמעות היא גזר דין מוות מיידי על המוכר, ולכן גם אף מוכר לא יודה למפרע במכירה.

עוד יודעים, שגם אם היה מדובר בקרקעות פרטיות בתוך הקו הירוק הבתים לא היו נהרסים' כי חוק המקרקעין הישראלי קובע שבמקרה שהשכונה נבנתה בתום לב – בעל הקרקע יקבל פיצוי נדיב אך הבתים יישארו על כנם.

אבל העובדות לא משנות והחוק לא משנה, כי המאבק האמיתי הוא מאבק על ערכים, והמלחמה הפנימית היא מלחמה על הבית; ליתר דיוק, על הדמות והצורה של הבית.

מפעל גאולת הארץ הענק של ההתיישבות ביו"ש איננו רק התעוררות פרטית של ישראלים שרצו להציל את עצמם מהאורבניות והצפיפות העירונית. גואלי המולדת חשו שכך ראוי לעם ישראל, שרק כשיתחבר לאדמתו ולמרחביו ההסטוריים יוכל לטעום מטעמה המקורי של הארץ. הם הבינו שארץ עם זכרונות שונים ויעודים שונים מצטיירת אם שכם ובית אל הן הערים העבריות הראשונות, וארץ אחרת לגמרי מצטיירת אם תל אביב היא העיר העברית הראשונה. הדבקות ביהודה ושומרון מבטאת עבורם דבקות בדמות המוסרית והתנ"כית של הארץ.

גם מהצד האחר – השמאל שנלחם בהתיישבות ביו"ש, מתנגד לזה עצמו. הקו הירוק עבורו הוא קו ירוק בנפש, מחסום פסיכולוגי בפני הצורך להתעמת עם הזהות היהודית. גם הוא חש בצורה אילמת שהסיפור כאן איננו צרות הפליטים או סכסוכי קרקעות, אלא מאבק על הברית ועל היעוד. הוא רואה שהוא מפסיד בדמוגרפיה ובתודעה, ובמקום לנהל את השיח בצורה דמוקרטית הוא מנהל אותו בצורה כוחנית ואלימה. ארגוני השמאל, יחד עם גורמים בבתי המשפט ובפרקליטות, הצליחו לטוות רשת קורים משפטית דביקה ויעילה שמחריבה את הבית וגוררת אותנו בזפת ובנוצות למקום של דה-לגיטימציה ציבורית ותקשורתית. הם יצאו למסע צלב משפטי בגיבוי אירופי, ומבקשים לעקור את הכל.

הדרך היחידה לעצור את הטירוף היא לתבוע מהממשלה לקחת אחריות. עם ישראל נוכח, חי ושולט ביו"ש, והגיע הזמן לדרוש מהממשלה להכיר בכך דרך חקיקה ראשית.

שביתת רעב היא צעד קשה וקיצוני. בשפה דתית קוראים לכך מסירות נפש – ביטוי שתובע לוותר על שלמות הנפש ואולי גם על השפיות למען חלום לאומי לא מודע, חלום של דורות שחלק מאחינו מתאמצים כל כך להדחיק. אבל הגענו לרגע האמת, והבית שלנו בוער. התקווה היא שהצעד הקטן הזה יוציא את כולנו מהאדישות ויהפוך לצעד גדול של עם ישראל.

-------
לא שיניתי שום דבר ממה שהיה במקור, רק חלוקה לפסקאות. למרות שאני לא מסכים עם מה שהוא מכנה את הערבים המתגוררים בארץ ישראל בשם פלשטינים, כי פלשטינה זו שמה של ארץ ישראל היהודית, לערבים אין אפילו אות פ בשפה שלהם, וכל המושג פלשטינים נועד גם הוא למטרת מחלמה תודעתית נגד שיבת ציון.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/