http://www.inn.co.il/News/News.aspx/238066
באוגוסט 2007 פנה משה זר לבית משפט השלום בירושלים, באמצעות עו"ד דורון ניר-צבי, ודרש מהמדינה לסלק את ידה מהקרקע ולהחזיר לידיו את השטח. על העובדות לא היה ויכוח. בדיון שהתנהל ביוני 2008 הודו באי כוח הממונה וההסתדרות הציונית כי "אין לנו כל טענה לגבי זכויות התובעת (חברת 'הר וגיא' – ק.ל.)". נציגת פרקליטות מחוז ירושלים, עו"ד חלי לסר, הודתה באותו דיון כי "בדקנו את טענת התובעת ואכן שכונה בישוב ברקן מצויה על קרקע שיש לתובעת זכויות בה מכוח החלטה בדבר רישום ראשון".

הבתים בברקן החלו להבנות, הסבירה המדינה בבית המשפט, כבר במהלך שנת 1997-1998. "משום מה התובעת המתינה למעלה מעשור לצורך הגשת כתב התביעה ומלבד שליחת מספר מכתבים לא נקטה כל צעד ממשי לצורך עצירת פעולות הבניה המבוצעות בשטח...עצם חלוף הזמן מצדיק את דחיית התביעה".

טיעון יפה. עכשיו נבדוק מה קרה בגבעת האולפנה. אם בברקן שלח משה זר מכתבים למדינה במשך כל הליך הבניה, הרי שבגבעת האולפנה אפילו מכתבים לא היו. הערבי הטוען לבעלות על הקרקע ראה מול עיניו את השכונה נבנית על אדמתו, ישב מן הצד ושתק, ולבג"צ הוא הגיע לראשונה רק כאשר הסתיימה בניית כל הבתים כולם.

לכתבה בשלימותה:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/238066

השאלה היא איך מצילים את כבודו של הבית משפט? או שאלה קצת שונה: האם הבית משפט עצמו מעוניין אכפת לו שכל אזרחי ישראל הנאמנים לעם ישראל תוהים איפה המשפט צדק שלו.

הדרך היחידה היא בחירות ישירות לבתי משפט.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/