אני אנסה לספר לכם את עיקר הדברים בקצרה.
אני לא מרגיש שאני סובל בצורה מיוחדת, אני מנסה להסתכל על החיים מנקודת מבט אופטימית ורואה תקווה לעתיד טוב יותר.
אז אני אתחיל:
אני מרגיש מעין אדישות לחיים. אני מרגיש שאני חי את חיי ללא משמעות או לשם מטרה מסויימת. אני לא מרגיש שיש לי את השאיפות או את הרצונות שיש לשאר או לרוב האנשים בני גילי ומבוגרים יותר;
(עבודה מסודרת ומכניסה, טיסה לחו"ל, לימודים גבוהים חתונה וכו' וכו'...)
אני לא יודע אם זו הגזמה שלי, אבל אני מרגיש שלאנשים אחרים יש שאיפות וכמיהות מאוד חזקות שמובילים אותם לעשות כל מיני בחירות והחלטות בחיים. הם ממש רוצים X,Y,Z והם פועלים במרץ על מנת להשיג את כל המטרות והשאיפות. אני לא מרגיש שיש לי את הרצונות והשאיפות האלה, ואליי זה לא מדבר.
אני מרגיש ככה כבר לא מעט שנים.
אני לא מצאתי את עצמי, ועדיין אני לא מוצא את עצמי. אני לא מצליח למצוא למצוא מקום או מסגרת שבה אני מרגיש שטוב לי ונוח לי איתה.
אני מרגיש שבמידה מסויימת, כל מה שאני עושה הוא זיוף אחד גדול. אני מנסה לכפות על עצמי בכח, כל מיני דברים וכל זה בשביל אולי לגרום לרצון להתפתח בעתיד. (אם האוכל בא התיאבון)
ניסיתי ללכת לטיפול פסיכולוגי מס' חודשים - ולא הרגשתי שזה הועיל לי במיוחד.
כרגע, אני לומד לפסיכומטרי ללא מוטיבציה גבוהה במיוחד. עוד אחת מניסיונות השינוי שאני מנסה לכפות על עצמי. (לעזוב את הבית ולגור במעונות של אונ' כלשהי...) ולא כי אני באמת מעוניין או רוצה ללמוד לתואר כלשהו, אלא יותר מסתכל על זה כעל ניסיון אפשרי ליצירת שינוי.
אוליי שינוי סביבה ב- 180 מעלות, יוביל ליצירת רצון כלשהו או שאיפה כלשהי מהחיים.
כושל או לא, את זה אני עדיין לא יכול לדעת.

אז כן, אני משתדל להעריך את החיים ולקחת אותם בפרופורציות הנכונות. שמח על זה שיש לי בית, משפחה, אוכל וחי חיים סבירים שמניחים את הדעת.
אבל לפעמים, קשה לי לראות את עצמי חי חיים שלמים ליתר דיוק אורח חיים מסויים שאיני מעוניין בו, ואני נאלץ לקיים אותו ולחיות בו מכורח המציאות שבה אני חי.

ואולי זה בסדר, אני לא רוצה וזהו. אולי אני רק צריך ללמוד להשלים עם זה, ולקבל את עצמי כמו שאני.

בחיים המודרניים יש איזו מין מוסכמה חברתית טיפשית שצריכות להיות לנו איזה שהן מטרות על, איזהשהן שאיפות וכיוונים, דברים להשיג, פסגות לכבוש.

מה אגיד לך - אנשים כובשים פסגה אחרי פסגה ומגיעים יום אחד לגיל 60 ומסתכלים לאחור ומגלים שהם דילגו על החיים, בזבזו את זמנם, שיש להם הכל ואין להם כלום...

אל תיתן לחברה להכתיב לך איך לחיות. תהנה מכל יום, תחיה פשוט למען ההנאות הקטנות של החיים... בסופו של דבר, אם תהיה לך שאיפה גדולה, אתה תתמסר אליה כך או כך....

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אני לא חושבת שדברים שאני אומר לך יוכלו להראות לך את "המשמעות" שאתה מחפש, לכן אני אתקוף את הבעיה מזווית אחרת לגמרי: למה שלא תצא להתנדב?

פעם בשבוע, במקום שנראה לך נחמד. כן, ממש חזרה לכיתה י', 30 שעות קהילה. מצא לך התנדבות שמדברת אליך- מועדוניות לבעלי צרכים מיוחדים, בתי אבות, מתנ"סים לנוער בסיכון, חילוק חבילות מזון למשפחות נזקקות, עזרה לעולים חדשים, לא חסר.

א. לתרום זו תמיד ברכה
ב. זה יתרום לך ברמה האישית
ג. זה יכול לתת לך פרופורציות על דברים מסויימים, יעשה מעין השוואה בין החיים שלך, לחיים של אנשים אחרים, ואיך הם מתמודדים איתם. לא במטרה ש"תעריך את החיים שלך יותר", אלא יותר לתת לחיים שלך עוד משמעות, לתת לך נקודות נוספות למחשבה, להעניק לך כלים נוספים בחיים.

אתה יכול לנסות להכניס לך טעם לחיים בצורה הרגילה שתיארת

ציטוט:

(עבודה מסודרת ומכניסה, טיסה לחו"ל, לימודים גבוהים חתונה וכו' וכו'...)

ואתה יכול גם, ולו לשם ההתנסות, לנסות להכניס לך משמעות שהפעם היא דווקא לא קשורה בך ישירות, אלא בעקיפין.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

ממליץ על הספר (רב מכר עולמי)

" אדם מחפש משמעות-מבוא ללוגותרפיה" של ויקטור פראנקל

כבר קראתי אותו.

STORY OF MY LIFE.
אני מרגיש בדיוק את מה שאתה מתאר. אני הבנתי מהר מאוד בתיכון, שבעצם אין לי שום שאיפות בחיים, ולכן מבחינתי אין הבדל אם אני אשקיע בלימודים או לא, או אתאמץ להשיג משהו או לא. בשלב מסוים זה הגיע למחשבה שאין מבחינתי הבדל אם אני אחיה או אמות.
אחרי זה זה התפתח יותר, וכבר לא אכפת לי שלא אכפת לי. כמו שרוג אמר למעלה, זה שהחברה אומרת שבשלב מסוים אתה צריך לדעת מה אתה רוצה מהחיים זו מסקנה שלא מתאימה לכל אחד.
לי אין מושג מה אני רוצה ללמוד, אם אני רוצה להתחתן או אם להביא ילדים זה רעיון חכם במיוחד. אני אפילו לא קרוב להבין אם החיים הם משהו שצריך לעשות בו משהו, או שבאותה מידה אפשר לצפות בהם, משועמם, בעודם חולפים על פניך.
אם זה כרגע מפריע לך רק כי לחברה שמסביבך זה מפריע, אז מניסיוני אני יכול לומר לך שזה עובר, ושתבין שעדיף לא להעמיד פנים שאכפת לך מדברים שהחברה חושבת שהם חשובים, כי זה בטוח יעשה אותך אומלל.
אני לקחתי את מילים מתוך השיר הנפלא Everybody's Free (To Wear Sunscreen) קרוב ללב, ואני אוהב לשמוע אותן בכל פעם שאני חושב על הנושא:

Don’t feel guilty if you don’t know what you want to do with your
life…the most interesting people I know didn’t know at 22 what they
wanted to do with their lives, some of the most interesting 40 year
olds I know still don’t.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אני לא חושב שזה עד כדי כך נכון להצדיק.
אני חושב שכן רצוי שיהיה בחיי ח'ברה ולא משנה מה אפילו חוג של תחביב. בטוח יש משהו ששניכם אוהבים כמו כן אתה אוהב לשמוע תשיר. זה לא נכון לפסול את הכול.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img01.imagecanon.com/_upload/img/28/Untitled-1-1.jpg]

פורטפוליו:
nn2.co.il
be.net/NN2

יש הבדל בין לאהוב לעשות משהו לבין משהו ששווה לחיות למענו.
אני אוהב לראות סרטים, אבל אם אני אמות מחר, המחשבה האחרונה שלי לא תהיה: איזה בעסה, אני כבר לא אוכל לראות סרטים.
אני חיפשתי בזמנו את הX שנכנס לשאלה הזאת- מה אני אתבעס שאני לא אוכל יותר לעשות על ערס דווי.
אני עוד לא הצלחתי למצוא.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

בשורה תחתונה החיים זה לא רק חתונה, לימודים...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img01.imagecanon.com/_upload/img/28/Untitled-1-1.jpg]

פורטפוליו:
nn2.co.il
be.net/NN2

אני מאד מזדהה עם מה שאתם מתארים.

האמת היא שניסיתי להבין את משמעות החיים מנק' המבט של הקבלה, משמיעת שיעורים וכו'.

המסקנה שלי נכון להיום היא כזאת, והיא גם דיי משחררת:

המטרה שלי, שנותנת משמעות לחיי מושתתת על ההבנה (מתוך תפיסת הקבלה) שכל אדם נברא עם מטרה מסויימת לחיים - ייעוד שלו בחיים.

המטרה שלי, או הייעוד שלי כרגע בחיים היא למצוא את הייעוד שלי בחיים.

כשנמצא את הייעוד, הייעוד יהיה להגשים את הייעוד.

איך מנסים למצוא את הייעוד?

לא צריך, וזה גם ע"פ תפיסת הקבלה, לדאוג יותר מדיי - צריך לעשות השתדלות ומאמץ מסוים כמו שיעל אמרה - למצוא נתיבים חדשים בחיים, לחוות דברים וכיוונים שונים, ע"מ לתת הזדמנויות וכלים חדשים להבין יותר טוב את עצמנו ואת הכוחות השונים שטבועים בכל אחד מאיתנו -

ואז זה אמור להגיע, זה אמור להופיע מתי שהוא ההבנה שבדבר הספציפי הזה אני רוצה לעסוק, להעמיק ולשקוע - זה פשוט דבר שהחיים מביאים אותנו אליו.

אל תתבאס יותר מדי (אני עכשיו גם כותב את זה לעצמי), כל יום הוא הזדמנות לשפר את עצמך ולחשוף את הכוחות שלך וזה בעיקר ע"י נתינה לאחרים...

אני מצטרף למילות השיר ואני חושב שבדר"כ מי שמתעסק עם השאלות הנכונות בסופו של דבר מוצא את מקומו בחיים ובטח שהוא גם אדם מעניין מאד....

CHRIS MARTIN: Coldplay is for people with great taste, intelligence, incredible good lookingness, talent, ability, success, grabbing of life. Coldplay's for people who know what life's about. They're always entertaining. Delightful to talk to. Sweet, charming, incredibly good in bed. Virile. They have incredible success with girls, or boys, or both. They're generally just the world's best citizens.. Maybe I'm biased, but I'm definitely right