שלום לכל גולשי הפורום באשר הם.

מי שלא שם לב,ישנו בראש הפורום עוגן של מאמרים שנכתבו על ידי גולשי הפורום לדורותיהם.
אלא שבזמן האחרון לא נכתבו מאמרים,והאשכול מתחיל להתיישן......

ולכן,כל מי שעבר גיבוש,מיון,יום סיירות,טירונות,קורס,וכל דבר אחר שיכול לעניין את הגולשים בפורום ולתרום להם,מוזמן בחום לכתוב מאמר על הנושא,ואנחנו כבר נדאג לצרף אותו לאשכול המאמרים.

אז יאללה,תכתבו.........

בהצלחה.

מידע צרכני חשוב-לחצו כאן!

ואכין מאמר על גיבוש חובלים.

גיבוש חובלים אפריל 2011

מגיעים בשעה 0800 לתחנת בת גלים בחיפה, ורואים שכבר חלק לא קטן מה"מתגבשים" הגיעו, היו שם כבר מפקדים על מדים ובחור אחד, שהכי קל לזהות אותו בגלל שהוא היה קירח ונראה שהוא היה מנהל את העניינים-הוא היה מפקד הגיבוש.

מסתדרים בהתחלה בשורה, אחר כך מתיישבים ואז שוב פעם מתחילים ללכת בטור עם התיקים עלינו לבה"ד חיל הים-שנמצא מרחק של כמה דקות מתחנת הרכבת.

כשמגיעים לבסיס מובילים אותנו לבית החובל ושם מושיבים אותנו במעין ח'.

למי שלא יודע-לגיבוש חובלים אפשר להגיע בשלושה דרכים עיקריות*:

- יום סיירות.

- גדנ"ע חובלים.

- מאותר צדדי-ומיוני חובלים\צוללות.

*(בנוסף לכך ליפול ממסלולים מסוימים או לסיים גיבוש מטכ"ל ולבקש גיבוש המשך לחובלים וכו'..)



גיבוש חובלים ידוע כגיבוש עם המון דיסטנס(אולי עם הכי הרבה) אבל מצד שני הוא לא דורש רמת כושר גבוהה במיוחד...

כשמגיעים לבסיס ביום הראשון ומסתדרים בבית החובל, מתחילים לשלוח את האנשים החוצה למגרש שליד בית החובל מתגבשים כדי שיעברו בדיקה של חובש ויתנו טפסים רפואיים.

בזמן הזה בתוך בית החובל מגיעים חבורה של ילדים שגדולים מאיתנו בחצי שנה, רק סיימו ימ"פ(ימאות ופיקוד, השלב הכי בסיסי אחרי הטירונות בקורס החובלים) והם צועקים עלינו, מתזזים אותנו, ועושים הכול כדי להכניס אותנו לשוק ולהלחיץ אותנו. אנשים מקבלים עונשים לעמוד מול הגיבוש ולהרצות ודברים כאלה.. (כמובן שכל הסיטואציה מלחיצה מאוד אבל גם דיי מצחיקה, ואנשים חוטפים המון עונשים על כך שהם צוחקים.. הכי נפוץ היה להרצות מול הגיבוש על העיר שלך..)

אחרי השלב הזה היום הראשון ממשיך להימרח ואנו נעמדים בתור גדול מול האפסנאות, ומחכים לקבלת ציוד. פה ושם אנשים מקבלים עונשים כמו להיכנס למצב 2 או בטן סטטית. לא משהו רציני.

המפקדים דואגים להזכיר לנו שאנחנו בגיבוש ושאנחנו צריכים להתאפס על עצמנו, והטיפ הכי טוב שיש לי הוא פשוט לא לקחת אותם קשה ולא להיכנס ללחץ בגללם. בתכלס הדבר היחיד שהיה לי קשה או היווה בפני אתגר בגיבוש הזה היה היום הראשון שלא עשינו בו כלום והמפקדים, וכל זה בגלל שהם קצת צועקים וקצת מאיימים וקצת מתזזים, ואחרי שעוברים את השוק של היום הראשון והמשבר הקטן הזה אפשר להמשיך הלאה.

תזכרו שבשלב הזה החיילים שמתזזים אתכם הם אפילו עוד לא קצינים ברובם, אלא רק צוערים בקורס חובלים שנהנים מהתפקיד הנהדר שהם קיבלו.

אחרי קבלת הציוד מחליפים בגדים למדים(אתם מקבלים 3 זוגות של מכנסיים ו3 של חולצה, אני אישית לא החלפתי ולא הייתי צריך..)

מקבלים גם נשק-עוזי דמה, שמהווה לא יותר מעוד משקולת.

אחר כך מסתדרים שוב מול בית החובל ומקבלים את מספר הצוות שלך, תג עם המספר האישי שלך,חומר לימודי וחומר להרצאה.

מייד אחר כך פוגשים את 2 המילואימניקים שיהיו המפקדים שלך בגיבוש. הם מציגים את עצמם ועורכים ראיון קצרצר- 2-3 שאלות של מי אתה ואם יש לך רקע בים.

הם שומרים על דיסטאנס אבל הם לא מגעילים כמו המפקדים הצעירים שאחראים יותר על תיזוזים ומשמעת ושטויות כאלה בגיבוש, קראתי להם "הילדים".
המפקדים המילואימניקים הם אלו שיקבעו מי יעבור את הגיבוש ומי לא, והם עם הצוות בכל התרגילים והמבחנים-כלומר ביומיים המרכזיים של הגיבוש-היום השני והיום השלישי.

המילואימניקים הם כמובן חובלים לשעבר בחיל הים, קצינים ששירתו לא מעט זמן בחיל(אם אני לא טועה שניהם היו בדרגת רב-סרן..)

עושים בר אור של 4 הקפות בערך בתוך הבסיס סביב רצועת מבנים. בר אור=ריצת אלפיים, ובנוסף בטן ושכיבות סמיכה.

תרגיל קצרצר של מי הרוצח שבו כולם בעיקר מזיינים את השכל ועושים רעש וצלצולים כדי להרשים את המפקדים, פחות התבלטתי פה כי אני לא מאמין שצריך לחרטט כדי לתפוס קרדיט. היו כאלו שחירטטו וחופשי ולחלקם זה עזר כנראה.

פה נגמר בערך היום הראשון.

בעשר בלילה בדיוק שולחים אותנו לישון, יש לנו דקה "להעלות Zים."

אישית, לא נרדמתי כמעט באף לילה ואם כן אז לזמן ממש קצר. ישנים באוהלים של 50 איש בערך, ועל מיטות שדה. אם לרגע אתם רוצים להתלונן תשמחו כי התנאים הם לדעתי סבבה, סך הכול החובלים בתחילת הכשרתם ישנים בדיוק באותם אוהלים. כנ"ל לגבי האוכל, אתם אוכלים בחדר האוכל של החובלים אז אין לכם על מה לילל(והייתי בשוק מאנשים שבכו על האוכל, שהיה סבבה לגמרי).





היום השני:

מעירים אותנו ליום השני, אני שלא ישנתי רואה את המפקד נכנס לאוהל ועוד לפני שהוא צועק אני רץ החוצה עם הנשק ומתייצב ראשון וגאה, עד שהוא שולח אותי פנימה להעיר את כולם.



בתכלס מעירים אותנו למסע הראשון שהוא לא נורא, מסע של 8 קילומטר, ולפני המסע גם יש פריסה(תה ופרוסות עם שוקולד חומי הנודע לשמצה..)

המסע הוא עם תד"ל שמקבלים באפסנאות ביום הראשון, שזה תיק ישן, בתוכו שק חול ששוקל 10 קילו, בנוסף לכך חגורה עם 2 מימיות מלאות והנשק..

המסע הוא בהליכה מהירה, זה אומר שהמפקדים הולכים מהר ואתה רץ אחריהם.. אחד מהמפקדים מקדימה ואחד בסוף הקבוצה.

במסע הראשון אין אלונקה, אבל יש פק"ל לצוות שהוא הג'ריקן ומי שסוחב אותו פטור מהתד"ל.

המפקדים מידי פעם זורקים שאלות בכל מיני נושאים-מתמטיקה, היסטוריה וכו', ושואלים אנשים.

המסע נגמר, רואים מי עוזר יותר, מי עוזר פחות..

לאחר המסע שנגמר בבוקר-התחיל ב-5 בערך ונגמר ב7 (הערכה מאוד גסה).

אוכלים ארוחת בוקר, וממשיכים למעגן של הבסיס, מדובר ביום ים- כלומר היום שבו יורדים עם סירות גומי לים. אצלנו עשו יום ים אבל בגלל מזג האוויר לא ירדנו לים תכלס.

לפני התרגילים על סירות הגומי, נכנסים למשהו כמו שעה לסירת ההקאות,רק שהניחו אותה על האדמה.. הסירה נראית דיי בשימוש, אם לשפוט לפי הכתמים בתוכה..
בסירה שאותה סוגרים, כל הצוות מתיישב במעגל עם הפנים החוצה, ומחכה-אסור להסתכל על השעון. מישהו אמר לי אחר כך שהיינו שם שעה וחצי, לך תדע.. אף אחד אצלנו לא הקיא, אולי כי סירת ההקאות הייתה סתם על הרצפה ולא ירדנו לים.

שמנו את הס"גים על האדמה ו"דמיינו" שאנחנו בים.

הצוות מתחלק ל-2 כל 7 או 8 בס"ג אחר.

לשמחתי קיבלנו את המילואימניק שיותר אהבתי.. וכל אחד קיבל משימות פיקודיות, או ליתר דיוק משימה אחת, לה הוקדשו עשר דקות.

משימות כמו- לבנות תורן באמצע הס"ג, לבנות מעין מתקן שיהיה מחובר לס"ג ויאפשר להרים את הסירה וכו'.

אסור לרדת "למים" או לרדת מהס"ג. את המשימות עושים מחבלים וציוד דומה שנמצא שם. כמובן שהמטרה היא לבדוק איך הבן אדם מפקד ועומד בזמנים.

אני אפילו לא זוכר מה הייתה המשימה שלי, אבל בכל המשימות עזרתי לאנשים, ובתור אחד שרגיל לעבוד עם שעון מאימונים שעשיתי לפני הגיבוש, כל הזמן עזרתי למפקדים של המשימות והקראתי זמנים.



היום ים יכול להיות גם היום השלישי של הגיבוש, זה משתנה מגיבוש לגיבוש, ותלוי במזג האוויר והתנאים בים אם יורדים לים או לא.



בסוף היום הזה, אחה"צ- נכנסים לכיתה(יש בבסיס המון כיתות-סך הכול בסיס הדרכה של חיל הים)..

המפקדים שואלים אם מישהו מוכן להרצאה שלו-אני מרים יד.

הדילמה של איך ומתי ללמוד את החומר הלימודי מלווה אותך כל הגיבוש. אני אישית, החלטתי לא לרמות ולא לשלוף פנס וללמוד בלילה כמו שעשו אנשים רבים שעברו את הגיבוש. מבחינתי אמינות היא מעל הכול, וכמו שמפקד הגיבוש אמר היום הראשון, זו תכונה שמבחינתו היא הכי חשובה. בסוף זה פגע בי, אולי..

חוץ מהרצאות יש גם מבחנים על החומר הלימודי, לא למדתי כמו שצריך ולכן גם לא ידעתי לענות.

בכל זאת הספקתי ללמוד בזמן שמחכים לארוחת הבוקר את החומר להרצאה, קיבלתי להרצות על מלחמות ומערכה ימית בין צרפת לאנגליה, החומר הוא כמובן לא קל, ולמרות שההרצאה הייתה אמורה להיות 10 דקות, סיימתי תוך חמש. דיי התגאיתי שהייתי מוכן ראשון ושדיברתי באופן שוטף, ובלי שהמפקדים המילואימניקים שאלו אותי שאלות(את כולם אחר כך הם שאלו, שאלות של ידע כללי)..



זהו סוף היום השני, והולכים שוב לישון ב-10.

יום שלישי:

השקמה שוב כמו בלילה שלפני, לקראת המסע השני, שנחשב לקשה.

המפקדים הצעירים מעירים אותנו ודואגים להזכיר לנו כמה אנחנו, צעירים, ילדים, מסכנים, איטיים, וכמה הגיבוש שלנו חלבי וכלום לעומת מה שהם עברו.תאמת? דיי עבד להם ההפחדות והלחץ הפסיכולוגי-אנשים פרשו על ימין ועל שמאל מכל מיני סיבות. אישית, חובלים לא היה חלום חיי, ולאורך כל הגיבוש רציתי לפרוש, בעיקר ביום הראשון בגלל הלחץ המטורף והדיסטנס.

אני זוכר שעבר לי בראש לא פעם ביום הראשון "בשביל מה אתה צריך את זה, אתה רועד עכשיו אתה חושב שתשרוד עד היום האחרון". מה השאיר אותי? אולי זה לא הכי טוב לומר- גם הרצון להוכיח לעצמי ולמפקדים אבל גם הבושה של לפרוש.



אז יש פריסה, כמו בלילה הקודם, הבחור הכי תותח בצוות שלי נתפס כשהוא מקטר על שוקולד חומי, וקיבל עונש להרצות על 20 יתרונות של שוקולד חומי מול כל הגיבוש בסוף היום(אחד הדברים המצחיקים שראיתי).

אחרי הפריסה משפצרים ציוד אני ועוד 2 אנשים שתכלס היו בין התותחים בצוות, אחד מהם החניך התורן עבר את הגיבוש וזה היה הגיבוש חובלים השני שלו..

המסע השני הוא כמו המסע של היום הקודם, אותם סיבובים משעממים בתוך הבסיס, רק הרבה יותר ארוך-מישהו אמר 12 קילומטר, ועם אלונקות.

מתחלפים באלונקות ויש במהלך המסע הפסקות לצורך שתייה.

המסע לא קשה מבחינת הכושר, היו שם אנשים שלא נראו הכי בכושר והם סיימו, הבעיה היא הסיבולת, הזיעה, הנשק שמתנדנד ונותן לך מכות, הלחץ, הצעקות, השעה, האלונקה על הכתף, המסע עצמו לא נעשה בריצה בכלל אבל כל הדברים ביחד הופכים אותו כן לקשה. ובצד הדרך רואים מידי פעם אנשים שפורשים. אתה אפילו לא שם לב איך כי אתה עוד לא מכיר את כל הצוות שלך, אבל אתה פתאום רואה שהתצתמצמתם ב2.



בסוף המסע המפקדים מבקשים שנעמוד בשורה לפי מי שלדעת עצמו הכי תרם לצוות במהלך המסע. אני שם את עצמי באמצע, וכמובן שהמפקדים מוצאים שאלות קשות לשאול ולהטעות על למה בחרת דווקא לעמוד איפה שאתה. פשוט תהיו עצמכם, תענו בביטחון, ותנמקו למה. אל תעמדו סתם בלי לחשוב ואז תגמגמו מול המפקדים.



היום השלישי נמשך, הוא ממשיך ביום יבשה של משימות שכל אחד מקבל(בגיבוש חובלים, כל אחד מקבל 2 הזדמנויות לפיקוד על משימה, 2 משימות שהן לגמרי שלו.)

בין משימה למשימה, אנשים עושים הרצאות.. המשימות הן משימות שדיי מזכירות דברים של צופים(ובאמת בחור אחד שהיה משהו כמו 7 שנים בצופים וידע לקשור בעיניים עצומות עבר את הגיבוש, אבל הוא היה טוב גם בלי קשר). משימות לדוגמה: להעמיד 3 חביות בגובה חצי מטר מעל האדמה כשהן מונחות לרוחב ומחוברות; להקים אוהל ענק בעזרת המוטות שיש שם; להכין מעין מוט שישמש להרמה של חפץ מהצד השני של השביל וכו'..

קיבלתי משימה וראיתי בה הזדמנות להוכיח את עצמי, הניהול של המשימה היה מצוין, וכמובן שאני לא אובייקטיבי אבל אני חושב שעשיתי את זה טוב:חילקתי את הצוות לשני תתי צוותים, ועליהם מיניתי 2 אנשים מהצוות שאני סומך עליהם שיהיו מעין סגנים שלי-על זה בזבזתי בערך 10 שניות, אחר כך כל תת צוות היה אחראי על משהו אחר בבנייה ו3 דקות לסיום איחדתי אותם כדי לחבר את הכל, סך הכל עמדנו בזמן והכל דפק רק שהבעיה הייתה שהבנתי לא נכון את המשימה(במקום להעמיד חבית על עמוד, העמדתי עמוד על חבית- אבל כן הצלחנו)..

בסוף היום הזה, מתקיימים ראיונות אישיים קצת יותר ארוכים עם המפקדים, הם שואלים שאלות, עלייך, למה אתה רוצה חובלים, למה אתה חושב שאתה מתאים יותר מאחרים, לימודים וכו'..



היום השלישי נמתח ונמתח, מקבלים תיזוזים שנראים הזויים מרגע לרגע, עד שחלק מהאנשים נשלחים לפסיכולוגים או לראיונות אצל מפקדי מגמות בקורס החובלים(אלקטרוניקה ומכונה לדעתי)..



ביום הראשון של הגיבוש הודיעו לנו שלא שוברים ח' מול המפקד, אלא אם כן:

- יש פלישה של חייזרים ממאדים.

- הסורים על הגדרות.

- מישהו חייב להשתין והוא לא מסוגל להחזיק יותר.



בח' שעמדנו בה מול 2 מפקדים צעירים מהקורס, 2 קיבלו עונש לעמוד ב90 לכוח- שזה אומר שהעונש שלהם הוא לא להיות חלק מהכוח אלא לעמוד בזווית 90 מעלות לח' שלנו.

אחרי שהם צחקו שמה הוא אמר להם לעמוד 90 ל90 .

אחר כך החניך תורן הרים את היד בשביל לשאול משהו והמפקדים שאלו אותו, תוך כדי שהם מתפוצצים מצחוק ברמה שאף פעם לא ראיתי, "חנת"ר!, ס'תכל אחורה(מאחורינו הגדר של בית החובל), אתה רואה סורים?!"

כל הצוות התחיל לבכות מרוב צחוק, ובגלל שהם לא ידעו את מי להעניש הם פשוט תיזזו את כולנו..

את השעות של הערב היום השלישי מעבירים בפירוק המאהל, סידור הדברים, ובסוף גם הולכים לאפסנאות ונותנים את המדים והציוד, עולים על אזרחי. הכול כמובן עדיין בתיזוזים וזמנים בלתי אפשריים.



בסוף היום כבר הגיעה שבירת הדיסטנס, המפקדים מציגים את עצמם, מורידים את משקפי השמש(כן היו כאלה שלבשו גם בלילה..) ומספרים באיזה שלב הם בקורס. בזמן הזה המילואימניקים בדיונים על מי יעבור או לא את הגיבוש.

מחאנו כפיים והרצנו קצת צחוקים עם המפקדים, אחר כך יש חצי שעה פנויה(אף פעם אין זמן פנוי בגיבוש חובלים, גם כשהולכים לישון יש "דקה למיטות!").



הולכים לישון, בידיעה שמחר בבוקר יש מסדר טילים\דמעות(מסדר שבו מקריאים מי עבר את הגיבוש או לא).



משקימים את כולם, בצורה קצת יותר נעימה מבלילות הקודמים, והולכים למגרש הכדורסל שצמוד לבית החובל, שמה מסדר הטילים.

בקצרה, מקריאים רשימת שמות, אני בתוכה, זו הרשימה של אלו שלא עברו. הולכים לצד השני של המגרש, שמה יש קצינת כוח אדם שאחראית על מיוני המשך(ראיונות צנחנים\אגוז, מיונים לצוללות, סנפיר ומי שרוצה סטיל"ים חופשי על הבר לכל אחד בגיבוש שרק מוכן רק תבואו!!: P )
לא הלכתי לקצינה כי ידעתי מראש אם אני לא עובר את הגיבוש אין לי מה לחפש במיוני המשך לכל מה שמוצע שם, אז פשוט הלכתי לתיק, התחלתי לארגן את הדברים וחשבתי שאני אעוף משם כמה שיותר מהר הביתה(מי ידע שנחכה עוד שעתיים וחצי עד שהאפסנאי יועיל בטובו להתעורר ולפתוח לנו את החדר שלו כדי שנקבל את תעודות הזהות שנתנו ביום הראשון בחזרה).



לאלו מכם שמתים על סטטיסטיקות-

התחילו 240. (כן מספר מדוייק).

סיימו-להערכתי בסביבות ה100- המון נפצעו\נפלו רפואית ואיתם המון שפרשו מסיבותיהם..

התקבלו? 30-40 לא יודע מספר מדויק.



מה להביא לגיבוש?



משחה נגד שפשפות!! must.

איזולירבנד,אזיקונים ואולר-תדעו רק שיש מפקדים שאוסרים. מה שכן אתם יכולים להשתמש כדי לשפצר וזה ממש נחמד ועוזר.

אני הבאתי חם צוואר כדי לישון איתו, ותמיד הייתי עם 2 זוגות גרביים. את החם צוואר הורדתי אחרי שמפקד אחד, מהצעירים אמר לי שלא יפה שאני ישן עם זה וחברים שלי לאוהל לא.

בלילה קר שם, המקום הוא על הים, וחכם כמוני שתפס מיטה צמודה לכניסה האחורית לאוהל רעד כל הלילה.

כסף למקרה שלא תקבלו כרטיס לנסיעה ברכבת(אהמ אהמ ..)



נעלי ספורט, מכנס קצר לבר אור, חולצה לבנה חלקה..

שעון, גיבוש חובלים הוא באמת גיבוש שהכושר לא מהווה פקטור רציני, אבל הסיבולת הנפשית חשובה בגלל הדיסטנס העצבני.גם דברים פשוטים כמו שעון יעזרו לכם לסיים אותו.הכול בגיבוש הזה הוא על זמן. תעבדו באימונים שלכם לפני הגיבוש על זמנים כל הזמן. תדעו שעמידה בזמנים בצבא היא בין הדברים החשובים ביותר.



*המאמר שייך לפורום "פרש" מי שרוצה להעתיק או להשתמש בו חייב לבקש רשות בכתב.

מיוני צוות ים-לקורס חובלים\צוללות

המיון נערך בביתן חיל הים בתל השומר.
למיון מגיעים אנשים שקיבלו חובלים ביום הסיירות, וגם אנשים שקיבלו מאותר צדדי..

בזימון כתוב להגיע ב08:00. מחכים משהו כמו חצי שעה, ובזמן הזה עוד אנשים מגיעים, עד שברבע לתשע נכנסים פנימה לאולם קטן ויושבים.
ליום הגיעו משהו כמו 60 איש(הערכה גסה מאוד- 30 לפחות, אבל פחות ממאה)..
מקריאים שמות, ורואים סרט על קורס חובלים(המוסיקה היא משודדי הקאריביים)..
ליום מגיע חובל שעונה על שאלות(את אותו חובל גם ראיתי במהלך הגיבוש בבסיס של חיל הים..)..
סביבות תשע וחצי מתחילים להריץ את היום- יש כמה תחנות שעושים- מילוי שאלון עם 60 משפטים שעושים ביחד באולם, ובזמן הזה חצי מהקבוצה הולכת לחדר מחשבים לעשות את המבחנים במחשב, ואחר כך מתחלפים.

במבחנים במחשב עונים על שאלות ידע כללי- מכל התחומים-מוסיקה, היסטוריה, ספרות, כימיה, ביולוגיה וכו'..
אחר כך שאלון של 30 שאלות בנושאי ים, לא ידעתי לענות על כלום ועברתי, אז אל תדאגו.
ומבחן מעניין שמדמה שיט של אוניה על גבי מסך שמחולק למשבצות, כל משבצת שווה קילומטר, אתה צריך לחשב כמה האוניה תעשה אם היא עולה צפונה במסך 2 משבצות ואז פנה מזרח(סתם דוגמא) תוך כדי שיש משתנים נוספים כמו עוצמת רוח שמאיטה אותך בכיוון מסויים וכו'.

בשאלון של 60 המשפטים צריך להשלים משפטים כמו "אמא טובה היא ..." חבר טוב הוא.." מבחן שבודק את האישיות שלכם, אני למשל כתבתי אמא טובה היא אמא שאוהבת את הילדים שלה ודברים כאלה. המשפטים מתחילים ממש לחזור על עצמם בשלב מסויים אבל זה לא נורא.

אחרי 60 המשפטים צריך למלא שאלון אישי של 20 ומשהו עמודים, אחים, לימודים, משפחה, תחומי עיניין, מגמות וקורות חיים, לתת 3 תכונות טובות ו3 רעות שלך..

בעיקרון זה הולך ככה, מי שנשאר באולם עושה את ה60 משפטים והקורות חיים בבת אחת, בזמן שהחצי השני של הקבוצה הולך לחדר מחשבים, מי שמסיים את הקורות חיים באולם הולך לחכות ליד החדר מחשבים עד שיתפנה מחשב ונכנס.

בין לבין יש ארוחת צהריים של סנדוויץ' ושתייה קלה שמקבלים שם, סבבה לגמרי.

לאחר שסיימתם הכל מחכים, לפחות שעתיים-אפשר להביא ספר\מוסיקה, אבל גם נחמד לדבר ולהכיר את האנשים..

כעבור כמה שעות אתה רואה שחלק מהאנשים "נעלמו"-כנראה ששחררו אותם הבייתה-או שהם לא קיבלו כלום או שהם קיבלו משהו בלי פסיכולוג.

קוראים ברמקול לקבוצה של 6 אנשים ואני בתוכם, הולכים לכיתה ליד למיון עם פסיכולוג, מחכים לו עוד קצת זמן, עד שהוא נכנס עם חיילת.
מקבלים משימות כמו לבנות מגדל מקשים וסיכות, והפסיכולוג ממנה אנשים להיות מפקדים של המשימה.
באתי למיון עם שעון, מה שעזר לי עם הזמנים במשימות עם הפסיכולוג.
אחרי המשימה הזאת עושים משימה של צוללת שטובעת, וכל אחד מה-6 בחדר מקבל מעין תפקיד(צוללן, מדען,רבי, נווט..) וכל אחד צריך לשכנע למה הוא זה שצריך לצאת מהצוללות ולשרוד..

מחכים עוד שעה וחצי לתוצאות ומתחרפנים, עד שכבר מחשיך ומקבלים את התוצאות- מתוך ה-6 שהיו אצל הפסיכולוג 2 קיבלו צוללות והשאר, אני בניהם, קיבלנו חובלים.

אין לי נתונים לגבי היום הזה, כי אני לא יודע כמה סיימו-היינו בקבוצות, אבל זה באמת לא מיון קשה.

חשוב להביא-עט, תעודת זהות, ואולי משהו להעביר את הזמן. אם למישהו יש הקלות הוא יכול להביא אבחון.
אפשר להביא אבל לא חובה-כסף למכונות שתייה, אוכל..

טירונות 03 של איסוף קרבי

היי, לא מזמן ממש עברתי טירונות קרבית עם הלוחמים של איסוף קרבי..

הטירונות היא בבסיס סיירים, שממוקם בבקעת סיירים-כלומר, סוף העולם-4 קילומטר ממצריים, 3 שעות נסיעה מבאר שבע.. אין מה לעשות, חור.. בית הספר לאיסוף קרבי..



למי שלא יודע, הלוחמים בחיל מתחלקים לרכובים(כלומר כאלה שאוספים מודיעין באמצעים רכובים כמו רקון ודברים אחרים) ורגליים-סוחבים על הגב את האמצעים, ועושים תצפיות בעמדות שהם פורסים..זאת החלוקה בכללי..
יש הרבה הפרכות על החיל הזה, למשל שיחמ"מ היא הסיירת של החיל וצריך לעבור מבחנים מיוחדים כדי להגיע לשם או דברים כאלה-זה ממש שטות..
עוד דבר שהוא דווקא לא הנפצה- כל מי שמשרת בחיל חייב לעבור סיווג ביטחוני-ובאמת בשבועיים הראשונים כל חיילי הפלוגה עוברים סיווג ביטחוני..(היה לי חבר מהפלוגה שלא עבר והעבירו אותו לחי"ר)..



הטירונות מתחילה בשבועיים של טרום טירונות, ושל התרגלות לצבא בכלל.. לומדים על הצבא, דרגות, נהלים, ובכלל עוברים את השוק הראשוני ולומדים דברים מאוד בסיסיים..

בשבועיים האלה המפקדים מאוד רכים יחסית ומוותרים המון..

יוצאים הביתה בשבוע הראשון והשני לגיוס..

בתחילת השבועיים הבאים, מחלקים מחדש את המחזור גיוס והפעם באופן סופי, לפלוגה רגלית ופלוגה רכובה, שבתוכה מתחלקת למחלקות לפי גדודים-צפון, מרכז ודרום.

כלומר, מישהו יכול להיות בפלוגה רגלית, מחלקת דרום(414), או להיות ברכובים, באיו"ש(636)..

אישית זה לא שינה לי ממש כי המסלול שלי רק עושה טירונות איתם, אבל הייתי עם 636 וזכיתי במפקדים מעולים...



השבועיים הבאים של אחרי הטרום הם מקצועות, כלומר, עושים קורס מע"רים-מגישי עזרה ראשונה.

לומדים על הנשק, על לתפעל מכשירי קשר ועוד קצת על צבא ועל החיל.. בנוסף עושים בשבוע הראשון מסע מ"כ, מסע ראשון קצרצר יחסית-4 קילומטר, בסופו מקבלים רצועה לנשק(בתחילת השבוע חותמים על נשק, ומסתובבים בלי רצועה)..

בשבוע השני עושים מסע סמל..

בסוף השבועיים יוצאים שוב הביתה(לאורך כל הטירונות היציאות הן 12-2..)



שבועיים הבאים- מתחילים שבועיים קליעה, יורדים לשטח באחד משטחי האש שליד הבסיס ומקימים מאהל, ישנים באוהלי סיירים, אוכלים מנות קרב ובעיקר טווחים.. מתחילים במקצים בסיסיים, מאפסים את הנשק, אחר כך תפעול מעצורים ומצבי ירי.. אב"כ, יל"מ(ירי לאחר מאמץ-רצים 100 מטר ויורים)..

בין השבועיים סוגרים שבת בשטח-חוויה נחמדה..

חשוב לי לציין שסיירים זה מקום מאוד קר.. את הטירונות עשיתי בחורף מה שעושה את זה לעוד יותר קר.

ציוד חום לא אישרו לנו כמובן ולכן פשוט תהיו מוכנים שקר שם בצורה מטורפת, ועוברים את זהJ (אלה שמתגייסים בחורף), בסוף מתרגלים לקור בצורה שכשאתה בבית במרכז אתה הולך עם חולצה קצרה בשיא הקור ולא מרגיש כלום..



בסוף השבועיים קליעה חוזרים לבסיס-ביום שלישי, במסע מ"מ-בסופו מקבלים סיכה של החיל..

ביום חמישי השבעה, טקס עם ההורים, והכי חשוב, יוצאים עם ההורים לחמש"וש..

לאלה שחשוב להם, יוצאים אחרי ההשבעה עם נשק..



חוזרים לבסיס לעוד שבועיים, השבוע השביעי של הטירונות הוא שבוע הפרט חוליה- שבוע הסתערות שבו לומדים להסתער בתור יחיד-פרט ובחוליה של 4 לוחמים. מתרגלים המון ביבש(למעשה זה מה שעושים כל היום..) תתכוננו להרבה שריטות, זחילות, ברכיים כואבות אבל גם כיף.. רוב האנשים וגם אני הכי נהנים בשבוע הזה, יורים הרבה, קצת מתרגשים מההסתערות הרטובה הראשונה כשמהצדדים שלך החברים ואתה צריך להיזהר כשאתה מחפה עליהם, אבל בסוף זה עובר..

עושים פרט יום, ואז פרט לילה. למחרת מתחילים לתרגל ועושים חוליה יום ולילה..

בחמישי חוזרים לבסיס. סוגרים שבת לבסיס ומתכוננים לשבוע שדאות-שבוע שמיני.

בשבוע השדאות יורדים לשטח במסע פילים-כלומר סוחבים על הגב את כל הציוד לשבוע-אוהלים, ציוד לחימה וכו'.. מסע של בערך 4 קילומטר עם 20-30 קילו על הגב.. בדרך עוצרים לצפייה בתרגיל הסתערות שהמפקדים מציגים על כיפה..

השבוע שדאות הוא בתכלס 4 ימים,בתחילתם לוקחים מכולם חוץ ממישהו אחד את השעון..

היומיים הראשונים הם בעיקר הליכה ותרגול של הליכה מבצעית בשטח. לומדים ללכת בשקט, ובתצורות של טורים ודברים כאלה. יחסית היומיים האלה היו די מהנים, בעיקר כי אתה רק עם המ"כ והכיתה שלך-ולא כל המחלה ביחד.

מה שעושים ביום הראשון זה להקים מאהל פלוגתי, לחפור בור ולעשות מקלחת בוץ-היכון יום קרב. צובעים את הפנים והנשק בבוץ..

ביום השלישי עושים אוהל אב"כ ועוד תכנים-הליכה מבצעית... בלילה שבין היום השני לשלישי חופרים שוחות בתוך גיא וישנים בהן.. מצד אחד חוויה, מצד שני בחיים שלי לא הכרתי כזה קור.. (מסתבר שהיה עומס קור והחליטו לא להחזיר אותנו לבסיס..)..

בלילה שבין היום השלישי לרביעי יש 2 הקפצות כל אחת למסע אחר של 6 קילומטר בערך, בשני פותחים אלונקות לקילומטר.. והקפצה שלישית לתרגיל התגנבות עם המ"מ..

עם הזריחה הקפצה נוספת לזחילת מ"פ, שהייתה מטורפת והרגישה כמו גיהינום שלא ניגמר-משהו כמו 400 מטר .. אבל התחושה בסוף כמובן שווה הכול..



בסוף השבוע שדאות מקפלים הכול וחוזרים לבסיס.. יוצאים הביתה וחוזרים לשבועיים אחרונים של טירונות-שבוע תורנויות-שאין הרבה מה לפרט, עושים מטבחים\ שמירות מבוקר עד ערב..

ושבוע סיכום-בשבוע הזה עושים מטווחי סיכום, מבחנים על נשק,קשר, אב"כ ועזרה ראשונה..

יש טקס קצר ברמת הפלוגה ואז יוצאים בחמישי לרגילה של 10 ימים..



לסיכום , הטירונות לא נוראית, למרות שבזמן שאתם שם מן הסתם יהיו לכם רגעים קשים שתסבלו בהם-בעיקר השדאות..

תיקחו הכול בקלות, תיזכרו שהכול עובר בסוף.. גם טירונות בחורף..

כמה דברים: לא לקחת קשה את המפקדים, אוהבים לטרטר כל פעם שיוצאים מנוהל שבת ובכלל,אהבו לטרטר אותנו חצי שעה כל בוקר- טירונות זה טירונות.

אל תפחדו משעות ביציאה, זה באמת כלום-לשבת עם החברים בבית החיל זה כיף..וגם ככה שבועיים ראשונים, והשבועיים קליעה, הם סליחות..

תביאו ציוד חום למקרה שכן יאשרו לכם, ואם לא תשימו חולצה תרמית מתחת(למרות שהיא לא באמת תעזור בלילות המטורפים)..