המהפכה הטכנולוגית במערך החי"ר מתמקדת בחיזוק קטלניות הכוח, לצד מענה מקומי לאיום הנ"ט ופיתוח יכולת ארטילרית ברמת המג"ד

תאריך: 05/03/2012, 13:13 מחבר: עידן סונסינו, אתר צה"ל גדוד החי"ר עובר באחרונה מהפכה משמעותית בתחום האמל"ח, שתכליתו שילובם של כלי רכב בלתי מאויישים, פיתוח ארטילריה בשליטת המג"ד ועלייה של מאות אחוזים בכמות אמצעי התצפית הטרמיים.

רע"ן חי"ר במחלקת אמל"ח של זרוע היבשה, סא"ל ערן גרניט, סקר השבוע את המהפכה הטכנולוגית במערך הרגלי, שראשיתה בלקחים שהופקו ממלחמת לבנון השנייה. "התפקיד שלנו הוא לנצל באופן מקסימלי את היכולות הטכנולוגיות כדי שהלוחם יהיה חד וקטלני יותר, תוך שאנחנו שומרים על נוחיותו", אמר סא"ל גרניט, "מאז מלחמת לבנון השנייה ביצענו מהפכה ביכולות הטכנולוגיות שמנצל גדוד החי"ר".

סא"ל גרניט הדגיש מספר תחומים בהם שהתעצמו באופן מיוחד. "בתמרון הממוכן אנו מבצעים שינוי משמעותי. האויב, בסביבת הלחימה, עמוס בנ"ט. כמענה לכך אנו עובדים על פיתוח יכולות שהייה ממושכת בתוואי אורבאני", ציין סא"ל גרניט, שהתייחס לכך כי "תחום הכרב"מים, כלי הרכב הבלתי מאויש שהתחלנו להפעיל במשימות תצפית באזור עזה, פותח ערוץ חדש לגמרי וגורם לחיסכון משמעותי בסיכון חיי אדם ובשחיקת החיילים שנחסכות מהן משימות שגרה חוזרות".

נקודה נוספת עליה הרחיב סא"ל גרניט היא חיזוק הקטלניוּת של גדוד החי"ר בדמות כלי נשק חדשים - רובה צלפים "ברק", משגר רימונים חדש ובעיקר קליטת "מפצח האגוזים", מטול כתף מתכלה נגד אויב בבתים וביצורים. "לחימת החי"ר משמעותה לוחם מול לוחם, נשק מול נשק, רימון מול רימון. מה שמכריע זה הנשק הטוב יותר", הוסיף סא"ל גרניט, "הכנסנו את "מפצח האגוזים", ה'מטאדור', שמאפשר לנו להתמודד עם האויב מתוך הבתים, ללא סכנת חשיפה. הכלי זה מוטמע בצורה רחבה ויעילה. בעופרת יצוקה, כשניסינו אותו לראשונה, לקח שלוש שעות להדריך את החיילים על "מפצח האגוזים" לפני שהם יכלו להשתמש בו ביעילות שהוכחה היטב במהלך המבצע".

כמו כן התייחס סא"ל גרניט למערכת "קשת", המרגמה הניידת שמאפשרת ארטילריה מתואמת היטב עם הגדוד. "זו ממש 'ארטילריית כיס למג"ד'. הפכנו את הארטילריה לחלק אורגני מכוח החי"ר. לא משנה באיזה מתאר, אנחנו יכולים להוציא תוך פחות מדקה פגז עוצמתי. זו קפיצת מדרגה", הוא ציין.

שינוי נוסף נרשם ברמת פיתוח אמצעי האיסוף ומערכי הפיקוד והשליטה. "עברנו ממגבירי אור כוכבים לעולם התרמי - אמצעים תרמיים מקוררים ולא מקוררים. המכשירים האלה נכנסו במאות אחוזים יותר. צי"ד (צבא יבשה דיגיטלי) נכנס בצורה מאוד מתקדמת - מעולם המפות והטושים אנחנו עוברים לעולם דיגיטלי שמונע דו"צים ומשפר בצורה משמעותית את יכולת ההעברה פקודות מבצע ואת קטלניות הגדוד. תהליכים שלקחו דקות ארוכות לוקחים עכשיו כמה שניות. בשילוב עם רוכב שמיים אנחנו מקבלים תמונת מצב אחידה ואיכותית", תיאר סא"ל גרניט.

בסיכום דבריו הדגיש סא"ל גרניט כי בזרוע היבשה "חייבים ולהמשיך להתאים את היכולות הטכנולוגיות ללוחמים, להביא את מיצוי הטכנולוגיה ליעילות מבצעית- מבלי להכביד עליהם".


http://www.idf.il/1133-15106-HE/Dover.aspx

תדהמה בצה"ל: אחרי סגירת ח"א, ביטול חיל הים, צמצום מערך המילואים, הפסקת ייצור המרכבה ועצירת פיתוח כיפת ברזל נמצאו בכל זאת 10 שקלים פנויים כדי לממן עוד כרב"מ לגדוד נחשון...

חייל החי"ר שכבר היום לא מסוגל לזוז מרוב ציוד (ניתוח של מז"י. לא שלי) יועמס במגוון אמצעים נוספים בלי שיורד ממנו גרם אחד של ציוד.

מז"י ממשיכה בכיוון ההזוי של העשורים האחרונים....אבל העיקר ש"שומרים על נוחיותו...".
מה שנאמר, העיקר השיווק
העיקר התדמית.

מה זה משנה שלא נבצע את המשימה או נדפוק לחיילים שלנו את הבריאות.

מה-טוב פתרונות המחשה
www.mathov.co.il

בעית המשקל שאתה מדבר עליה קימית בכל צבא מערבי.
לצערנו כל עוד לא ימצא פתרון של הורדת המשקל של מיגון החילים+בטריות קלות יותר+ותחמושת קלה יותר.
אנחנו נשאר בהמות משא.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

זו האמירה הנוראית ביותר שניתן לומר
היא מיצגת יפה את הגישה של מפקדים בצהל החסרי כל רצון להתמודדות אמיתית עם הבעייה (וכן, יש לא מעט דרכים)

ותרשה לי לסתור הנחנה נוספת שלך, זו אכן בעייה של כל החי"ר בעולם.
אך זו בעייה קשה שבעתיים בצה"ל.
במעט צבאות בעולם סוחבים חיילים משקלים כחיילי צה"ל לביצוע אותה משימה.

מה-טוב פתרונות המחשה
www.mathov.co.il

זו האמירה הנוראית ביותר שניתן לומר
היא מיצגת יפה את הגישה של מפקדים בצהל החסרי כל רצון להתמודדות אמיתית עם הבעייה (וכן, יש לא מעט דרכים)

אשמש אם תוכל לפרט לי מה כן ניתן לעשות במקום.

ותרשה לי לסתור הנחנה נוספת שלך, זו אכן בעייה של כל החי"ר בעולם.
אך זו בעייה קשה שבעתיים בצה"ל.
במעט צבאות בעולם סוחבים חיילים משקלים כחיילי צה"ל לביצוע אותה משימה.

יתכן שאתה צודק אבל אשמח אם תוכלי להביא דוגמאות.
אולם במלי להכנס למספרים, בכל פעם שרואים חילים {אמרקאים/בריטים} מבצעים סיורים אלימים {נגיד באפגניסטן} לא ניתן להתעלם מכמות הציוד הרבה שהם סוחבים.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

הנושא הזה נדון לא מעט כאן בפורום ובמקומות אחרים.
תכל למצא לא מעט חומר שיענה על שאלותיך אצלי באתר.
למשל כאן: http://www.mathov.co.il/Articles.aspx

מה-טוב פתרונות המחשה
www.mathov.co.il

על מנת להקל על החייל אפשר להוציא ללא קרמי, עם פחות תחמושת, ללא אמצעים לפריצת ביצורים ואז תגלה שפתאם נדרשת להכנס לכפר ולעמוד חשוף מול דלתות פלדה שקשה לפרוץ.

החוכמה לדעתי היא להבין מבין כל האמצעים שיש מה לוקחים ומה לא לוקחים.

במידע וחלק מהכח מגיע רכוב אפשר להעביר ברכב.

לא דברת על אורך נשימה במזון ומים שיכולים להפיל צבאות בתנאי מדבר.

בקיצור, אתה לא הראשון שרואה את הבעיה, אני מעריך שהפיקוד מקווה שהפקוד הזוטר ידע להחליט נכון על מה לוקחים ועל מה מוותרים.

לגבי המאמר: הוא מתאר טכנולוגיות שקיימות, אין שום סיבה לא להכשיר את החיילים להשתמש בהן.

המסקנה שלי מהאמור היא להורות על בחינה ולחץ של הכנסת אמצעים ושיטות במשקל נמוך, זה יכול להיות שיצרן יצליח לזווד מכשיר ב - 60% נפח עם קצת יותר מחשבה על משקל, סוללות עם יותר קיבולת אמפר-שעה במשקל קל יותר, .......

מסכים עם כל מילה שרשמתה.
זה בדיוק מה שרציתי לרשות גם ל "גד 31"

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

ציטוט:

במקור נכתב על ידי jsphs7 במידע וחלק מהכח מגיע רכוב אפשר להעביר ברכב.

אני לא מבין כלום בנושא, אבל אני תוהה: מדוע לא להביא (כמעט-)תמיד את הציוד על רכב? למה ללכת ברגל? ואם כבר הולכים ברגל, אז למה לא לצאת ממחנה-הקבע של היחידה ברגל ולעשות את כל הדרך ליעד רגלית?...

כי לא כל השטחים עבירים לרכבים, כי רכבים הם גורם גילוי ובחלק מהסיטואציות עדיף פשוט לצייר עליהם בול פגיעה.

למה לא ללכת ברגל תמיד? כי גם ככה הולכים המון עם המון משקל עד לרמה שבה חיילים שמגיעים ליעד כבר לא אפקטיבים ללחימה.

למה לא לצאת מ"מחנה הקבע"? כי לא לכל יחידה יש מחנה קבע במושג הזה וגם ככה רובם של המחנות מרוחק עשרות קילומטרים מקו המגע.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ציטוט:

במקור נכתב על ידי golani_2 כי לא כל השטחים עבירים לרכבים, כי רכבים הם גורם גילוי ובחלק מהסיטואציות עדיף פשוט לצייר עליהם בול פגיעה.

בעיית עבירות השטח היא סיבה טובה לפעולה ספציפית. לטווח הארוך, צריך להצטייד - ואם לא קיימת, לפתח - בכלי רכב שיכולים להתמודד עם תוואי השטח הרלבנטיים למדינה. (לדוגמה, מפתחים את הרובוטים המשעשעים שיוכלו לסחוב ציוד עבור חיילים, ולמיטב זכרוני, נושא העבירות הוא חלק משמעותי ממה שעסקו בפיתוח שלו.)

על נושא החשאיות חשבתי, ובגלל זה סייגתי עם ה"כמעט", אבל הייתי מניח, שכשיוצאים למשימה מאוד ספציפית (בניגוד לסיור או ליווי שיירה כדוגמה למשימה שבה יכול לקרות כל דבר), יש יותר אפשרויות להעיף חלק מהציוד שאפשר להניח בסבירות גבוהה שלא יהיה נחוץ למשימה הספציפית הזאת. אני טועה?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי golani_2 למה לא לצאת מ"מחנה הקבע"? כי לא לכל יחידה יש מחנה קבע במושג הזה וגם ככה רובם של המחנות מרוחק עשרות קילומטרים מקו המגע.

לא התכוונתי לזה ברצינות. זו הייתה תלונה על דרך ההגזמה.

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

לא תמיד. הציוד השלדי של חייל החי"ר הוא די מינימלי - חימוש, מים, ציוד אופטי יום ולילה. אפשר לשחק מעט עם מיגון, אוכל וציוד נוסף, אבל בכל מקרה כבר מדובר בציוד שהוא עודף.
הבעיה העיראית היא הצורך לייצר "בטן", מבלי להדרש לפתיחות צירים, משימות אבטחה וכדומה. האתגר הוא יותר "מערכתי" מאשר כל דבר אחר.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פסטן בעיית עבירות השטח היא סיבה טובה לפעולה ספציפית. לטווח הארוך, צריך להצטייד - ואם לא קיימת, לפתח - בכלי רכב שיכולים להתמודד עם תוואי השטח הרלבנטיים למדינה. (לדוגמה, מפתחים את הרובוטים המשעשעים שיוכלו לסחוב ציוד עבור חיילים, ולמיטב זכרוני, נושא העבירות הוא חלק משמעותי ממה שעסקו בפיתוח שלו.)

אבל יש לזה גבולות מאוד ברורים, אני לא יכול לחשוב על כלי רכב שיכול להתמודד עם תוואי שטח מבותר מאוד או סבך/ש"ב, אפילו אם כלי רכב תיאורטי כזה הוא אפשרי אנחנו נמצאים דורות אחורה מהאפשרות לפתח אותו.

אז נכון- צריך לשאוף ל- אבל עד שנגיע לימות המשיח צריך להתמודד עם המצב הנתון.

מה גם שאל תשכח שרובוט שכזה, אפילו כשיפותח, ידרוש עוד כ"א וציוד רק כדי לתחזק את עצמו, סוגשל מלכוד 22.

ציטוט:

על נושא החשאיות חשבתי, ובגלל זה סייגתי עם ה"כמעט", אבל הייתי מניח, שכשיוצאים למשימה מאוד ספציפית (בניגוד לסיור או ליווי שיירה כדוגמה למשימה שבה יכול לקרות כל דבר), יש יותר אפשרויות להעיף חלק מהציוד שאפשר להניח בסבירות גבוהה שלא יהיה נחוץ למשימה הספציפית הזאת. אני טועה?

בגדול לא, בקטן כן.

כשאתה יוצא למשימה יש גבול לכמה אתה יכול לחזות ולשחק עם מקט"גים, מה גם שבמיוחד בלוחמה מודרנית המון אלמנטים משתלבים אחד בשני. תחשוב כמה ציוד ובאיזה גיוון צריך כוח שיוצא לטהר שס"מ (ע"ע "שמורת טבע"), בסופו עליו לחפות לכיוון הכפר הקרוב עם משימה צפויה של כיבוש שכונה בכפר.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

דווקא סיור או ליווי שיירה הן משימות מאוד ספציפיות שלא ממש דורשות משקלים על הלוחם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פסטן אני לא מבין כלום בנושא, יש כאן בפורום אנשים שמבינים יותר ממני אבל אשיב בכל זאת.אבל אני תוהה: מדוע לא להביא (כמעט-)תמיד את הציוד על רכב? למה ללכת ברגל? ואם כבר הולכים ברגל, אז למה לא לצאת ממחנה-הקבע של היחידה ברגל ולעשות את כל הדרך ליעד רגלית?...

אחד יתרונות החיל הרגלי זה היכולת שלו להתגנב מבלי שתדע על כך. נגמ"ש או אף רכב מנהלתי שעולה על ציר מייצר מספיק רעש שמי שצריך יודע שהוא הגיע ולאן. לפעמים אין לך ברירה ואתה חייב לתספק בעזרת משאיות.

חייל רגלי יכול לנוע בסבך, בנחלים, לרדת ממצוקים ולעלות בהם, לשהות בשטח בשטח,......

הבעיה עם החייל הרגלי היא שככל שהוא לוקח יותר ציוד הוא הופך לכבד יותר ועדין לא מספיק. תחשוב על חייל שלוקח מאג - לכמה דקות תחמושת הוא יכול לסחוב? כמה מהר יכולים להגמר 200-250 כדורי 5.56 שיש במחסניות של חייל ממוצע?

אמנם הכח הקטן שלך הגיע בשקט, אבל לכמה מים זקוק חייל שאתה רוצה שישהה בשטח? כמה מזון?

אין פתרון אחד נכון ושני שגוי, זה תלוי משימה.

כמה מהר יכולה להגמר התחמושת שלך תלוייה במשמעת האש שלך ואיך אימנו אותך. אין שום סיבה לגמור אפוד על כיפה וחצי.

בכלל, הגדרת כמה לסחוב היא קודם כל תוצר של מה הולכים לעשות.

כל שאתה אומר נכון. אך לא מבוצע בפועל.
הנושא הזה מורכב מידי לדיון שטחי כאן, אבל המצב היום בצה"ל לדעתי הוא כזה:
1. חיילי חי"ר סוחבים יותר מידי ציוד.
2. הם סוחבים אותו בצורה לא נכונה.

כתוצאה מכך קורים 2 דברים:
1. ביצוע המשימה נפגע (אתה מוזמן לקרא את תחקירי לבנון, במיוחד קרב בינת גבייל)
2. חיילים נפגעים בריאותית.(ואני אומר זאת כאחד שסובל עד היום מבעיות אורטופדיות וכאבא שגייס 2 חיילים בפרופיל 97 וקיבל אותם חזרה עם פרופיל לקוי)

כתבתי על זה מאמרים שלמים שעונים בפירוט על שאלותייך. לא רוצה לשעמם את החברים הקבועים כאן. אשמח לענות לך לכל שאלה ספציפית.

מה-טוב פתרונות המחשה
www.mathov.co.il

כל פעם בא לך איזה מנפיצן חדש מזרוע היבשה ועוד מאגף לוגיסטיקה ומביאים לך איזה מנשא שהם הלכו איתו ריק ל50 מטרים ואומרים לך תמלא טופס בסוף התרגיל.
להגיד לך שיש אנשים שעד היום סוחבים מכשיר קשר עם רץ ?,יש ועוד איך,להגיד לך שזה לא התכלבות וסבל מהדקה הראשונה,אני אשקר.
להגיד לך שווסט מטול או נגב זה הדבר הכי נוח בעולם?.
שקרמי+ווסט מטול+קשר+מחסניות+ממתקים זה כזה נחמד,סתמנו את הפה והלכנו כמו אריות לא משנה כמה למה איך,וזה למה שלא אכפת לכל האלה שם למעלה.

"בגבורה ובענוווה"

יש להנחיל את ההבנה שיש בעיה על מנת להתאים פתרון.

אין דבר כזה מה לוקחים ומה לא. בלחימה אמיתית, לא בט"ש, כמות הציוד עולה על יכולת נשיאה, והכל חשוב. הוויסות הוא תוצר של תכנון לוגיסטי ומבצעי נכון - יותר מהכל.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס אין דבר כזה מה לוקחים ומה לא. בלחימה אמיתית, לא בט"ש, כמות הציוד עולה על יכולת נשיאה, והכל חשוב. הוויסות הוא תוצר של תכנון לוגיסטי ומבצעי נכון - יותר מהכל.

החלק הראשון לא מתאים לשני, מצד אחד אתה כותב, אין דבר כזה מה לוקחים, מצד שני כמות הציוד עולה על יכולת הנשיאה ודרוש ויסות.

ביטיס, מה שאני ניסיתי לטעון הוא שיש כמות אינסופית (ביחס ליכולת נשיאה של חייל רגלי) של ציוד, מצד שני יש גבול לכמה ניתן לסחוב ולכן בהינתן המשימה צריך לבחור מה לוקחים ועל מה מוותרים.

תיעדוף הוא הפתרון הברור לכולם.

בתיאוריה, מפקד צריך לשקול לפני כל משימה כמה ציוד לקחת.
אבל פועל אין למפקד כל כלים לבצע הערכה שכזו, מהסיבה הפשוטה שאין לו יכולת לכמת את הירידה ביכולת הלחימה של חייל עם כל ק"ג נוסף.

לדוגמה.
היום בעולם מוסכם שחייל הנושא 30% ממשקל גופו משמר את רוב יכולות הלחימה.
אנו יכולים להסכים לצורך הדיון שחייל שסוחב 100% ממשקל גופו כושר הלחימה שלו שואף לאפס..
אם כן השאלה בכמה יורד כושר הלחימה עם כל ק"ג היא קריטית.

ניסיתי כמה פעמים (http://www.mathov.co.il/Projects.aspx?id=34&category=9) לבנות סרגל שכזה. את צה"ל הנושא מעולם לא עניין. מפקדים בצה"ל לא חושבים שזהו מידע רלוונטי.

מה-טוב פתרונות המחשה
www.mathov.co.il

תאר לך מצב בו מפקד זוטר מקבל משימה חד יומית, להכנס, לבצע, לצאת. הוא לוקח איתו ציוד ליומיים ומאמין שהכל טוב.

בפעילות הוא יכול למצוא עצמו נשאר 4 ימים בשטח זר, ללא יכולת תנועה שעלולה להסגיר אותו, מבלי שהוא יודע איפה יקבל מים, מזון, תחמושת,......

אני מעריך שכל מפקד שמע לא מעט סיפורי מורשת קרב על מחסור בתחמושת, מזון ומים וכלקח הוא לוקח את המקסימום שניתן לסחוב בעבור המשימה.

קיימת אי וודאות בלחימה ובהתכוננות לה שגורמת לנו בני האדם לקחת את המקסימום.

ולכן אתה נושא על הגוף ציוד לחימה מיידי ואילו את השאר אתה מחלק בין הדרגים. *המ"מ יכול לתכנן בטן נוספת לפרק זמן מוגבל, מעבר לכך זה אחריות דרגי הפיקוד שמעליו. זה גם תלוי ביכולת. עם למ"מ יש נגמ"שים כבדים, התכנון שלו יהיה שונה מאשר רגלי לחלוטין או רגלי בסיוע רכב.
הפואנטה היא שמ"מ לא יכול לצאת גם ל-48 שעות בלי סיוע לוגיסטי כלשהו.*

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

כמי שפגש כמה וכמה ניצולי שואה יש להם מאפיין אחד משותף חוויה רעה של מחסור במזון לתקופה ארוכה ובתנאי קור קשים.

הדבר הזה גרם להם לאגור מזון תוך מחשבה: כרגע יש - עד מתי לא ידוע.

אותו הדבר קורה, החייל הצעיר או המפקד הצעיר מקבל תמהיל משתנה של מורשת קרב הדנה במחסור. מחסור בתחמושת, מים, מזון. שאל כל חייל מדרגת רב"ט או עד גיל 40 והוא ידע לספר על לפחות כמה מאורעות של מחסור. כלקח דואגים לרזרבות.

השאלה היא האם מורשת הקרב לא צריכה לדון בקלות של מטען. קרי הצלחת פעולה בגין מעט מדי ציוד שאפשר לכוחות להיות ניידים, מהירים וקטלניים.

השאלה היא סטטיסטית באם ברב המקרים כדאי לסחוב קצת יותר מדי על מנת להצליח במשימה או לסחוב פחות מדי, להיות תלותי בנסיבות בשטח, תלותי בדרגי הספקה שיכולים לחטוף, אבל מהיר וקטלני?

טראומות הן לא תירוץ טוב. יחידות מוצלחות היו מאז ומעולם קלות ומהירות.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לחימת החי"ר משמעותה לוחם מול לוחם, נשק מול נשק, רימון מול רימון. מה שמכריע זה הנשק הטוב יותר",

אפילו נקודת המבט של רע"ן ממחלקת אמל"ח יכולה להיות קצת רחבה יותר.

הקליעה השדאות והכושר הגופני הן משולש הזהב של לוחם החי"ר בלחימה,רציפות עיקשות וחתירה למגע וניצחון הן היסוד להשגת היעדים ולעמידה במשימה ובמטרה.
כדי להיות הישגיים ולנצח צריך להתאמן וכמה שיותר.

"בגבורה ובענוווה"

ציטוט:

במקור נכתב על ידי agent_amos הקליעה השדאות והכושר הגופני הן משולש הזהב של לוחם החי"ר בלחימה,רציפות עיקשות וחתירה למגע וניצחון הן היסוד להשגת היעדים ולעמידה במשימה ובמטרה. כדי להיות הישגיים ולנצח צריך להתאמן וכמה שיותר.

פשוט , בסיסי ו נ כ ו ן ...

A friend in need - is a friend indeed