|
29-04-2012, 00:18
|
|
מנהל פורום צבא ובטחון
|
|
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,953
|
|
התותחנים שחילצו את סיירת מטכ"ל בלבנון (ישראל הי!ם)
9 ביוני 1982, מלחמת שלום הגליל • לוחמי העילית של הסיירת פועלים בגבעה המיוערת מצפון לחרמון, ונתקלים בקומנדו הסורי • אש תופת נפתחת לעברם, טילים עפים עליהם, וכוחות גדולים מוקפצים לאזור • החשש: הסתבכות שתעלה בנפגעים רבים • ברגע האחרון מחליט קצין תותחנים צעיר להשתמש, לראשונה בתולדות צה"ל, בפגזי מצרר - למרות הסמיכות הגדולה לכוחותינו • המהלך הזה משנה את תמונת הקרב: עשרות סורים נהרגים, האחרים נמלטים על נפשם • השר משה (בוגי) יעלון, שלחם בגבעה כסגן מפקד הסיירת: "התותחנים הצילו אותנו" • 30 שנה אחרי, הגיבורים חוזרים לרגעי התופת
אהרל'ה ויסברג
תודה רבה, הצלתם את חיינו", אמר מפקד סיירת מטכ"ל למפקד כוח התותחנים.
30 שנים ימלאו בקרוב לאחד הקרבות הנשכחים במלחמת לבנון - הקרב על הגבעה המיוערת בדרום לבנון. אלא שבעבור מרבית האנשים שהשתתפו בלחימה ביום ההוא, היום הרביעי למלחמה, שום דבר לא נשכח.
שיערם האפיר מאז, והם כבר מזמן לא החיילים הצעירים שהיו. פנו לקריירות ענפות, הפכו למפקדים הבכירים של צה"ל, היו להורים ולסבים. אבל הם זוכרים כל פרט ופרט מהיום ההוא, 9 ביוני 1982, שבו מצאו את עצמם לוחמי העילית של סיירת מטכ"ל בקרב פנים אל פנים מול הקומנדו הסורי, ורק התערבות של תותחני גדוד 404 הצילה את המצב ומנעה נפגעים רבים. כשהם מספרים על קורותיהם מאותה גבעה, הניצוץ בעיניהם לא יכול לשקר. "תנחית אותי עכשיו במיוערת, ואני יודע בדיוק לאן ללכת, היכן נמצאת כל נקודה", מעיד אחד מהם. עכשיו, 30 שנים אחרי, הם מגוללים את מה שעבר עליהם ביום ההוא ומספרים את הסיפור שלא סופר על קרב הגבעה המיוערת. השעות הנקובות ביומן ניתנו על פי הערכת העדים מהשטח. הגיבורים מוצגים בדרגותיהם באותה עת.
* * *
יום שישי, 4 ביוני 1982
המתיחות בגבול מגיעה לשיא בעקבות ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בבריטניה שלמה ארגוב. חיל האוויר יוצא להתקפות מאסיביות נגד מטרות טרור בדרום לבנון, ובתגובה משגר אש"ף, בהנהגתו של יאסר ערפאת, מאות טילים לעבר יישובי הצפון. כוחות רגליים רבים מוזנקים לאזור. הפלישה הקרקעית, מבצע שלום הגליל, מתחילה כעבור יומיים, ביום ראשון. איש לא משער שאחרון חיילי צה"ל ייצא מלבנון רק כעבור 18 שנים.
"הגבעה המיוערת", בצמוד לקצהו הצפוני של רכס שאראת כריסטופני, ממוקמת כ-12 קילומטרים מצפון לחרמון הישראלי ולמרגלות החרמון הסורי. היא סומנה מראש כנקודת מפתח בגיזרה המזרחית, ובפקודת המבצע הוגדרה כיעד מרכזי לכיבוש: היא חולשת על "ציר ערפאת", המגיע עד כביש ביירות-דמשק מצפון. בצה"ל ידעו שאם הגבעה תישלט בידי הסורים, ההתקדמות של חיילינו לעבר המטרות בעומק לבנון תיבלם בקלות. גם בצבא הסורי, יתברר מאוחר יותר, הבינו את זה.
את האחריות לגיזרה המזרחית מקבלת אוגדה 252 (עוצבת סיני), בפיקודו של תא"ל עמנואל סקל. המשימה בגבעה מוטלת על סיירת מטכ"ל ומפקדה, סא"ל שי אביטל. כוח של עשרות חיילים אמור להיכנס לגבעה ברגל ולאחוז בה, כהכנה לכניסת הכוחות המשוריינים שייסעו צפונה וישתלטו על הגיזרה.
עוד בטרם הכניסה ללבנון, מתכנסים הכוחות בשטח היערכות בצומת ווסט ברמת הגולן. מפקד האגד הארטילרי של האוגדה, אל"מ דורון קדמיאל, מקבל החלטה גורלית: לערוך משחק מלחמה, שבו ידמו תרחישים מבצעיים שונים.
"זה היה כמו בסרטים", אומר קדמיאל. "מילאנו שולחן בחול, בנינו מתאר של השטח עם אבנים, הוספנו דגלונים ודימינו חיילים. ידענו שהרכס מורכב מסלעי גיר חרוצים ושבורים, שקשה מאוד לנוע עליהם - גם ברגל, ובטח שבכלים משוריינים. האמת היא שרק כשנכנסנו פנימה פיזית הבנו עד כמה תנאי השטח בעייתיים. אז גם הבנו שהמיוערת אינה בדיוק מיוערת: יש בה צמחייה, כפי שתואר במפות, אבל מרבית שטחה חשוף לחלוטין, והיא רחוקה מלהיראות כמו יער".
באותו סוף שבוע מקיים קדמיאל, לימים קצין תותחנים ראשי, את משחק המלחמה. הוא מכנס את מפקדי הסוללות וקציני התצפית והשיתוף הארטילרי (קש"א). "הצגנו תרחיש שהיה אז דמיוני, אבל התממש במציאות כמעט אחד לאחד: סיירת מטכ"ל נתקלת בגבעה המיוערת בכוח של חטיבה סורית ממוכנת; גדוד 404, הגדוד הסדיר של האגד, בפיקודו של סא"ל צחי גנור, נע במהירות קדימה ליצירת טווח ויורה מצרר שחור (פגז נגד טנקים ורק"ם)". אלמלא ההכנה המדוקדקת על שולחן החול, ייתכן שהקרב על המיוערת היה נצרב בתודעה הציבורית בנסיבות טרגיות.
הכתבה המלאה כאן, מומלץ לקרוא אותה בגיליון המלא
תמונה מעניינת מהכתבה: תומ"ת חמוש במק"כ 0.5 וגם במקלע 0.3
_____________________________________
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל
|
|