18-02-2012, 20:14
|
|
|
|
חבר מתאריך: 23.10.08
הודעות: 25,344
|
|
אני חיייב לציין שהנכות המעצבנת הזאת הביאה לי גם דברים טובים. אני אמנם במסלול הבטוח לפדלאות, אבל הפכתי לעוקצני הרבה יותר. גרמתי למנהלת בת 40 להזיל דמעה ולצאת בסערה באמצע הישיבה (לא מנהלת שלי), אחרי שניסתה להפיל פאשלה על המחלקה שלנו, וזרקתי לה שמבין שנינו, לא אני זה שיוצא כל יום בשלוש כי יש לי תינוק להניק, אז יש פה רק אדם אחד שבאמת אכפת לו מהחברה הזאת והאדם השני פשוט בא להעביר כרטיס. ותכל'ס, זה עשה אותי מאושר לראות אותה כך.
גם בשיחה השבועית שלי עם המשפחה ביום שישי, פתאום הוצאתי הרבה רעל שנצבר אצלי לא מעט זמן. לא משנה מה אמרתי, שמעתי בקול של ההורים שלי את המחנק הידוע שמבשר דמעות שבאות אחר כך. והאמת, לא היה לי אכפת בכלל, הגיע להם לשמוע הכל.
אז הפכתי לזקן הנרגן שתמיד חשבתי שאהיה בסוף, רק טיפה מוקדם מהצפוי. וכמעט שכחתי שלמעשה נהרסו לי החיים כי יש מעט מאוד דברים שאני גאה בהם ויכול לומר שהצלחתי בהם, כמו האימונים שהיו לי והשינוי הדרמטי שהגוף שלי עבר.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
