יצא לי לא מעט לדבר עם הצד הנשי על גברים ורוב הבנות אומרות לי "כל הגברים בוגדים,גם אם זה לא ישר אז בכל שלב בחיים שלהם". ואני חושבת על כמה שזה עצוב שכולן כמעט חושבות ככה. יש בי עוד שביב של תקווה שזה לא נכון להכליל את כולם...

מעניין אותי לדעת מה אתם חושבים על זה,האם זה באמת נכון שגם אם כרגע הוא לא יבגוד הוא מתישהו יבגוד בעתיד?ושאני אומרת בגידה אני מתכוונת אפילו לנשיקה.

לשתי השאלות התשובה זהה
יש ויש

ברור שיש נשים בוגדניות, אבל אני מפנה את האשכול לצד הגברי ולא הנשי.

זה קשור לאופי הבנאדם ולערכים שהוא גדל.

וחוץ מזה תתפלאי-גם נשים בוגדות

הכל יכול להיות. אבל כל עוד מדובר בשני אנשים נורמטיביים סה"כ, בלי בעיות נפשיות כאלה ואחרות, כל עוד את תדאגי למלא את החלק שלך במערכת היחסים (להיות נאמנה לו, לאהוב אותו, לדאוג לו, לעניין אותו וכו'), וכל עוד הוא ימשיך לאהוב אותך, אין סיבה שהוא ילך לחפש את זה במקום אחר.

Ze blog | KozlikArt

+9874939387

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

האמת - התשובה לכך היא כן, לא וגם וגם...


ראשית כל. לגברים יש צורך ביולוגי להפיץ את הזרע שלהם. זה מקודד עמוק בגנים ולהכחיש את זה יהיה די מגוחך. עם זאת - אנחנו אמורים להיות קצת מעבר לשלב הפעולה על סמך צרכים ביולוגיים בסיסיים ואין סיבה שזה יהיה תירוץ לבגידה.

מצד אחד, גבר שבוגד יותר מפעם אחת סביר שיבגוד עוד פעמים רבות. מדובר באישיות, בעניין של שליטה עצמית, של בגרות וגם של מה שהוא מחפש בחיים.

מצד שני, לא כל גבר הוא כזה. מרבית הגברים לא באמת מחפשים לבגוד - הם מגיעים לשם מתוך חסך כלשהו בזוגיות שלהם. חסר להם משהו, לא טוב להם, לא מסתדר להם... ולכן הם הולכים לרעות בשדות זרים...

ואגב, גם נשים בוגדות ומאותן סיבות בדיוק...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

"הם מגיעים לשם מתוך חסך כלשהו בזוגיות שלהם".
תמיד קראתי שהסיבה הזאת נכונה רק לנשים, וגברים בוגדים בעיקר בגלל חרמנות

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

אני לא יכול להעיד על כל הגברים, באופן טבעי, אבל יכול להעיד על עצמי שיש לי תיאבון מיני בריא ופנטזיות כמו לכל אדם נורמלי ועדיין הפעם האחת בחיי שבה מצאתי את עצמי בכלל שואל את עצמי אם לבגוד (בדרך כלל המחשבה אפילו לא ממש עולה לי בראש) הייתה בקשר שהיה גרוע לאו דווקא מבחינת המין אלא מבחינות רגשיות.

השאלה הזו, אגב, הייתה מה שגרם לי להבין שהקשר לא עובד.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

לא טוב לך בזוגיות? תחתוך. אבל אל תיתן לצד השני להבין שהכל בסדר, לתת לו להיות מסנוור מאהבתו אלייך, ותלך ותזיין מהצד כמו כלב מיוחם וחסר מעצורים.
אדם שבוגד, גבר ואישה כאחד, אני מאחל לו רק רע. אין לי שום טיפה של הבנה ואמתפיה לאנשים שפלים שעושים זאת.

יש דברים הרבה יותר מכוערים מזה, אבל לא משנה.
אגב, לא כל בעיה במערכת יחסים שמובילה לבגידה, במקורה הייתה צריכה להוביל לפרידה. לפעמים בעיה ביכולת לדבר על דברים (ויש אנשים שהרבה יותר קשה להם לפתוח בעיות מאשר להדחיק אותן) יכולה לגרום לבעיה שתתפח ותגרום בסופו של דבר לחיפוש סיפוקים בחוץ. גם לא כל בגידה היא תוצאה של "ייחום חסר מעצורים". זו בפעמים רבות תוצאה של צורך בחום והבנה שלא מקבלים מבן/בת הזוג.

אני מעולם לא בגדתי, ואני לא רואה את עצמי אי פעם עושה משהו כזה. אני מאלה שכן מדברים על בעיות. מבחינתי זה דיל ברייקר אמיתי. לא בגלל החלק הפיזי, אלא בגלל שבירת האמון.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shovava יצא לי לא מעט לדבר עם הצד הנשי על גברים ורוב הבנות אומרות לי "כל הגברים בוגדים,גם אם זה לא ישר אז בכל שלב בחיים שלהם". ואני חושבת על כמה שזה עצוב שכולן כמעט חושבות ככה. יש בי עוד שביב של תקווה שזה לא נכון להכליל את כולם... מעניין אותי לדעת מה אתם חושבים על זה,האם זה באמת נכון שגם אם כרגע הוא לא יבגוד הוא מתישהו יבגוד בעתיד?ושאני אומרת בגידה אני מתכוונת אפילו לנשיקה.

מה הקשר גברים?
יש גברים כאלו ויש נשים כאלו...
או שאולי הנשים בוגדות כי הגברים דרדרו אותן? "הגבר תמיד אשם"...
בכל אופן מה עם סיפור גן העדן? "אתן" התחלתן?

על החתום
בלוג בדסמ <---
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://blogbuilder.tapuz.co.il/UsersFolders/drmr/images/1260197_219.gif]
---> קומונת בדסמ
(18 ומעלה)

אני לא בוגד.
אף פעם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי גולדה מאיר יהיה לנו שלום עם הערבים רק כשהם יאהבו את חתוליהם יותר משהם שונאים אותנו.

השאלה היא מה זה לבגוד ?

איפה עובר הקו הדק?

איפה עובר הקו שגורם לאדם להתרחק ולא לבגוד (הקו שאפילו שהמצב 'לא משהו עכשיו', וכי יש מערכת יחסים שתמיד מרגשת,סוחפת ומהנה?)?

השאלה הזאת פשוט מעציבה, איך אפשר להתחתן בידיעה שהוא או היא בכל מצב נתון כמעט עלולים לבגוד?

יש פה שאלה נוקבת, איך בחברה הכללית, 'חבר זה לא קיר' והמושג לבגוד הפכו ל'בסדר'?

זה ברור שלא כולם ככה ויש ויש, אך זה קיים. אשמח להתייחסות רצינית. נראה כפתח מעניין לדיון.

לבגוד בעיני זה שבירת האמון. לא זה שבא לו על מישהי אחרת או פנטזיה - זה כ"כ טבעי שהייתי מודאגת אם זה לא היה קורה. להביא את זה לידי מעש, בטח ובטח אם מדובר במערכת יחסים משמעותית, זו שבירת אמון.

מה גורם לאדם להתרחק ולא לבגוד? אני יכולה לומר רק מבחינתי. אין סיכוי שאני אבגוד. אני במערכת יחסים = אני די עיוורת לאפשרויות אחרות. זה לא שאני לא יכולה להסתכל על מישהו ולחשוב שהוא נראה ממש טוב, אבל לא יעלה על דעתי לעשות ולו פסע בכיוון. למה? כי יש לי רגשות כלפי בנאדם אחר. אם לא יהיו רגשות - מערכת היחסים תסתיים. לא בגלל הצורך לבגוד.

אני נשואה די טריה. אני מודעת לזה שהטבעת לא באה עם תעודת ביטוח. מצד שני, האמון שלי בבעלי הוא כ"כ עמוק, שההתחייבות אחד כלפי השני הייתה שלב טבעי מאד עבור שנינו.

אני חושבת שיש לך טעות. בגידה היא לא ענין של כל מצב נתון. משהו צריך להיות מאד off כדי שבגידה תהיה בכלל אופציה. בעיני - עד כדי כך off שאני אעדיף קודם לסיים את מערכת היחסים.

אני גם לא חושבת שבגידה נתפסת כ"בסדר" בחברה. לפחות לא בחברה שמקיפה אותי, ואני לא שמעתי את המושג "חבר זה לא קיר" נאמר שלא כבדיחה...

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Tallyco משהו צריך להיות מאד off כדי שבגידה תהיה בכלל אופציה. בעיני - עד כדי כך off שאני אעדיף קודם לסיים את מערכת היחסים.

כל מה שזה דורש זה שחיקה ממושכת וטבעית בחיי הנשואים + הכרות עם אדם אחר שיש איתו כימיה. יהיה מעניין לראות איך תרגישי בעוד כמה שנים.

אני מכיר נשים בשנות ה30 שלהן שכאשר הן התחתנו אז הגבר שלהן היה האחד והיום, בחלוף הרבה כביסות של הגרביים המסריחות שלהם וכו', הוא האחד שהן מתות שיעוף מהחיים שלהן (אבל גירושין זה מפחיד כי מעדיפים רע מוכר על פני הלא נודע).

אז לא כולן בוגדות אבל יש שכן וזה לא משהו שהן האמינו מראש שיעשו.

רואים שאתה לא מכיר אותי....

אני לא בנאדם שעובד מהבטן. אצלי קודם כל הראש צריך להיות בסדר, לדעת שאני בסדר, ואז אני נותנת לעצמי להרגיש.
אני לא מאמינה ב"גבר האחד". מעולם לא. אני מאמינה שבעלי הוא מי שאני אוהבת, עם כל החסרונות והמגרעות שלו, כי הן חלק ממי שהוא. ידעתי טוב מאד לאן אני נכנסת, ואני חושבת שאני מסוגלת לראות גם חמש ועשר שנים קדימה ולדעת שעדיין יהיה לי טוב במערכת היחסים הזו, שהוא ימשיך לעניין אותי בגלל מי שהוא, ושאני לא בנאדם שמאפשר לעצמו להסתכל לצדדים. אני יכולה להגיד שוב - אני אסיים מערכת יחסים לפני שאני אבגוד באמון.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

אשמח לביאור מושגים של הנושא.

א.מה זה נקרא לבגוד?

ב.איפה עובר הקו הדק שמונע את ההיתכנות לבגידה? (הרי אין מערכת יחסים שתמיד סוחפת,מרגשת ומהנה ותמיד יש קשיים בקשר)

ג.האם החברה הכללית (על כל המדיה -טלוויזיה,ספרים וכו') לא אשמה בזה?עם מונחים של 'חבר זה לא קיר' והגיבור בספר/סרט שבוגד? אולי בתודעה שלנו לבגוד זה תמיד משהו מעניין ומרתק,אולי המושג נהפך למשהו 'בסדר' (ואולי יותר מזה) ?

תמיד יהיו בוגדים,בכל כלל יש יוצאים מן הכלל.

השאלה הנוקבת היא, איך עולה שאלה כזאת קשה? מה קרה לנו?

הבאתי לעזר מאמר מעניין שמצאתי (בחיפוש פשוט בגוגל) יש בו המון עומק.
ציטוט מהמאמר,

ציטוט:

הפילוסוף שופנהואר כתב משל על איש שפגש אשה מעניינת מאוד בנשף מסכות וניהל איתה שיחת נפש עד עומק הלילה. סוף סוף מצא אחת שמבינה אותו, לא כאותה אשת מדנים קודרת - בעברית מדוברת: כלבְתֶא – שאיתה הוא נשוי. אך בחצות, כאשר צלצלו הפעמונים, הורידו את המסכות, ולפתע הוא מגלה שזאת אשתו. להשתחנ"ש זה קל.

http://www.kulanu4you.org/article.php?id=47

ההודעה שמעל זאת ששלחתי, אבקש ממי שיש לו את האפשרות, למחוק אותה.(כשלחצתי שלח זה הראה טעות,וכאילו לא נשלח,לכן כתבתי הכל מחדש).