"בתקופה שלי זה לא היה ככה", אומר כל ישראלי בכל מפגש עם הצבא. יש משהו בצבא שמתחלף בכל שלוש שנים שלא משאיר הרבה מתקופות אחרות; יש משהו בישראליוּת שמשתנה מהר יותר מהישראלים. ויש גם משהו במדינה הצעירה הזאת שגורם לכל אחד מאיתנו להיאחז קצת בתקופה שלו ולהתרפק עליה כל עוד אפשר. בחודש שעבר, כשהוזמנתי ללוות את קורס הקומנדו של קציני הנח"ל, צמד המילים "בתקופה שלי" עבד שעות נוספות. רציתי לראות מה נשאר מהצבא של התקופה שלי, וגיליתי שלא הרבה.

למאמר המלא-
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4059697,00.html

נו באמת...
הכתב כולה השתחרר לפני איזה 7 שנים.. "בתקופה שלי" מקבל משמעות אחרת לגמרי.

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

הצבא של היום מאומן יותר, מצויד יותר, מתוחכם יותר. מה שכן, אבדנו דברים אחרים בדרך. בכל אופן, כל נסיון אחר להציג את הדברים בצורה אחרת היא סתם נוסטלגיה טיפשית, שמשולה להדפסות על העבר, כמו שבשנות ה50 עלק היה פה טוב יותר.

הצבא של היום ממש לא מאומן יותר. הטכנולוגיה הגיעה רק לחלק מהצבא (אלא אם כן הצבא נגמר אצלך בסדירים). המחזורים האחרונים שמגיעים למילואים מתחילים לגרד את רמת האימון והידע המקצועי שהיו (שלא היו גדולים במיוחד), אבל עדיין סבלו מסגל לא מיומן וחסר ידע מקצועי.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס הצבא של היום ממש לא מאומן יותר. הטכנולוגיה הגיעה רק לחלק מהצבא (אלא אם כן הצבא נגמר אצלך בסדירים). המחזורים האחרונים שמגיעים למילואים מתחילים לגרד את רמת האימון והידע המקצועי שהיו (שלא היו גדולים במיוחד), אבל עדיין סבלו מסגל לא מיומן וחסר ידע מקצועי.

אני מבין מדברייך שכמעט אין כל שינוי...

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

שינוי יש, בוודאי - אבל לניוון שארך 6 שנים יש מחיר שקשה לשלם עליו, אם אפילו לא חוזרים לרמת אימונים שהיתה לפני כן.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ותשווה את המסלול וההכשרות שהיה להם לעומת מה שיש היום בצבא. אין מה להשוות בכלל.
היום מבחינה חיילית אתה מפסיק להתפתח אחרי תרגיל כיתה.

הדבר היחיד ששונה מאז וגם זה שינוי לרעה זה ההליכה עם תרמילי ציוד עמוסים לעייפה.
אם לא היה צריך את זה בששת הימים ויום כיפור כנראה שלהכנס 2 קמ לעזה אפשר בלי 30 קג ללוחם.

אני מסכים עם ביטיס. די לבחון את היכולות שהפגין צבא המילואים במלחמות העבר (כשירותו המפורסמת ביום כיפור ושל"ג הן הוכחה מספקת), או את הסיפורים על מינימום של 60 יום מילואים לחי"רניק הממוצע עד בערך אמצע שנות השמונים, כדי לדעת שפעם הצבא היה מאומן יותר. מר בן דוד, כמוני, השתחרר לפני שבע שנים. בזמן שהייתי בצבא (בצנחנים) התאמנו הרבה ביחס לרוב הצבא וזה עדיין היה פחות מעשירית מגרף האימונים המפורסם של שיטת ה17 שבועות אימון ו17 שבועות קו. מי שמחפש הוכחות יימצא אותן בביצועים של חטיבה 5 בג'נין ושל אוגדתו של ארז צוקרמן בקרבות במלחמת לבנון השנייה, כמו גם העובדה שחטיבת הנשר השחור (עוצבת צנחני מילואים) נפסלה למשימה מוסקת במלחמה בשל כשירות ירודה בתרגילים מוסקים מוטסים (מה שאמור להיות הלחם והחמאה שלה). מי שטוען שהיום צה"ל מושחז יותר שיישאל את עצמו למה במשך רוב ימי הלחימה עסקה רוב עוצבת צנחני המילואים של פיקוד דרום באימונים בצאלים.

בצבא של פעם היו אימונים בתדירות יותר גבוהה (הדבר נכון הן לסדיר והן למילואים. כל פעם שאני ואחי הצעיר שבסדיר מעזים לומר ליד אבינו שהתאמנו\ מתאמנים או כשאנו מדברים על איתנות הוא צוחק בביטול ובזילזול) וגם שיטה אחרת לחישול ואיתנות בלי נציב קבילות חיילים ובלי פקודות מטכ"ל. לא הכל היה טוב (וטוב ששיפרו הרבה דברים. זה לא עשה את אבי וחבריו יותר טובים שקידרו אותם עד כלות הנשמה, גם מול הוריהם, בסנור) אבל התאמנו ועוד איך התאמנו. בצבא של היום, כמו גם בזמן שלי ושל מר בן דוד, יש לחלק מהיחידות אמצעים טכנולוגים מרשימים אבל יחידת מילואים ממוצעת עושה אימון של שבוע פעמיים בשנה ובקושי עושה קווים (רק לשם השוואה אבא שלי שהיה סמ"פ נהג לעשות בארבע השנים שלפני מלחמת של"ג 120 ו90 ימי מיל' בשנה ובארבע השנים שאחריה ירד הממוצע ל60 ו70. חייליו אמנם עשו פחות אבל הרבה יותר משאני עושה. והם התאמנו כמו משוגעים). הדבר מוריד מהכשירות ומהלכידות שבין לוחמיה. בקיצור יש לצה"ל העכשווי לא מעט מה ללמוד ממה שהיה פעם.

מצד שני צה"ל לא השתנה בהרבה ברוחו או באנשיו. הרבה דברים שאפיינו אותו לאורך השנים נותרו כשהיו. מערכים חיוביים כמו רעות ורוח לחימה ועד פתרונות מאולתרים (חלקם מרשימים מאוד) במקום תוכנית מסודרת. לא הייתי ממהר במקום מר בן דוד לומר "בזמני." היום (ממה שאני רואה במיל' ושומע מאחי הסדירניק וקורא בעיתון) הצבא נשמע ומתנהג פחות או יותר כמו שהתנהג בזמני ואני מניח שבהרבה דברים כמו שהיה תמיד.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

איזה יחידת מילואים עושה פעמיים אימון של שבוע כל שנה?! איפה חותמים?
תנסה אולי אימון אחד של שבוע בשלוש שנים....

עם שבועיים אימון בשנה, אני מחזיק כשירות לא רעה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

פחות או יותר כל חבר שאני מכיר ששירת ביחידה קרבית מבצע אימון אחד לפחות בשנה אם לא יותר, ואני לא מכליל כמה ח׳ברה שמשרתים בגדסר מילואים שעושים אימון לפחות! 3 פעמים בשנה. אז כנראה אנחנו מדברים על צבאות שונים לגמרי.

גם בצבא יש עשירון עליון...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אתה חי בסרט. מאז שנת 2000 היו לגדוד שלי שני אימונים.

יש גם יש...אם אתה רוצה אני אמנה לך בפרטי

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ציטוט:

במקור נכתב על ידי marloweperelab89035 יחידת מילואים ממוצעת עושה אימון של שבוע פעמיים בשנה ובקושי עושה קווים.

הלוואי ... אימון סוללה מלא פעם בשנתיים. קוים עושים פעם בשלוש שנים.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

אלה המשווים את הצבא של לפני עשר-עשרים שנים עם הצבא של היום, הם אנשים שעשו סדיר בצבא של פעם ועושים מילואים בצבא של היום, ולכן יש להם חומר להשוואה. אתה אולי יכול לטעון שהם לא מכירים טוב את הצבא הסדיר של היום (מה שלא נכון, לדעתי) אבל להזניח את ההשוואוץ אלה - זאת יהירות שנובעת מחוסר הבנה.

טוב אני אשאל את השאלה המתבקשת
באיזה יחידה שירת אלעד בן דוד והאם הוא קרוב של אלון בן דוד?

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

ולמה זה משנה?
אם העדיף שלא לפרסם זאת בכתבתו, למה "להוציא אותו בכוח מהארון"?

לקריאת הכתבה כנסו לדף חטיבת הנח"ל

"אימוני סבך של לחימה בלבנון, דרך אימוני לוחמה בשטח בנוי של לחימה בעזה ובאיו"ש. תוסיפו לזה גם תרגילי פינוי משותפים עם חיל האוויר, אימוני ניווטים, פשיטה והתגנבות, תכנים חינוכיים ושיעורי צלפים, ותקבלו פחות או יותר את כל הלו"ז של 11 הימים האלה."

גם אם הם לא היו אוכלים, לא ישנים ולא יוצאים להפסקות שירותים, הם לא היו לומדים ומתרגלים נושא אחד כמו שצריך.

אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם

ברור שלא לומדים הכל בצורה רצינית, מדובר בקורס העשרה לקצינים מצטיינים.
המטרה היא להרחיב את האופקים ולתת עוד כלים ויכולות לקצינים ספצייפים.

מדובר בקורס מצוין (עפ"י חברים שהיו בו ובחטיבות אחרות) שקיים בחטיבות נוספות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוחנן מדובר בקורס העשרה

קורס העשרה? כמו בבית הספר?
נראה לך שבצבא ארה"ב/בריטניה יעבירו קורס של 11 יום שכולל כל כך הרבה נושאים כבדים?
לי לא.
אני מכיר את תכני הקורס הנ"ל היטב. קורס "קומנדו" זה ממש לא.
כמו שכתב אחד הטוקבקיסטים - חסר רק את רמבו.

אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם

.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אז בנח"ל עושים קומנדו, וגם בגבעתי עושים קומנדו (ראו אשכול נפרד על הכתבה בישראל היום)

צבא העם הוא קומנדו אחד גדול. אני חושב שחשוב לתת תחושת ייחוד, אבל באמת הייתי רוצה שיחזרו קצת למקורות של שטח בנוי ופתוח, פטרול מרמת הכיתה, מכת אש מדוייקת מרמת הכיתה וכו' לפני שכולנו נקבל דוקטורט בהסוואה, הסתננות למתקנים גרעיניים של האויב, הורדת זקיפים ושאר תרגילי העלאת הזיקפה (סליחה אם מישהו נפגע מהשפה הבוטה). אני מבין גם את הצורך לתת לקצינים וחיילים את הצ'ופר המזדמן כדי לשבור את שגרת הבט"ש.

אולי זה טוב למורל, אבל ממה שאני רואה בתרגילים אנחנו עדיין לוקים מאוד בכל המקצועות הבסיסיים ועם חוק המילואים זה כנראה יילך ויתדרדר...

לא תפעיל סיור - לא תדע מה לפניך.
לא תדע מה לפניך - תחטוף מכל הכיוונים
אם תחטוף מכל הכיוונים - תיאלץ לנהל קרב חילוץ וההתקדמות תיעצר.
אז לא כדאי להפעיל סיור?
יוכנס פרק "הפעלת מערך האיסוף" בקורס מג"דים ומח"טים מיד ולאלתר (פברואר 2008)

בספרו "סיפור מלחמה, סיפור אהבה" כותב תא"ל במיל' גל הירש: "אני מציג את עצמי. מסביר ש'צפע' זה גדוד מיוחד, מספר שהייתי בו מ"פ לפני כמה שנים, שבאתי מ'שלדג' ושמעכשיו אנחנו גדוד קומנדו עם רמה וביצועים בהתאם. 'קומנדו זה בראש,' אני מציג בפניהם את תפיסתי, 'זה עניין של גישה ולא שום דבר אחר.' ועוד אני מוסיף וקובע, 'צבע יורד במים, צפע לא יורד במים... שום דבר לא יכול למחוק אותו!' אני מודע לכך שקומנדו מייצג מיון קפדני, אמל"ח איכותי, כושר קרבי מעולה ומסורת של למידה ותחקור חסר פשרות. אבל בעיקר זה 'מצב הדעת', גישה ותפיסה. אין לי ספק שגם גדוד טנקים יכול להתנהל כיחידת קומנדו, ככוח מיוחד. הדבר תלוי במפקד שלו, בתעוזה, ברוח ובהחלטה שהוא כזה. זאת אני תובע מ- 202 ערב התרג"ד ומוסיף על כך סממן חיצוני ייחודי של צבעי הסוואה, וזה עובד."


כל הדברים שאתה כותב עליהם בכשירות החי"ר חשובים ואיתם גם הפעילות החי"רית הקלאסית של מארבים, סיורים שטח פתוח ובנוי וקרב משולב. יחד עם זאת מחיילי הרגלים נדרשים לעיתים כישורים כשל יחידות קטנות וגמישות יותר מגדוד החי"ר הקלאסי. כמו בפשיטות ומעצרים בשטח הבנוי הפלסטיני (שכוללות לעיתים התגנבות למרחב בנוי משטח סבוך או פתוח). הקורס (מעבר לשמו ה"סקסי") שקיים כבר בכל חטיבות החי"ר נועד גם להגביר את הביטחון העצמי של הקצינים הצעירים ביכולתם, לפתוח בפניהם עוד תחומים וגם לשפר ולהשחיז את הלוחמנות שלהם. אולי הגאווה החי"רית קצת נרמסת תחת רעיונות הקומנדו והכוחות המיוחדים, אבל בסוף האנשים האלה חוזרים לגדודי החי"ר שדאים יותר טובים ובטוחים יותר ביכולתם ובכישורי הלחימה שלהם ועם מוטיבציה חזקה עוד יותר. בעיני רווח נטו.

עוד כתבות בעניין קורס קומנדו של חטיבות החי"ר:
ראיון ישן עם אל"מ אהרון חליוה, שערך יוסיפון, בנוגע לקורס קומנדו בצנחנים
כפיר
גבעתי
צנחנים (שאף יזמו את הקורס במתכונתו הנוכחית והיו הראשונים לקיימו)
צנחנים
נח"ל
גבעתי

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

marloweperelab89035 - תודה!

כתבת את מה שניסיתי להגיד מקודם בצורה הטובה ביותר.


rshibi אם הטענה שלך נכונה אז כל ההשתלמויות שעושם מרמת הגדודים ומעלה מיותרות ואין לבצע אותם מכיוון שבבסיס אנחנו חלשים?

אין קשר, צריך להמשיך ולהתמקצע במקצועיות הבסיסית, כל אחד בתחומו, ובמקביל להעשיר את הידע בתחומים נוספים שחשובים בשדה הקרב, כל רמה ברמתה. כמובן שיש לבצע סדרי עדיפויות מבחינת התכנים והמשאבים (כשהזמן הוא המשאב העיקרי).

לא הסברתי את עצמי כשורה.
נכון, שבעידן הלחימה הלא-קונבנציונלית ובעיקר בש"ב, יש חשיבות לכשירויות שהן מעבר לחיר הבסיסי.
אולם, כשאני בוחן את מלחמת לבנון 2, לא הצלחנו (בלשון המעטה...) בניווט, לוגיסטיקה, ניתוח שטח בסיסי ברמת המחלקה וכו'.
כן - התגנבות זה חשוב היום, אבל לא משום שהגדודים צריכים לבצע זאת. גדודים לא צריכים לבצע זאת. שהגדס"ר והמיוחדות יבצעו זאת, אחרת למה אני מבזבז כל כך הרבה כסף על ההכשרה שלהם.
אני חושב שקודם כל הגדוד צריך לבצע משימות חי"ר בסיסיות בצורה מעולה ואז לקבל את הכשירויות העודפות הללו.

רוצה לתת צ'ופר לחבר'ה המיוחדים העלולים להוות את שדרת המג"דים והמח"טים של מחר?
תן להם העמקה בניווט מבצעי, שת"פ בין חילי וזרועי (זה שהוא השתתף בתרגיל רב"ח לא אומר שהוא הפעיל מסק"ר...), חשיבה טקטית בש"ב וש"פ, הדרכת קליעה, שדאות, הסוואה וכל מה שביטיס כתב.

נכון, היו 3 אינתיפדות ונדרשנו ללחימת ובט"ש בש"ב. בדרך שכחנו כמה דברים ואז חטפנו את לבנון 2. כל מה ששכחנו חזר אלינו כמו בומרנג (עיין ערך מרפי). ההערה של בוכריס מאוד במקום. אין אלתורים, צבא זה דבר הרבה יותר מדי מקצועי.

אני הייתי בכלל נותן צ'ופר בתור "קורס ניהול הפלוגה" שהוא בעיקר ניהול מ"א, לוגיסטיקה ועבודה מול רמה ממונה ואז יש לך צ'ופר שיעיל גם לעבודה באזרחות.

העיקרון הוא - חזרה למקורות, KISS ותהיה מוכן לכל סוג של לחימה - בט"ש, לבנון 2, לבנון 3 וח"ח מצרים...

לא תפעיל סיור - לא תדע מה לפניך.
לא תדע מה לפניך - תחטוף מכל הכיוונים
אם תחטוף מכל הכיוונים - תיאלץ לנהל קרב חילוץ וההתקדמות תיעצר.
אז לא כדאי להפעיל סיור?
יוכנס פרק "הפעלת מערך האיסוף" בקורס מג"דים ומח"טים מיד ולאלתר (פברואר 2008)

מה שגל הירש אומר זה בבל"ת מטורף. לא פלא שהוא נדרש לזיוני שכל בשביל להסוות את השטויות האלה.

ציטוט:

אני מודע לכך שקומנדו מייצג מיון קפדני, אמל"ח איכותי, כושר קרבי מעולה ומסורת של למידה ותחקור חסר פשרות. אבל בעיקר זה 'מצב הדעת', גישה ותפיסה.

*
אין שום קשר בין הנאמר לקומנדו. במקור מדובר היה על חי"ר קל, ולאחר מלחמת העולם השניה - ליחידות DA או פשיטה.
מה הקשר לגדוד טנקים או לגדוד חי"ר רגיל?*

ציטוט:

יחד עם זאת מחיילי הרגלים נדרשים לעיתים כישורים כשל יחידות קטנות וגמישות יותר מגדוד החי"ר הקלאסי.

פטרול היא לא כשירות נדרשת מגדוד חי"ר "קלאסי"? (מה זה לעזאזל חי"ר קלאסי?!) ועוד איך שכן! אני בכלל לא רוצה לדבר על "מעצרים" ו"התגנבות" בשקל, אל מול אויב ואיומים שלעיתים נדירות קיימים.

גדוד חי"ר קל נדרש לכשירות של הסתננות, ופטרול, ומארב, ופשיטה, והתקפה והתקדמות ונסג"ש והגנה וכל אותן יכולות שמאפשרות לו להלחם מול אויב סדיר או גרילה, בין אם מדובר בחזית ובין אם מדובר במצב אמורפי יותר. אף חי"רניק שיוצא למשימה בשטחים לא נמצא במצב בו אין יכולת להציב לו סיוע ברמה הגדודית ומעלה. המעטפת קיימת, הסיוע קיים והתגבורת קיימת.

ציטוט:

הקורס (מעבר לשמו ה"סקסי") שקיים כבר בכל חטיבות החי"ר נועד גם להגביר את הביטחון העצמי של הקצינים הצעירים ביכולתם, לפתוח בפניהם עוד תחומים וגם לשפר ולהשחיז את הלוחמנות שלהם.

אתה יודע, אני עברתי קורס דומה וארוך הרבה יותר. בזמן שאייל שליין היה בחטיבה הוא העמיד קורס הכנה לקצונה (לאף אחד לא היתה יומרה לקרוא לזה קורס קומנדו, תודה לאל) - אורכו היה יותר משלושה חודשים והוא כלל בתוכו ניווטים, שבועות לחימה, תו"ל, מארבים באד"ל ועוד כל מיני דברים שהיו אמורים להגביר את המקצועיות שלנו. בסופו של דבר מדובר בחליף קורס קצינים. תכל'ס? זה היה באיכות גבוהה בהרבה ממה שעברנו בקורס קצינים עצמו.
אם כל חטיבות החי"ר מבזבזות זמן ואמצעים בשביל לשפר את הכשרת הקצונה שלהם, קחצ"ר צריך קודם כל לתת לעצמו בומבה בראש על זה שהוא בכלל מאפשר דבר כזה, ודבר שני לשפר את השלמת חי"ר!

ֿ. אולי הגאווה החי"רית קצת נרמסת תחת רעיונות הקומנדו והכוחות המיוחדים
אוי ואבוי לך ולצבא אם קליעה, שדאות, הסתננות, תנ"מ ושאר יכולות בסיסיות הן "רעיונות קומנדו וכ"מ".מדובר ביכולות חי"ר בסיסיות, שבצבאות זרים היו קיימות ביחידות חי"ר טובות. מה בדיוק עשו הJager במלחמת העולם הראשונה אם לא הסתננות והתקפה, אל מול מערכי הבריטים והצרפתים? אם מח"ט גבעתי\גולני\כפיר (השלם את החסר) מגיעים למצב בו החיילים שלהם לא נמצאים ברמת שדאות כזו, כדאי שיעצרו את הכל ויחזרו לרמת הבא"ח. יכולות שדאות, קליעה, הסוואה וניווט אמורים היו להיות ברמה אחת מתחת אם לא שתיים.

השורה התחתונה היא פשוטה - אתה עושה טררם ממשהו שאמור להיות יכולת בסיסית של מ"כ חי"ר, לא כל שכן קצין. אני מודע לכך שיש רצוי ויש מצוי, אבל המצב הנוכחי הוא מזיק הרבה יותר - קודם כל נוצר מצב שבו יכולת שהיתה בסיסית לפני עשור וחצי הופכת להיות מיוחדת וללא סיבה, אחרי זה אנחנו מזיזים את הכשירות ליחידות המיוחדות, ובסוף אנחנו משקיעים זמן ומאמץ בשביל לאמן חלק מהקצונה ביכולות שבעבר הלא רחוק היו נחלת הכלל.

לבסוף הערה: באחד הדיונים על בה"ד 1 בפרט ומערך ההכשרה בכלל, אמרתי שאם לא ישימו את המפקדים הטובים ביותר בהכשרה, יקרה מצב בו הבינוניים של היום, יכשירו את דור העתיד, ובדור הבא, המצטיינים של המחר יהיו ברמתם של הבינוניים של היום. מסתבר שהגענו ליום הזה.

נ.ב. - אם מדברים על קצינים חושבים... אחלה דרך למיין קצינים חושבים, כי אין מצב שקצין ראוי לשמו יחשוב שאכן מדובר בקורס קומנדו...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

שמע ביטיס אולי כדאי להירגע עם הטון והזעם. בכל זאת אני מניח שגם אתה כמו רוב החבר'ה אזרח. אני חושב שיש מה ללמוד גם מתא"ל גל הירש (ולא מעט אפילו). אני דווקא כן חושב שהכל בראש והגמישות והמסוגלות של יחידה נובעים מכך, החל מרוח המפקד וכלה באמונת האנשים ביכולתם. דוגמאות לא חסר- גדוד 890 בפיקודו של אריק שרון, גדוד חרב במלחמת לבנון השנייה ועוד...
זה בסדר שאתה לא מסכים אתי. אתה בקי מאוד בנושא (בדר"כ אני נהנה לקרוא את הערותיך המחכימות) ויש לך יכולת לשפוט ולהעריך דברים כהוויתם. עם זאת מאחר ונראה לי שלקורס יש ערך אנחנו חלוקים. מכאן ועד לאמירות כמו- "אוי ואבוי" ו"לעזאזל" ו""זיוני שכל". אני לא בא להתנצח איתך. זה נראה לי מיותר. יכול להיות שאתה יודע יותר טוב. את ה"טררם" אני לא עושה, אני רק מעלה כתבות (ולעיתים גם מחווה דעה), חטיבות החי"ר דווקא עושות "רוח" כדי להגדיל את יוקרת הקורס. דבר נורמלי בצה"ל. אגב, למיטב ידיעתי הקורסים בחטיבות השונות הן על דעתו ובאישורו של הקחצ"ר. באשר להכשרה שעברת כל הכבוד לתא"ל שליין שהצליח להרחיק את הפוטנציאל הפיקודי של החטיבה מהשגרה המבצעית מחד וצרכי צה"ל הגדול והלו"ז שלו מאידך, ולתת להם אימון מוסף. גם להערתך על הטובים להכשרה יש בינינו הסכמה. כמאמר האלוף עמירם לוין "אצל האמריקאים הקצין צריך למלא את המטריצה- הוא צריך הכשרה מסוימת, בציונים מסוימים, וחייב למלא איקס תפקידים במהלך שירותו. בצה"ל הכל אישי: מפקדים מליגה לאומית מביאים מפקדים מליגה לאומית, אבל ליגה א' מביאה ליגה ב' שמביאה ליגה ג' ."
בכל מקרה חבל על ההתלהמות, אתה דעתך מספיק נחשבת בעיני גם בלעדיה.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

הזעם כבר מזמן הפך ליאוש...
מגל הירש אולי אפשר ללמוד הרבה מאוד, אבל לא בנושא הזה - כי האימרה הזו היא שטות לא מקצועית, מהתחלה ועד הסוף, של אדם שגדל ביחידות "מיוחדות" ואין לו תפיסה של הצבא הגדול (ואח"כ שולח טנקים להתגנב...). מג"ד שאומר דברים כאלה לא מחזיק ברמה מקצועית הנדרשת בשביל להיות מג"ד חד וחלק, ומדבר מתוך עמדה של התנשאות על "פשוטי העם" מהגדודים.
למעט הדעה (השלילית שלי על הירש), אין כאן שום טון, גם אם אמרתי לעזאזל פעם אחת...
לגופו של הקורס - אם כל חטיבות החי"ר מבצעות השלמה מקצועית כזו, כנראה שהיא חסרה בקורס הקצינים. מה יש בהשלמה הזו בדיוק? קצת טקטיקה, כושר, שדאות וקליעה. למעט טקטיקה, דברים אלה נדרשים ברמת החייל, והקצין אמור לרכוש אותם תוך כדי ההכשרה שלו! למה לעזאזל (פעם שניה) הוא עובר טירונות, אימון מתקדם,קורס מ"כים וקורס קצינים, אם בסופו של דבר צריך עוד שבועיים בשביל לחזור על אותם תחומים (ומה בדיוק שבועיים יעשו לשפר את המצב בכל כך הרבה נושאים?!)
הבעיה הבסיסית, וכאן באה הדוגמה שלי, היא שיש לנו בעיה עם הכשרת הקצין, נכון? זה מורגש בכל החטיבות? מה הבעיה לחזור ולשפר את השלמת חי"ר בקק"צ וההכשרה בבא"ח לכולם, במקום לתת תגבור בנושאים בסיסיים לפרטים נבחרים בלבד? בסופו של דבר, ההכשרה שקיבלנו היתה חליף קק"צ. יש בעיה לתת את ההכשרה המשופרת במקום התת רמה שקיבלנו בקק"צ?

עכשיו לעניין השיווק - למי בדיוק החטיבות משווקות? לקצינים שלהם? עד כדי כך חושבים שהם מתלהבים כמו מלש"בים שהם צריכים את התג של "קומנדו" בשביל לבצע הכשרה מקצועית נוספת? אני לא חושב שהקצינים של היום מטומטמים יותר מהחבר'ה שעשו איתי את הקורס, ובסופו של קורס כולנו ידענו פחות או יותר את הנקודות החזקות והחלשות שלנו. אם מישהו היה בא ומציע לי (לדוגמה) חיזוק בנושא מנהיגות, הייתי לוקח בשמחה, גם אם לא היה מדובר בקורס "מנהיגות קומנדו".

תווית הקומנדו היא לא מקצועית. לא כשמדובר בסגל הפיקוד הזוטר. זה שולח מסר לא נכון לקצינים ולמפקדים, מסר של זילות ומקצועיות נמוכה.
מה שאמר עמירם לוין נכון ב-100%. מכיוון שמפקדים מליגה לאומית יש מעט שבמעט, ומכיוון שהם לא מגיעים להכשרה, אנחנו נמצאים בהתדרדרות.
הדרך הנכונה היא לא לצאת בסוף מסלול ההכשרה באיזשהו קורס מזורז של שלושה שבועות בלי פלאפון שנותן טעימה מכל דבר, אבל לא באמת ממקצע את הקצין בשום דבר.
הדרך הנכונה היא לעבוד בצורה יסודית. כזו שתוציא חיילים שהם שדאים, קלעים ומקצוענים מעולים (ברובם), מ"כים בעלי מקצועיות גבוהה בטקטיקה, פיקוד ובניין הכוח, ומתוכם תקבל יותר מפקדים מליגה לאומית. זה לא קיים בצה"ל.
גישה מקצועית היתה מגלה למח"טים שחשוב יותר, לדוגמה, להשקיע בהכשרת סגל הטירונים שלהם ובתקופת הטירונות והאימון המתקדם. דווקא ההכשרה הלא אחידה הראתה יפה מאוד - מחלקות שעברו הכשרה טובה יותר מאחרות בבא"ח, מיצו את פוטנציאל הפיקוד טוב יותר והחזיקו סגלים פלוגתיים באחוז לא פרופורציונאלי למשקל היחסי של המחלקה.

זה מ-ר-ג-י-ז. אתה יודע למה? בסופו של דבר, כאשר אני קולט חיילים לפלוגה במילואים, אני אוכל את כל החרא של ההכשרה של הסדירים. קלטתי מחלקת סיור מגדוד צנחנים שחשבו שהם אלילים בסיור, רק כי בלבנון השניה הם הרימו עמדת תצפית והזרימו מודיעין זמן אמת לגדוד, וכולם התפעלו כמה זה היה יוצא דופן.
לא היה קשה להראות להם שחסר להם המון ידע וכשירות, רק איך בדיוק אני משלים את זה עכשיו, באימון פעם בשלוש שנים?
והגרוע מכל - דווקא במילואים, רואים עד כמה הקצינים חסרי מקצועיות, בגלל שיש לך מש"קים וותיקים בני 30+, שנמצאים ברמה מקצועית גבוה יותר (בממוצע).

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

האמת אנחנו מסכמים על הרוב. על המילואים, על בעיות ההכשרה וגם זה שלמכור כשירויות חי"ר בסיסיות כמשהו שבא מתחום הקומנדו זה בעיקר עצוב ואולי קצת מצחיק, אבל בעיקר פסול.
במה אנחנו לא מסכימים?
נתחיל מהפשוט. תא"ל גל הירש (שממה שאני זוכר ממנו מימי בקורס קצינים עליו פיקד סבל מבעיית המבריק אך יהיר) התגייס במקור לסיירת צנחנים, שלדעתי, כבוגר החטיבה (בגדודים), היא לא ממש יחידה סופר מיוחדת. רק פלוגת חי"ר שמתמחה בסיור. כמו הרבה אחרים (ובהם שאול מופז משה יעלון בני גנץ צ'יקו תמיר ודורון אלמוג) הוא עבר בכוחות המיוחדים אבל בבסיסו בא מחיל הרגלים (אם כי אני מסכים שבשביל להיות מפקד רציני שמבין בצבא הגדול צריך לבוא מן הגדודים). יש בעיני, שוב, מה ללמוד מהאמירה הנ"ל ומהאיש בכלל. וזה נכון בעיני גם אם הוא טעה במלחמת לבנון השנייה (לא יותר מאחרים שפעלו ופיקדו בה) ובעוד מקרים לאורך הקריירה שלו (היי כמפקד בה"ד 1 הוא גם הדיח אותי מקק"צ- אין אנשים מושלמים ) . איך אמר המ"מ שלי בצנחנים בטירונות "אתה יודע מי לא טועה? מי שלא עושה."

למרות שאנחנו מסכימים בעניין ההכשרה בבא"ח וקק"צ וגם בעניין הטובים להכשרה, אנחנו לא מסכמים על חשיבות הקורס. זה מה שהמערכת יודעת לתת כרגע. האם אפשר יותר? כן. חד משמעית כן. האם צריך להשתפר? שוב כן באופן חד משעי. אבל זה מה שהמערכת יודעת לתת. המילה קומנדו נותנת גם אימג' (IMAGE) לקצינים שעשו את הקורס אל מול הלוחמים שלהם וגם בעיני עצמם. נכון ממרום גילנו למילים כאלו מנופחות אין משמעות אבל בצבא הילדים המכונה צה"ל למילה סיירת יש הילה ודימוי וכך גם לעניין הקומנדו (גם אם הם ריקים מתוכן מקצועי יסודי ורציני). זה יותר טוב מכלום וזה עדיין לא מגשר על הפער. הדבר דומה אולי לנסיון לרוקן ספינה טובעת ממים באמצעות כפית, אבל מה עדיף? לתת לספינה לטבוע.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

נתחיל עם הירש בשביל לפנות אותו מהדרך:
מה שאפשר ללמוד ממנה היא שהאומר אותה לא מקצועי: הוא לא יודע מה זה קומנדו, ולכן לא מבין את האיוולת בלשייך טכניקות לחימה של חי"ר קל ליחידת שריון.

עדיף למצוא דלי...

תרשה לי לצטט אדם הרבה יותר חכם ממני שיסכם את הבעיה:

פתרון ישראלי קלאסי - לא הצלחנו להעמיד מערכת הכשרה טובה, אז נכשיר מיעוט של המפקדים, כך שההבדל בין החיילים יגדל עוד יותר בין המחלקות, אבל בגלל ההבדלים והעובדה שמתכנסים למכנה הנמוך ביותר, לא באמת ננצל את העובדה שמדובר בקצינים בעלי ידע גדול יותר (במעט)!

עכשיו קח את האמצעים שהחטיבה שופכת לסיפור הזה - טיוליות, תחמושת, קצינים חונכים ואת הזמן של הקצינים הנחנכים.
מהו הרווח מהצ'יקמוק הזה? מהו השיפור במקצועיות של הקצינים, ואיפה אני רואה אותו בחטיבה בצורה קונסיסטנטית.
האם אפשר לנצל את המשאבים האלה טוב יותר?

הבעיה היא בעיית יסוד - כל פתרון נקודתי יתמסמס לו במהירות השיא ברגע ששוב לא יהיה זמן לעשות את השטות הזו. בעיית היסוד היא הכשרה, והגיע הזמן להפסיק לתת אקמול לסרטן.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אז תסביר לי למה זה לא נעשה? הרי המח"טים, דוגמת אבולעפיה בנח"ל כץ בגבעתי ואלו שיזמו את העניין בצנחנים כמו כוכבי בכר ועד חליוה,הם לא טיפשים אלא באמת מפקדים מליגה לאומית (זו דעתי לפחות. למרות שאני רק סמ"ר במיל' ולא מכיר אותם כלל). למה הם בוחרים לפתור את הבעיה כך? האם זה בגלל שהם יודעים שההכשרה הצה"לית לא יתנת לתיקון יסודי ומוטב שלפחות יהיה להם קאדר יעיל לביצוע משימות הבט"ש? או שמא יש שיקול אחר?
לטעמי הם מעריכים כי זו הצורה הטובה ביותר להתמודד עם בעיית ההכשרה. לא כי הם לא היו רוצים קק"צ וטירונות טובים יותר אלא שבשלוש שנים של לוחם סדיר זה המיטב שאפשר לעשות ועדיין לשמור על מאזן חיובי בענייני תקציב ויחס בין זמן הכשרה של לוחם לניצולו בשטח.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

ולהן דעתי לסוגיה: ראשית, אני מניח שאף אחד ממפקדי החטיבות הוא לא מוטמטם. מאוד יכול להיות שהמח"טים משתמשים בקורס כסוכריה על מנת להשאיר את מיטב הקצונה בשירות. מדובר בצעירים שהם בני כ- 22-25. מדובר בשלב שרבים יכולים להחליט שהם את שלהם נתנו. לרבים מהם יש חברה בבית שאינה מעוניינת להשאר אלמנה רב הזמן כשהבעל בצבא, לרבים עובר בראש לגבי העתיד: האם הם רוצים ללכת לאקדמיה ומשם לשוק האזרחי, טיול פרוע בדרום אמריקה או מה שלא יהיה.

מאוד יתכן שהקורס הסופר קומנדו-ממבו-ג'מבו הוא הדרך של המערכת לבוא לאותה קבוצה צעירה של קצינים ולומר לה: אתם דור העתיד, אנחנו מאמינים בכם, אנחנו רוצים אתכם לעוד שנים רבות, קורס הקומדו הש-הש הוא הדרך של הארגון לפרגן. כן, זה עולה במשאבים, תחמושת, זמנם של הקצינים הללו וחלקם מזמנם של החונכים שלהם.

אני בדעה שזה לא מאוד יקר ואם המערכת חושבת שדרך זו היא הדרך להגיע לליבם שיהי כן (יודע צדיק נפש בהמתו).

לענין של כשירות, ראשית יש להסתכל איך הגענו עד הלום. משנת 1987 עברנו אינתיפאדה ופרעות, מלחמת מפרץ וההערכות אליה, סגירת הצבא כי השלום בדרך והסבת קציני אג"מ לנהגי גיפ בסיורים משותפים עם הרשות הפלשתינית, נסיגה חפוזה מלבנון, התפתקחות פרעות שנת 2000 - מאות הרוגים בפגועים בחודש, הדברת הטרור ביו"ש, מלחמת לבנון 2, עופרת יצוקה,..........

כפי שניתן לראות כמעט 25 שנה יש כאן פעילות אינטנסיבית. ברור שכשהמדינה במלחמה משך שנים, מאות הרוגים ופצועים קשה זמן האימונים מקוצץ הן בשל עלויות תקציביות והן בשל צורך של הצבא לתת כתף - גם בעבודות שטור (הרזרבה המשטרתית קטנה מדי - אני בדעה שלכל הפחות חייבות להיות עוד 10 פלוגות עתודה של מג"ב לשם טיפול בארועים בט"שים בלתי צפויים).

מאחר ואת המציאות קשה לצפות יש להסתכל על הדברים כמו שהם. כיום עם המעבר לפלוגה שתשרת יחד משך כל השירות - יש לדעתי לבדוק לקראת שחרור של כל פלוגה משירות סדיר כמה חודשים לפני כן האם ההכשרה והעשיה של הפלוגה היו נאותות? האם הפלוגה התאמנה כמו שצריך? ולא חשובה הסיבה לכך. מאוד יכול להיות שתגלה שמסלול שלם נאלצת לקצר הדרכות. ולכן, כמה חודשים לפני הסוף אתה תיקח את הפלוגה, תבנה מסלול השלמות, ותאמן אותה לקראת המילואים שיש להם כ- 25 שנים נוספות לתת - כל מה שתעשה בסדיר זול פי כמה וכמה מאשר לעשות זאת במילואים.

מאוד יכול להיות שתגלה שבשל אילוצים אתה תצטרך להכניס הדרכה נוספת לצלפים עם אנשים מיומנים ביותר. מאוד יכול להיות שתזדקק לקורס קומנדו ממבו ג'מבו בו פלוגת חי"ר תבצע כמו שצריך מגננה בשיתוף של מחלקת שריון, ארטלריה, וחיל אוויר. ואת אותו הדבר בהתקפה.

"ההשלמות" (לא תתן לזה את השם הזה אלא איזה שם יותר סקסי) יהיו לגופה של קבוצה, אורך ההשלמה, התכנים יהיו חייבים להיות ברמה מערכתית מרמת המח"ט ומטה - מה קרה לקבוצה הזאת, מה עברו ובמיוחד מה לא עברו.

לעניין המילואים, אני בדעה שכח אדם צעיר (פלוגות צעירות) בגילאי 22-28 צריכות הכשרה של לפחות שבוע קיץ ושבוע חורף בכל שנה. אנשים בני 40 יודעים מה שהם יודעים ולא נותר להם בממוצע יותר מעשור "לתת". אני הייתי שמח שכל הסד"כ הלוחם במילואים מזומן לפחות פעם בחורף ופעם בקיץ להכשרה יעודית. זה לא חייב להיות עם כל צוותי המנהלה והתחזוקה. פלוגות וותיקות יותר בגילאי 35+ אני רוצה להזמין פעם בשנה לרענון קצר - אפשר רק לכמה ימים.

מאוד יתכן שצריך להגדיל את העתודה הצה"לית והן המג"בית - אנחנו מגלים שבדור האחרון החסרון של סד"כ פגע באימונים ואם צריך עוד 10 פלוגות מג"ב ועוד 5 גדודי חי"ר סדירים שיהי כן.

תשאלו מאיפה להביא את האנשים? זה לא התפקיד שלי לומר זאת - מדובר בעוד כמה אלפי אנשים ועל המערכת למצוא מאיפה היא מביאה אנשים. כמות האוכלוסין גדלה ולא מן הנמנע שכמות בני ה-18 צריכה לגדול. מצידי שגדוד נצח יהודה יכלול כמות כפולה של פלוגות וכן פתרונות דומים.

זו דעתי.

ציטוט:

העשור האחרון הוכיח עד כמה בצה"ל, ככל שהוא מנסה להיות מקצועי ומאורגן, המעשה קודם למחשבה ומראית העין גוברת על שניהם.

זו האוירה שהנ"ל גדלו בעשור האחרון. רוני נומה לא מטומטם, אבל העדיף לנוון את יכולות המרגמות של החטיבה שלו, ונתקע בלבנון. הם אולי לא מטומטמים, אבל הידע שלהם חסר (ואני יכול לומר לפחות מהיכרות טובה עם אחד מהם, שזה היה המצב לפני 2000).
אז כן, הבעיה הבסיסית שלנו היא שהמח"טים שלנו לא מקבלים את ההכשרה שהם צריכים לקבל אותה וחסרים את המקצועיות שאני מצפה ממח"ט לקבל.

וזה במידה ובכלל מעניין אותם לשפר את בעיות היסוד, ולא ש

ציטוט:

חזקה עליו שהוא ישקיע את עיקר מאמציו בשיפור המדדים בהם הוא כן נבדק ע"ח אלו שהוא אינו נבדק.

זו אגב, הסיבה שכולם מתעסקים בכושר גופני בצורה אובססיבית.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אכן צה"ל הוא צבא לוחם, ואחד העסוקים שבהם וזה עולה לו, בין השאר בקיום תהליכי למידה והכשרה נאותים. עפר שלח שירת בצנחנים ועשה את מסלול הלוחם שלו כחלק מלוגת נובמבר 1977 של גדוד 202 של הצנחנים. הוא כתב על זה פעם בכתבה ש: "עשינו צבא, אנחנו אומרים לעצמנו על ההר, ברגע של חסד. המבוגרים מאיתנו בכמה שנים חטפו את התופת של יום כיפור, הצעירים יותר נתקעו בלבנון ובשטחים, העשורים האפורים של הצבא. אנחנו היינו בשטחים אולי יומיים. התאמנו כמו משוגעים, הספקנו אפילו את האימון האחרון של הצנחנים בסיני, גנבנו פשיטות בלבנון כדי שנוכל לחזור הביתה בבוקר מלאים מעצמנו ולהירדם מול מבטי הערצה בטרמפים. היינו חדורים בתחושת היכולת, רק תגידו לאן ואנחנו כבר נגיע, אבל גם רוב אלה שהלכו לקצונה השתחררו חודשים לפני שפרצה מלחמת לבנון הראשונה. גם במלחמה עצמה, שאותה עשינו במילואים, ובכל מה שהיה מאז, זה איכשהו פסח עלינו. כשאנחנו מתכנסים עכשיו על ההר, רק יגאל שנהרג אחרי הצבא בתאונת דרכים חסר. גם זה, איכשהו, סוג של קסם." הצבא הזה, שבו מתאמנים ושומרים על כשירות יותר משנלחמים\ עושים בט"ש כבר איננו. אולי אף פעם לא היה באמת.
די לצטט את מח"ט גולני אופק בוכריס, מי שפיקד על גדוד 51 בחומת מגן, שאמר בראיון:
"חיינו באשליה שהניסיון המבצעי הרחב שצברנו בשטחים מפצה על הזנחת כשירויות. בעצמי לא הבנתי את הטעות עד שנסעתי ללמוד בצבא ארצות הברית ב-2005. ניסיתי להסביר לקצינים האמריקאים שאצלנו לומדים תוך כדי לחימה. הם הסתכלו עלי כאילו אני משוגע. בדיעבד, האמריקאים צדקו."
אגב, לא נומה פיקד על הנח"ל בלבנון אלא אדלשטיין (למרות שאני לא יודע מי החליט את ההחלטה חסרת השחר בעניין המרגמות). בכל מקרה מודל המיל' שאתה מציע יכול לעבוד, הוא דורש רק דבר אחד- התייחסות רצינית של הכנסת והממשלה למערך המיל' כמערך הקריטי בצה"ל (ובמקום להעביר חוקים מתגמלים בכאילו יעבירו חוקים שיחייבו מתן כסף לאימון וגם יחייבו את האנשים להגיע אליו, כי כרגע רק מי שרוצה בא). זה כרגע לא קורה אז עושים מה שאפשר (ותמיד אפשר יותר גם ברמת ביצוע האימון וגם ברמת החשיבה). הצבא מכין תוכניות לאימון כוחות במלחמה בטרם שילוחם לחזית בינתיים נראה כמו שהוא נראה. ואגב שוב הערה למושג "בזמני" של בן דוד. הוא יכול להירגע. במנטליות ובהתנהלות אותו צבא בול.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תשמע, כל הכבוד על הזכרון. אין לי מושג מאיפה אתה זוכר מאיפה לשלוט את הציטוטים האלה.
רק תרשה לי להתעקש על נושא אחד: צה"ל של שנות החמישים היה עסוק לא פחות, ובכל זאת מצא זמן לפתח תורה, לכתוב ולאמן - זאת למרות הבט"ש. אצל בוגרי הצבא הבריטי היה ברור מאליו שהצורך להעמיד תורה ולשמור על כשירות הוא יומיומי, ללא קשר לתקציב או לחצים חיצוניים. זה אולי בא לאט, אבל המדיניות היתה ברורה.
הסיבה שצה"ל לא התאמן ולא שמר על כשירות נעוצה בתפיסת המקצועיות המאוד לוקה בחסר. בגלל זה ביטלו את מה"ד, בגלל זה ההכשרות נראות כמו שהן נראות ומקבלות את הסד"כ.
ברגע שצה"ל יתחיל להתייחס לנושא הזה ברצינות אמיתית, ולא לחרטט "חזרה לכשירות" בשבוע ללא תחמושת וללא חניכה, ניצול הזמן ייטיב, וממילא צה"ל עצמו יבין מהם הפערים שלו.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

את תאי המוח שאני אמור להקדיש ללימודי התואר אני מנצל (בטיפשותי) לתחביב הציטוטים. אני מסכים שאולי צה"ל של שנות החמישים (ואולי אף יותר מכך) התאמן וקיים תהלכים נכונים. אל"מ גבע ראפ סיפר פעם בהרצאה בה נכחתי בסדיר, כי חבר שלו ראה צנחני מיל' במלחמת יום הכיפורים שנהגו, כל פעם ששיירת הרכבים שלהם נעצרו במהלך התנועה בסיני, לרדת מן הרכבים ולרוץ ולהתחפר מחשש להפגזה. זאת בניגוד לשאר האנשים בשיירה. פעם אחת תפסה אותם אחת כזו וזה הציל אותם בניגוד למי שלא הקפיד על כך. רוצה לומר, כשירות בסיסית היא קריטית ומי שלא מקפיד עליה נופל. מצד שני אם תסתכל על גדוד 890 שבפיקוד שרון בשנות החמישים , הנה לך הסיפור הצה"לי הרגיל. נקים יחידה צה"לית שתתאמן יותר משתעשה קווים ובט"ש. נזרים לתוכה כוח אדם איכותי ובעל מוטיבציה ונפעיל אותה בעיקר למבצעי איכות (ממש כמו דובדבן בשטחים או אגוז בלבנון) והנה לך יחידה שמתאמנת ונלחמת. אז כן, שרון ולוחמיו באמת השפיעו וקבעו מדיניות (וכבוגר 890 גם אני גאה במורשת הנ"ל מאוד) אבל רוב הצבא לא היה שותף לכך. לא ברמת הכשירות ולא ברמת הביצוע. יכול להיות שזה מורכב יותר להכשיר כיאות את גבעתי וגולני של אז (ואולי צה"ל באמת היה זקוק לדם חדש וגם ליחידה גמישה ונועזת כמו 890 של הצנחנים) אבל עובדה שלקח הרבה מאוד זמן עד שגולני גבעתי והנח"ל הפכו לחטיבות חי"ר זהות בכשירותן שאינן נופלות ברמת הלוחם וביכולת ממאחותן האדומה. וגם אז זה דרש מפקדים מיוחדים (כמו אלי אמיתי וטל רוסו בנח"ל, מוטה גור ואורי שגיא וגם צ'יקו תמיר בגולני וגיורא איילנד יום טוב סמיה אייל שליין ועימאד פארס בחטיבה הסגולה) ותהליך ארוך מאוד של שנים.

חבל שפירקו את מה"ד (איוולת של ברק כרמטכ"ל ואחרים) וחבל שהמדיניות הנ"ל היא לא כמו שהיתה. עם זאת אחרי שבדקתי וגיליתי למה הופסקו אימונים בין השנים 2000-2005 (ימי מופז ויעלון) וזאת משום שהצבא היה עסוק במלחמה בלתי פוסקת בשטחים (מלחמה שלדידי הצלחנו בה מאוד) ולא קיבל תקציבים נאותים מהממשלה בכדי להתאמן ולהילחם במקביל וגם לא אישור לגייס מילואים שייקחו נתח רציני בבט"ש. ובכל זאת השטחים בערו ומלחמה היתה והצבא הפנה תקציבים התכונן והשיג הישגים נאים מאוד. אבל היה להם מחיר. כך למשל נחשב אימון של חודש שעשה גדוד הצנחנים בו שירתי, שכלל שבוע אחד רציני של אימון מוסק ומוצנח, לשמירת כשירות מספקת. אבל באמת שביחס הפוך לגדוד 202 שבו שירת עפר שלח, אנחנו עבדנו בשטחים יותר מיומיים ועסקנו בפעילות מבצעית כמו משוגעים. המצב כיום רגוע בהרבה (גם אם נפיץ לא פחות). גם הרמטכ"ל חלוץ וגם אשכנזי צריכים היו להתחיל לאמן את הצבא בצורה הראויה, כי גובה הלהבות דעך ואפשר היה. אצל אשכנזי התחיל תהליך ראוי (שכדאי שרא"ל גנץ ישפר וישמר) של אימון (גם של קיום כשירות נדרשת ובסיסית ולעיתים אף יותר מכך). אל"מ אהרון חליוה, כמפקד בה"ד 1, נואם לצועריו (בסדרה "בה"ד 1"
ולדעתי גם כשלא מצלמים) כי : "בחדר הזה יושב האדם הכי חשוב עבורי בחיים, כי בחדר הזה, מבחינה סטטיסטית, יושב המג"ד של הבן שלי, הבן שלי הוא כזה גובה (מחווה בידו), הוא בן שש, ויש סיכוי טוב שעוד שתיים עשרה שנה, אם אני אצליח לשכנע אותו, שבגיל שמונה עשרה יגיע תורו לעשות מה שאתם עושים היום, הוא יהיה לוחם בצבא ההגנה לישראל. כל מה שאני רוצה לתת לו זה ביטחון עצמי! לחזק אצלו את היכולות. חברים אתם צריכים להיות מספיק בטוחים בעצמכם, מאמינים בעצמכם, ביכולת המקצועית, הפיקודית, המנהיגותית להוביל אנשים. אז ברוכים הבאים לבית ספר לקצינים, כי פה אתם צריכים לצאת בסופו של תהליך עם דבר אחד. אתם יודעים מהו? עם ארגז כלים, ושבארגז הכלים יהיו לכם כלים, שאותם תצליחו להביא לידי ביטוי במשימה. אתם צריכים לנצח במלחמה הבאה! " (האמירה אגב במקור היא לא שלו, אלא של רא"ל שאול מופז שקבע אחרי החדירה למוצב סוג'וד בלבנון כי: "בסופו של יום, אנחנו צריכים לנצח")
אבל מאחר וכל הנוכחים בפורום חושבים שניצחון זה הנר לאורו פועלים בו רגע ננתח את אותו ארגז כלם (קרי כשירויות) עליו דיבר חליוה. בראיון לפליקס פריש, עיתון "מעריב", 12 באוקטובר 2007, אמר חליוה כי:
"כשחליוה נשאל, כצנחן ותיק, על הכניסה של חטיבת הצנחנים בפעם השנייה לבינת'- ג'בל והנפת דגל ישראל על אחד הגגות כדי לביים תמונת ניצחון, יש לו תשובה מוחצת: 'המסר שלי לצוערים הוא שכאשר הם יישלחו לכבוש את בינת- ג'בל וייתקלו בהתנגדות שבה נתקלו חברינו במלחמה האחרונה, אי אפשר יהיה לתלות שם דגל על שום גג של מפקדת החטיבה לשעבר, ועל שום בניין צבאי אחר, כי כבר לא יישארו שם בניינים כאלה. אז כבר לא צריך לתקוע דגל בכדי לסמל ניצחון, הניצחון יהיה חד משמעי.'...חליוה מעיד שכשהוא עצמו היה חייל וצוער, הוא למד להכווין אש ארטילרית, לפוצץ מטענים ונפלים וטס הרבה במסוקים. בקורסי הקצינים בשנים האחרונות, הוא מודה, לא עשו את זה. 'היו צוערים שלא ניווטו בקורס קצינים, שלא טסו במסוק, שלא פוצצו מטען ולא פיקדו על תרגיל באש. כחייל ומ"מ (מפקד מחלקה) הכרתי כל אבן ברמת הגולן, ויש לי היום צוערים שחושבים שגשר בנות- יעקב זו להקה. עכשיו אנחנו חוזרים לדברים שזנחנו. בקורס קציני יבשה חזרנו לעשות ניווטי בדד (בשנים האחרונות הופסקו ניווטי הבדד במרבית היחידות מסיבות בטיחותיות ורוב הניווטים מתבצעים בזוגות- פ"פ). מ"מ לעתיד צועד שלושים קילומטר לבדו בלילה, צריך להתמודד עם ציר הניווט, עם הבדידות ועם הפחד, ואני משוכנע שמ"מ כזה יהיה טוב יותר בהובלת חייליו בקרב. כשאתה הולך עם חמישה עשר חיילים שנושפים לך בגב, אתה לא יכול להרשות לעצמך לטעות בניווט ולחזור מאתיים מטר אחורה, כי מאחוריך יש חמישה עשר איש שסומכים עליך, ועכשיו מקללים אותך.' את הדברים האלה הוא אומר לא זנחו סתם. 'תמיד עולה השאלה על מה לוותר, והיום מוותרים יותר על העימות המוגבל', מסביר חליוה. 'כשאני מכשיר קצין לפקד על מעצר בשטחים, ההצלחה שלו במשימה היא לבצע את המעצר במינימום נזק סביבתי. במלחמה הנזק הסביבתי פחות מעניין אותי. אני צריך לעמוד במשימה, בזמן, גם אם יש לזה מחיר. אנחנו מאמינים שצוער המוכשר לפעול בתרחישי קיצון, כמו כיבוש עזה, ילמד בקלות לבצע מעצר, אבל לא להפך. לאחרונה שלחנו צוערים למשימת תרומה לקהילה, כפי שנהוג בכל צה"ל, והם התייצבו אצל אישיות ציבורית בכדי לנקות ולצבוע בתים של קשישים. הוא אמר להם את מה שבוודאי כל אזרח חושב: התרומה שלכם לקהילה, מבחינתי, היא שתנצחו במלחמה."

רוצה לומר, הכשירויות נזנחו, אולי אפילו מסיבות מוצדקות במיוחד, ועכשיו לאט לאט (בהתחשב ביכולות ובתקציב) שבים אליהן ומחדשים אותן (גם בקורס קומנדו).

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

אז אני אענה לך בסיפור אחר.
באחד מפורומי המ"פים בחטיבה, בשלהי האינתיפדה, ישבנו להרצאה של מ"פ סדיר שהסביר לנו על תרגולת המבריקה החדשה: תנועת תולעת. אותו קצין מדבר, מציג מצגת יפה, מראה צילומים וסרטונים ובסיומה של ההרצאה פונה אלינו, פניו זורחות בגאווה ומסכם: "יש שאלות?".
לאחר מספר שניות של שקט, עונה אחד המ"פים היותר ותיקים בחטיבה:"30 דקות בזבזת לנו על הרצאה על דילוגים?!"ֿ

כשאתה מלמד ארגז כלים, אתה לא צריך ללמד על שימוש בבוקסה 5/6, ובוקסה 1/4, ובוקסה 3/16. אתה נדרש ללמד שימוש בבוקסה אחת, ולסמוך על החניך שידע לתרגם את זה לשאר.
לאף אחד מהקצינים שאני מכיר, שהוכשרו לפני 2000, לא היתה בעייה להסתגל למשימות מעצר, כי אין הרבה הבדל בינה ובין משימת פשיטה. זה קרה לא בגלל שההכשרה שלנו היתה טובה או יוצאת דופן, אבל היא נתנה את ארגז הכלים. מה שצריך לשים עליו דגש הוא העקרונות - אם אימנת והכשרת נכון, סביר להניח שאותו קצין יפעיל את אותו ארגז במצבים משתנים, אם הוא יודע להקיש לגבי המשימה שלו - מהי צורת הקרב והעקרונות המנחים.

הנקודה השניה היא נושא ההמשכיות:
אי אפשר להזניח כשירויות. גם אם החלטת שאתה עכשיו לא מאמן את החי"ר בלחימה בסבך, אתה חייב להשאיר לעצמך גוף מקצועי גדול מספיק שיוכל להמשיך לפתח ולשמר את הכשירות הזו לעתיד.
אי אפשר להזניח כשירות בכוונה מבלי לעשות זאת - מי בדיוק ילמד את הצוערים בקורס קצינים? הקצינים שעשו 8 חודשים בלי אימון? המ"פ שלא מכיר שום דבר חוץ ממעצר מאז גיוסו?

הזנחת הכשירויות היתה מעשה לא מקצועי מבסיסו. אסור היה לעשות זאת ללא קביעת כשירות מינימום, זמן הכשרה מתאים ומדדים. הכשירות היא הבסיס לכל יחידה, לא לוקסוס.
שער בנפשך שבמקום החיזבאללה, היינו מתמודדים עם סוריה ב-2006. יש איזשהי קונסטלציה שבה השטחים היו יכולים להיות תירוץ לחוסר היכולת להתמודד עם צבא סדיר?

וכמה הערות:

ציטוט:

עם זאת אחרי שבדקתי וגיליתי למה הופסקו אימונים בין השנים 2000-2005 (ימי מופז ויעלון) וזאת משום שהצבא היה עסוק במלחמה בלתי פוסקת בשטחים (מלחמה שלדידי הצלחנו בה מאוד)

הצלחנו לא בזכות הצבא. הצלחנו בגלל שהיה לנו שב"כ שנתן מודיעין וצבא שהפך להיות קבלן עבודה. בדרך, איבדנו לחלוטין כשירות איסופית וכשירוית נוספות.

ציטוט:

ולא קיבל תקציבים נאותים מהממשלה בכדי להתאמן ולהילחם במקביל וגם לא אישור לגייס מילואים שייקחו נתח רציני בבט"ש.

טעות כפולה - תקציב צה"ל עלה בתקופה הזו, רשמית ולא רשמית. גם התפיסה שלך את השתתפות המילואים אינה מציאותית. יחידות המילואים ביצעו המון מילואים. איו"ש ועזה היו מוצפות יחידות מילואים, ב-2002 האריכו את תקופת המילואים בשבוע בגלל חומת מגן, וחלק מיחידות המילואים ביצעו שתי תקופות תע"מ. ב-2004 שוב גוייסו מספר חטיבות מילואים בצו 8 לתקופת מילואים נוספת בשנה, בשביל לשחרר סדירים לאימונים. זה גם אפשר להקצות לישובים כמו כפר דרום או נצרים גדודים מוגברים, כי היו גדודים אחרים שיתפסו את שאר הגזרות.
וגם זה מתקשר למקצועיות נמוכה - צפיפות הגדודים באיו"ש היתה אדירה, עם נצילות נמוכה מאוד של הכוח. מכיוון שיצא לי להחליף סדירים מספר פעמים, אני יכול להעיד על רמה מקצועית נמוכה ועל חוסר היכרות קיצוניים של קציני הגדוד ומטה החטיבה עם המציאות בשטח, למרות שהם שם כבר שנתיים ואנחנו הגענו לחודש. בחודש הזה העמדנו תמ"צ שמעולם לא היתה לחטיבה או לגדוד - עניין של מקצועיות.

ציטוט:

כך למשל נחשב אימון של חודש שעשה גדוד הצנחנים בו שירתי, שכלל שבוע אחד רציני של אימון מוסק ומוצנח, לשמירת כשירות מספקת

כי אין מדדים, ומסיבה גרועה מאוד - לא היה ניתן לעמוד בהם.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

נראה לי שאנחנו פחות או יותר בהסכמה

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

מתוך סקרנות, מה היה המצב בעבר? שנות ה80- 90 האם המצב לא היה כמו היום בו מבצעים קו ואז אימון וחוזר חלילה? (אני לא נכנס לתכנים ולמקצועיות).

המחזור היה 17 שבועות קו - 17 שבועות אימון.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

בדומה להיום, (פחות או יותר) מלאחר מלחמת לבנון ה-2.

כן - פחות או יותר.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

עשיתי חיפוש ולא מצאתי עדות לכך בפורום, אבל לאור הדיון המעניין הזה אני חייב לציין את הסמסטר החורף של האוניברסיטה המשודרת והרצאתו של ראש עתכ"א מילואים, סא"ל אמיר חי לגבי חוק המילואים והשלכותיו. (נמצא באתר של גל"צ, האזינו לזה כל עוד זה שם).

אני מכוון את דברי בעיקר לביטיס שכן זו לא פעם ראשונה שניתנת על ידך עדות ותרעומת על כשירות נמוכה במערך המילואים בצה"ל.

סא"ל אמיר חי מציין די בתחילת ההרצאה כי החל משנות ה 90 ועד ימנו כמות ימי המילואים שצה"ל צורך בכללי ירדה מ 10,000,000 ימי מילואים בשנה ל 2,500,000 ימי מילואים בשנה (למעט אירועי לחימה משמעותיים). פרושו של דבר הוא שימי המילואים שצה"ל צורך (לא דורש או מסתפק) ירדו ב 20 שנה האחרונות ב 75% !.

מה שראש עתכ"א מציין, הוא לטעמי מבהיל, ולדעתי הבסיס לחולי ולחוסר הכשירות של צה"ל שאת התוצאות לכך טרם שילמנו. הזמן כמובן פועל לרעתנו, בוודאי לאור חוסר היציבות הביטחונית באזור.

אם תסתכל במיקרו יש לך 25% ממשאבי ימי המילואים שהיו לך לפני 20 שנה, וכמה שתנסה ליעל אני לא חושב שתצליח בתנאים האלו.

מעבר לכך די שאסתכל על סביבתי הקרובה על מנת שאקבע די בברור כי מי שמתאמן היום לקראת מצב חירום הם החריניקים והשיריונרים כמעט בלעדית. אם גל הירש חוטא בראיית קומנדו ולא בראית הצבא הגדול אז במה חוטא זה שלא מאמן יחידות מודיעין, אספקה ותובלה, קשר ועוד.

אני משרת במילואים ביחידת מודיעין "שטח" קטנה שתפקידה במלחמה הוא קריטי. היחידה הזו לא התאמנה בצורה מסודרת לפחות שש או שבע שנים.

תשים לב מה הוא לא אומר - רוב רובם של ימי המילואים האלה הם תע"מ. אני חוזר שוב - מה ש"נפגע" הוא היכולת לזמן יחידות מילואים לתעסוקה מבצעית. אני לא רוצה את זה. מה זה עוזר לי בדיוק?
הנקודה השניה היא שניוון המילואים הוא החלטה מושלכת ומודעת של הצבא, גם כשיש לו תקציב. אפילו בשלבי האינתיפדה השניה, בזמן שבו תקציבי האימונים קוצצו באכזריות, צה"ל לא ניצל את עד תום את התקציבים שהיו "צבועים" לאימוני מילואים. למעשה, היתה שנה אחת, 2004 אם אני לא טועה, שבה נוצלו רק 25% מתקציב האימונים.
הבעיה *היא שהצבא רוצה באנשי המילואים ככלבי שמירה, לא ככוח מיומן שניתן לנצל אותו בעת פקודה (למעט מספר קטנטן של יחידות), וזו היתה הרוח השלטת בצה"ל מאמצע שנות ה-90, עד 2006 ואפילו אח"כ.
אני ישבתי מול נציגי צה"ל בדיונים של חוק המילואים, ומוטב שהם ישבו בשקט בפינה וישתקו, כי כל הדרישות של צה"ל לתיקונים בנוסח החוק (והם קיבלו חוק נוח מאין כמוהו), נועדו להמשיך לטחון את אנשי המילואים בתע"מ.
אתה לא מרגיש את זה, אבל הגדודיונר הממוצע טחן תע"מ כל שנה, וההשפעה של זה על היחידות, בנשר של חבר'ה שלא עושים יותר מילואים כי הם נפגעו כלכלית בעבודה או בלימודים, היא הרסנית.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ברור שתהיה נשירה בקרב אנשי החי"ר הרי כמעט כל נטל המילואים והבט"ש נופל עליהם.
לעומת זאת, וזה מה שמעניין פה, אני, כמישהו שכן היה מעוניין לתרום למערך המילואים, עשיתי 5 ימי מילואים ב 6 שנים בערך.

לכן כששמעתי את ההרצאה הזו (במקרה) שמעתי את הצבא מדבר בשני קולות:

מצד אחד - בפומבי, הצבא מתלונן על נשירה, על חוסר מוטיבציה לשרת, על חוסר מוטיבציה להגיע למילואים, על הדלדלות מערך המילואים, על הצורך לתגמל אנשי מילואים ואוי ואבוי לנו מה יהיה בעתיד כשכבר אף אחד לא ירצה לשרת..

מצד שני אתה שומע שהצבא / מערכת הביטחון כמדיניות הקטינה בעצמה את מערך המילואים ב 75%.
הורידה את גיל הפטור מ 54 ל 40 ועוד..

אם נניח הנחה מושכלת שכמות האיומים והבט"ש לא פחתה בשנים האחרונות (אולי אפילו גדלה), אני רק יכול להסיק שכיום 25% אנשי מילואים עושים את אותה עבודה בשביל כל השאר, שחיקה מישהו אמר פה? ועם נתונים כאלו - למי יש זמן להתאמן או לאמן?

מה שצה"ל באמת רוצה זה יכולת שימוש בלתי מופרעת במערך. עיקר הצניחה בימי המילואים היא תוצר של הדרישה שמשרד הבטחון ישלם על ימ"מ. ברגע שעברנו ממצב בו מישהו אחר משלם את החשבון, לכך שצה"ל משלם את החשבון, השימוש במילואימניקים מופחת. מעבר לזה, הרבה מאוד שימושים נלוזים, כמו קריאה להחלפת סדירים בשמירות בבסיסים, תחזוקה (כמו שירות של קמ"פ) וכדומה הופסקו גם הם, בין אם מדובר בהחלטה של הצבא או לחץ מבחוץ.
אין שום דבר שמפריע לצבא לאמן את אנשי המילואים פעמיים בשנה, שבוע בכל פעם.*

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס הרבה מאוד שימושים נלוזים, כמו קריאה להחלפת סדירים בשמירות בבסיסים, תחזוקה (כמו שירות של קמ"פ) וכדומה הופסקו גם הם, בין אם מדובר בהחלטה של הצבא או לחץ מבחוץ.

הופסקו? לא בטוח אם נקח בתור מדגם את מקום העבודה שלי:

קולגה א', בן 29 בוגר חמ"ן שלא עשה יום אחד במילואים, התבקש בהתראה של כמה ימים לשרת ביחידה שיושבת בעוטף עזה, כדי לאפשר יציאה של כמה חיילים סדירים לקורס. כאן אני חייב לציין שאני לא בטוח אם לא ביקשו ממנו להתנדב.


קולגה ב', 36 מהנח"ל שלא עשה מילואים כבר שש שנים ואינו שייך לשום יחידה, נקרא לתע"מ החל מהשבוע הבא לצורך "תגבור" (במילים שלו).

אגב, אני לא זוכר מישהו בעבודה שלי שלא נקרא למילואים בשנה וחצי האחרונות. משום מה, רק אני לא עשיתי מילואים כבר קרוב לשנתיים...

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

ציטוט:

אם כל חטיבות החי"ר מבזבזות זמן ואמצעים בשביל לשפר את הכשרת הקצונה שלהם, קחצ"ר צריך קודם כל לתת לעצמו בומבה בראש על זה שהוא בכלל מאפשר דבר כזה, ודבר שני לשפר את השלמת חי"ר!

"בלייזר" לא מתייחס לזוטות כאלו, אך בכתבה ב-"ישראל היום" על הקורס המקביל בגבעתי הובהר שבקורס משתתפים מיועדים למ"פ ולא כלל המ"מים.
מה שמעלה שאלה אחרת- חשבתי שהאוכלוסיה הזו אמורה לעבור במלט"ק, שממילא אמורה לתת להם יכולות שאין למ"מ. ההצדקה היחידה (והחלשה) שאני רואה לקורס כזה היא להעביר תכנים "ייחודיים לחטיבה" ולתת קצת גאוות יחידה וגיבוש.

אין משאבים, או יכולת לנתק את כל המ"מים מהלו"ז החטיבתי בשביל הכשרה כזו - ובכל המקרים מדובר רק בחלק מהקצינים. השאלה היא מהם התכנים. ממה שמפורסם, מדובר בתכנים שמגבירים את מקצועיות הלוחם אצל אותם קצינים - לא מקצועיות המפקד. מי שרוצים שיהיה מ"פ זקוק לסיוע בתחומים אחרים לגמרי - בניין הכוח, ניהול כוח אדם, בניין מפקדים ועוד נושאים. לא קליעה, שדאות וכש"ג.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ממש לא כל המ"פים עוברים (או אפילו יכולים לעבור) במלט"ק (אדרבא אחרי שהעלו את גיל הכניסה למלט"ק), מה גם שתכני המלט"ק שונים בעליל מאלה של "קורס קומנדו".

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

קצינים לא צריכים לעבור קורס כזה, מה הם יעשו עם זה בתור מ"מ/סמ"פ או אפילו מ"פ?
מפקד צריך להתאמן עם החיילים שלו כל אימון אחר אינו "בונוס" אלא בזבוז זמן וכסף.

דבר ראשון אני הגיד שאני מעוד מסכים אם מה שנכתב פה!!!!!

1. יש לי שאלה מעוד מתבקשת מהדיון שלכם פה, במידה והיום קצין זותר, מ"מ לצורך הענין מבין את הפער בהשכלה שלו, מהיכן יכול הוא ללמוד? ולהשלים חומר בכל נושא החי"ר??

אני עדין זוכר את כל אוגדני החי"ר שמחלקים בכל קורס (מכי"ם,קצינים), חייב לציין שהם לא שוים הרבה, רובם נכתבו בידי ילדות בנות 18 שהוגדרו "כסמכות מקצועית" כל שהיא, והידע שלהן מסתכם בכמה שבועות של קורס וחמשושי"ם.

-כן זכור לי ספר שפגשתי בספריה של בה"ד 1, לא זוכר בדיוק את השנה בה הוא נכתב אבל זה היה משהו בעזור של שנות ה 60 (כנראה שפעם ידעו איך לכתוב), בקיצור הספר היה מעוד מפורט וכלל תרשמים והסברים ברמה מעוד גבוה (כך שגם ילד בן 18 יכול להבין), הספר נקרא (נדמה לי ) המדריך לחייל החי"ר... או משהו בסגנון. האם יש היום ספרים באותה הרמה??? איפו שהו בצבא? או אפילו ברשת??

ברצוני להוסיף משהו בפן האישי, לפי דעתי בעיה יותר קשה מהכשרה לא מספקת היא חוסר מיצוי כוח אדם, לצבא מתגיסים הרבה אנשים בעלי פוטנציאל אדיר, להיות מפקדים ולוחמים- פשוט רובם מוצאים את עצמם מנוצלים לא לפי היכולות שלהם. מה שאמר שיש בעיה בכל ענין המיון והשיבוץ.

(סלחו לי אם יש לי שגיאות כתיב, עברית שפה קשה )

השאלה היא מה אתה בדיוק רוצה ללמוד?
למ"פ צריכה להיות ספריה קטנה של חומר מקצועי, טכני ותורתי. אצל המג"ד הספריה הזו גדולה יותר.
אני אישית חושב שמעבר לקריאה אישית, דיון חשוב הרבה יותר. שיחה עם המ"פ או עם המג"ד תועיל מעצם העובדה שיש להם מה לתת מהנסיון שלהם, בנקודות שלא חשבת עליהן. דיונים עם המ"מים האחרים בפלוגה המעוניינים בכך, עם המש"קים, שאולי הנסיון שלהם מועט יותר אבל יש להם נקודת מבט אחרת על הנושא.
לבסוף, יש באינטרנט ים של מידע מצבאות זרים. אולי לא מדובר בתו"ל ישראלי, אבל אין יותר מדי מה לשנות במקלענות, קליעה, הדרכה, לוגיסטיקה, כושר ובריאות ונושאים אחרים. *

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

קצת קשה לכתוב בכמה שורות מה ברצוני ללמוד....
בקצרה אני רוצה למצוא חומר מקצועי שכל חייל חי"ר עד מ"מ צרכים לדעת (טכניקות, תרגולות ועוד).

בקשר לשיחה עם מ"פ... לפי דעתי היום ברוב הצבא הגישה היא אחידה אצל כל בעלי התפקידים, המפקדים לא פתוחים לשינוים וכל מה שלא עולה בקנה אחד אם מה שנהוג, פשוט לא נכון... הבעיה שמה שנהוג פשוט לא נכון! ברוב המקרים....

אני מאמין שדיון יביא לתוצר הרבה יותר טוב מאשר כל דבר אחר. נכון, לא צריך להמציא את הגלגל - וכפי שאמרתי, יש הרבה חומר גלוי באינטרנט, גם אם הוא לא ישראלי, מעבר למה שנימצא בספריה של המפקדים שלך.
אבל, לאנשים יש שכל. תנסה פעם ליצור דיון על נושא כלשהו עם עוד כמה מ"מים, מש"קים או חיילים. אתה תופתע כמה רעיונות טובים יעלו ועד כמה הפריה הדדית היא אפשרית, גם בהעדר כמעט מוחלט של ספרות כתובה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

סליחה על התגובה המאוחר מאד
שרתתי בסדיר בנחל כולל גדוד 50 סיימתי את שירותי כטוראי. לאחר מכן בחטיבה 55 ( חוד החנית) וכשהזדקנתי עברתי לחטיבת הביקעה. כל שירותי הצבאי הייתי חוגר השתחררתי בדרגת רס"ר.עד כאן הרקע שלי כלוחם, אנירואה את הדברים בעיני לוחם לשעבר.
אני מסכים עם כל מילה של ביטיס גם מבלי להיות קצין , הדברים ברורים , אין אימונים אין יכולות. ממתי רק הקומנדו מתגנב ומבצע משימות "מיוחדות". גדוד 50 הביא את המכ"ם ממצרים בהתשה, עגדוד ביצע פשיטות בסוריה גם וגם חדירות לירדן.
בחטיבה 55 ואפילו בחטיבת הביקעה היה אימון אחד לפחות פעם בשנה בלי לקחת בחשבון דו יומי או תלת יומי וחידושי צניחה
וכעובדה ביום כיפור וגם בשלג חטיבה 55 פעלה לא פחות טוב מהסדירים ואולי אף יותר טוב.
והערת ביניים : אותם צנחני מילואים שהתחפרו עם כל עצירה בטח היו מהגדוד שלנו שהיינו חוכמולוגים בתחילת המילחמה והשמטנו ציוד עודף בחולות בלוזה עד שהתחילה הפגזה ראשונה .

אם הצבא רואה אימון בסיסי של 11 יום כקורס קומנדו. אוי לנו .