בזמן השהייה של צה"ל בעומק השטח הלבנוני עשינו מילואים בגזרה המזרחית ב"שפיץ " הכי מזרחי . מי שזוכר את שמות המוצבים הרי היו "יסמין "המזרחי ביותר. אחריו "כרכום " ומערבה יותר "ליבנה " את השאר אני לא זוכר . כרגיל היה חוסר משווע בכוח אדם ועומס משימות מטורף . אני זוכר שכמעט כל לילה שני יצא לי לשכב מארב ומיד אחריו פתיחת ציר ואחרי כן שמירות ועבודות במוצב . מדובר באנשי מילואים והיו איתי כאלה שעברו את גיל 40 .מדובר כבר בתקופה חמה בלבנון עם כמות של כ50 עד 60 יום בשנה לחיילים פשוטים . קצינים שירתו יותר .זה גרם להרבה אנשים לנסות להתחמק מהמילואים בתואנות שונות .בגדוד היתה חוליה בראשות הרס"ר שתפקידה לאתר אנשים אלה ועם הסיבה לא מוצדקת להביא אותם למשפט בלבנון .בדרך כלל הם נכנסו בפנים אבל רק בתום התעסוקה . אני זוכר שפעם הם הורידו מפיגום את אחד האנשים שלא התייצב והביאו אותו למג"ד עם בגדי עבודה מלוכלכים בסיד . עקב העומס הנוראי שלחו לשמור במוצבים את כל האפסנאות , שלישות , רכב וכל מי שיכלו לגרד . רב הגדוד שהיה טיפוס רוחני ומאוד לא קרבי [ היום אני מבין שהם בעלי עבר ביחידות קרביות ] כמעט מת מפחד ונאלצו בשמירה לצרף אליו חייל , מבחית לשמור על השומר . מוצב יסמין היה בנחיתות מתחת למוצב סורי . הסורים בלילה זרקו קופסאות שימורים , בקבוקים וכל מיני זבל בשביל להפחיד את השומרים שלנו ,ושם לא פחות ולא יותר ,הציבו את הרב .אחד החיילים שלנו הבחין בסורי המתכונן בלילה להטריד אותנו וירה אליו מ מ203 . נשמעה זעקה נוראית אבל ההטרדות הופסקו . ופתאום הלחץ פחת במכה אחת . נחטפו אז 8 נחלאים והצבא נכנס ללחץ נוראי . מיד בוטלו כל מוצבי החוץ הקטנים . בוטלו חלק מהמארבים בוטלו חלק מהסיורים והמוצבים התמלאו פתאום בערמות של אנשים כך שארוחות אכלנו בשתי משמרות . בשבועיים שנותרו לנו לסיום המילואים שכבתי מארב רק פעם אחת וכך גם פתיחת ציר . הסתובבנו נפוחים משינה והוציאו כמה שיותר לחופשות . לא נעים לחגוג על הטראומה של החטופים והמשפחות שלהם וחבל שאלו הנסיבות שבגללן זכינו מן ההפקר .

מה עלה בגורלם של הנחלאים?

אם אני לא טועה הם שוחררו בעסקת ג'יבריל תמורת 1100 מחבלים .

בקיץ 1983 עשיתי לראשונה מילואים באחת מעוצבות המילואים של הצנחנים, וישבנו בטורמוס וביסמין.
ביסמין הייתה מפקדת הפלוגה, ובלילה שלחו כח לעמדת "הבננה" שמתחת לסורים.

היה עומס כמותו לא פגשתי יותר במילואים, החברה הישראלית הייתה מפולגת בגלל אי ההסכמה על מלחמת לבנון ורבים השתמטו מסיבות פוליטיות או מפחד.

ב-1985 פרס הפך לראש ממשלת הרוטציה, והוא החזיר את צה"ל לרצועת הבטחון שלאורך הגבול ופינה את רוב דרום לבנון. מעתה רק סדירים שירתו שם.

אתם רואים , עם קצת עזרה מהותיקים אפשר לעורר נפלאות . נזכרתי ב"בננה " שם ביליתי את מיטב לילותי . אתה בודאי זוכר את המוצב הסורי מעליה שהיה במרחק זריקת אבן .

אני חושב שהיה זה רבין שהחליט על הירידה מהרי השוף לכיוון מה שנקרא אח''כ רצועת הבטחון..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מרקויס אני חושב שהיה זה רבין שהחליט על הירידה מהרי השוף לכיוון מה שנקרא אח''כ רצועת הבטחון..

ממשלת רבין החליטה על יציאה מוחלטת מלבנון.

מערבית יותר היו המוצבים נרקיס, סוף, ערער.
מול נרקיס היה מה שכיננו 'רכס הצלפים' (בין נריקס לבין סולטן יעקוב). חבורת סורים לובשי אזרחי, כשכל אחד בנה לו שוחה מאבנים וחי לו בבדידות. כדי להפיג את השעמום ולבדוק כשירות, הם היו יורים מדי פעם לכיווננו.

קישור לארכיון פרש הישן - אשכול תמונות של אזור וגזרת החטיפה של הנחלאים

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

תודה לרומני אשכול מעורר זכרונות...
מוצב בת שבע היה אחד המוצבים היותר זכורים לי לרעה מלבנון שלאחר המלחמה. אם בכלל אפשר לקרוא לבית ישן עם עמדות מאולתרות מוצב. לא היה לילה אחד שקט - רוב השמירה יורים ירי מונע וכל צל בחורשה נראה כחוליית מחבלים.
באורנה היה יותר סיוט לעלות חזרה מאשר לרדת. העליה הרגלית אחה"צ עם הציוד חזרה לבת שבע היתה קיר וההרגשה שסורים ומחבלים צופים בך תוך כדי תנועה לא הוסיפה תענוג לסיפור.
מעל בת שבע היה מוצבון בשם דינה שישב בסמוך למחסום צופר על כביש ביירות דמשק. ממש מולו ישבו הקומנדו הסורי בטווח יריקה. בדינה היה מודיעין ואמלח מסווג. מי שהיה נשחק בבת שבע ובאורנה היה עובר "להתרעננות" בדינה ולהיפך. קו מטורף גמרי.

למטה בואדי היה נגמש שלנו פגוע לא זוכר ממה ואולי זכרוני מטעה וזה לא היה שם
זכור לך נגמש מופקר מצפון מתחת לרכס?

כשהעלתי את הודעתי לא ראיתי את הודעתך. יש מצב שאנחנו מדברים על אותו נגמ"ש?

כן זה הנגמש למטה בואדי מתחת לרכס אל מתן בכביש עם הגשר שעולה למעלה

אכן, זה הנגמ"ש מהמקרה שתארתי ב"זיכרון ג". מדובר מתישהו בתחילת יולי 1982. אולי אחרים מכירים פרטים נוספים. זכור לי שאחרי זה היתה מרירות רבה גם ביחידת המילואים וגם אצלנו על הארוע המיותר.

ראיתי. אחלה תמונות. מעלה נשכחות.
הערה: היו 8 חטופי נח"ל , לא 6 .

וואו, גם החירניק וגם הרומני העלו נשכחות. פעם ראשונה שאני רואה את התמונות של הרומני מהארכיון הישן. אז ככה:

זיכרון א- ב 23 או 24 ביוני, בזמן הזחילה לכביש בירות דמשק היינו בכניסה הדרומית למנצורייה כשהוכרזה עוד אחת מהפסקות האש. נכנסנו לעמדות משקיפות אל העיירה, והמ"פ חילק גזרות. מט"ק צעיר שקיבל תיאור של בניין מסויים חשב שהכוונה לפקודת אש וירה מעיך בבניין. הסורים התעלמו, והפסקת האש נמשכה עד שהוחלט להמשיך בתנועה בשל הפרה סורית בגזרה אחרת.

זיכרון ב- לאחר כיבוש מרחב בחמדון וכביש ביירות דמשק ישבנו בעמדות טנקים על גבעה שולטת ברוויסת צופר שהשקיפה אל הרכס ממזרח לנו שעליו היו הסורים. הסורים ישבו במחפורות על הגבעה החשופה. לפנות ערב היינו רואים חיילים סורים יורדים רגלית ביחידים או זוגות לוילות הנטושות במדרון הרכס שלהם. לאחר זמן מה היו יוצאים אנשים בבגדים אזרחיים ונבלעים בכיוון הוואדי. כמובן שהנחנו שאלו אותם חיילים סורים על אזרחי, אבל חוץ מלדווח לא יכולנו לעשות הרבה בגלל הפסקת האש. (אנחנו בכחול, הסורים באדום, קו החזית פחות או יותר בצהוב)


זיכרון ג- אחרי שבוע שבועיים עברנו לרוויסת אל בלוט בירידה מבחמדון אל מול רכס אל מאטן שבו החזיקו הסורים ומחבלים. ישבנו בחורשה שכשלושה חודשים מאוחר יותר נחטפו ממנה חיילי הנח"ל. בת שבע ואורנה עדיין לא היו קיימים. בצהריים אחד החליט מי שהחליט שחשוב לבדוק את הגשר בתחתית הוואדי. נכנסנו לעמדות חיפוי, וכח מילואים ירד בליית ברירה ובחוסר רצון עם נגמ"ש בכביש לכיוון הגשר. הכח חטף סאגר עוד לפני שהגיע לתחתית, וחזר רגלית עם הנפגעים. אם אני זוכר נכון מישהו שם איבד רגל. סביר להניח שהיה מדובר במחבלים, כי מעמדת החיפוי ראינו טנדר מסתלק במהירות במעלה הכביש של הרכס מנגד. כמובן שלא קיבלנו אישור לירי כי אחרי הכל הרי היתה הפסקת אש.
(אנחנו בכחול, הגשר בצהוב, הסורים באדום)

אם מישהו יכול להציע מיפוי ברזולוצייה טובה יותר אז בבקשה. הקטנת המפה לדרישות פרש מטשטשת אותה לגמרי.

שולח לך הודעה בפרטי. אנסה לעזור.

בתצלומי המפה המצ"ב - ניתן לראות את מיקומם של מוצבי אורנה ובת שבע - וכן את מקום חטיפתם של חילי הנחל.


מבט לכיוון צפון מזרח




מבט לכיוון צפון




מבט לכיוון צפון מערב

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

לא בטוח שמקמת את המוצבים בול על התצ"א (תודה על ההשקעה) אבל זה ממש לא משנה את העובדה שהעמדה שהנחלאים איישו הן מבחינת שדה ראיה והן מבחינה טקטית היתה נחותה ונשלטה על ידי האויב. גם המיקום של בת שבע ואורנה לאחר החטיפה היה חלמאי ורשלני להחריד. רוב נחל ביירות והציר שעליו נעו המחבלים היה בשטח מת. מלבד הפגנת נוכחות לא היתה לנוכחות שלנו במקום שום משמעות. אני לא בא לבקר אף אחד אבל כשהגעתי לשטח וראיתי מהיכן חטפו את הנחלאים ממש לא התפלאתי ורק דאגתי שחלילה לא ישחקו גם לנו קטע כזה.

נראה לי שהחורשה בה ישבנו היתה באזור שציין הרומני כמקום חטיפת הנח"לאים. זה מסתדר עם זכרוני שהינו בחורשה על המדרון מתחת לרוויסת אל בלוט, וממערב לכביש היורד לגשר. בארוע שתארתי נכנסנו לעמדות ירי בצידו המזרחי של הכביש באזור שציינתי במפה, שעדיין היה נמוך יותר ממוצב בת שבע שעוד לא היה קיים.
מהחורשה בה ישבנו שדה הראייה היה מוגבל. ראינו את הרכס מולנו, אבל כל מה שבוואדי מתחתנו היה שטח מת. הלילות היו חשוכים ומפחידים כי כל מה שהיה לנו לראיית לילה היה מא"כ גדול ומצפצף שהיה מורכב על מקלע המפקד. כל חייל סורי או מחבל עם מוטיבצייה היה יכול לרדת מרכס אל מאטן ולהגיע מטרים ספורים מאיתנו בלי להתגלות. ומישהו אכן קיבל מוטיבצייה חודשיים אחרי זה בספטמבר 82.

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

מקום חטיפת חיילי הנח"ל היה תצפית-יום חודרת, כונתה בקשר "תלמה".
לימים, היה אירוני בשם תלמה, יכולנו לקרוא להם "חטיפי תלמה" , כמו כן שינינו את שם הגדוד ל -924, במקום 932.

אשכול נפלא

בבקשה, תמשיכו.

חשוב לכם ולמי שהיה שם לפרוק ולטעון זכרונות , וחשוב לא פחות לדור הצעיר שילמד ,יבין ויכיר תקופה אחרת ומציאות אחרת

תודה

בשנים שאחרי המלחמה ההיא ולפני הנגה הראשונה
היחמ''נים למיניהם פרשו מערכת תצפיות גדולה מהמזרח מול ינטא ועד לים בערך
בעליי היתה וילה שנקראה וילה יחמ''ן ולשם התצפיות המערביות היו כונסות ללילה ונפרשות מחדש עם אור ראשון
לי יצא לבלות כחודש בתצפית שהיתה ממוקמת על הגג של וילה כוויתית ענקית באזור עין צופר
היו לנו עוד כמה תצפיות באזור שאינני זוכר את מיקומן
היו שני קטעים מסוכנים במילואים הנ''ל
הראשון הנסיעה בבקר עם הנגמ''ש מהוילה על כביש בירות דמשק עד המעבר כמעט שם פנינו
היו שם בבקר פקקים אדירים וכל רכב היה מפגע פוטנציאלי
אני הייתי בכיפת המפקד וכל רכב שנראה לי חשוד (וכולם נראו לי חשודים)
מייד הייתי מכוון אליו את המכ''ך ואת האם 16 המצויד גם באם 203
כל 3 כלי הנשק עם כדור בקנה דרוך ולא נצור ומקווה לטוב ואכן כפי שאפשר לראות נגמר בטוב
הקטע השני המסוכן היה היציאה הביתה בכביש החוף שהיה אז רווי בפיגועים
ולמעט אחד שנהרג לנו בפיגוע באוטובוס גם נגמר בשלום
לא כולל שנים שנכנסו להלם קרב מהלחץ הנפשי ויצאו דרך קב''ן
בים האחרון היינו צריכים לחזור לימ''ח דרך כביש החוף עם כל הרק''מ והג'פ''סים
איזה קיבוצניק מכונאי הביא מהבית זמבורה והתקין אותה בג'יפ מ''פ
הפעלנו את הזמבורה בכביש החוף כל הדרך כולם פינו לנו דרך וחזרנו הביתה בשלום
[IMG][/IMG]

הו לבנון הארורה . בזבוז חיי אדם ומשאבים .ממשיך לפרוק זכרונות . בשנת 83' ישבנו , גדוד מילואים . בגזרה המזרחית . אני ישבתי בכרכום .הגיע תורי לצאת הביתה ויצאנו עם נגמש למפקדת הגדוד כדי לפגוש את המחליפים שהגיעו עם ספארי .הנוהל היה שכל אחד שיוצא מודא שהגיע לו מחליף . לא הגיע , "אכלת אותה ".והלכה החופשה .הספארי הגיע מאוחר ועד שגמרנו את הבירבורים ירדה החשכה ואסרו עלינו לרדת למטולה בלילה . התקשרנו למ"פ בכרכום וביקשנו שלפחות אלה שיוצאים ישארו בגדוד עד הבוקר ואז ירדו למטה . הוא סרב והורה לנו , גם ליוצאים וגם לחוזרים , לעלות על הנגמש ולחזור למוצב . טענתו היתה שלפחות לילה אחד ישמרו פחות . נדחסנו כ15 איש לנגמש והתחלנו לחזור . למוצב הובילה דרך עפר שכל היום נסעו עליה רכבים שונים . בחסות החשיכה הטמינו לנו מוקש רציני על הדרך . דהרנו בירידה ופתאום פיצוץ אדיר שעד היום בגללו מצלצלת לי אוזן ימין . עלינו על המוקש עם הזחל הימני וכולנו התעופפנו אחד על השני בתוך הכלי . זו היתה ירידה תלולה שבקצה שלה עיקול חד שצמוד לעיקול תהום רציני . הנהג נבהל , עזב את הסטיקים והחל לצרוח וליילל . הכלי דהר למטה ללא שליטה אבל כנראה יש אלוהים בשמים כי חלקי המתכת שנקרעו ננעצו באדמה כמו מחרשה ולאט לאט הכלי נעצר כ50 מטר מהתהום . לא היו נפגעים חוץ מעמה שנבהלו קצת . דיווחנו למפקדים על מה שקרה למרות שכל הגזרה שמעה את הפיצוץ . קיבלנו הוראה לא לרדת מהנגמש מחשש שהשטח ממוקש .ישבנו בקור מקפיא עד הבוקר כשהגיע כוח הנדסה ובדק את הדרך . בכל זאת למחרת יצאנו לחופשה .

והריח..בלבנון היה ריח מיוחד, אתה זוכר את הריח של הכפרים שם?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

לבנון אז היתה מנגל אחד גדול . המקומיים כל הזמן שחטו כבשים ועשו על האש . זה בנוסף לריח פריחת הדובדבנים .

יציאות הזויות מלבנון? בבקשה-
יום שישי, ה 25 ביוני, היה סוף השבוע השלישי למלחמה, ואנחנו סגרנו כחודש וחצי מאז היציאה האחרונה הביתה. יום לפני זה תפסנו את כביש ביירות דמשק. התארגנו בחניון ברוויסת צופר, כשבאמצע היום קיבלנו אישורי יציאה. ירדנו ברגל עם נשק אישי ותיקי יציאה עד לבחמדון, עמדנו על כביש ביירות דמשק באמצע העיירה, והרמנו יד לעצור טרמפים. רכב צה"לי אסף אותנו ולפנות ערב הגענו ארצה דרך ראש הנקרה. ביום ראשון חזרנו באותה דרך לבחמדון. אף אחד עוד לא שמע על חטיפות, מטעני צד, או מתאבדים.
שנה וחצי מאוחר יותר, אחרי נסיגת צה"ל לאוואלי, החזקנו קו בצידון. הפלוגה ישבה במוצב הבוקסטה מעל הנהר וגשר האוואלי. כדי לצאת הביתה היינו נוסעים בנגמ"שוט משער המוצב למנחת שהיה כ 500 מטר מאיתנו. יסעור היה מגיע מהים ונוחת לשלוש דקות. אם לא הייתה מוכן לעלות בריצה הייתה מאבד יציאה. ההמראה היתה בקו ישיר לים כשהמכונאי המוטס צופה החוצה בכוננות לשיגור נורים. היינו נוחתים במנחת בצת, וכשיצאנו לכביש לעצור טרמפים נהגים היו חולפים על פנינו בלי לעצור למרות שידעו בדיוק מאיפה הגענו.
בטיסה חזרה יצא לי פעם לשבת צמוד לשנאוצר ענק של יחידת הכלבנים שטפטף עלי ריר כל הדרך ממנחת בצת לצידון.

היו נגמשו"טים כבר ב-82? חשבתי שהם הגיעו כמה שנים מאוחר יותר.

מדובר בתחילת 84 אחרי הנסיגה לקו האוולי. לא רק שהיה לנו נגמ"שוט במוצב, גם עלינו איתו על מטען צד. יום אחד יצאתי עם צוות להקים מחסום נוכחות על הכביש הראשי שנכנס לצידון ממזרח, ובשכונת חלאלייה כשעלינו על הכביש לפנות מזרחה פוצץ עלינו מטען. רסיסים פגעו בגלגל מניע ושרטו את הצבע, אבל רוב ההדף והרסיסים עפו לכביש ומרחו רכב אזרחי שבא בכיוון הנגדי. זה היה אחד המטענים המוקדמים שעדיין הופעל עם חוט מנקודת מסתור.

ביחמ"ן של איזו אוגדה שירתת ?

זמן קצר לאחר המלחמה ישבתי עם הצוות בתצפית שנקראה ''דור'' נדמה לי
בהמשך נבנה שם מוצב אבל ככה זה נראה בהתחלה ממש בתקופת ראש השנה
זה היה בפינה הצפון מזרחית אליה צה''ל הגיע מול מה שנקרא המעברים
וליד כפר ינטא והיו לנו משם אין סוף חוויות משונות עליהן אולי בהמשך

הוי איזו מדינה מטורפת היתה אז לבנון . בתחילה כל צה"ל טייל ובמיוחד באזורים הנוצריים. גולת הכותרת היתה ג'וניה , עיר נוצרית צפונית לביירות . מלאה בבארים , מסעדות בתי קזינו שרמוטות בכל גיל ונערות בחוף הים עם ביקיני , חוטיני ואף פחות מזה . או המסעדה המפורסמת בג'זין מעל הואדי העמוק כשהמלצרים פותחים חלון ומעיפים את כל השאריות והזבל ישר לואדי . אבל כל זה נגמר מהר . החלו מטענים בדרכים , יריות , מכוניות תופת ושאר מרעין בישין . זנחו את האוטובוסים ועברו למשאיות ספארי .גם זה לא היה בטוח והיו הרבה חיילים שויתרו על חופשות רק כדי לא לנוע בדרכים מעבר ליום הכניסה ויום השחרור . לצבא היתה בעיה עם נהגים ולכן חיפשו בנרות מילואימניקים עם רשיונות למשאיות . הקימו מתקן השתלמות בטירה ליד חיפה . כמובן שרבים ניסו להתחמק אבל הצבא נקט בצעד אכזרי , במתקן נכח נציג משרד הרישוי ואם עשית בעיות הוא לקח לך גם את הרשיון לרכב פרטי בתואנה שאם אתה לא יכול לנהוג בספארי אתה לא יכול לנהוג בכלל . היתה עוד בעיה בדרכים והיא ריבוי הילדים המקומיים שנהגו בפראות בחצאי מכוניות וכל מיני גרוטאות וכשהם באו מולך בעיקול הדרך זה היה די מפחיד . אינני יודע מה מצב הנוצרים כיום בלבנון אני חושב שרובם עזבו את המדינה . אז הם היו בני בריתנו .ע"ע באשיר ג'ומייל .

יש עוד הרבה תוספות לעיניין הזה שנקרא לבנון . היו כאלה בצפון שנוכחות הצבא בלבנון התאימה להם בול . אלה הם תושבי קרית שמונה . גם בגלל שלא עפו קטיושות אבל גם שכל הרחוב הראשי של העיר הפך לבסטה אחת גדולה של מוצרי מזון מהיר מפלאפל וצפונה . הכל במחירים מטורפים אבל חיילים שהם ידועים כעם רעב לא הסתכלו על הכסף ורק התנפלו על הדוכנים . היו סיפורים על תושבים מהעיר שעזבו מקומות עבודה מסודרים כדי לעשות את "מכת חייהם ". כמובן גם הסיפורים על ההברחות שנדמה לי שכבר לובנו באתר זה .

העיר והמצוק







מוצב ליד העיר

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

בעניין הנהגים המוזרים. זכורני , הרבה מקרים של טנדר טויוטה, [לא הכרנו אז בארץ] הטנדר פתוח , מאחור פלאנגיסט ברגליים פשוקות, אוחז במקלע, ככה נוסע ברחבי עליי-בחאמדון.

כולל הנגמ''ש שלנו

הנגמ"ש הזה לא אופנתי לתקופה.
חסרים לפחות 50 שקי חול.
והסגריות היחידות שלא היו מזויפות היו ווינסטון.

יציאה הזויה מלבנון..
בערך כחודש חודש וחצי אחרי פרוץ הקרבות יצאנו לראשונה הביתה, היינו בתוך ביירות לא רחוק מבעבדה, יצאנו 3 חברים עם הצ'ימידאן לכביש ועצרנו טרמפים. התייבשנו כמה זמן עד שעצרה לנו מכונית של לבנונים שלקחה אותנו עד צידון, הכביש הראשי בצידון היה עמוס כמו שוק מחנה יהודה ביום טוב במיוחד אבל בכלל לא חשבנו על פיגוע, היו עוד חיילים שעצרו טרמפים.
בסוף עצרה לנו מכונית ישראלית עם סימול T V ומס' לבנוני, בפנים היו נהג ורפיק חלבי, אחרי כמה דקות רפיק שלף בקבוק זחלאווי והציע לנו, עד ראס נקורה חיסלנו את הבקבוק והמשכנו עליזים משהו עד נהריה, שם נפרדנו מרפיק חלבי והנהג בנשיקות וחיבוקים, ואיכשהו מצאתי את עצמי בתוך טרמפ שלקח אותי עד הבית ממש כי הנהג התעקש על כך..
זהו, כבר ביציאה הבאה זה היה באוטובוס טייגר עם קנה בחוץ ורק אחד בספסל, אח''כ היתה טיסה או שתיים הביתה ואז הגיע הספארי...נגמרה החגיגה בלבנון..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

כמות החיילים שנכנסו , שהו ויצאו מלבנון היתה אדירה . ביד אליהו בתל אביב ליד איצטדיון הכדורסל , שנדמה לי שאז הוא עוד לא היה קיים . הקימו תחנות הסעה ללבנון . ביום ראשון בבוקר חצי מדינה הסתובבה שם . כשהתקרבת למטולה ולגדר הטובה [איזה שם מטומטם] הרגשת מועקה . תבינו , מדובר על ראשית שנות ה 80 שאז עוד לא נולדו הסלולריים ולמעשה היית תלוי בניידת "בזק " שבאה פעם בשבוע למוצב . עם הזמן החלו גם שירותי בנקים ניידים עמוק לשטח . מה שטוב בזה ששרותי הבנקאות אז היו טרום מיחשוב לכן גם אם החשבון שלך היה מרוקן יכולת למשוך כסף שיספיק לסיגריות [ אז הרבה עישנו] וקצת דברים טובים . מטורף , מטורף , מטורף היה כל הסיפור הזה .

כתבנו כאן על העומס האדיר שהיה על הלוחמים כתוצאה מחוסר משווע בכוח אדם במוצבים ועל ריבוי משימות לא הגיוני . ב"כרכום " בגיזרה המזרחית עד חטיפת הנחלאים יצא לך לשכב מארב כמעט כל לילה שני . זה לא שביום ישנת אלא בנוסף לזה שמרת , פתחת צירים , תיחזקת את המוצב ועוד הרבה הנחתות .הגענו למצב שאנשים החלו "לנקר " בכל מקום ובכל מצב .המארבים היו ממוקמים מתחת למוצבים בואדיות עמוקים . הנוהל היה שבתחילה מתארגנים , מתרגלים לשטח ורק מאוחר יותר מאפשרים לחלק לעצום קצת עיניים . למעשה איך שהגענו כבר רוב האנשים החלו לנמנם והמפקד היה זוחל בהיסטריה מאחד לשני ומנסה לארגן קצת אנשים עירניים , אחרת הוא היה נשאר לבד .אני חושב שאת הנחירות שמעו למרחוק וזו כנראה הסיבה ששום מארב בגדוד לא נתקל . כשסוף סוף התקרב הבוקר היינו מתחילים בטיפוס מייגע בחזרה למעלה עם טונות של ציוד . בהתחלה אסרו עלינו לרדת עם שמיכות אבל ככל שעברו הימים המפקדים שגם הם סבלו כמונו , אם לא יותר , עצמו עיניים ואיפשרו לנו לרדת עם שמיכות , אוכל , ואפילו רחמנא ליצלן , עם סיגריות שאותן עישנו מתחת לשמיכות , בתוך מימיות ריקות בתוך קופסאות שימורים ריקות וכו' .באותה תקופה הרוב עישנו . אחד המ"פ שכב לידי כי לא היו מספיק קצינים והוא נאלץ לשכב מארב מפעם לפעם . בהמשך הלילה הוא גמר לי קופסת סיגריות וגם ניסה לסחוב לעצמו קצת מהשמיכה שלי . בקיצור מארבים דמיקולו כיאות לפעילות דמיקולו כיאות לצבא דמיקולו שלא כל כך הבין מה יש לו לחפש באותה ארץ דמיקולו צפונית לנו .

לבנון הארורה, אף פעם לא הבנתי מה עשינו שם.

דוגמא למארב לא דמיקולו, שנת 83-84 גד' 50 , אפשר להבחין בתוצאה המצוינת 6-0 לטובת הגדוד..
המקום, ג'בל ברוך..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

פרטים?

פרטים..
מתי שהוא בתחילת חורף 83 או 84 תפסנו, פל' ב גד' 50 קו בג'בל ברוך..באחד המארבים הייתי בתורנות בחמ''ל ( אני חימושניק), ומתי שהו באמצע הלילה א' המ''פ מדווח שהוא מזהה דמויות שעולות בואדי לכיוון המוצב, אז הוא נותן מכת אש והסתערות, ומדווח מיד על 4 מלוכלכים פחות..
הם נשארו עד אור הבוקר כדי לראות אם מישהו יבוא לקחת את הגופות וגם לחכות למוהנדסים כדי לבדוק שאף אחד לא ממולכד, וכשהאיר היום הם ראו שיש 6 ששוכבים שם כי שניים נפלו על שניים ובשפנפן זה נראה כאילו היו רק 4..
למחרת הגיעו כל מיני קודקודים מכל הגיזרה אבל א' המ''פ שממש לא התלהב מהחינגה, הלך לישון ונתן לנו הוראה לסנן את כולם..
התמונה צולמה בערך איפוה שהמארב שכב.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

מרק, זה התרחש בעליה מכפריה או שמדובר בכלל במורדות המערביים ? בצד המערבי היו לנו התקלויות לרוב שהסתיימו בהצלחה מבחינתנו.
נ.ב - אם יש לך עוד תמונות מהאזור, אשמח אם תוכל לשתף.

זה היה 2-3 ק''מ דרומית מהעליה מכפריה, בערך בשליש האחרון לפני הרכס, יש לי עוד כמה תמונות אבל השנים עשו בהן שמות..


התמונה הראשונה זה מפתיחת ציר או סיור במורדות המערביים (אולי אתה זוכר את שם הכפר הדרוזי?)
והשאר מהמוצב, ואפשר לראות גם את הקרעון, אולי אתה זוכר את צומת "יד אליהו"? למטה באגם?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אכן עשו בהן שמות

ככה בשלוף מה שאני זוכר מהצד המערבי : מיצרי א-שוף (או מאצר), ברוך, פארדיס, באטאלון...וזה עוד בטח אחרי שיבושים קשים מצידי.
צומת יד אליהו לא זכור לי בכלל, רק הסכר בצד הדרומי ואת סרחון המים למרות צבעם הכחול.

התמונה הזו מאז או מלאחרונה? איזו תמונה יפה..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מרקויס התמונה הזו מאז או מלאחרונה? איזו תמונה יפה..

תמונה אווירית שמצאתי ברשת.
מאחורי האנטנה המפורסמת ניתן לראות את אגם קרעון ומשמאל את החרמון.
בצד המערבי ממנו צולמה התמונה אפשר לראות את שמורת ארזי הלבנון היפייפיה.

הזכרת לי שאפילו לאחד כמוני יש תמונות מלבנון (מיד אחרי מבצע שלום הגליל 1982). חלק מהתמונות - צילום מהמסוק.
1. מבצר הבופור


2.



3. צפון אגם קרעון



4. אגם קרעון מצפון



5.



6. אותו מקום מהקרקע



7.



8. מילואימניק (ואולי סדיר?) לבנוני



9. משהו שקשור כנראה לטיהור מים



10. תקר על פסגת ג'בל ברוך



11. תוך שניות הג'בל מתכסה בעננים נמוכים. המסוק הגיע לחלץ (במקום להגיע לנקודת מפגש).

יוסי, בפעם הבאה שיש לך פנצ'ר בג'יפ, תשתמש בג'ק ערבי..(תרמיל של פגז טנק שאתה שם מתחת לפגוש ונוסע אחורה , זה מרים את הג'יפ בשניה..
אה ובקשר למלש''ב הלבנוני, לא ידעתי שרשת פוקס היתה כבר אז בלבנון...

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מרקויס ג'ק ערבי..(תרמיל של פגז טנק שאתה שם מתחת לפגוש ונוסע אחורה)

אצלנו זה היה זביל של חנ"הות או של טיל עורב, בכל מקרה הם בטח עברו 8-9 דורות בירושה לפנינו...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

זביל של עורב לא ארוך מדי?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

הוא מתכוון כנראה לזביל של דראגון

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מרקויס יוסי, בפעם הבאה שיש לך פנצ'ר בג'יפ, תשתמש בג'ק ערבי

כפי שאני כבר מכיר את עצמי, גם בפעם הבאה, כשכולם יטרחו, אני אטרח עם המצלמה.

אאל"ט באזור הזה ג'יפ קצינים מחטיבה 7 עלה על מארב עם 3 הרוגים.זה היה קצת צפונה משם.

מעבר ל'סאהל אל קנייסה' והעמק בו שכן כפר קוק, מול רחלה ובקו ג'בל סקייסקה/[ונדמה לי ג'בל טאייוועה]

עמדו כחומה בצורה הנושאת על גבה את בטחון עם ישראל לדורותיו או לכל הפחות את בטחון הנאחלווים המחממים תה בתוך הצוללת של המוצב ומקווים לעוד שעת שינה, פחות שעה של מארב ובעיקר לעוד רגע קרוב יותר לשל"ת: חורש, זרד, ורדית א'/ב' והדס.