מאז שההורים שלי נפרדו והמוות של סבתא שלי,ההורים שלי שניהם התחילו להיזכר כמה חשוב לאכול יחדיו שאני פוגש אותם עם אח שלי ובני משפחה אחרים דודים,בני דודים וכל השאר והם מנסים להכין אוכל כמו שצריך לארוחה משפחתית,אך מצד שני הם תמיד ביקרו את סבתא שלי ז"ל על זה שהיא עושה אוכל ומזמינה אליה את כולם לאכול.

מהבית ספר היסודי אני זוכר את עצמי מכין אוכל לבד ואוכל לאח הקטן שלי בצהריים אחרי הבית ספר,כי שני ההורים שלי עבדו רוב הזמן,וחוץ מיום שישי בצהריים או שבת בבוקר ובצהריים אין לי הרבה זיכרון של ארוחות משפחתיות.

זה ברור שאני אכיר משהי ויהיו ילדים,אני אדאג לארוחות משפחתיות בערב,כי זו הארוחה הכי חשובה של המשפחה ביום יום,אבל ההורים שלי נראה לי פיספסו את הרכבת לדעתי.

האם לדעתכם יש עוד טעם לארוחה משפחתית שהילדים נושקים ל 30 שלהם ולא היו כאלה לפני?

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

ההורים שלי התגרשו כשהייתי בבית ספר יסודי ומאז שניהם כבר נפטרו. בדיעבד אני רדוף תחושות אשם על שלא עשיתי מאמץ להיות איתם יותר, שלא הקדשתי את הזמן להכיר אותם יותר לעומק כבני אדם (ולא רק כאמא ואבא) ושלא עזרתי להם יותר.

אני הייתי ממליץ לכל אחד לנסות ולמצוא זמן להיות עם ההורים כל עוד הם שם, גם אם מערכת היחסים מורכבת לפעמים או שיש משקעים מהעבר.

יכול להיות שלהתחיל לאכול ביחד כמשפחה בסוף שנות ה20 של הילדים מרגיש קצת מלאכותי אבל כדאי לעשות את זה לפחות פעם בשבוע ולנצל את הזמן לדיבורים שהם מעבר לרמה השטחית של מה כל אחד עושה בעבודה/לימודים וכאלה.

אני לא עשיתי מספיק מאמץ להיות איתם "כמו שצריך" וזה היה מאוד קשה לעבור על הארונות שלהם אחרי הפטירה ולמצוא שם המון תמונות שלי וכל מיני דברים מהילדות שלי. זה צובט בלב.

תשמע, על הרקע המשפחתי שלי אי אפשר לומר שהוא קל או פשוט.

לפני כמה שנים (כבר די הרבה, יחסית) התחלנו לעשות באופן קבוע ארוחות ערב שישי משפחתיות - אבא, אני, האחים שלי, בני הזוג (אמא גרה רחוק אז לא יכולה להשתתף, אבל באה כשאפשר). כל מיני דברים עוברים ומשתנים במהלך הארוחות האלו - תקופות שאני לא הייתי בארץ, תקופות שהאחים לא היו, תקופות שאבא לא היה, כל מיני אירועים וריבים ועניינים, אבל בכל זאת הן משמשות איזה עוגן משפחתי קבוע וחיובי.

אני חושבת שתמיד אפשר עוד לעשות. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם, או שזה יהיה פיצוי או משהו, ויכול להיות גם שזה לא ילך, אבל תמיד אפשר ורצוי לנסות... בכל זאת המשפחה היא מה שיש לנו בעולם.

להתחיל עם אירועים כאלה צריך כמה שיותר מוקדם.
כי בדרך כלל נזכרים רק אחרי שזה כבר מאוחר מידי, ואז מצטערים שלא עשינו את זה.

במרוץ החיים תראה שזה לא תמיד כל כך פשוט לארגן ארוחה כזאת כל ערב, הילדים כבר מתחילים להיות עסוקים וגם ההורים לא מיד פנויים.
אני משתדל לארגן לפחות פעם בשבוע, בנוסף לשבת.
אני בטוח שזה יעשה רק טוב למשפחה.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק