קראתי באתר של יוהל"ן שבתקופת של"ג היו חובשות בנות במרפאה שהייתה במרג' עיון, אך כשדיברתי עם אנשים שביקרו שם אף אחד לא ראה שם חובשות. היה או לא היה?
בנוסף מעניין אותי לדעת עוד על הבסיס שהיה במרג' עיון מכיוון שהיה בתוך האוכלוסיה, ממה שקראתי הבסיס הפעיל בנוסף למרפאה גם סוג של לשכת תעסוקה
האם העיירה מרג' עיון הייתה אוהדת את צה"ל? אחרת בוודאי היה מסוכן להיות בתוך העיר
איך פעלה המרפאה? האם הייתה בתוך המוצב ומי הפעיל אותה? האם הייתה פתוחה לכולם?
שמעתי מאבא שלי שבשנים הראשונות של של"ג היה קצין בכיר מהיק"ל שהואשם בהפעלת רשת הברחת סמים וסחורות לארץ ובסוף העניין נסגר בעסקת טיעון האם מישהו יודע על פרטים מהפרשה?
בנוסף שמעתי כל מיני אגדות על הברחות שהיו במיוחד בימי המלחמה 82-85
מקניה בזול של מוצרי חשמל ועד לאגדות על שריונרים ששדדו בנקים ומובילי טנק שהכניסו לארץ מכוניות לבנוניות, אשמח לשמוע עוד סיפורים או עדויות או הפרכה של סיפורים אלו
תודה

את הסיפור עם מובילי הטנקים גם אני שמעתי.
המוביל שסיפר לי את הסיפור טען שידם של המובילים היתה בכל, ממכשירי חשמל ועד מכוניות.

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

בשל''ג היו גם שני חבר'ה שגנבו מטוס קל והגיעו איתו ארצה.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/V...ageId=130084175

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

אני זוכר היטב את המטוס הזה מגיח בשעת בין ערביים (דומני של ערב שבת) בגובה נמוך וטס דרומה.
למזלו, לא הייתה כוננות נ"מ, כך שמקלעי הנ"מ על הכלים לא היו מאויישים. אחר, מי יודע מה היה סופו של ישי צימרמן.

.

ישי צימרמן מעין חרוד קרוב ל80 בדרגת רב סרן עושה מילואים כנהג של מוביל טנקים מן נמנין , יחד עם משה פלד חבר כנסת לשעבר מ"צומת" ואלוף משנה במילואים . . אני חושב שמה שהציל אותו מעונש כבד הוא העובדה שהוא שירת ב101 יחד עם שרון שהיה אז שר הבטחון ומקורב לרפול שהיה אז רמטכ"ל .

הבחור קיבל את עיטור העוז.
לא בטוח אם הוא עדיין מתנדב למילואים, אך במלחמת לבנון השנייה הוא ומשה פלד התנדבו כמובילי טנקים.

כתבתי כאן שלדעתי צימרמן יצא בזול מתוך זה שהכיר את שרון ורפול . אני עצמי הייתי מעורב בסיפור שהיה עלול להגמר עמוק בכלא לולא התערבות רפול . עשינו מילואים בגזרה המזרחית בלבנון בתקופה שעוד היה אפשר לטייל שם בחופשיות . אנחנו רגמים 81 מ"מ של גדוד חי"ר ישבנו קרוב לפלס"ר צנחנים מילואים. התידדתי עם נהג המ"פ שלה שהיה צנחן ותיק עוד מפעולות התגמול והיה מיודד עם רפול . הוא הציע לי לעשות טיול לג'וניה שהיתה עיר נוצרית על הים צפונית לביירות .היא היתה ידועה בשפע המסעדות שלה חוף ים מלא בחורות בביקיני , משהו הרבה יותר מתירני מתל אביב . תארו לכם היום עיר ערבית עם בחורות חצי ערומות , אבל זה מה שהיה אז באזורים הנוצריים של לבנון .לקחנו ג'יפ ויצאנו לדרך . עברנו את אזור ביירות וצפינו מההרים על ההפגזות של צה"ל על האזור המוסלמי של העיר . באותו זמן הצבא החליט להפסיק עם הטיולים והקימו מחסומים .צפונית לביירות עצרו אותנו מ"צ ולקחו לנו את מפתחות הרכב ואמרו לנו לחזור בכוחות עצמנו . בצד חנה ג'יפ של השוטרים עם מפתחות בפנים . הצנחן האגדי סימן לי להכנס לג'יפ שלהם , זינק פנימה ופתח בנסיעה מטורפת לכיוון ג'וניה . כל הגיזרה התעוררה . אני יושב ברכב ושואל את עצמי במה הסתבכתי ואיך אני יוצא מזה . במחסום הבא כבר חיכו לנו עם נשק דרוך . נעצרנו והעבירו אותנו למתקן של המשטרה הצבאית . רק הצנחן עליז ושמח ומבטיח לי שהכל יהיה בסדר . נעלו אותנו במשרד והבחור ניגש לטלפון ומתחיל לחייג לכל העולם . ואני שומע שמות של מחט"ים ואוגדונרים , כולם קשורים לצנחנים . גם שמו של רפול עלה מפעם לפעם . אחרי מספר שעות הודיעו לנו שאנחנו משוחררים ואף החזירו לנו את הג'יפ. בשיחה איתו לאחר מספר ימים הוא אמר לי שהעיניין הגיע עד רפול שהיה אז הרמטכ"ל והלה כשנודע לו מי הפושע הורה לשחרר אותנו . כנראה שזה גם מה שקרה עם צימרמן .

המחסום בצפון ביירות אוייש ע"י גדוד חת"ם (רועמים) שהיו לנו קשרים טובים עם מפקדו. משום מה, אחרי ששתינו קפה בגדוד, אף אחד לא מנע מאיתנו להמשיך לג'וניה. אגב, אגד הרועמים, שהיה פרוס צפונית לבירות, הונחת מהים בג'וניה.

.

למיטב זכרוני, ביצענו פעם נחיתה בדרכנו הביתה ב "אדמה 10 " שם הייתה המרפאה, ולא
במרג' עיון עצמה. אדמה 10 = מתג 10 על ציר אדמה.
או שמה היה זה 20 ??
בכל אופן, שירתו שם בנות בוודאות.

פערי המכס היו עצומים. מחירו של מכשיר וידאו אם אני זוכר נכון היה מאות דולרים, אולי יותר.
ומי שלא הבריח - הרגיש טמבל.
בלבנון התוודעתי לראשונה לטעמו של דובדבן אמיתי, ולא מסוכר ומשומר כמו שעד אז אכלתי פה ושם שהונח ברוב טקס על ראשה של עוגה.
ואני כבר לא מדבר על העראק זחלאווי המשובח, משקאות חריפים כמו שיבאס ריגל וקוניאק, סיגריות אמריקניות ועוד.
זה היה דיוטי פרי אמיתי מה שהלך שם.
ופרק מיוחד צריך לדעתי להקדיש פה באשכול או בפורום באשכול מיוחד על המסעדות הלבנוניות למי שניסה, ועל הבחורות הנוצריות הליברליות.

מה שאני זוכר זה את הבדיקות המגעילות שהיו אנשי המ"צ עושים לנו כל פעם שהיינו יוצאים במער ראש הנקרה. כל אנשי האוטובוס, מטוראי ועד סא"ל, היו מורדים מהאוטובוס על פקלאותיהם ואנשי חמ"צ במדי א' נקיים היו מחטטים בערימות הכביסה המסריחה שבציקלונותינו.
וכן, החיילים היו קונים מיני תמרוקים בזול לחותנותיהם, ואיך שהו מוציאים אותם.
היו סיפורים על נהגי אוטובוסים שהיו מסתירים מתחת לדפנות האוטובוסים חבילות סיגריות ומוצרי חשמל.
עוד אני זוכר רס"ן מילואים של חמ"צ, אישיות ידועה בענף הספורט, שהיה נוסע במכונית ואן-יר"מ מפוארת על כביש החוף ואורב לאוטובוסים שעצרו ליד חנויות גזלן לבנוניות. הוא אפילו פעם ניהל חקירה אצלי בגדוד לאחר שלבנונית חסודה התלוננה שחיילים מתרחצים עירומים כביום היוולדם ר"ל, במקום שבו בנותיה החסודות יכולות להציץ להם.
בסך הכל התנהלו יחסי סחר ערים בין החיילים ללבנונים. קנו מהם הרבה שתיה קלה, סיגריות ואפטר שייב.
השקל הישן היה מטבע מקובל אצל הסוחרים הלבנוניים.
ליד הגדוד שלנו הייתה חנות של בחור בשם ג'ורג', ששימשה במקום שק"ם, אבל הרבה יותר זול. ג'ורג' הנ"ל היה שואל , כאשר ראה שיירת תחמושת מגיעה, אם רוצים שהשק"ם שלו ישאר פתוח גם בלילה, כיוון שהחיילים יהיו צמאים במהלך הירי הלילי. מעניין למי עוד הוא דיווח על שעות פתיחת השק"ם שלו.

.

השנים 1980-1982 שירתתי כמש"ק ביחידת הנח"ל שתפסה קו באצבע הגליל, וגם באזור של מארג' עיון וקליעה שהיו ישובים נוצרים ידידותיים ולכן הייתה שם נוכחות קבועה של צה"ל.

עד מלחמת לבנון הייתה אסורה לחלוטין כניסת חיילות לדרום לבנון, ולכן בתקופה זו בוודאי לא היו בנות במרפאה. בית החולים מומן כנראה על ידי צה"ל ואובטח על ידו, והוא שירת את הנוצרים המקומיים ואת השיעים מהכפרים הסמוכים. באותה תקופה השיעים היו פאסיביים, ןלא עויינים את צה"ל. האוייב היו הפלסטינאים. השינוי שהפך אותם לאיום הגדול היה הנוכחות של צה"ל והשפעתה של איראן לאחר המהפיכה ב-1981.

בחודשים שלאחר המלחמה הכניסה הייתה די חופשית- צה"ל הגיע עד לביירות, והיו אזרחים ומילואימניקים שבכל מיני דרכים נכנסו וטיילו בדרום לבנון. זה נחשב ללא מסוכן, הסתובבנו שם שאננים, ורק לאחר כמה חודשים התחיל גל פיגועים גדול נגד צה"ל ונוצרה אותה מציאות שהמשיכה עד ליציאה מלבנון בשנת 2000 (אאל"ט).
במציאות הזו (לפני המלחמה ובחודשים שאחריה) היה מקובל לקנות פאקטים של סיגריות בזול, ומוצרי אלקטרוניקה שהיו פופולריים אז: וידאו קאסטות, ווקמן קאסטות, ושעונים דיגיטליים. הדבר היה אסור על ידי הצבא, אחד המילואימניקים הגיש בג"צ בנידון לאחר המלחמה, אבל היא נדחתה.
במעברי הגבול היו אמורים לבדוק שלא מבריחים- אך ללא הועיל.

היו מן הסתם לא מעט הברחות של סמים, בעיקר על ידי אלו שהיה להם מגע עם האוכלוסיה המקומית.

אני התגייסתי בשנת 95, זכורים לי סיפורים של חירניקים "עתיקים" (נוב' 91) שסיפרו איך הבנות של היק"ל היו יורדות לשוק של מר'ג עיון לקנות מזכרות. כשסכנת המטענים והמארבים התגברה, המספר שלהן הצטמצם במהירות עד לביטול המוחלט של הצבת בנות אחרי קו סגול (כולל המוצבים הכי קרובים כמו טבק, ומפקדות כמו בינת ג'בייל).

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד כשסכנת המטענים והמארבים התגברה, המספר שלהן הצטמצם במהירות עד לביטול המוחלט של הצבת בנות אחרי קו סגול (כולל המוצבים הכי קרובים כמו טבק, ומפקדות כמו בינת ג'בייל).

אני הייתי בטבק. אתה טוען שה"קשתיות" + החיילת מהצוות איכון ששירתו איתי שם היו רק בדמיון שלי?

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

ציטוט:

במקור נכתב על ידי idok1 בנוסף שמעתי כל מיני אגדות על הברחות שהיו במיוחד בימי המלחמה 82-85 מקניה בזול של מוצרי חשמל

קרא גם על ז'אן אלרז
וגם כאן

לעולם אשא דגלך בגאווה

כמי שעשה מספר תקופות מילואים אחרי של"ג אני יכול להעיד שנושא ההברחות איפיין בעיקר את פלוגות המפקדה , כל מיני מסופחים ובעיקר נהגוסים . אנחנו הלוחמים עבדנו כל כך קשה שלא היה לנו ראש לדברים האלה ומה עוד שמראש לא נמשכנו לעסקים האלה , כי היו לנו קצת ערכים . מאוד נעלבנו כשעברנו את הבדיקות המשפילות בשער במיוחד כשהן נעשו ע"י שוטרים צבאיים שלא היה להם מושג על העבודה המסוכנת שעשינו בלבנון . אבל כנראה שלא היתה ברירה כי המדינה הוצפה בציוד אלקטרוני , תכשיטים ואפילו סמים שמקורם בלבנון .

המרפאה הייתה בתוכו?
המוצב ישב בתוך העיר?
קשה לי לדמיין מוצב יושב בתוך עיר עם אוכלוסיה עויינת בתקופת סוף שנות ה90