בת תשע עשרה וחודש ,
מטר ושישים וקצת.
עם עיניים חומות,
ושיער שחור כמעט.
מצאה את האחד,
ומחכה שיתעשת.
עובר הזמן.
מתחילה להתייאש.
בת תשע עשרה וחודש,
מעוניינת ביותר,
הוא גבוה וחמוד,
גדול ממני רק בטיפה יותר
והוא יכל להיות טייס,
והוא יכל להיות נווט,
מה זה כבר משנה.
לו לא אכפת.
ואמא היא תמיד אמרה לי,
כל הגברים אותו דבר.
אם אחד ילך היום ,
אחד אחר יבוא מחר.
אבל אמא לא הכירה.
את מתן הבן של מירה
(סתם צוחקת לא יודעת איך קוראים לאמא שלו)
ואם להיות רגע קונקרטיים,
מבחנתי שיהיה דסקרטי.
גם אם באופן תיאורטי
יש לו חברה.
אפשר להפגש
בתחנה מרכזית לדון על הפרטים
אני עדיין רווקה,
ואתה יודע עד כמה הראש שלי פתוח.
מתי תרצה אותי?
ואמא היא תמיד אמרה לי...
יושבים ביחד על ספסל.
גן שעשועים ירוק,
בקובוק יש- אבל אין בו בירה
זה רק אני והמתקנים ומתן הבן של מירה
הלב שלי דופק אמנם מתחת לבגדים,
מתן הבן של מירה.
היי!!! תזכור שאנחנו ידידים!
כי אמא היא תמיד אמרה לי...
_____________________________________
"בתגובה לשרשור- במה חברי הפורום עובדים? חברה קדישא. הלקוחות לא מתלוננים שאני חופר."
(שחכתי את שמך, ולבטח תזכיר לי כשתתקל בחתימה הזו שוב..)