מחלקת המדינה האמריקאית פרסמה אזהרה לאזרחים השוהים בסוריה, שבה דחקה בהם לעזוב בהקדם האפשרי "כל עוד התחבורה המסחרית קיימת ומאפשרת תנועה". "אלימות המשטר בדמשק הביאה למציאות הפכפכה ולא בטוחה", נאמר בהודעה, שדרשה מהאמריקאים לדחות תוכניות עתידיות לביקור בסוריה


ארה"ב הורתה הערב (ה') לאזרחים אמריקאים שנמצאים בסוריה לעזוב את המדינה בהקדם האפשרי. בהודעה מטעם מחלקת המדינה נאמר כי המצב תחת שלטונו של הנשיא בשאר אסד ואלימות המשטר, הביאו למציאות "הפכפכה ולא בטוחה".
חיילים סורים בדיר א-זור צילום ארכיון: אי-פי


מחלקת המדינה "דוחקת" בתושבי ארה"ב שנמצאים בסוריה "לעזוב מיד את המדינה כל עוד תחבורה מסחרית קיימת ומאפשרת תנועה". עוד נאמר באזהרת המסע, כי על אמריקאים לדחות תוכניות עתידיות להגיע לסוריה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...1&cat=666&loc=1

האיום לפלישה לסוריה מעלה הילוך?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי B12311 האיום לפלישה לסוריה מעלה הילוך?

כבר דשנו כאן רבות בעניין הזה, והמסקנה הגורפת היא שארה"ב של אובמה לא תעז לצאת למהלך קרקעי ארוך טווח בסוריה (ולדעתי האישית - גם לא בשום מקום אחר, לפחות לא בעשור הקרוב). צריך לזכור שגם בלוב ארה"ב היתה מעורבת על תקן כינור שני לבריטניה וצרפת, ומדינה שכרגע מתמודדת עם מלחמה אחת (אפגניסטן) ומלקקת את פצעי מלחמה שרק נגמרה (עירק) לא תלך על מהלך כזה אלא אם יכלול איום חמור ומיידי לאינטרסים אמריקאיים קריטיים כמו שדות הנפט הסעודיים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי B12311 האיום לפלישה לסוריה מעלה הילוך?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד כבר דשנו כאן רבות בעניין הזה, והמסקנה הגורפת היא שארה"ב של אובמה לא תעז לצאת למהלך קרקעי ארוך טווח בסוריה (ולדעתי האישית - גם לא בשום מקום אחר, לפחות לא בעשור הקרוב). צריך לזכור שגם בלוב ארה"ב היתה מעורבת על תקן כינור שני לבריטניה וצרפת, ומדינה שכרגע מתמודדת עם מלחמה אחת (אפגניסטן) ומלקקת את פצעי מלחמה שרק נגמרה (עירק) לא תלך על מהלך כזה אלא אם יכלול איום חמור ומיידי לאינטרסים אמריקאיים קריטיים כמו שדות הנפט הסעודיים.

האיום לפלישה לסוריה מעלה הילוך, לפי המהלך האמריקאי לפנות את אזרחי ארה"ב מסוריה.
אבל לא בטוח שזו תהה פלישה אמריקנית אולי צרפתית ובריטית?
אמנם לא נראה שמי מהם מעונין לפלוש לאן שהוא. אולי הם רק
יתנו נשק וציוד למורדים כמו בלוב.

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur

התערבות צבאית לא חייבת לכלול פלישה קרקעית. ארה"ב יכולה בקלות למצוא את עצמה נגררת "מרצון" (התערבות על רקע הומניטארי) או שלא מרצון (הצטרפות לסייע לבת ברית שנגררה מיוזמתה או לא מיוזמתה לעימות צבאי) לקמפיין צבאי מוגבל ואפקטיבי של הפצצות אוויריות וכוחות מיוחדים.

אגב, לממשל הדמוקרטי לקח פחות מעשור "לשכוח" את 9/11 בצורה שתשרת את השקפת עולמו הפייסנית. כך שהדרך בכיוון השני לא אמורה להיות ארוכה יותר. כולנו יודעים באיזו קלות זה יכול להתרחש.

לפעמים נדמה לי, ואני באמת עושה כאן ספקולציות מרחיקות לכת, שההיערכות המוגזמת ביותר של המערכת הבטחונית ל"זרעי קיץ" היא בעצם כיסוי לתרחישים יותר רציניים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עצמאי בשטח אגב, לממשל הדמוקרטי לקח פחות מעשור "לשכוח" את 9/11 בצורה שתשרת את השקפת עולמו הפייסנית. כך שהדרך בכיוון השני לא אמורה להיות ארוכה יותר. כולנו יודעים באיזו קלות זה יכול להתרחש..

אין לי עניין להכנס לספקולציות של האשכול הזה, אבל חוששתני שהשימוש (הפוליטי, אבל ניחא) במונח "לשכוח" (עם או בלי מרכאות) אינו במקום. על משמעויות 9/11 אפשר להתווכח (במובן של השאלה מה לעשות ואיך על ארה"ב לנהוג בזירה הבינ"ל). כך דווקא משום 9/11 יכול נשיא אמריקאי (או כל אדם אחר...)להגיע למסקנה שהדרך צריכה להיות דיאלוג ואחר שהדרך צריכה להיות מאבק. לשתי הדרכים נימוקים טובים שאפשר להתווכח עליהם. בנוסף, כדאי לזכור שממשל דמוקרטי לאורך ההיסטוריה האמריקאית היה מעורב (ברצונו או שלא ברצונו) בהרבה מאוד מלחמות ופעילות לוחמה כזו או אחרת, כולל כמובן בתקופת אובמה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עצמאי בשטח קמפיין צבאי מוגבל ואפקטיבי של הפצצות אוויריות וכוחות מיוחדים.

פעילות של כוחות מיוחדים לא קשורה למצב הנוכחי הזה או למצב נוכחי בכלל, כי הם מעצם הגדרתם יכולים לפעול בכל מקום ובכל זמן. למרות שמדובר בסיטואציית "לך תוכיח שאין לך אחות", נראה אותך מוכיח שכוחות מיוחדים של ארה"ב/נאט"ו לא פועלים בסוריה ברגע זה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

הסיפור של עיראק לקראת הסוף.

הרבה צרות בעיראק - מקורן בסוריה (אז יש כאן סוג של סיום הבעייה וסגירת חשבון)

לא צריך מבצעי הטסה ופרישה מורכבים - הכל כבר שם וקרוב

ומשם אפשר להמשיך אל תורכיה ולהשאיר ציוד במדינת נאט"ו

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

לדעתי אם כבר, האמריקאים מצפים לפעילות טורקית בסוריה, אולי אפילו מקווים לדחוף את תשומת הלב של ארדואן מישראל וקפריסין היוונית לסוריה כדי להרוג שתי ציפורים במכה אחת - גם הרגעה של הים התיכון וגם התערבות צבאית נגד בשאר אסאד

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

הלוואי

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur

לדעתי ארדואן משתמש בקלף ההתרסה כלפי ישראל בשביל להרוויח קרדיט בינלאומי למבצע בסוריה.
יכול מאד להיות שגם הפנייה של הפלסטינים לאו"ם , היא חלק מטקטיקה של מסך עשן בזירה הבינלאומית , לפני מבצע שהיה דומה מאד ל"שחר האודיסאה" בלוב.
אם נכנס לנעליו של ארדואן , הוא חייב להתקבל בסוריה (אם וכאשר יפלוש) כ"משחרר" ולא כדמות מערבית מובהקת , הרי סוריה זה לא לוב , לכן קצת איומים והצהרות הזויות וריקות מתוכן כלפי ישראל ישרתו אותו נאמנה.

אתמול דווח שחיילים סורים שרדפו אחרי פליטים שחצו את הגבול אל לבנון , חדרו כמה מאות מטרים לתוך שטח לבנון ואף ירו ופגעו בנגמ"ש לבנוני.

נשמע טוב... רק מה, ארדואן החל את מסע ההתקפות שלו על ישראל כבר לפני למעלה משנתיים וחצי... אתה רוצה לומר לי שהוא צפה מראש את ה"אביב הערבי" הזה?

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

סוריה היא המקור לרוב הטרור בעיראק , אם האמריקאים רוצים להשליט שם סדר לפני הנסיגה , הם חייבים לטפל בקני הטרור בסוריה , גם לוודא שהאזור לא ידרדר לאנרכיה לאחר הנסיגה.
אי אפשר לדעת שגל "האביב הערבי" הוא לא פעולה של ארגוני ביון

ציטוט:

במקור נכתב על ידי B12311 סוריה היא המקור לרוב הטרור בעיראק

טעות. איראן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי B12311 אם האמריקאים רוצים להשליט שם סדר לפני הנסיגה , הם חייבים לטפל בקני הטרור בסוריה, גם לוודא שהאזור לא ידרדר לאנרכיה לאחר הנסיגה.

סוריה לא קשורה במיל למצב בעיראק. כדי להילחם במקורות הטרור בעיראק ארה"ב תצטרך לתקוף את איראן....

ציטוט:

במקור נכתב על ידי B12311 אי אפשר לדעת שגל "האביב הערבי" הוא לא פעולה של ארגוני ביון

גם אי אפשר לדעת שהפצצת הכור הסורי לא נעשתה על ידי הבריטים. שני הדברים סבירים בערך באותה מידה. אני לא חושב שזה הפורום הנכון לדון בתיאוריות קונספירציה חסרות בסיס

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

הבעיה העיקרית של הטורקים כרגע זה הPKK, ובעקבות הכאוס בסוריה התקיפות רק גוברות בדרום מזרח טורקיה, בממוצע תקיפה אחת ליום מצד אירגון הPKK, ועם יותר מ20 שוטרים וחיילים הרוגים רק בחודש ספטמבר.

באינטרס של ישראל :
1. לא נמצאת כדאיות להתלקחות מלחמתית בסוריה (לא משנה מי הגורם שפועל, טורקיה, ארה"ב,
אנגליה, צרפת...) אשר תעמיד את שלוטונו של אסד עם הגב לקיר.
2. לא נמצאת מצד ישראל כדאיות לנפילת אסד מהשלטון.


לעניין הראשון
התלקחות מלחמתית בסוריה תוך בכוונה למוטט את השלטון (ולא משנה כרגע באיזו קונסטלציה)
בה שילטונו של אסד "רואה למעשה את הסוף", עשויה להוביל בקלות להפנמה מצידו שאין
לו כבר מה להפסיד וככזה, ינסה אולי אף לזכות בנקודות של "כבוד" אחרון בעלום הערבי,
תוך הכשרת הראציונאל "תמות נפשי עם פלישתים". משמעותה, שמוש בארסנל הרקטי הכבד
שיש ביידי סוריה כנגד ישראל, ואולי אף בחימוש בלתי קונונציונאלי.
זו תהיה מכה קשה מאד לישראל ולא מוצע לנו בשום אופן, להתנסות בסיטואציה שכזו או לבחון
באופן מעשי האם מערכת החץ תעמוד לנו במבחן המציאות.
*כוחה העיקרי של מניעת התקפה בלתי קונוונציונאלית על ישראל נמצא בהרתעה!
כנגד מי שאיבד את הכל, לא נותרים מנופי לחץ ולכן גם לא מתקיימת עוד הרתעה.


לעניין השני
סוריה נמצאת במצב שהוא טוב לישראל, כאשר בראשה עומד שלטון אשר איבד כל לגיטימציה בעולם,
שלטון מוחלש, שלטון שנאלץ להשקיע את כל מרצו לשרידות ולמלחמות מבפנים, שלטון שלא נותרו
עוד בידיו כח ומשאבים להלחם בנו, שלטון שנתון לסנקציות כלכליות כבדות ומלקק את פצעיו לדורות.
זהו למעשה המצב שסורר כיום בסוריה מזה כמה חודשים, וזה טוב לנו.
מצב זה מוריד מסדר היום את הלחץ הבנלאומי על ישראל לוויתורים בגולן תמורת "שלום",
ומנציח את הסטטוס קוו שבין ישראל לסוריה, סטאטוס קוו שהוא לטובת ישראל באופן מובהק.
מצב זה מבטיח למעשה את עתידה של רמת הגולן ביידי לישראל לעד...
(עד כמה שהמושג "לעד" יכול להיות רלוונטי כמובן).

יתרה על כך: חלילה תתלקח הזירה הצפונית כאשר שלטון אסד עומד על תילו, המצב הסורר
בסוריה יעלה את הליגטימיות הבינלאומית לפעילות ישראל בתווך, תוך הבנה בינלאומית שישראל
היא הגורם הלגיטימי בספור הזה, בעוד שסוריה/חיזבאלא הן הגורם המוקצה.
מוזר שהנני צריך לציין זאת (עובדה שהיא הרי ברורה לנו לא?) אך לא תמיד זה גם ברור לכולם
בקהיליה הבינלאומית. (מצב אסד כפי שהוא כיום - גוזר שזה יהיה ברור לכולם).

ויחד על כל זאת צריכים תמיד לזכור מה ילד יום: שכן אתה יודע איך מתחילה מלחמה בעריץ
שלטוני במטרה להורידו, אך אתה לעולם לא יודע מה יתפוס את הואקום שיווצר במקומו.
בנסיון ללמוד ולהקיש מהסביבה שלנו בה ארעו מספר אירועים דומים ממש בימים אלו,
אפשר להמר בהסתברות גבוה - שהואקום השלטוני אותו יותיר אסד, יתפס על ידי מלחמת
כנופיות שבטית בתוך סוריה, אשר תתוגבר ותלובה מצד גורמים זרים (בראשם איראן)
ואלו אינם מפספסים אף הזדמנות לבחוש בקלחת ולכוון ולהשתמש באדמות זרות, על מנת לקדם
את האינטרסים שלהם (בדר"כ כלפי וכנגד מדינת ישראל).

במצב שכזה צומחת כלפי ישראל תמונת טרור בלתי פוסק, שבהעדר שליט מרכזי ששולט בנעשה
ובהעדר כתובת שאפשר לפנות אליה - לא יותירו ביידי ישראל הרבה ברירות וגם לא יהיה על מי ללחוץ
בכדי לנטרל את המצב. (גם ארה"ב לא תוכל לעזור במצב שכזה).


סיכום:
על כולנו לחשוב טוב טוב, מה ישראל יכולה לעשות על מנת למנוע משלטונו של אסד ליפול.
בשעה שישראל איבדה את טורקיה מצפון, ואת העריץ ששיתף עמה פעולה מדרום (מובראק)
אולי כדאי לנצל את ההזדמנות הנדירה הזו בה אסאד כעת עם הגב לקיר, ולהפוך את
הקערה על פיה. מי שהיה פעם האויב של ישראל, היום הוא השומר שלה. ואם ככה,
כדאי אולי לעשות מה שצריך - על מנת למנוע מפלה שלטונית של אסאד ואף לקנות בכך,
אולי, שותף (כזה או אחר) מצפון.
איך שגלגל מסתובב לו, טורקיה וסוריה מחליפות תפקידים ביחסיה עם ישראל ?
*הנני צופה מאמר ברוח זו מצידו של גיא בכור בזמן הקרוב, זהו פשוט סגנון המחשבה שלו.

הבעיה היא שישראל כבר הייתה במצב כזה בעבר בזמן המלחמה בין אירן ועירק, והיא לא עשתה את הצעד המתבקש וזו עזרה מאסיבית לעירק במטרה להפיל את שלטון חומייני. כעת יש מצב דומה עם סוריה. הבעיה היא מה ניתן לעשות כאשר רוב העולם פונה נגד סוריה, ועזרה שלנו לסוריה במצב הנוכחי יכול להתפרש בארה"ב כתקיעת סכין בגבם. במצב הנוכחי כאשר אנו לפני ההצבעה במועצת הבטחון לא הייתי רוצה להרגיז את אובמה שגם הוא במצב קשה. אבל בשלב זה אני לא רואה מה אנחנו יכולים להציע לאסד למעט דבר אחד, והוא אזהרה ישראלית לטורקיה שהתערבות שלה בסוריה תביא לפעולה צבאית של ישראל כנגדה. זה יהיה מהלך מעניין.

ישראל עזרה לאירן ולא לעירק, היא שלחה לה חלקי חילוף לפנטומים האירנים וטנקי הפטון, וגם בתחמושת.

על איך לעשות את הצעד בכוון, לא דנתי במאמרון הקצר שכתבתי לעיל.
הדבר דורש מלאכת מחשבה נוספת וכתיבת מאמר המשך - כאן מטה אולי אתן
מספר רעיונות אפשריים.

מה שדי ברור, שצעדים בכוון יש לעשות בדסקרטיות ולא באופן פומבי.
כמובן תוך תיאום פעולה והסכמה אמריקאית למהלכים לאחר שזו תשוכנע, כי זהו גם
האינטרס שלה. עם מובארק הרי פספסנו את היכולת לשכנע את האמריקאים, אולי עכשיו
ומשלמדו הם - שבמקום מובראק לא באמת עולה דמקרטיה חופשית, לא יחזרו על טעותם בשנית.

בהחלט צעד אחד אפשרי הינו להעביר לארדואן אזהרה (באופן חשאי) כי כל התערבות
צבאית של טורקיה בנעשה בסוריה, תגרור את ישראל להתייצב לצידה של סוריה
ולהגנה על שלטונו של אסאד. יש לנקוט ממש במילים אלו: "התייצבות ישראל לצידה של
סוריה והגנה על משטרו של אסאד".

צעד שכזה בתיאום ובידיעת אסאד, יגרום לרעידת אדמה ולתדהמה בממסד הסורי,
ובמקביל יהפוך את הבטן לארדואן (זה שעד לפני חודשיים היה "חברו הטוב" של אסאד).
ארדואן לא חדל ממנהגו לזגזג כל שני וחמישי, האחרונה שבזגזוגיו היתה, כשהחליט
לפתע לפעול נגד אסאד. על ארדואן "ללמוד" לקח ולראות, שאת הואקום שהוא הותיר
בסוריה תוך התנגחות בישראל, הואקום הזה מתמלא מיד על ידי גורם לא אחר מאשר
ישראל עצמה.

אם נצליח להביא את אסאד לתובנה, שישראל יכולה לסייע ליציבות שלטונו ולמניעת
מהלומה צבאית כנגד משטרו, תוך סיכויי הצלחה גדולים בסדר גודל מאשר איראן מסוגלת
להם, יתכן והוא יעדיף לנטוש את איראן ולהחליפה "בפטרון" חדש.

יש לנצל את המצב בו אסאד דחוק לקיר ונמצא במצוקה, מצב שיכול להובילו לבצע צעדים
רדיקליים בכל אספקט, יש לנצל את היתרון היחסי של ישראל מול איראן בזירה
הבינלאומית, כאשר לישראל יש השפעה (כזו או אחרת) על הקהילה הבין לאומית (וודאי
השפעה על ארה"ב שלפיה ישק דבר) בעוד לאיראן אין כל השפעה שכזו כהו זה.

שלטונה של איראן עצמה תלוי על חוט השערה ואיננו יציב כמו שזה נדמה - אסאד מודע
לכך היטב. ישראל היא "צינור למערב" וצינור לשחרור האמברגו והסנקציות שהוטלו על
משטר אסאד (בשלב מאוחר יותר), בשעה שאיראן לטווח הארוך איננה צינור לכלום, חוץ
מאשר לעוד מבוי סתום, לחיזוק אפיונה של סוריה כשייכת לציר הרשע, לעיגונן של עוד
סנקציות בלתי נגמרות, למיצובה של סוריה כצפון קוריאה.
ישראל היא גשר למערב, גשר לטכנולוגיה עילית, לקידמה, למסחר, לצמיחה כלכלית.
בסוריה בעיות קשות של עוני ומחסור חמור במים, ביידי ישראל הפתרונות לכך ואסאד מודע
גם לזאת.

יתכן ומתקיים בימים אלו מצב, להוביל לכך שסוריה וטורקיה יחליפו תפקידים ביחסיהן
לישראל. האויב של אתמול הוא השותף של מחר (ולהפך).
צעד זה יכול גם להוביל למספר תמורות חשובות מאד לישראל:
1. ראשית, ללמד את הסביבה, שמי שנוטש את בריתו איתנו, משלם במטבע יקרה
ומיד, עת ישראל מחליפה אותו בבן ברית חדש, לעיתים בן ברית בלתי צפוי, עד כדי כך
שיגרום לו לחשוב בשנית אם לא בשלישית, האם פעל בחוכמה עת נטש את בריתו עם
ישראל. (ישראל כבר החליפה את טורקיה ביוון ואפשר לצרף גם את סוריה למהלך).
2. יש לישראל אינטרסים רבים בסוריה, חלקם תוארו במאמרון הקצר שפרטתי מעלה
בשרשור זה, המשך באינטרס ישראלי כבד משקל, לפירוק המשולש איראן/סוריה/חיזבלא,
שלא לדבר על תמיכתה של סוריה בטרור הפלסטינאי (חמאס) ככלי ניגוח נגד ישראל.
3. לישראל יש גבול משותף עם סוריה ומצב עוינות ודריכות צבאית מאז קום המדינה.
מצב שעולה לנו במתחים, לחץ, והוצאות בטחוניות כבירות.
לא הגיע הזמן (אולי) לפרק אותו באמצעות צעד בלתי שגרתי, שאיננו דווקא מהלך שלום
תמורת ויתורים כואבים ברמת הגולן, אלא לבצע זאת תוך ניצול מצב מצוקה של הצד השני
ותוך "טריפת הקלפים בזירתנו" תרתי משמע ?

מה שבטוח, לנסות לא עולה כסף - במיוחד אם דואגים לבצע זאת בזהירות המירבית
ובחשאיות הנדרשת. מקסימום זה לא ילך, גם אין לנו ממש מה להפסיד.
שכן מי שמתחיל בידיים ריקות - הרי אין לו מה להפסיד. ומי שיש לו, רק הוא יכול
במקרה הרע להפסיד את מה שיש לו. עם סוריה וטורקיה דהיום, לישראל כבר לא נותר
מה להפסיד.

כמו כן הנני צופה כאן מצב אפשרי בדמות תגובה, בה ארודאן כפועל יוצא מהמהלך
המפתיע שיבוצע ע"י ישראל ותואר מעלה, יפנים לפתע איזה משגה גס הוא עשה עת דחק
את ישראל ממנו אל עבר חיקן של יוון וסוריה, ויתכן שיבצע תפנית 180 מעלות תוך רצון
להחזיר עטרה ליושנה ביחסיו עם ישראל. ממהלך שכזה בו יווצרו לישראל שני מחזרים
מתחרים, טורקיה וסוריה, ישראל תוכל לבחור את החלופה הטובה בשבילה.

זהו היתרון שמתקיים - כאשר אין לישראל מה להפסיד אלא רק להרוויח, במיוחד שכשהיא
יושבת על הסוס כמו שאומרים, ונתפסת כגורם החזק ביותר באיזור וכבעלת ההשפעה
הגדולה ביותר על המעצמה אמריקה. הגיע הזמן שישראל תחלק את הקלפים לשחקנים
האחרים בזירה (טורקיה, סוריה, איראן...) במקום שתשחק בקלפים שהם מחלקים לה.
הגיע הזמן שישראל תתפוס גישה אקטיבית ויוזמת, מאשר שתהייה נגררת.

האם הפשרת עוינות ישראלית סורית בת 63 שנה, תזקף בזכר הימים לזכותו של ארדואן ?

א. מה המשמעות של קבלת התמיכה מצידו של אסד ולמה אתה חושב שהוא כל כך ישמח בזה?

ב. מה המשמעות של תמיכה בצורר כדוגמת אסד מבחינת ישראל (בארץ? בעולם?)

אני חייב להגיד שההמשך (לעומת ההודעה הקודמת) מאד הזוי...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

המטרה היא לעודד מחשבה, "מה יקרה אם..."

לחששותיך הכיצד תצטייר ישראל אשיב, כי הנסיון לתמוך בשלטונו של אסאד אמור להיות חשאי, רק
לאחר שיש לכך ברכת הדרך מארה"ב, ולאחר שזו שוכנעה שהמהלך רצוי גם לה.
במקרה שארה"ב תשוכנע שהמהלך רצוי גם לה, היא כבר תדאג להחליק אותו במסדרונות
הבינלאומיים מול מדינות נוספות בהתאם לצורך.

הרי מהו האינטרס הישראלי והאמריקאי המשותף בנדון בואו נזכר לרגע:
בסך הכל שיהיה בסוריה שקט, שזו לא תהווה איום אזורי, שהיא תחדל מלהוות שותפה של איראן
וחיזבלא ותפסיק לספסר בנשק וטרור.

באם ניתן להשיג זו בדרך הפוכה ממה שהמקובלה המחשבתית האינסטינקטיבית מובילה אותנו,
מה רע בכך ? מה רע שבמקום ללחום באסאד, נחבק אותו חיבוק דוב. זה הרבה יותר "זול" גם
כספית וגם במונחי אובדן חיי אדם שכרוכים בעימות מזויין.
ישנו המשפט הידוע, חבק את חברך, אך את אויבך חבק חזק יותר מכולם.

יצוין, שאין כל כוונה לתמוך באסד כפי שאיראן תומכת בו ותוך שיוכה חלילה של ישראל (או אמריקה)
כמאמצות לכאורה את דרכי ציר הרשע (אם זו המחשבה שעלתה בראשך).

המטרה היא לעשות זאת באופן כזה, שמעטים אם בכלל יהיו מודעים לכך, וודאי בשלב הראשון.
יש הבדל גדול בין מעשים ומסרים פומביים, לבין כאלו שנעשים מתחת לפני השטח ובדסקרטיות
המתאימה.

האינטרס הישראלי הוא להניע אט אט את סוריה מהשענותה על ציר הרשע, לכוון ישראל, ולאחר מכן
לכוון אמריקה (אולי אף במהלך מקביל). התהליך הוא הדרגתי וחשאי בתחילתו.
לאחר זמן (יתכן אף הבשלה של שנים) המהלך יוכל להיות פומבי (אם זה יהיה רצוי), ובשלב בו אסאד
כבר לא אמור להיות "מחסל מתנגדים סדרתי" (כפי שמאפיין אותו כיום).

נזכיר כאן שישראל היתה בקשרים אינטימיים עם ירדן שנים רבות טרם הסכם השלום שנחתם עם
המלך חוסיין ב- 94. המהלך היה אינטימי וחשאי ממספר סיבות, חלקן על מנת למנוע מחוסיין את
"המבוכה" שבקירבה לישראל, למנוע ממתנגדים פוטנציאליים לחבל במהלך, ועל מנת לבנות אמון
הדרגתי בין הצדדים, שלימים הבשיל למהלך של שלום פומבי.

הרעיון לפתוח אופציה למחשבה אפשרית לפעולה בכוון נוסף מול סוריה, כזה שהדעת הראשונית לא
מודעת אליו - מה שנקרה לחשוב מיחוץ לקופסה, והוא מה שמנחה אותי במקרה הזה.
וודאי שהדרך ליישום איננה חייבת להיות בדיוק כפי שתארתי אותה. היא יכולה להסתכם רק במניעת
התקפה אמריקאית/טורקית על אסאד ותו לא - העיקר ששלטונו ישרוד (זה מה שרצינו).
אך אני מחפש דרכים להרוויח מזה אם כבר אנחנו כל כך מתאמצים, ועל כן נתתי מהלך יצירתי יותר.

עוד שאלת, מדוע בכלל שאסאד ירצה עזרה שכזו מכוון ישראל?
אני חושב על כמה דברים:
1. לאסאד אין כרגע הרבה ברירות בלאו הרי והוא יקח כל עזרה שהוא חושב שיכולה להוציא אותו
מהברוך. אסאד ככל הנראה כבר לא מפחד שההמונים יפילו אותו, שכן הוא נוכח לדעת
שהוא עומד להם מזה מחצית השנה והשמיים לא נפלו.
מה שאסאד כן מפחד ממנו ויודע שכן יפיל אותו (ומהר), זו התערבות צבאית בינלאומית.
מזה אין לו סיכוי להחלץ, אז למה שלא ננצל את המצב ?
**לנו לא אכפת - העיקר ששלטונו ישרוד (כמוסבר במאמר הראשון) גם אם בסוף הדרך לא
נראה מכך רווח נוסף מעבר להצלת שלטונו בטווח המיידי.
2. לנסות המהלך לא עולה לנו מאומה, מקסימום הצעתנו תדחה.
3. במכלול הסיכוי-סיכון הטיפוסי לכל משוואה, עומד לישראל מצב של מקרה מיוחד משהו, בו מתקיים
סיכוי בלי סיכון של ממש, שכן מה כבר ישראל תפסיד מול סוריה ? אין לנו כיום מול סוריה כלום.

צריכים לקחת את הרעיון שהועלה בפרספקטיבה של ניסוי ובחינה, "האם אפשר להפוך הקערה
האזורית על פיה ? " (הקערה האזורית עומדת כיום במצב שהוא לא טוב לישראל).
לעניות דעתי הסיכויים לכך אינם מופרכים. ועד שלא מנסים, לא באמת יודעים.

כידוע, ניסוי שעולה יש לחשב היטב לפני שעורכים אותו - "האם כדאי להכנס להרפתקה ? "
אך מה אם ניסוי שהוא חינם ? למה לא פשוט - לנסות.
במינימום - לא מרוויחים כלום, אך במקסימום - קוצרים פירות. והפירות כפי שתוארו קודם,
בהצמדת סוריה לישראל ופירוקה מציר הרשע, שווים את משקלם בזהב עבור ישראל
(ובעקרון גם עבור סוריה עצמה). ורק בשביל כך, "שווה" לנו לנסות.

its a win win situation ... הדעת מניחה שאסאד לא אדיוט גמור וישנו סיכוי שגם הוא יראה את
הדברים מהזווית שלו ובאור דומה, you never know.

אגב, מהלך יצירתי שכזה (היה ויצליח), להערכתי, יטרוף את הקלפים בזירה מקצה לקצה:
יניב לישראל תוצרים חיוביים מעיין כמוהם, עת יחזק את מעמדה משמעותית בכך שמדינות
נוספות באזור ילמדו, כי דווקא שמוש בישראל באופן פוזיטיבי (ולא נגטיבי) הוא אשר יכול לשמש
אותן כמנוף להתקדמות ולהצלחה.
ישראל כאן עשויה להצטייר כמדינאית מתוחכמת, "כמעצמה דפלומטית אזורית" (ולא רק צבאית
מאיימת כפי שהיא כיום). מעמד שכה חסר ברפרטואר שלה ואשר יכול להניב לה מיצוב חדש
ומשופר.

המשך חשוב לדבריי מעלה:

משל המקל והגזר ותורת המשחקים:
נדירים הם המצבים שבהם לשני אויבים, מתקיימת לגביהם טבלת מצבים, שבו מצב אחד מהווה מקל
לשני הצדדים גם יחד, ומצב שני מהווה גזר לשני הצדדים גם יחד.
שכן בדר"כ המקובלה היא, שמצב שמהווה את המקל של האחד, מהווה את הגזר של השני (ולהפך).

אך בואו נראה מה יוצא בטבלת המצבים עבור ישראל וסוריה:
נפילת שלטון אסאד היא מצב מקל עבורו, וכפי שהוסבר במאמר הראשון - היא מהווה גם מצב מקל
עבור ישראל (מצב שלא רצוי לה).
והשארותו של אסד בשלטון מהווה וודאי מצב גזר עבורו (נו מי רוצה לאבד שלטון ?)
וכפי שהוסבר במאמר הראשון, מהוה גם מצב גזר עבור ישראל (נפילת אסאד איננה באינטרס שלה).

דהיינו, נתוני הפתיחה היסודיים ובאופן חריג משהו, גורמים להבנה - שיש כאן בסיס לעבודה משותפת
ישראלית-סורית, בהגעה לאותו מצב שמהווה גזר לשתיהן, ולא בחתירה משותפת למצב שמהווה מקל לשתיהן.


גזר-מקל ומתי כל אחד מהם יעיל:
למי שנמצא על הסוס כמו שאומרים, יש הרבה מה להפסיד. על כן למי שנמצא במצב זה, מקל מאד
מפחיד אותו וגזר לא כל כך מעניין אותו (שכן גם ככה הוא על הסוס).
לעומת זאת למי שנמצא על הקרשים יש כל כך מעט, עד שלמעשה אין לו ממש מה להפסיד.
במקרה שכזה, מקל לא מפחיד אותו וגזר מאד קורץ לו, שכן ממצבו הגזר נראה בשלב זה המון.

ברדוקציה למקרה שלפנינו, למי שנמצא במצוקה כמו אסאד, אין הרבה מה להפסיד כרגע ועל כן מקל
לא ממש מפחיד אותו או מרתיע אותו עוד. יש לו "צרות מספיק גדולות" להתעסק איתן בלאו הרי, הוא
עומד כל יום במצב של אוטוטו איבוד השלטון.
לעומת זאת כאשר מישהו נמצא במצב מצוקה (כמו שאסאד נמצא כעת) ואין לו כבר מה להפסיד, גזר
בשבילו הוא כמו אויר לנשימה, כמו זכיה בלוטו, זיק של תקווה ואפשרות להרוויח משהו,
שממצבו נראה עכשיו המון.

אז למה שישראל תפעל במישור האיום הנוסף כלפיו "שאם סוריה תעשה כך וכך ישראל תגיב כך וכך ?"
למה לעבוד הפוך לתורת המשחקים ?
כיום במצב הקשה בו נמצא אסאד, יאות הוא להענות להצעת הגזר פי כמה וכמה מאשר היענותו
להצעת מקל.
ולמה אף אחד לא חושב במודל תורת המשחקים, נשאלת השאלה ? (תורה מוכחת שעובדת)


המודל המתמטי ותורת המשחקים שהוצגו לעיל, יותר מאשר מכוונים את ישראל בשלב הזה בניגוד
גמור לעבר, להבין כי עליה להשתמש בגזר ולא במקל ואף מסבירה, כי ישנם סיכויים של ממש שאסאד
יענה להם בחיוב ובשונה ממצבי עבר, שבהם הוא לא היה נתון במצוקה. זוהי גם תשובה נוספת
לשאלתך: מדוע שאסאד יענה בחיוב להצעת החיזור (גזר) הישראלית.

כיף גדול לקרוא את הדברים שכתבת.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nec_000 באינטרס של ישראל : 1. לא נמצאת כדאיות להתלקחות מלחמתית בסוריה (לא משנה מי הגורם שפועל, טורקיה, ארה"ב, אנגליה, צרפת...) אשר תעמיד את שלוטונו של אסד עם הגב לקיר. 2. לא נמצאת מצד ישראל כדאיות לנפילת אסד מהשלטון. לעניין הראשון התלקחות מלחמתית בסוריה תוך בכוונה למוטט את השלטון (ולא משנה כרגע באיזו קונסטלציה) בה שילטונו של אסד "רואה למעשה את הסוף", עשויה להוביל בקלות להפנמה מצידו שאין לו כבר מה להפסיד וככזה, ינסה אולי אף לזכות בנקודות של "כבוד" אחרון בעלום הערבי, תוך הכשרת הראציונאל "תמות נפשי עם פלישתים". משמעותה, שמוש בארסנל הרקטי הכבד שיש ביידי סוריה כנגד ישראל, ואולי אף בחימוש בלתי קונונציונאלי. זו תהיה מכה קשה מאד לישראל ולא מוצע לנו בשום אופן, להתנסות בסיטואציה שכזו או לבחון באופן מעשי האם מערכת החץ תעמוד לנו במבחן המציאות. *כוחה העיקרי של מניעת התקפה בלתי קונוונציונאלית על ישראל נמצא בהרתעה! כנגד מי שאיבד את הכל, לא נותרים מנופי לחץ ולכן גם לא מתקיימת עוד הרתעה.

אני סבור שיש כמה דרכי התמודדות:
1) מענה טקטי - תכנון מתקפה שתמנע כושר שיגור משמעותי
2) חימוש הסונים והנהגתם (או "עידודם") למרי חמוש בדומה למצב בלוב - נגיד על ידי יחידות כדוגמת הכומתות הירוקות, או להבדיל - דרך תמיכה בכורדים שבצפון סוריה. המעורבות הישראלית תצטרך להישאר מינימאלית על מנת שהעימות ישאר עימות פנימי ("מלחמת חופש") ומבלי שתיווצר לגיטימציה להפנות אותו אל מחוץ למדינה
3) האם לבנון תאפשר לחיזבאללה להתערב לטובת שלטון מתמוטט? (משמעות המהלך,מבחינתה, הוא ספיגת נזק עצום - מהלך שיביא לניתוק חבל הטבור של לבנון\חיזבאללה מאיראן ולדילול מאגרי הנשק של הארגון כתוצאה ממאבק ספונטני ולא רציונאלי).
4) הפלת שילטון אסד על ידי קואליציה ערבית בהנהגת ארה"ב\נאט"ו כ"צבא הצלה מוסלמי" להפסקת הטבח בתושבים. מהלך כזה יקבע את דמותו של אסד בתודעה הערבית ויעקר את ה"נקודות" שהוא עשוי יהיה לצבור בתקיפת ישראל.
5) בניית הרתעה בה יובהר כי נקיטת צעדים כנגד ישראל - תחיש את נפילתו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nec_000 ויחד על כל זאת צריכים תמיד לזכור מה ילד יום: שכן אתה יודע איך מתחילה מלחמה בעריץ שלטוני במטרה להורידו, אך אתה לעולם לא יודע מה יתפוס את הואקום שיווצר במקומו. בנסיון ללמוד ולהקיש מהסביבה שלנו בה ארעו מספר אירועים דומים ממש בימים אלו, אפשר להמר בהסתברות גבוה - שהואקום השלטוני אותו יותיר אסד, יתפס על ידי מלחמת כנופיות שבטית בתוך סוריה, אשר תתוגבר ותלובה מצד גורמים זרים (בראשם איראן) ואלו אינם מפספסים אף הזדמנות לבחוש בקלחת ולכוון ולהשתמש באדמות זרות, על מנת לקדם את האינטרסים שלהם (בדר"כ כלפי וכנגד מדינת ישראל). במצב שכזה צומחת כלפי ישראל תמונת טרור בלתי פוסק, שבהעדר שליט מרכזי ששולט בנעשה ובהעדר כתובת שאפשר לפנות אליה - לא יותירו ביידי ישראל הרבה ברירות וגם לא יהיה על מי ללחוץ בכדי לנטרל את המצב. (גם ארה"ב לא תוכל לעזור במצב שכזה).

אני לא בטוח שאני מסכים עם הניתוח הנוגע לוואקום השלטוני.

בסוריה שולט שלטון עלאווי\שיעי (12%) על רוב סוני (74%). ככל הזכור לי (ובייחוד לאור השמועות על מעורבות גורמים איראניים ושיעים לטובת אסד גם בדיכוי המהומות) איני בטוח שהסונים יאפשרו לאיראן להתערב במצב. להיפך - נראה לי שהם יהיו הראשונים להינזק מהמצב - בין אם בגלל "סגירת החשבון" ובין אם בגלל הדם הרע בין הזרמים.

כפי שציינתי קודם - איראן והחיזבאללה מעוניינים בהמשך שלטונו של אסד ומפלתו עשויה לפגוע בהם אנושות עד כדי גיבש ההחלטה - התערבות בקרב אבוד וספיגת הנזק או זריקת אסד לכלבים מתוך קריצת עין לשלטון הבא.

מתוך הכרה כי שינוי השלטון בסוריה לא יוליד תנועה ציונית במדינה - הרי שאי הוודאות עשויה להיות בעוכרינו - בעיקר כתוצאה מאיבוד הרסן וההנהגה, ובכך יש הימור.

שוב ברצוני לשבח אותך על הודעתך ועידוד המחשבה. ואכן מחכה לניתוחו של גיא בכור

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק