קראתי לא מזמן כתבה ישנה על ניצב דודו צור, לשעבר מפקד הימ"מ
ובעקבותיה את קורות חייו באתר משטרת ישראל
שם נכתב:
"בשנת 1977 התגייס לצה"ל לחיל הצנחנים, שרת כלוחם וכמפקד מחלקה. במהלך שירותו הצבאי השתתף בפעילויות מבצעיות רבות בשטח האויב. בשנת 1980 השתחרר מצה"ל והתגייס למשטרת ישראל כלוחם ביחידה ללוחמה בטרור (הימ"מ ). בשנת 1982 יצא לקורס קצינים בצה"ל בבה"ד 1 ולקראת סיומו השתלב עם צוערים נוספים כמפקד מחלקה בסגל הפיקוד בקרב הכוחות שלחמו בלבנון באותה תקופה. עם סיום המלחמה , חזר לימ"מ כקצין והחל תפקידו כמפקד מחלקה/פלגה ביחידה. במהלך שנות שירותו בימ"מ התקדם בתפקידי הפיקוד וההדרכה ושימש , בין היתר, כקצין ההדרכה של הימ"מ וכקצין המבצעים (האג"מ) ובסוף שנת 1991 התמנה לתפקיד מפקד הימ"מ, בדרגת ניצב- משנה. במהלך שנות שירותו בימ"מ לקח חלק פעיל בלחימה ובפיקוד על מאות מבצעים מסוכנים ומסובכים של היחידה לסיכול טרור וחילוץ בני ערובה על רקע פלילי ופח"עי בארץ ובשטחי יהודה, שומרון ועזה כגון: בשנת 1987 הוענק לו 'עיטור האומץ' של משטרת ישראל על חלקו בלחימה וסיכול חדירת חמישה מחבלים ממצרים וחיסולם בתום קרב אמיץ, פעילות לחילוץ בני הערובה ב- 'אוטובוס האמהות' ב- 1988, פעילות לסיכול ההתבצרות והחדירה לביתו של הרב עוזי משולם והמעצר שלו ושל חסידיו בשנת 1994, היתקלות ב- 1994 בירושלים במחבל שרצח את רכז שרות הביטחון הכללי, נועם כהן ז"ל, במהלכה נהרג המחבל ועוד מבצעים וסיכולים רבים שפרטיהם לא פורסמו עד היום."

הספיור הזה מופיע גם בכתבה הזו ממעריב על דודו צור

"1. הוא נולד באשקלון לפני כמעט 46 שנה, בן למשפחה ממוצא טורקי שהעריץ יותר מכל את שחקן הכדורסל בארי ליבוביץ'. 2. ממש כמו דודי בלסר, הוא צמח לגדולות לאחר שכיכב בתקופת התיכון במגרשי הכדוריד של הפועל ראשון לציון ונבחרת ישראל לנוער. 3. לאחר שירות צבאי כמפקד מחלקה בצנחנים הוא התלבט אם ללכת על קריירה ספורטיבית בכדוריד, אבל בחר לבסוף בכדורים מסוג אחר לגמרי כשעבר לימ"מ וטיפס מתפקיד לוחם עד ללשכת המפקד. 4. הוא קיבל את עיטור האומץ המוענק לשוטרים, כשפיקד במבצע חשאי על חיסול חמישה מחבלים חמושים שהיו בדרכם לביצוע פיגוע במרכז הארץ. עד היום, אגב, הוא מסתובב עם אקדח גיבוי צמוד לקרסול. 5. הוא רכש לעצמו שם של מומחה בינלאומי למלחמה בטרור, שמתמחה באבטחת אולימפיאדות, ומאחוריו כבר ייעוץ לאבטחת אולימפיאדת אטלנטה ואולימפיאדת אתונה. רק סמלי הוא שאת אשתו המנוחה הכיר במהלך צפייה משותפת בשידורי הטלוויזיה מאולימפיאדת מונטריאול."


למישהו יש פרטים על האירוע בו הימ"מ סיכלו פיגוע חדירה של חמישה מחבלים ב1987?

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

האם הפרקטיקה של נשיאת אקדח גיבוי בנרתיק רגל, המקובלת בארה"ב, לא מקובלת גם בארץ?
אני יודע שבארה"ב אקדח הגיבוי הוא בדרך כלל רכושו הפרטי של השוטר ולא נשק שנופק לו על ידי המשטרה ולכן יכול להיות שבארץ זה יותר קשה בגלל מדיניות הרישוי.

כך שאם שוטר רוצה להסתובב עם אקדח פרטי בנוסף הוא יכול לעשות את זה בלי בעיות.
כמובן שהוא צריך לקנות אקדח מתאים כאקדח גיבוי אחרת זה לא רלוונטי.

במאמר כתוב שצור התגייס לצה"ל ב1977 וב1991 כבר פיקד על הימ"מ בדרגת ניצב משנה, זה הגיוני להגיע ככה ב14 שנה מדרגת טוראי בצה"ל לניצב משנה במשטרה (גם שלפי הבנתי מהכתבה, הוא רק יצא לקורס קצינים אחרי שהתגייס למשטרה)?

פעם דברים היו שונים במערכות הללו
אהוד ברק היה אלוף בגיל ארבעים, בוגי בגיל 45, ארז גרשטיין היה תא"ל בגיל 38. אסף חפץ, מפקד הימ"מ הראשון, עבר ב-1975 למשטרה וב-1994 כעבור 19 שנים, מונה בגיל 50 למפכ"ל. גם רא"ל בני גנץ מונה לאלוף בגיל 42. 24 שנים בלבד לאחר שלבש לראשונה מדים. פעם הדברים היו שונים וכמובן לפוליטיקה הארגונית תמיד יש משקל גדול.

בהקשר לאקדח שצור חוגר צמוד לקרסולו, בכתבה הנ"ל ישנו סיפור על כך:
"לפני כחודש יצא מפקד מחוז תל אביב ניצב דוד צור מביתו שבגבעתיים לעוד יום של עבודה. כמה מטרים אחרי שיצא מחניון ביתו הבחין ברוכב אופנוע שנסע קצת קרוב מדי לרכבו. הוא אותת ימינה, וראה במראה שגם רוכב האופנוע פונה אחריו. ברחוב הבא אותת שוב ימינה, לתוך סמטה קטנה, ושוב - רוכב האופנוע אחריו. כשעצר ברמזור, עקב במראה הצדדית אחר האופנוע שהתקרב לאט לכיוון חלון הרכב. ברגע, חזר מפקד המחוז להיות קצין ימ"מ נכון לקרב: באחת מידיו כבר תפס את האקדח הקטנטן שמוצמד דרך קבע לקרסולו והמתין לבאות. כשנעמד רוכב האופנוע לצדו, צעק לו צור להוריד מיד את הקסדה. רק אז התברר כי מדובר בתושב העיר שניסה נואשות לתפוס שיחה עם מפקד המחוז היוצא: 'הוא בסך הכל רצה לומר לי 'חבל שאתה עוזב', ואני, עוד רגע הייתי דופק בו כדור', מחייך צור. "

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)