היי מאז שאני זוכר תמיד יש לי התקפי דיכאון, ורגשות מעורבבים כמו :שנאה, פחד, כעס.
אחרי שהתגייסתי זה הגיע לי בעוצמות שכל פעם אני פשוט הייתי בוכה, שונא את עצמי, מרגיש כיאלו עשיתי משהו בסדר והצבא לא עשה לי טוב הבכלל היום אני עומד לפני שיחרור.
ופשוט נמאס לי כל הזמן לחיות ככה אני מרגיש צורך עז לברוח, אני רוצה שיהיה לי טוב לא מסוגל לחיות ככה מרגיש שאני לבד למרות כל האנשים סביבי וריקנות כיאלו אני חי חיים שהם לא שלי.
קצת רקע עלי אני ילד מאומץ מברזיל,אני מתקשה לדבר אם ההורים ואני מנסה לגרום לכולם להאמין שהכל בסדר שבעצם לא.

אני חשבתי פשוט לכת את הכסף שנשאר לי מהחסכונות שלי ולברוח לברזיל ואולי שם אני לא ירגיש לבד ואולי אני ירגיש שייכות ויהיה לי טוב.

אני מאוד אוהב את ההורים שלי שהם כל העולם בשבילי ושהם אמצו אותי נתנו לי הזדמנות לחיות כמו בנאדם אבל אני כועס ומאשים אותם שהביאו אותי למדינת ישראל שבה אני מרגיש זר (לפעמים אני מרגיש שאני חייב להגיד להם את זה אבל אני לא רוצה לבגוע בהם), עם כל הדכאונות שלי התחלתי לשנוא לפחד מאנשים מהמדינה ומהארץ הזאת.

אני כבר עייף מכל זה ואני רק רוצה שיהיה לי טוב ואני לא יודע מה לעשות??

הממ..
א' אני ממש לא חושבת שאתה תרגיש שייכות מוחלא בברזיל- אתה ישראלי בנשמה=P נולדת פה וגדלת ויש לך כאן את ההורים שלך שאימצו אותך=]
ב'' אני חושבת שאתה פשט צריך להתחיל לדבר..
אל תתבייש!
תגיד להורים שלך שאתה צריך עזרה..
בהצלחה=]

חוסר טאקט משווע!!!!!יואו=/
סליחה..
גדלת פה..
מינוס הנולדת=P
עימך הסליחה נכתב בתום לב..

אני עם הפיה (או הטלאטאבי?) שמעלי...
אם פה אתה לא מסוגל לדבר ולבטא מה שכואב לך - למה שבברזיל תוכל?
אתה צריך ללמוד להגיד "אני רוצה", תחשוב על זה, אתה רוצה שיהיה לך... מה?
טוב? חברים? שייכות? תגלה מה אתה באמת רוצה ותשאף לכיוון!
מעבר לזה - נסה לבודד ולראות מה לא טוב לך כאן, אם זה האנשים, הסביבה, השפה... תגלה מה שמפריע לך - ותתקן את זה (אלא אם כן זה דברים שלא ברי תיקון, ואז תחשוב על פתרון מתאים).
לברוח זו אף פעם לא התשובה, כי אם במקום אחד לא טוב לך, ברגע שיהיה קצת קשה במקום האחר - גם שם לא יהיה טוב.

דווקא הפיה טינקרבל..=P
אבל זה ממש לא רלוונטי לעניין הנידון..

בקיצור הכוונה שלי היא שאם אתה לא מסוגל להתמודד עם זה לבד לך לייעוץ..
בשום אופן אל תנסה לברוח.
כשאני בדיכאון אני ישנה המוןןן וזה רק עושה לי מצברוח יותר גרוע כי אני לא יוצאת מהבית..וזה פשוט צריך להיות הפוך!
שגרה עד כמה שהיא סגרירית ומשעממת, מותירה את הבנאדם שפוי..זה שאתה בכל זאת קם בבוקר ויוצא לעבודה/למודים ואטאבר, רואה אנשים-גם אם לא ממש מדבר איתם- מטייל קצת נושם אויר- זה טוב לנפש..
עצה קטנה: טיול בים מרגיע אשוס..
בהצלחה וזה..=]

אם אתה מדוכא בגלל שאתה נאלץ להסתיר מאנשים את מה שאתה באמת, פשוט תפסיק לעשות את זה. תגיד את מה שאתה חושב, ותראה שלרוב האנשים זה ממש לא יפריע, להיפך, הם אפילו יתעניינו בסיפור שלך. אם בכל זאת אתה מרגיש שאתה צריך לנסוע רחוק מכאן כדי לנקות את הראש ולפתור כמה דברים שמציקים לך, תיסע. אל תהיה קיצוני "אני לוקח את כל הכסף ובורח מכאן", קח את זה כטיול בכיף, תפגוש שם אנשים ואולי תגלה שלכולם יש איזה בעיה או שתיים שהם עדיין מנסים לפתור תחייך החיים יפים.

התקופה של הצבא אצל חלק נרחב של החיילים חווים דיכאון מכיוון שבתקופה זאת מכיוון שהם לא תמיד שובצו בתפקידים בהם הם רוצים לעשות ולהיות עם אנשים שהם אוהבים תזכרי שאת הולכת לתקופה חדשה שבא את יכולה לעשות את מה שאת רוצה ואוהבת ושעבר לא קיים והעתיד לא ידוע תחווה את ההווה אם אתה רוצה עוד מידע על טיפול בדיכאון