11-06-2011, 22:00
|
|
|
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 10,353
|
|
שתי נקודות שטרם עלו כאן:
א. הרושם האישי שלי הוא שבשאר הוא יותר "ראשון בין שווים" מאשר דיקטטור בסגנון היטלר, חאפז אסד, פרנקו או סדאם. כך שמעבר להחלטה רציונלית לפתוח במלחמה, ייתכנו פרובוקציות כלפי ישראל מצד בעל כוח אחר בשלטון, אולי אפילו לא במטרה להביא למלחמה ממש אלא כדי להסיט את תשומת הלב, בגלל מידע שגוי, כדי להביך את בשאר וכו'. משהו בסגנון 67', כשפרצה מלחמה כשלמעשה אף צד לא תכנן אותה.
ב. מעבר לשאלה האם להיערך למלחמה, מעניין מאוד לחשוב איך לנהל אותה, ואילו יעדים ישראל תרצה להשיג.
- אולי בשלב מסוים יהיה כדאי דווקא לנו לחמם את הגיזרה ולהחיש את נפילת אסד, ולזרז שלטון שיסתמן כיותר נוח לנו?
- לגבי ניהול המלחמה- סביר שהמצב הפנימי בסוריה ישפיע על התוכניות הסוריות, נאמר- אולי הם ישאירו בעורף את היחידות הנאמנות במיוחד (לדיכוי מהומות) והמאוד- לא-נאמנות (שיכולות לערוק באופן סיטונאי).
- צריך לחשוב על הצד התעמולתי של לחימה עם סוריה: איך להביא סונים לערוק, איך להפיץ ראיונות בהם הם מספרים איך שלחו אותם להילחם עם ציוד גרוע, תחת איומים ושקרים וכו'.
- תקיפת מטרות תשתית מרתיעה, אך יכולה לגרום לשלטון הבא להיות עוין יותר כלפינו.
- אנחנו יכולים לנסות לפורר את הצבא הסורי ע"י תקיפת מוקדי כוח של השלטון העלאווי או להבטיח "מעבר בטוח" לעריקים- אך זה יכול דווקא להחליש את האופוזיציה הסורית בעורף (שירותי הביטחון יתקפו אותם כ-"משתפי פעולה עם הציונים", מה שמן הסתם הם כבר עושים).
נערך לאחרונה ע"י קרן-אור בתאריך 11-06-2011 בשעה 22:08.
|