שאלה לוותיקי הפורום-

כשאני מסתכל על השינויים הגיאו-פוליטיים סביבנו, יציבות משטרים, הצהרות של מנהיגי האזור וההפגנות בקהיר, ירדן, על הגדר עם סוריה ולבנון, אני מרגיש שאנחנו לפני עוד סיבוב גדול.

השאלה למי שזוכר איך היה כאן לפני 1967 היא האם אתם מרגישים שהאווירה זהה היום למה שהיה אז? יש בכלל מקום להשוות?

ומאד ייתכן שמשטר חדש במצרים למשל, משיקוליו הוא, ירצה ליצור לעצמו אויב חיצוני בדמות ישראל.
כנ"ל סוריה. משטר שירצה לייצב עצמו - תמיד יפנה לאיום החיצוני.
כך נוהגת איראן. כך נוהגת סעודיה. סוריה. ירדן. לבנון החדשה.

חשוב לשים לב לשינוי במאזן הכוחות: המלחמה הבאה תהיה מלחמת טילים.
הערבים למדו לעקוף את ההתמודדות הישירה עם ח"א ושיריון של צה"ל.
ולכן בנו ארסנל מרשים של טילים. ובונים.
קיומו של הארסנל הזה, יחד עם הOK שנדמה להם שקיבלו מארה"ב לסיבוב נוסף - יכול להוסיף לרצון שלהם בסיבוב נוסף.
אין כמו מלחמה בשבילם להסיח את דעת העם ולהטיח את האשמה במצב - בישראל. באחר.
האספסוף המצרי - רוב העם המצרי הוא במושגים שלנו אספסוף נבער שקל מאד לשטוף את מוחו - רוצה פורקן. הם חיפשו ומצאו אשמים. משפחת מובארק מאחרי הכלוב. אבל המצב שלהם לא השתנה ולא ישתנה בכלום. התסכול יימשך. כי בעצם שום דבר לא השתנה.
האליטה השלטת - בשביל להימנע מגורלו של מוברק- יכולה בהחלט לחמם את הגבל עם ישראל, ותירצים לא חסרים להם.

לדעתי, נפילת המשטרים באיזור היא יוזמה של ארה"ב שמטרתה לערבב מחדש את הקלפים, וליצור מראית עין של שינוי ודמוקרטיה בהתאם לדוקטרינה של אובמה.
אם אחת התוצאות היא שמצרים תחרחר מלחמה עם ישראל או תלחץ אותה עד שישראל תגיב בפאניקה ותרוץ לארה"ב לבקש הגנה נשק והשפעה- זה יחליש את ישראל וייאלץ אותה לקבל תכתיב אמריקני.

הייתי אומר בתור איש מודיעין שנכנסה התראה אסטרטגית למלחמה.
העיתוי לא ידוע. הנסיבות והעוצמה לא ידועות.
אבל האיזור צועד למלחמה בסבירות גבוהה.
ולכן צריך להכין את העם אסטרטגית למלחמה. ולבנות את היכולות - ובעיקר את אי התלות בארה"ב- שיכריעו את המלחמה הבאה מהר, ובצורה כזאת שלא תותיר לתוקפן רווחים כלשהם.
ואני מדבר על כיבוש שטחים נרחבים מכל מדינה שתתקוף את ישראל, טיהורם מאוכלוסיה אזרחית על ידי גירוש, והחזקה בהם עד לחתימת הסכם שלום יציב בערבות מועה"ב, ופירוז האיזור מטילים ונשק התקפי אחר בידי אותן מדינות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שטורס לדעתי, נפילת המשטרים באיזור היא יוזמה של ארה"ב שמטרתה לערבב מחדש את הקלפים, וליצור מראית עין של שינוי ודמוקרטיה בהתאם לדוקטרינה של אובמה. אם אחת התוצאות היא שמצרים תחרחר מלחמה עם ישראל או תלחץ אותה עד שישראל תגיב בפאניקה ותרוץ לארה"ב לבקש הגנה נשק והשפעה- זה יחליש את ישראל וייאלץ אותה לקבל תכתיב אמריקני. .

ראשית תביט בזה

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
הגברת הזאת היא היועצת של אובאמה לעניני מדיניות חוץ.

שנית, אם כל העניין נועד ללחוץ על מדינת ישראל, אני חושב שמועה"ב לא תתערב בנושא כ"כ מהר. יתנו למדינת ישראל להקיז לא מעט דם.

הפלשתינית שתקום.
רעיון הזוי לגמרי.
אבל נניח וימומש - אז מה ? סוף העולם?
מהר מאד הם יגלו שהפלשתינים הנחמדים רואים בהם, באמריקנים, כוח כובש.
יש מספיק משוגעים בצד הפלשתיני, ואל קאעידה גם יאמר את דברו.
פלישה אמריקנית לאל אקצה..לא צריך הרבה בשביל להבעיר את הרחוב הערבי.
שלא לדבר על הרחוב הישראלי והיהודי.

האמרקינים ימצאו את אצמם - אחרי שנה שנתיי- במצב בו שני הצדדים נלחמים נגדם, שונאים אותם, ועושים הכל בכדי שהם יעזבו.
פתרון מבריק מצאה לנו סמנטה.

אני כבר לא מדבר על העובדה שפלישה בכוח צבאי - אמרקינית או אחרת - למדינה ריבונית - תיתקל בהתנגדות במועה"ב עצמה, ותהרוס את כל מרקם היחסים הבינלאומיים העדין שנוצר.
האמריקנים פלשו לאפגניסטן , השאירו שם חצי טריליון דולר ו-4500 הרוגים, ובורחים משם בלי להשיג שום דבר מהיעדים של nation builsfing שהציבו לעצמם. דקות אחרי שיעזבו- אפגניסטן תילכד שוב בידי הטאליבן ויהיה שם טבח.

כנ"ל בעיראק- עוד חצי טריליון דולר או יותר, אלפי הרוגים, ואפס הישגים. מיד אחרי שיעזבו - תתחיל שם מלחמת הכל בכל, ואיראן תגביר את הבחישה שלה שם, אולי תשתלט על עיראק, ותאיים על המפרציות.

פאוור כנראה מונעת על ידי שנאה שמאלנית אנטי ציונית/יהודית, אנטישמיות, איני יודע מה.
אבל כל אסטרטג אמריקני שעיניו בראשו, שרואה את האיומים המתררקמים באיזור, יחשוב פעמיים לפני שיחליש את ישראל.

וחוץ מזה: שכחנו את סין-הוד-רוסיה? יש עוד מעצמות בעולם. העידן הסיני מתחיל כעת.
ויתור אמריקני על ישראל משמעו שהיא מאבדת את האחיזה היציבה שלה במזה"ת והופכת עצמה לשנואה בכל אאחת ממדינות המזה"ת כמעט. הישג מופלא של מדיניות החוץ האמריקנית.
אין ספק שהעם האמריקני התברך בכשרונות גדולים - אבל גם בכישרון גדול לא פחות להזיק ולהרוס. ובהעדר תאים אפורים בקרב כמה וכמה נשיאים ומנהיגים שלו מן העת האחרונה.

עכשיו בוא תחבר את שתי ההודעות שלך, רק שבהודעה השניה תוציא את הצבא האמריקאי מהתמונה, ותכניס את הצבא המצרי.
לאמריקאים אין את היכולת הכלכלית - נכון להיום - להקים ולצייד צבא ערבי נוסף כך שיוכל להתמודד עם מדינת ישראל. כל מה שהם צריכים לעשות זה להעלות את האחים המוסלמים לשילטון במצרים, ואז הם יקבלו לידיהם צבא גדול ומצויד לתפארת שיכול לעשות את העבודה, רוב החסמים הפסיכולוגים שיהיו בחברה הערבית כנגד מעורבות של צבא אמריקאי יוסרו.

כן קצת קונספירטיבי, אני יודע.
אבל לא בלתי מתקבל על הדעת לחלוטין.

אבל אני בתחושה של טרום מלחמת יום-כיפור דווקא - יותר נכון בשעה 13:00 בצהרים, אתה יודע שמשהו ענק עומד להתחיל, כזה שעוד לא הכרת - זה כאן מעבר לפינה וכלום לא מוכן.

האוייב שלנו למד שהדרך הטובה ביותר להלחם בנו היא לחפש את הבטן הרכה שלנו, ולא להכנס ראש בראש. ובכל פעם שנמגן את הבטן הרכה, הוא ימצא נקודת תורפה אחרת - זו שאנו לא מוכנים לה.

ומכאן החשש שלי, שככל שנייצר פתרונות להגנה על העורף, הם ימצאו משהו אחר - הפעלה של כוחות קומנדו איכותי, חדירות מהים - והפתעות אחרות.

מי שמדפדף אחורה בדפי ההיסטוריה של 30-40 השנים האחרונות ימצא כי לכשל המודיעיני או לקות מודיעינית שאינה בהכרח כתוצאה של כשל- יש תפקיד מרכזי במלחמות ובעימותים האחרונים.

אם אני הייתי שר הביטחון, לא הייתי ישן בשקט.

כחבר בכיתת כוננות אני לא ישן בשקט- אם הייתי שר הבטחון על אחת כמה וכמה...

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

Failure to Imagine - כשל ביכולת לדמיין.
להעלות על הדעת.

וזה לדעתי מה שחסר במבנה המודיעין הנוכחי הישראלי: היכולת לדמיין סיטואציה, לקחת מגמות קיימות ולתרגם אותם לשפה מציאותית, למשבר חריף, להפתעה.
לא מדובר בנבואה- אלא ביכולת של המעריכים והמנתחים לחוש את האווירה ברחוב. לפעמים ילד שמשוטט ברחובות קהיר או עזה יודע יותר מכל המודיעין הישראלי יחד - על כל המערכות המשוכללות שלו.
סתם ילד שמסתובב, שומע את המבוגרים מדברים, רואה דברים שקורים ברחוב, חש את האווירה.
ואם לא ילד - אז סתם מכולתניק.

מלחמת יוה"כ לא היתה הפתעה ברמה האסטרטגית.
וגם לא בטקטית.
המצרים לא הפתיעו אותנו - אנחנו הפתענו את עצמנו. הכשלנו את עצמנו כי נאחזנו בחשיבה מיסטית, והתנתקנו מהמציאות.
נסחפנו אחרי כוונות - ולא אחרי יכולות בשטח.
הולכנו שולל על ידי הונאה אסטרטגית מדינית.
התמכרנו למודיעין כוונות.
התמכרנו לעוצמה המשכרת של ידיעות כמו אל ושהביא מרואן אשרף. השתכרנו.
ידענו הכל - ולא ידענו כלום בעל חשיבות.
וזה כמובן יכול לקרות שנית - כי אליבא דד"ר אורי מילשטיין למשל - לקחי המלחמה לא הופקו, ולא נלמדו, ולא יושמו.
קונספציה והונאה אסטרטגית יכולים להכות בנו שוב - והיכו שוב במשברים של העשורים האחרונים. בצורות שונות.

קח למשל את נושא הקצאת המשאבים בתקציב הבטחון: רוב הכסף כמעט הולך על הצטיידות בצוללות ובטייסות יירוט והפצצה של מטוסים מתקדמים.
אף אחד לא עוצר רגע וחושב: רגע, האם אנחנו חייבים להביס את חילות האוויר של האויב בתוצאה 200:0 בקרבות אוויר? הלא בכדי להגיע לתוצאה הזאת אנחנו צריכים להשקיע משאבי עתק ברכש ואימונים.
האם יקרה אסןו לאומי אם ננצח 200:20 ?
ובכסף שנחסוך - נבנה נניח 1000 טק"ק, שווי ערך להפצצה של כמה וכמה טייסות סביב השעון על יעדים נבחרים? שאלה למחשבה.
ומדוע אנחנו צריכים זרוע הפצצה ארוכת טווח שכל תכילתה להביא פצצות אל יעד נתון - אם אפשר לשגר לשם טילים שיעשו את העבודה במהירות רבה יותר, באותה יעילות, ובמחיר זול בהרבה?
למה באמת? קונספציה שאומרת כי מטוס הוא ורסיטלי, ניתן לשימוש חוזר וטילים הם יקרים.
אבל המציאות בינתיים השתנתה. הטילים היום הרבה יותר מדויקים וזולים - הקונספציה נשארה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שטורס Failure to Imagine - כשל ביכולת לדמיין. להעלות על הדעת. מלחמת יוה"כ לא היתה הפתעה ברמה האסטרטגית. וגם לא בטקטית. המצרים לא הפתיעו אותנו - אנחנו הפתענו את עצמנו. הכשלנו את עצמנו כי נאחזנו בחשיבה מיסטית, והתנתקנו מהמציאות. נסחפנו אחרי כוונות - ולא אחרי יכולות בשטח. הולכנו שולל על ידי הונאה אסטרטגית מדינית. התמכרנו למודיעין כוונות. התמכרנו לעוצמה המשכרת של ידיעות כמו אל ושהביא מרואן אשרף. השתכרנו. ידענו הכל - ולא ידענו כלום בעל חשיבות. וזה כמובן יכול לקרות שנית - כי אליבא דד"ר אורי מילשטיין למשל - לקחי המלחמה לא הופקו, ולא נלמדו, ולא יושמו. קונספציה והונאה אסטרטגית יכולים להכות בנו שוב - והיכו שוב במשברים של העשורים האחרונים. בצורות שונות. הכל טוב ויפה, השאלה היא האם החלק הראשון של תגובתך מתאים לחלק השני? קח למשל את נושא הקצאת המשאבים בתקציב הבטחון: רוב הכסף כמעט הולך על הצטיידות בצוללות ובטייסות יירוט והפצצה של מטוסים מתקדמים. עיקר הכסף שהולך להצטידות בנושא מטוסי קרב הפצצה (דוגמאת F16) על דגמיו מגיע מתקציב הסיוע האמריקאי. הצוללות סובסדו במידה מסוימת ע"י ממשלת גרמניה. $ סיוע קונה מטוסי קו ראשון. אתה בטוח שהאמריקאים יתנו לך טילי קרקע קרקע מתקדמים? האם לא תוכל לבנות אותם בעצמך ולמקסם ידע שכבר קיים או לא קיים במערכת לדורותיה? בניגוד לטיל לטווח מסויים שיש לו יעוד אחד והוא להוביל כמה מאות ק"ג חומר נפץ או מטען אחר לטווח ידוע. מטוס קרב יכול לבצע מספר משימות שונות באותו השבוע. הוא יכול לבצע תצפית מגובה רב, הוא יכול להשתתף בקרב אוויר, הוא יכול להוביל 4-8 טונות של חומר נפץ לטווח משתנה החל מעשרות קילומטרים ועד למאות, מטוס קרב יכול לסייע בבלימת כוחות קרקע של האויב. מטוס קרב יכול לבצע עוד מספר משימות. המסקנה: אני לא רואה בטווח זמן של כעשרים שנה קדימה את ישראל מוותרת על עליונות בנושא מטוסי קו ראשון. בדגש על הסביבה שבה אנחנו חיים. ניקח דוגמא אקטואלית: מצרים - למצרים כמות דומה של מטוסי F16 לזו של חיל האוויר. יש לך הבטחון שבמקרה של לוחמה יחס האבדות יעמוד על 0-200? ואולי המצב טוב פחות ממה שאתה חושב? מול חיזבאללה\סוריה\לבנון\עזה כנראה שלא צריך יותר מ- 100 מטוסי קרב קו ראשון. ואז בהחלט אפשר להגיד: בוא נתפשר, נקטין חיל אוויר. מול מדינות דוגמאת מצרים,אירן,טורקיה (וכולן מעצמות אזוריות עם צבא חזק וגדול) אתה צריך איזשהו מכפיל כח. טעית בטפול בטרור? חטפת סטירה בפרצוף ואיבדת כך וכך אזרחים וחיילים. טעית בהבנת המציאות אל מול יום הכפורים הדבר פוטמציאלית יכול להוביל לחורבן בית שלישי או לכל הפחות הפסד של שטח דוגמאת רמה"ג. אם עסקינן בחיל האוויר, אני שואל את עצמי האם יש לחיל האוויר מספיק מסוקי סער? מספיק יסעורים? מספיק מסוקי תקיפה? אני לא בטוח האם מה שיש מספק. לגבי צבא טילים - אני מסכים שזה רעיון חיובי, אכן ראוי שלמפקד הגיס בפקוד יהיה תחת ידו יכולת להפעלה של טילים לטווח של עשרות ק"מ בלי טובות של חיל האוויר שיכול למצוא עסוק עד מעל האזניים בימים הראשונים. השאלה היא האם בנוסף או במקום? לדעתי בנוסף ואם אפשר אז בדגש על תחמושת ישראלית בכמויות גדולות עם הידע ליצר בבית בתוך זמן קצר ואולי תוך כדי שמוש. זו דעתי. אף אחד לא עוצר רגע וחושב: רגע, האם אנחנו חייבים להביס את חילות האוויר של האויב בתוצאה 200:0 בקרבות אוויר? הלא בכדי להגיע לתוצאה הזאת אנחנו צריכים להשקיע משאבי עתק ברכש ואימונים. האם יקרה אסןו לאומי אם ננצח 200:20 ? ובכסף שנחסוך - נבנה נניח 1000 טק"ק, שווי ערך להפצצה של כמה וכמה טייסות סביב השעון על יעדים נבחרים? שאלה למחשבה. ומדוע אנחנו צריכים זרוע הפצצה ארוכת טווח שכל תכילתה להביא פצצות אל יעד נתון - אם אפשר לשגר לשם טילים שיעשו את העבודה במהירות רבה יותר, באותה יעילות, ובמחיר זול בהרבה? למה באמת? קונספציה שאומרת כי מטוס הוא ורסיטלי, ניתן לשימוש חוזר וטילים הם יקרים. אבל המציאות בינתיים השתנתה. הטילים היום הרבה יותר מדויקים וזולים - הקונספציה נשארה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לוחם במיל' שאלה לוותיקי הפורום- כשאני מסתכל על השינויים הגיאו-פוליטיים סביבנו, יציבות משטרים, הצהרות של מנהיגי האזור וההפגנות בקהיר, ירדן, על הגדר עם סוריה ולבנון, אני מרגיש שאנחנו לפני עוד סיבוב גדול. השאלה למי שזוכר איך היה כאן לפני 1967 היא האם אתם מרגישים שהאווירה זהה היום למה שהיה אז? יש בכלל מקום להשוות? בוא ננסה להזכר בדברים שהיו אז אל מול המציאות העכשווית: 1) צבא מצרים מונע מכלי שיט ישראלים לעבור בים האדום, נאצר מכניס צבא גדול לסיני ומאיים לזרוק את היהודים לים, בצפון צבא סורי שתוקף מדי פעם, במזרח המלך הצעיר וההרפתקן לא ממש מבין מה נאצר בישל לו. מדינת ישראל בגבולות אושוויץ, בין גבולה לים כ- 15 ק"מ, עיר הבירה שלה מחולקת והאויב יושב בשעריה. מיתון קשה ביותר, בדיחות על האחרון שיצא מנתב"ג שיכבה את האור. בוא נשווה למצב הנוכחי: בדרום מצרים, מדינה רעבה עם אספסוף שהשתלט על הרחובות. במקום שההנהגה תנהיג ההנהגה מבצעת פחות או יותר את רחשי ההמון. הם כנראה בדרך לתלות את מנהיגם לשעבר כאלו שהתאוה הערבית לדם תפתור משהו. יש שם בעיה מבנית שלא ניתנת לפתרון של הוקוס - פוקוס. ההנהגה מבינה זאת - האספסוף לא. מכירת גז לישראל - הוא אינטרס מצרי לא פחות משהוא אינטרס ישראלי - ההנהגה מבינה זאת אבל לא מבצעת את הדרוש עקב דרישת האספסוף. מצרים שאיבדה שליטה על רב מרחביה והחלה לצופף את מנגנוניה להגן על המשטר בקהיר. בעבר הבדואים לא העזו להסתכל לקצין מצרי בעיניים - כיום הבדואים הם השולטים בסיני. הם מרשים לעצמם לירות על שוטרים מצרים. מצרים זקוקה לסיני - הבדואים לא זקוקים למצריים - חלום על מדינה עצמאית במדבריות סיני שתשען על תיירות בחופי ים סוף, סחר ותיווך בין מזרח למערב דבר שהם עשו עוד כשקראו לעצמם נבטים. לא אתפלא אם ראשי השבטים בסיני חושבים על היום בו יגרשו את המצרים ויכוננו מדינה ערבית עצמאית בסיני. הבעיות במצרים כה גדולות שפתרונן דורש עזרה חיצונית. ניסיון לגרש את השגריר הישראלי ובטול הדרישה תוך יום מבהירים את התלות של השלטון בארה"ב. במזרח, קיימת ממלכה קטנה שאינה מחפשת הרפתקאות - טוב לה עם מה שיש בידיה והיא מבינה את חומרת המצב. מי שכניה, ועד כמה הם יכולים להיות מסוכנים לשלטון הבדואי ההאשמי. על קו הירדן קיימת התישבות יהודית בת כעשרת אלפים נפש בעשרות ישובים חקלאיים. קו ההתישבות (בדגש על התישבות אזרחית) הוא קו ההגנה ארוך הטווח של ישראל מפני כל מה שיכול להגיח ממזרח בעשורים הקרובים. הערבים המכנים עצמם פלשתינאים חיים במספר אזורים בשומרון ויהודה. הם לוטשים עינים אל אדמות ישראל והם בהחלט סכון בראיה ארוכה. סוריה, טוב כרגע הם שוחטים שם אחד את השני - יקח זמן עד שיפסיקו (ולא חשוב מי יהיה בשלטון), ילקקו את הפצעים, יבנו את הצבא מחדש. לבנון, הכח הצבאי שם למד על בשרו את מחיר ההתגרות בישראל, האיום קיים, קו ההספקה מדמשק בסכנה, המתנה לבאות. אל מול אלא קיימת מדינת ישראל בה כ- 6M יהודים. הכלכלה משגשת עד כדי כך שנגיד הבנק המרכזי נאלץ להדפיס מאות מיליארדי ש"ח על מנת להגן על המטבע שלה מיסוף. את הכסף הישראלי קונים גופי ענק דוגמאת סיטי, HSBC, ברקליס, דויטשה,....... במדינת ישראל האבטלה סביב ה- 6%. המצב סביר למעט פגמים שקיימים. ההמונים לא שורפים צמיגים, לא יורים על שוטרים, לא מבצעים פוגרום דוגמאת לונדון 2011. המחאה (בחלקה צודקת) ניראית יותר כמו woodstock מאשר הפגנה. שוב האופי היהודי הנח מוכיח את עצמו - ראשי המדינה צריכים להחליט כיצד יש לאפשר לאזרחיה לקנות דירות במחירים סבירים בתוך כמה שנים. כמו כן, יש לבדוק כיצד מפחיתים את עלות מערכת ההשכלה לגיל הרך על מנת לאפשר ליותר נשים להשתלב יותר במשק - להגדיל את כמות המשרות, גודלן והמס המשולם. האם אין סיכונים? ברור שיש, רק בימים האחרונים קבלנו תזכורת שהשכנים שלנו לא שוויצרים ולא נורבגים. איומים כאן קיימים ואנחנו חייבים להחזיק בכל עת בגרזן גדול ולדבר בנועם - וכאשר לא מספיקים דברי ההרגעה והמתינות להכות בגרזן ולגדוע את ראש הנחש. עשינו זאת בעבר, ולצערי כנראה שנאלץ לעשות זאת גם בהמשך. לשנה הבאה בירושלים הבנויה.