בימים אלו או ליתר דיוק ב 19-05-67 גוייסה החטיבה שלי (חטיבת מילואים של חי"ר ) הצטיידנו
בימ"ח ששכן במפקדת חסן סלמה ליד רמלה ויצאנו למחרת באוטובוסים לאזור קציעות ניצנה
הציוד הפלוגתי ,המזון והתחמושת הועמסו על משאיות אזרחיות מגוייסות .
המח"ט היה יקוטיאל אדם ז"ל ומחלקת החה"ן שאליה השתייכתי צורפה לגדודו
של מג"ד גדוד 76 יוסקה קסטל .
בקציעות התמקמנו ליד הכביש המוליך לניצנה והעברנו את שבועיים ההמתנה בתירגולים
של כיבוש יעד מבוצר ,מלחמה בזבובים ושמיעת חדשות . אם אינני טועה קול ישראל החל
לשדר אז חדשות כל שעה במקום 3 פעמים ביום...
מתקופת ההמתנה זכורה לי במיוחד ההטעיה שעשו למצרים בעזרת טרקטורים קטנים
שגוייסו כנראה ממשקי הדרום ונסעו בשיירות ארוכות בלילה כשפנסיהם דלוקים , ממש תרגיל
קלאסי של הטעיה מתוחכמת .
כמו כן זכורים לי עלונים שחולקו לנו כדי להרים המורל ובהם תמונות של גנרלים מצריים
מבוגרים מאד עם כרס בולטת ,כמה חבל שלא שמרתי עלון כזה למזכרת .

קצת הפסקה לריענון הזכרון..

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

שימש בכביש יבנאל-כנרת בעת הפלישה הסורית

האם זה נכון שבשבתות היו כבישי הדרום מתעוררים לתנועה אזרחית של רעיות וחברות שירדו לבקר את בני הזוג? בגליון מיוחד של "במחנה" שיצא 30 שנה אחרי המלחמה, היה קטע חביב על הביקורים האלה.

.

לי ביקורים של משפחות . צריך לחזור אחורה בזמן כדי להבין את התקופה , לרוב אזרחי ישראל
עדיין לא היו טלפונים בבתים ובודאי שלא מכוניות , הקשר היחידי עם הבית היה עם גלויות דואר
וטוב שכך גם מהבחינה הצבאית וגם מהבחינה ההיסטורית של שמירת תיעוד . אם זה מעניין מישהו
אזי הייתי סורק חלק ממכתבים שקיבלתי מהבית ובהם אפשר להבין את רגשות האזרחים שבעורף .
כשאני כותב "הבית" אני מתכוון להורי שכן הייתי אז רווק צעיר משוחרר רק 3 שנים מהסדיר .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

ממתינים ומצפים ...

ועם הברדק שיש לי בניירת יקח קצת זמן ,מקווה שהערב אמשיך ואבל אל תצפה לגדולות ונצורות
ולמעשה גבורה שלי שלא היו..

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

בבוקר החמישי ביוני אנו נמצאים בואדי סמוך לגבול באזור ניצנה ולפתע בשעה 0800 בערך
זוג או רביעיה של מטוסי אורוגן עוברים מעל ראשינו נמוך נמוך וטסים בהתאם לפיתולי הואדי
לעבר סיני הבנו שמשהו קורה ,כנראה מלחמה .
חולקו לנו מזרקי אטרופין אוטומטים המופעלים בלחיצה על הירך למקרה של התקפה כימית
של המצרים וכן הצטיידנו בתחמושת נוספת וזוג רימוני יד . פלוגת החה"ן שלי פוזרה
בין מחלקות החי"ר של גדוד 76 בפיקודו של יוסקה קסטל ,כל מחלקת חי"ר קיבלה 2 אנשי חה"ן
שנשאו על גבם 2 שקיות TNT של 5 ק"ג כל אחת מוכנות להפעלה ( פתיל בטחון ,נפץ ומאיץ )
ונאמר לנו שאנו יוצאים לכבוש את מוצבי אום כתף .
בטרנזיסטורים הקטנים שמענו את נאומו של משה דיין שבו הוא מודיע שצהל נכנס למלחמה על מנת
להגן--בלה בלה בלה-- ומטרתנו אינה לכבוש שטחים אלה להחזירם בהסכמי שלום בעתיד .

שכחתי לציין שחטיבת החי"ר של קוטי ז"ל הייתה מורכבת ב3 גדודי מילאים אבל לכיבוש
אום כתף נגרעו מהחטיבה שני גדודים מילואים ובמקומם צורפו שני גדודי סדיר של הנחל .
( גדוד 112 נשלח לאזור כונתילה וגדוד 113 -לא זוכר ) .

בשעות הצהרים חולקה לנו ארוחה חמה ממטבחי שדה ניידים ואח"כ עלינו על האוטובוסים,
ונסענו על הכביש המוליך לניצנה חצינו את הגבול עד כמה שהאוטובוסים יכלו להתקדם
בגלל הכביש המשובש.
ירדנו מהאוטובוסים וכל הגדוד החל לצעוד רגלית בשני טורים לעומק סיני ,זכורני שלפתע
ג'יפ עם אריק שרון האוגדונר נסע בין הטורים מולנו כשהו מנפנף לנו בידיו .
עברנו את המוצב הקידמי של המצרים ,טרת אום בסיס ,שהשריון כבש אותו בבוקר
ושם ראיתי לראשונה את גוויות החיילים המצרים שנהרגו ע"י השריון ,השריונרים
שעמדו ליד הטנקים (שרמנים) סימנו לנו בחיוך את האות V בידיהם ואנחנו החזרנו
בתנועת אגודל זקור כלפי מעלה .
צעדנו עוד כמה קילומטרים והתמקמנו לצד הכביש עד לשעות הערב ואז החלה
הפגזה כבדה של כוחותינו על מוצבי המצרים ,נאמר לנו שזאת לא ההפגזה האמיתית
כי אם רק טיווח , האמיתית תהיה בלילה...
עם רדת הלילה החל מסע האיגוף הגדול שמטרתו הייתה להגיע אל היעד מכיוון צפון
המסע היה קשה ביותר עלינו וירדנו על דיונות חול טובעני עם מטען כבד על הגב
ממעל מתעופפים להם פגזים מצריים חלקם תאורה וחלק מתפוצצים או סתם שוקעים בחול .
האיגוף בדיונות היה בערך 8-10 ק"מ והיו לא מעט מילואימניקים מבוגרים שלא יכלו להמשיך
ונפלו אפוסי כוחות על הדיונות .שמעתי במו אוזני כאלה שאמרו שלא איכפת
להם להשאר ושיהרגו אות המצריים אבל הם לא מסוגלים להמשיך . מה הפלא ? אתה לוקח
אדם בן 35-40 מעמיס עליו חגור עם 6-8 מחסניות ,2 מימיות, רובה FN קסדה על הראש
ומנשא עם ג'ריקאן של 20 ליטר מים על הגב ורוצה שהוא יטפס על דיונות כ 8 ק"מ
כשפגזים מתעופפים סביבו ואולי בסוף יהרג ,המולדת ממש לא מענינת באותה סיטואציה.....

המשך אח"כ ( האישה מבלבלת את המוח נאלץ להפסיק )

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עמי60 ( האישה מבלבלת את המוח נאלץ להפסיק )

תגיד לה שהילדים מפורום היסטוריה מבקשים חנינה זמנית...

* תמונות מאוד דומות לאלה של החיילים הנחים ליד תעלות קשר לא מבוטנות, יש גם באלבון "ששה ימים". אין לי אותו תחת היד, אבל נדמה לי שמדובר על אותן תמונות.

.

בשעה 2200 בערך הסתיים האיגוף המתיש בדיונות והגעתו בערך לפאתי היעד ואז החלה
הפגזה כבדה על המוצבים המצריים נאמר לנו לאחר מכן שזאת הייתה ההפגזה הכבדה ביותר
שצהל ביצע מימיו ,הורידו 20 טון פגזים ב20 דקות ,כל ההרים מסביב רעדו והיו מוארים
רעש מחריש אזניים ועננים של עשן וריח של אבק שריפה .
בתום ההפגזה החלה פריצה של הגדודים לתעלות שני גדודי הנחל הסתערו על שתי
התעלות הראשונות שהיו יותר מבוצרות ,ביצורי בטון, ומאוישות ואילו גדוד המילואים שלנו
כבש את התעלה השלישית שהייתה ברובה ריקה מחיילים מצרים וגם לא הייתה מבוטנת .
לקראת הבוקר האירה השמש הכל השתתק וחשבנו שהרוב מאחורינו, לפתע החלה הפגזה מצרית עלינו
ונשמעו מעבר למוצב הכבוש , מנועי טנקים ורעש זחליליהם המתקרבים אלינו
כנראה שטנקים שלנו שקודמו לעומתם עצרו אותם ,לאחד השרמנים שלנו נדלקה רשת ההסוואה
הטנקיסטים יצאו החוצה והטנק בער לו לאיטו כ 100 מטר מאיתנו והוא לא היה המדורה היחידה
באזור . לכיוון מערב היו הרבה מדורות נוספות של כלי רכב ,טנקים ונגמשים מצריים .
יריות שנורו עלינו מקצה המוצב הבהירו לנו העניין עוד לא גמור בתוך מחפורות המכוסות בעפר
היו חיילים מצרים שסירבו לצאת ולהיכנע ופתחו באש לעברנו כשניסינו להיכנס למחפורת
לא נעים לכתוב אבל זאת הייתה הזדמנות פז להיפטר ממטעני ה TNT שסחבנו על הגב
ולהרים את המחפורות על יושביהם .
מקרה נוסף החרוט בזכרוני הוא של חייל מצרי כ-300 250 מטר מאיתנו בורח במקביל אלינו
כשהוא גורר איתו את הקיטבג שלו כל הפלוגה החלה לירות עליו ( רק מי שה FN שלו לא סתום מחול...)
ולקח כדקה או שתיים עד שפגעו בו והוא נהרג , מיד רצנו לעבר הקיטבג במחשבה שהרגנו את
השלם החטיבתי של המצרים אך בקיטבג היו רק כמה בגדים מלוכלכים ומסטינג שבור...

המשך בפעם אחרת .
מצורפים תרשימים מחוברת החטיבה

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

בכל התמונות לא מצאתי אפילו תמונה אחת של פלזמה או LCD ............

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

ביום המחרת ה 06-06-67 נשארנו עדיין במתחמי אום כתף וניצלנו למנוחה והתארגנותו
למחרת ב 07-06-67 עלינו על משאיות שלל רוסיות מסוג זיל ונסענו לכיוון אל עריש
לעסוק בטיהור העיר . מהנסיעה הזאת זכורים לי עד היום סרחון אדי הדלק וגזי
הפליטה של הזילים בדרך חלפנו ליד הרבה הרבה גוויות של חיילי אויב וכן טנקים וכלי רכב
פגועים או שרופים ביחוד בצומת ביר לחפן מחזות ממש לא נעימים למרות שאתה מתחיל היות
אדיש כלפיהם .
באל עריש עזרנו בטיהור העיר בד"כ מחיילים מצרים בודדים שנתקו או ברחו מיחידותיהם
התחבאו בבתים וירו/צלפו משם על כוחותינו גם שם ספגנו אבידות , ולאור היום יותר קשה לך
לראות את הרוגי הצבא שלך . באל עריש ראיתי לראשונה את טנקי הפאטון של צהל
הם למעשה כבשו את העיר ומיד המשיכו מערבה לתעלה .
לאחר כשבוע או יותר באל עריש שוחררה החטיבה למשך חודש ואז גוייסנו מחדש
לחודש מילואים באזור התעלה ,קנטרה ,איסמעיליה ,אזור גשר הפירדן ועד ראס סודר .
יש לי עוד הרבה חוויות אבל אני מקליד באצבע אחת ונמאס לי לכתוב אומר רק שהמראות
שראיתי ביחוד באל עריש הביאוני למחשבה שרק פסיכי שלא ראה מלחמה ירצה בה וזאת
למרות שמילואימניק מבוגר אמר לי בתקופת ההמתנה : שני תנאים צריכים להתקיים כדי
שתיהיה גבר אמיתי ,האחד -לשכב עם אישה והשני - להישתתף במלחמה .........

מצטער על כל האי דיוקים במה שכתבתי בכל זאת הרי עברו 40 שנים מאז.

עמי

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

אני תמיד טוען שדווקא הסיפורים האלה אשר לא נכתבים על ידי חוקרים או הסטוריונים אלא החייל שהיה בשטח הם המעניינים ביותר !

שתי שאלות לי (אולי קצת מטומטמות אבל בכל זאת)...


1 - מה זאת אומרת ..."באל עריש עזרנו בטיהור העיר בד"כ מחיילים מצרים בודדים שנתקו או ברחו מיחידותיהם התחבאו בבתים וירו/צלפו משם על כוחותינו גם שם ספגנו אבידות"...

איך זה מתבצע בפועל?
אתם מגיעים כקבוצה , מרכזים אותכם ואומרים לכם "עכשיו מה שקורה זה ככה..... המטרה שלנו היא...... ולשם כך זה מה שהולך להיות....." ???.......


נשמע טפשי אני יודע אך מעניין אותי דווקא הפרטים ה"טכניים" הללו...

2 - אולי קצת לא קשור אבל מסקרן אותי לדעת - איזה רימונים חילקו לכם/היו בשימושכם במלחמת ששת הימים?
היה זה כבר רימון ה 26 או שדגם אחר?


בתודה ...

לבני.

לא זוכר אם היו פקודות ברורות בקשר לטיהור ,זוכר שהמחלקה/פלוגה צעדה בשני טורים
ברחובות אם ירו עליך ניסית לאתר את מקום הירי ולהשיב אש . במלחמה כידוע יש ברדק
אחד גדול , רעש היריות , הסירחון והעשן מרכב בוער וגוויות חיילי המפוזרות פה ושם
תורמים לבילבול ולבלגן והדבר היחידי שחשוב לך זה לצאת מהעסק חי .
זכור לי מקרה אישי שבו אני וחבר טוב שלי מהמחלקה גררנו פצוע לפינת רחוב כדי
שיחלצו אותו לתא"גד ,היינו חשופים בפינת רחוב ללא מיסתור כלשהו ,רגלו של הפצוע
הייתה שמוטה בזווית משונה מכיוון שקיבל כדור בברך והוא לא פסק מלמלמל :
"יהודים הצילו ! הדם זורם " הוא חזר על ארבעת המילים הללו ללא הרף ,אם זה לא היה
עצוב כל כך זה היה יכול להצחיק .עד שהגיע החילוץ יצאה לי הנשמה מהפחד היות ואינני גיבור .

אירוע שני הזכור לי אתה יכול לקרוא בשני הקישורים המצורפים . מה שלא כתוב שם זה :
א. הוצאנו (בעידוד של הנשק ) כומר מכנסיה סמוכה למקום האירוע כדי שיחלץ את פצועינו
מהחצר ,הכומר היה שמן ומלוכלך עם צלב על הגלימה המטונפת שלו ,צרור ארוך מתוך
החצר הבריח גם אותו בחזרה החוצה .
ב. את המשך האירוע וניהול הענינים ניהל הרופא הגדודי.....

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=46059

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=45495


באמת שאיני זוכר/יודע איזה רימונים היו לנו מיהרתי להיפטר מהם בהזדמנות הראשונה.


עמי

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

תודה על הסיפור המרתק

זה לא מקרי ששני הלוחמים שנהרגו בניסיון החילוץ זכו בעיטורים, וראוי לציין את זה.

במיוחד יצוין ורדון שזכה בעיטור הגבורה ! וגם בשני צל"שים במקרים קודמים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן 77 תודה על הסיפור המרתק זה לא מקרי ששני הלוחמים שנהרגו בניסיון החילוץ זכו בעיטורים, וראוי לציין את זה. במיוחד יצוין ורדון שזכה בעיטור הגבורה ! וגם בשני צל"שים במקרים קודמים.

אני מתכוון לוורדון שהסתער לתוך מסדרון במבנה למרות שהוזהר .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

לאו דוקא על "חוסר החוכמה" שציינת, אלא על הסיטואציה שנוצרה בקרב הזה, על הגבורה
ועל חילוץ הפצועים (האם הם היו החצר של המנזר?), איך הסתיים הקרב והחילוץ ?

רק זוכר שנורתה אש אוטומטית חזקה מתוך מעמקי הבית לעבר הכניסה הראשית
של החצר בסימטה וכל מי שנכנס חטף .
ניסינו למוטט את החומה שהקיפה את הבית בעזרת זחל"ם אבל הסימטה הייתה צרה
והזחלם לא היה יכול לנגוח על "הצד" .
הכומר שהבאנו לחילוץ הפצועים היה מכנסיה שהייתה ממול לבית הנ"ל .
היה ראוי יותר לעשות "חושבים" של כמה דקות לפני הכניסה לחילוץ הפצועים שבדיעבד
התברר שהם כבר היו הרוגים .
לא זוכר איך הסתיים האירוע הגיעו כוחות אחרים ואנחנו זזנו משם .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני 1 - מה זאת אומרת ..."באל עריש עזרנו בטיהור העיר בד"כ מחיילים מצרים בודדים שנתקו או ברחו מיחידותיהם התחבאו בבתים וירו/צלפו משם על כוחותינו גם שם ספגנו אבידות"... .

האמת היא שאלה סוג השאלות שגם אותי מעניינות תמיד... ובמקרה של "חיילים מנותקים וצלפים" זו שאלה מעניינית מאוד, מה עוד שמנסיוני דווקא אלה שלחמו מולם לרוב לא שאלו את עצמם על העניין...

השאלה היא די פשוטה: פסיכולוגית די ברור שחייל "מנותק" או במנוסה, ועוד חייל מצרי פשוט שיחידתו התפוררה תחת מתקפת פתע די מוחצת (מבחינתו כמובן: סביר להניח שחיל האוויר והארטילריה פגעו קשות במערכים הגדולים), הדבר האחרון שירצה לעשות זה להתחבא על איזה גג ולצלוץ על כוחות חי"ר שנכנסים לעיר - זה פשוט נוגד לחלוטין את הדינמיקה ההתנהגותית של "חפ"ש במנוסה". אני מעריך שחייל כזה לרוב יפטר מהנשק האישי ואפילו מהמדים שהופכים אותו למטרה מיידית לנחיל של חיילים שאת רובם הוא לא יכול לראות. מעטים הם הטיפוסים שיכולים להיות לוחמים עזי נפש כאשר הם מנותקים - פסיכולוגית אתה לא חייל באותו רגע אלא פליט.

החיילים שבאמת יושבים בעמדה, מנותקים ומכותרים וללא ערוץ שדרכו מקבלים פקודות, הם "חיילים אחרים" לדעתי. מעניין לדעת הם היו אלה אנשים שקיבלו פקודות כאלה, חיילים "מנותקים" ש"הגדילו ראש" או שבכלל מה שנחשב לאש צלפים, היא אש אקראית מחייל המשיב אש לאלה שיורים עליו.

אפשרות אחרת היא שבעצם כמו בחזית המזרחית במלחמת העולם השניה, גם כאן היו מצרים שפשוט לחמו עד הסוף ובמצב שבו לא הייתה שום תועלת צבאית ללחימתם, משום שהרגישו שזו חובתם או ששנאו את האוייב אישית.

ושוב: לי אישית פשוט קשה מאוד להכנס לנעליו של חייל שלאחר שיחידתו והחזית חדלו להתקיים, הוא בוחר להלחם באופן עצמאי וספוראדי. לצערי כל האנשים ששאלתי את השאלה הזאת (בעיקר לגבי הדינאמיקה של נפילה בשבי, התנהגות מייד לאחר הנפילה בשבי, סיכון אפשרי מצד השבויים וכו') אמרו בכנות שהם לא התעמקו בה אז או מייד לאחר הלחימה והיום מאוחר מדי מכדי להסיק מסקנות.

.

מתקני צבא ומחנות וכן בית המושל בתוך העיר , ולכן טבעי הדבר שחיילים מצריים נסוגים
או בורחים מהקרבות נקלעו לעיר או רצו למצוא בה מסתור וחלקם ירו על כוחותינו .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

גם אבא שלי (כסדירניק בגדוד קורס מ"כים 906) ודוד שלי, (כסגן מפקד הסיוע הארטילרי) שירתו בה
במסגרת סיפוח, באותה מלחמה
זיהיתי לפי התמונות מהחוברת "החטיבה במלחמת ששת הימים...

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

עמי60,
Thank you very much for sharing your experiences from the war.

It's funny but some of the things you described, like the long marches in the sand reminded me of last summer's walks in the north. It makes me think that maybe confusion and soldiers not knowing what is happening, are common traits of all wars

ציטוט:

האיגוף בדיונות היה בערך 8-10 ק"מ והיו לא מעט מילואימניקים מבוגרים שלא יכלו להמשיך ונפלו אפוסי כוחות על הדיונות .שמעתי במו אוזני כאלה שאמרו שלא איכפת להם להשאר ושיהרגו אות המצריים אבל הם לא מסוגלים להמשיך . מה הפלא ? אתה לוקח אדם בן 35-40 מעמיס עליו חגור עם 6-8 מחסניות ,2 מימיות, רובה FN קסדה על הראש ומנשא עם ג'ריקאן של 20 ליטר מים על הגב ורוצה שהוא יטפס על דיונות כ 8 ק"מ

I was wondering if you could tell something about where the manpower of your reserve infanty unit, Hativa 99 HaNegev came from

Were the soldiers mostly ex-infantry soldiers from the sadir infantry brigades (Golani, Givati, Nachal?), veterns from 1948?

I see that you were armed with the FN FAL rifles, did your unit already use the MAG? in the 67 war

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

ציטוט:

במקור נכתב על ידי zragon13 עמי60, Thank you very much for sharing your experiences from the war. It's funny but some of the things you described, like the long marches in the sand reminded me of last summer's walks in the north. It makes me think that maybe confusion and soldiers not knowing what is happening, are common traits of all wars I was wondering if you could tell something about where the manpower of your reserve infanty unit, Hativa 99 HaNegev came from Were the soldiers mostly ex-infantry soldiers from the sadir infantry brigades (Golani, Givati, Nachal?), veterns from 1948? I see that you were armed with the FN FAL rifles, did your unit already use the MAG? in the 67 war

רוב החיילים שאני הכרתי היו יוצאי גולני והשאר נחלאים לשעבר ,בפלוגת ההנדסה שאני הייתי
חלק ממנה הקצינים והמש"קים בלבד היו חיילי הנדסה בסדיר .
מערך הסדיר של החי"ר בתקופה ההיא היה מורכב למיטב זכרוני מ:
חט' גולני ,חט' צנחנים וחט' נחל . גבעתי סדיר לא היה קיים בזמני .
MAG לא היה לנו , חושב שעדיין לא נכנס לצבא , היו בראונינג 0.3 ו 0.5 ומקלעוני FN .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עמי60 מערך הסדיר של החי"ר בתקופה ההיא היה מורכב למיטב זכרוני מ: חט' גולני ,חט' צנחנים וחט' נחל . גבעתי סדיר לא היה קיים בזמני .

I just figured that since you mentioned some older soldiers that were 35-40 year olds, that these might have done their sadir service in Givati before it was disbanded in the 50s or even been veterns of the other 1948 brigades

Thanks for your insight.

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

שנה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עמי60 בימים אלו או ליתר דיוק ב 19-05-67 גוייסה החטיבה שלי (חטיבת מילואים של חי"ר ) בקציעות התמקמנו ליד הכביש המוליך לניצנה והעברנו את שבועיים ההמתנה בתירגולים של כיבוש יעד מבוצר קצת הפסקה לריענון הזכרון..

וזה בעצם עשה את ההבדל !!!
(מעבר לקרבה לשואה, למלחמת העצמאות-(כולה 18 שנה), ולהרגשת העולם כולו נגדנו במדינה צרת מתניים ולרוח הציבור בחברה שהיתה אז "חברה מגוייסת".

קבלתי צו 8 ביום חמישי בלילה 17.5.67 (הייתי בירח דבש) להתייצב בתחנת רכבת דרום (רח' הרכבת) ולהגיע לבאר שבע. הייתי יחידי שבאתי עם הבגדים במזוודה. (זוכרים ירח דבש)
החברים שגם הם גוייסו צחקו ממני "מה פתאם לתרגיל גיוס אני מביא מזוודה..."
לאחר המתנה של מספר שעות בב"ש הגיעו משאיות והתחלנו לנסוע צפונה. שוב פעם החברים אמרו "אתה רואה אנו חוזרים כבר הביתה, הרי יום שישי היום"
בצומת משמר הנגב המשאית פנתה שמאלה (כוון מערב) דפקו לנהג בגג ואמרו לו "טעית הדרך לת"א צפונה, ואתה נוסע מערבה. הנהג אמר: אתם לא חוזרים לת"א אלא נוסעים למקום אחר...
הגענו לבסיס חדש של היחידה (מודיעין) צינור המים אשר נמשך מהישוב השכן לא היה מכוסה וכך שאפשר היה לשתות ולהתרחץ רק עד שעה 08:00 א"כ היו המים רותחים.
להתקשר הביתה זאת היתה משימה בלתי אפשרית. הצבא פיזר בכל הנגב אוטובוסים ישנים ומכשירי הטלפון בתוכם. ראתי חיילים עומדים שעות ומחייגים "0" (על מנת לקבל קו חוץ ) ולא עלה בידם.
אני מצאתי פטנט איך להתקשר הביתה. הייתי מחייג למרכזנית ומבקש שיחת גוביינא להתקשר.
מייד היה נוצר הקשר ואישתי (הטריה מאוד) הסכימה לקבל את השיחה ולשלם בעדה. את הסוד הזה אני מספר לכם כאן בפעם הראשונה, בתקווה שלא אצטרך עוד שרותי מרכזיה בעתיד.
אמשיך מאוחר יותר עם עוד כמה סיפורים מצחיקים מתקופת ההמתנה.

הגענו לבסיס חדש, רק צריף אחד היה והיתר אוהלים.
האוכל היה בשפע... ארוחת בוקר 2 פרוסות לחם יבשות+חצי ביצה+בצל...
פשוט לא הייתה אספקה ואנו נמצאים באמצע המדבר ממש שכחו אותנו.
אך לא נורא הסתדרנו. היינו כמה עשרות חברה, עבדנו כמו שדים במשימות שלנו.
לאחר שבוע של דיאטה חריפה מפקד מרחב רס"ן שמחה נעלם והביא איתו בג'יפ שלו אוכל טרי , ירקות ופירות. ואמר הגיע אספקה ואנו צריכים להסתדר כמה זמן עד הפעם הבאה....

לאחר כמה ימים באה הפקידה שלו ואמרה שהמפקד קנה כנראה בכספו הוא את האוכל מישוב הקרוב, היות ואישתו התקשרה אליה ואמרה:"שמחה עדיין לא הביא לי את המשכורת ואמר שטרם קיבל...הפקידה אמרה לנו שהיא בעצמה נתנה לו מזומנים ובזה הוא קנה לנו..."

מה תגידו על זה חברים? איזה מפקדים יש בצהל... באנו לשמחה ושאלנו האם זה נכון שבמשכורת שלו הוא קנה אוכל לכל היחידה?
בחוסר רצון הודה בזה ואנו אספנו כסף מכ"א עד שהשלמנו לו את המשכורת.

בפרוץ הקרבות נודע לנו שאחד הכלים שלנו הושאר בשטח עם כל הציוד הסודי אשר הצוות לא הספיק להשמיד אותו. שמחה לקח את עוזר שלו והלך לחפש במדבר הגדול איזה זחל"ם אחד נטוש על ציודו הסודי...
לא היה איתו קשר כל היום ואנו המשכנו במלחמה.
פתאם באמצע הלילה אחד השומרים הודיע כי כמה כלי רכב לא מזוהים מתקרבים למקום שלנו
(כמובן הייתה האפלה מלאה, אך היה קצת ירח)
בדרך הגישה לבסיס שלנו הקמנו מחסומים ורק מי שידע איך לנסוע היה מצליח לעקוף אותם.
במשקפת זוהו כלי רכב כמצריים ומסביב נשמע שקשוק של דריכת רובים.
להפתעתנו שלשת כלי הרכב עקפו את כל המלכודות ונכנסו ל"מגרש חניה"
נשמעה פקודה "לא לירות עדיין" לחכות לפקודה. לפתע נפתחה הדלת מהרכב המצרי
ניצנצה לאור הירח הקרחת של רס"ן שמחה....
כולם צעקו: זה שמחה, לא לירות!!!
מסביב אפשר היה לשמוע את סגירת הניצרות. שמחה הביא איתו 3 כלי רכב מצריים שלל של המודיעין מצרי. היו בו מפות של ישראל 1:100,000 מתורגמות לערבית (מדן ועד אילת אם אתם זוכרים)
הזחל"ם לא נמצא, אלא רק לאחר כמה ימים ע"י צנחנים אשר התבקשו לשמור עליו ונאסרה עליהם כניסה אליו.

פשוט הייתי מרותק. אני מצדיע לך ולכל אותו צבא אמיץ שהצליח לגבור על אויביינו ולהגיע להישגים כאלו מרשימים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.angelfire.com/ga2/kttenkaboodle3/images/stbern.gif]

גדוד 76 באימונים, שנת 1966 (לקוח מהאוסף של יוסק'ה קסטל, במרכז התמונה):


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lh6.ggpht.com/-fY0OCptL_e4/ScYOvSH-txI/AAAAAAAADYM/9yr4BgRvjME/s720/%2525D7%2525A1%2525D7%252591%2525D7%252590%252520%2525D7%252599%2525D7%252595%2525D7%2525A1%2525D7%2525A7%2525D7%252594%252520%2525D7%252590%2525D7%252599%2525D7%25259E%2525D7%252595%2525D7%25259F%252520%2525D7%252592%2525D7%252593%2525D7%252595%2525D7%252593%25252076%2525201966.jpg]


http://picasaweb.google.com/kastel2...952615639398162

לאבטח ציוד הנדסי ( 2 מפלסות וטרקטור) שהכין מנחתים למטוסים קלים לאורך התעלה
מקנטרה בצפון ועד לרס-סודר בדרום . המנחתים ענינו אותי כקליפת השום והשתדלתי לנצל
את הזמן לטיולים וצילומים ברחבי סיני . באזור קנטרה והמיתלה ישבה חטיבה 7 שהיקשתה
מעט על התנועה ,מחסומים של החטיבה לאורך הצירים הראשיים בדקו כל רכב צבאי
ובאם לא היה ברכב גלגל רזבי ,מפתח גלגלים ,מגבהה, ג'ריקן דלק רזרבי וג'ריקן מים
הם לא נתנו לעבור .... אבל המדבר היה גדול ותמיד אפשר היה לעשות עיקוף .
איכות הצילומים גרועה אבל זה מה שהפיקה הזורקי שלי .

אום כתף

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

התעלה בקנטרה ומול איסמעיליה

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

גשר הפירדאן

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

בין קנטרה לאיסמעיליה

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

המיתלה - קילומטרים של רכב וגוויות .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home