01-08-2011, 05:45
|
|
מנהל משבראש, בלשנות, תכנות ויהדות
|
|
חבר מתאריך: 04.06.06
הודעות: 33,133
|
|
|
מצד אחד אתה צודק, "בר" הוא בן, והמקבילה הנקבית שלו היא "בת", מכאן ש־"בר מזל" הופך ל־"בת מזל", "בר קיימא" ל־"בת קיימא", וכו׳.
אלא מאי? שמקור ה־"בר" בביטוי "בר לב" הוא שונה, שם הוא מלשון "נקיות", "בר לב" הוא בעל לב נקי (מאותו שורש של "בורית" = סבון), והמקבילה הנקבית שלו היא "ברה" = נקייה.
ולכן "בר לב"/"בר לבב" באמת הופכים ל־"ברת לב"/"ברת לבב".
מקור הביטוי:
"מי יעלה בהר ה׳ ומי יקום במקום קדשו? נקי כפים ובר לבב, אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה" (תהילים, כ״ד, ג׳–ד׳)
תוספת: ה־"בר" שב־"בר מינן", דרך אגב, לא קשור לשניים הקודמים. שם "בר" הוא מלשון "חוץ", כמו בביטוי "אין תוכו כברו", וכן חיית־בר להבדיל מחיית־בית.
"בר מינן" הוא מילולית "חוצה מאיתנו"/"מחוץ אלינו", המקבילה הארמית ל־"לא עלינו", ומפה בא בהשאלה הכינוי לנפטר.
יוצא מכאן, שהצורה הנקבית שלו אף היא "בר מינן", ולא "ברת מינן" או "בת מינן" או תפלצות לשוניות כאלה ואחרות.
נערך לאחרונה ע"י ShoobyD בתאריך 01-08-2011 בשעה 06:24.
|