17-02-2006, 02:48
|
|
|
חבר מתאריך: 26.11.04
הודעות: 2,109
|
|
440
בשתי המלחמות גם יחד, ששת הימים ויוה"כ, נתפס סד"כ שלל מספיק להקמת שתי אוגדות שלמות לערך אולם בפועל לא היה תקציב מספיק, כ"א מיומן מספיק או אפילו צורך ממשי במערך כה גדול, כמו כן הוחלט לשמר חלק ניכר מהסד"כ כמקור לחלקי חילוף. יחידות הטירן החדשות במילואים שהוקמו בסיני בשלהי ואחרי המלחמה היו חטיבות 320 (טירן 6) ו 889 (טירן 5), אינני זוכר כרגע את שם החטיבה הרביעית המעורבת שהוקמה מאוחר יותר בפצ"נ. בכל מקרה, לצד יחידות שהורדו מרמת הגולן וחטיבות חי"ר רבות שהוזרמו לגזרה, יחידות השלל החדשות היו אמורות לרתק ולהכיל את הארמיה השנייה בגזרה המרכזית והצפונית של התעלה ובכך לאפשר לפד"מ לרכז בגזרה הדרומית כוח גדול ואיכותי דיו הנדרש להשמדת הארמיה השלישית (תכנית "כדור בדולח"). בפועל הפסקת האש נשמרה והתכנית לא יצאה אל הפועל, למרות שחלק ניכר מהכוחות כבר התאמן למטרה זו, נפרס בשטח והיה מוכן לביצוע.
על פי תוכנית העבודה הרב-שנתית של צה"ל, "אופק", אוגדה 440 הייתה מתוכננת במקור להקמה רק ב 1976 כאוגדה מילואים שלישית בפד"מ, על בסיס רכש צפוי של טנקי מג"ח 3 נוספים מעודפי צבא ארה"ב. כוננות כחול-לבן הביאה להאצת תהליך הקמת השלד הפיקודי האוגדתי, שהתבסס בעיקרו על מטה מה"ד וסגל פו"מ (כמו שמטה אוגדה 162 התבסס על מטה מפקדת גייסות השריון) אולם ללא יחידות אורגניות כלשהן, שכאמור היו מיועדות להקמה רק שנתיים-שלש מאוחר יותר. המלחמה כאמור החלה בהפתעה גמורה ורוב חניכי פו"מ לא נקלטו באוגדה אלא התפזרו בחזרה ליחידות העבר שלהם, למפקדות השונות או שהקימו יחידות AD-HOC חדשות. למפקד האוגדה התמנה ראש מה"ד האלוף מנחם מרון וסגנו היה אל"מ מיל' אלחנן סלע, שאף קודם במהלך המלחמה לדרגת תא"ל, בדומה לאורי בן ארי בפד"מ. סלע, שמעטים זוכרים שהיה מח"ט 520 המודח במלחמת ששת הימים, החליף את סגן ראש מה"ד, תא"ל מרדכי ציפורי, שישב במקום זה במטכ"ל ועסק בתכנון והקצאת תגבורות חש"ן ובבניית מסגרות חירום חדשות (תפקיד שברמת העיקרון מיועד בעת מלחמה לקשנ"ר תא"ל דוביק תמרי, אלא שזה העדיף מסיבות ברורות להצטרף לאוגדת הגיס כסמאו"ג).
האוגדה החלה כ "כוח על הנייר" בלבד להגנת רפידים, אבטחת מפקדות ואתרים אסט' שונים וכן חסימת כבישי הרוחב השונים החוצים את סיני. בהדרגה צברה טריטוריה וכן כוחות נוספים, מיעוטם שריון, רובם חי"ר וצנחנים, מהם לא חסרו לצה"ל. מאוחר יותר, עם המעבר ליוזמה התקפית וחציית עיקר הכוחות את התעלה, החלה האוגדה להחזיק גם את החזית עצמה ואף קבלה תחת אחריותה כוחות משימה עצמאיים כמו גרניט וששון ובכך הפכה לגורם משמעותי יותר. אחרי המלחמה מוסדה אוגדה 440 על בסיס שלשת חטיבות השלל ורוכזה בהדרגה במתחם אוגדתי בין צומת רפיח לאל-עריש. לדעתי מפקדה הראשון היה דווקא תא"ל אברהם רותם ולא תא"ל ברוך הראל. בין המשימות העיקריות שיועדו לאוגדה היה תגבור מערך ההגנה הצה"לי בסיני ואיגוף ימי של חזית התעלה דרך מפרץ סואץ והים האדום לפעולה בעורף המערך המצרי, בדומה למבצע רביב ולתכנית אור ירוק רק בהיקף גדול בהרבה. למטרה זו צבר חיל הים כוחות ימיים ואמפיביים משמעותיים בזי"ס, הרחיב תשתיות והתאמן הן עם אוגדה 440 והן עם כוחות אחרים בסדיר ומילואים.
משנת 1977 והילך הייתה אמורה האוגדה להשתלב גם בתכנית אורנים לכיבוש לבנון, כאשר המשימה העיקרית שיועדה לה הייתה איגוף ימי של ריכוזי אויב (סורים ופלשתינאים) שנוצרו לאורך רצועת החוף והשתלטות על מרחב ג'וניה-ביירות-בעבדה. בגדול, האוגדה הייתה אמורה לנחות בנמל ג'וניה (בעזרתם של כוחות מארוניים ידידותיים), לנתק את הבירה הלבנונית מצפון וממזרח ולחבור לחטיבות הצנחנים שהיו אמורות לתפוס את כביש ביירות-דמשק במבצע מוסק / מוצנח רחב היקף. מתארים שונים דברו על פעולה מפוצלת בשני ראשים, כולל הנחתת כוחות גם מדרום לביירות ותפיסת הרכסים השולטים בדרום מזרח העיר, בואכה שד"ת הבינלאומי. בפועל למזלנו התכנית המגלומנית הזאת (שרבים מייחסים אותה בטעות לאריאל שרון) לא יצאה אל הפועל ובמבצע שלום הגליל התבצעה נחיתה בהיקף קטן בהרבה של אוגדה 98 במקום דרומי יותר והגיוני יותר (סיוע אווירי, גב לוגיסטי). למיטב זכרוני מפקד האוגדה בעת ההיא היה יאיר נפשי או אולי אלישיב שמשי.
|