12-04-2009, 20:59
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
|
|
|
באיחור מה צפיתי בהקלטת התוכנית. לצידי ישבו הורי שחוו את הפארהוד
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "שדור חוזר עם כתוביות ללקויי שמיעה בערוץ הראשון 11 בשבת 4/4/09 בשעה 13:00"
בנקודות שונות בעירק. המקומות בבגדד זוהו, פרנץ גרובה, ראשיד עלי ועבדולאיללה שבו והציצו מן המסך והזכרונות עלו. מנקודת מבטי - לא חידשה התוכנית רבות למעט היותה עדות מוקלטת למה שמספרים זקני רמת גן מזה שנים...
התלקחות המהומה ברחוב ראזי, הרצחנות האין סופית שבקעה מתוך 'שכנים וידידים' ברגע שהותר דם היהודים וגם גילויי גבורה ומוסר אישיים של שכנים וידידים אמיתיים אשר באומץ או בעורמה הגנו על חיי מי מן העדים. למרבה הצער - קל יותר ליטול חיים מאשר לשמרם ובודאי לייצרם ולכן התוצאה הייתה מעל ממאה וחמישים הרוגים ומאות פצועים ויש הטוענים כי המניין היה רב בהרבה מכך בקרב היהודים העניים שחיו בשולי בגדאד. הרבה יותר מספרית מבפרעות קישינב והשאלה היא אם היה המסר שקלטו יהודי בגדד מחודד יותר מזה שקלטו אחיהם משירי ביאליק 37 שנים קודם לכן.
העדויות היו מצמררות בחלקן. הילד החוזה באימו, אחותו וסבתו הנורות בזו אחר זו על ידי שוטר המסנן קללה לעבר היהודים ופלסטין, בת הדודה שביטנה מבותרת, ההמון שהופך למכונת רצח והאב המוצא בכח מתוך רכב ולא שב לעולם.
עדות מעניינת שלא מימי הפרעות הייתה זו אודות הצועדים מול המלך פייסל הראשון ומצדיעים במועל יד ו'תעוזה' יחסית בעצם הזכרה מפורשת של הקשרים בין ראשי המרד הערבי בארץ ישראל לבין המפלגה הנאצית.
הדיון העוקב היה טכני בעיקרו ונטה לעסוק בהשוואה בין הפליטות של יהודי ארצות ערב לפליטות הפלסטינית. במישור הערכי צדק דווקא נציג האתוס הפלסטיני בדיון, ד"ר ערבי ממכון ון ליר בכך כי אין לראות ביהודי ערב פליטים שכן הם באו למקום אליו נכספו. שאר ההבטים מוטב ויוותרו ליועצים משפטיים במשרד החוץ אך הפתיעה לטובה האחיזה בעמדה הציונית והעדר ההתקפלות של שאר הנוכחים באולפן למעט ראיון מוקלט ונלעג בעיני של יהודה שנהב.
אין ספק כי מרגש לצפות באלו שחוו את הפרעות מביטים בהם כשהם נטועים על אדמתם ולמרות כי מדובר בשורשי אני הרי שצריך לזכור כי שלושת ימי האימה הללו היו לא יותר משלושת ימי שיגרה בחיי יהודי בפולין ב1939 בטרם הגיעה האימה האמיתית. לי אין ספק כי באם הייתה ניתנת ההזדמנות - הייתה ההשמדה השיטתית של היהודים מבוצעת גם ביהודי עירק.
טליקו וחתולים סיפרו באשכול אודות השואה על רצון סבתן לחפש את הטוב שבאדם ולכן אספר על 'סאייד חליל' אשר הגיח מרחוב ראזי למקום עבודתם של אבי ושל דודי, הבהיר להם את המצב, הסתיר את סבי ואותם בתוך עגלה עמוסה כשהוא ישוב ליד הרכב והובילם לביתם. סאייד חליל שהוכיח עצמו כ'חליל'. בביתם עמדו הסב והחתן המבוגר ליד הדלת כשרק ספרי תהילים בידם. הם לא השלו את עצמם כי יבלמו מישהו אלא רק רצו להשחט ראשונים לכשיפרצו לבית. את חייהם הצילה דווקא אשה זונה אשר גרה בשכנות למשפחה היהודית המשכילה והמכובדת. מעולם לא שוחחו עימה קודם לכן ולא הקדימו לה שלום. היא נטלה כסא קטן וישבה בפתח הבית שלושה ימים תוך שהיא מודיעה לקבוצות הפורעים שבית זה הוא כבר שלה ומשלחת אותם הלאה. מששככה הסערה והציעה לה המשפחה אסירת התודה תגמול - דחתה את ההצעה בגאון וביקשה מהם כי כשם שחיו זה ליד זה ללא קשר קודם לכן כך גם ימשיכו הלאה.
את שמות חברי האמת השתדל אבי במשך שנים ארוכות שלא לגלות ברבים ונזהר מליצור עימם קשר מחשש כי יבולע להם. בעזרת גוגל ומקלדת בערבית ניסה לחפש מי מהם לפני כשנה אך ללא הצלחה. מן הסתם רבים מן המשכילים הנוצרים והמוסלמים בעירק נמלטו למערב או נרצחו בחילופי השלטון המרובים בבגדאד.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
