09-01-2011, 11:57
|
|
|
חבר מתאריך: 22.06.09
הודעות: 384
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי קרן-אור
"פיתרון בית הספר" למצב הזה הוא הערכה מדויקת של רמת סיכון הפיתוח (TRL- technical readiness level). כשזה מיושם, מתלוננים על בעיה 5 של "הקשקשן"- עודף ניירת
.
|
"פיתרון בית הספר" - זאת בדיוק הבעיה. ניסיון לפתור בעיות בעזרת נוהל מסודר להפליא, מביא לפתרון שהסיכון הנראה שלו מינימלי, אך הנזק העקיף גדול. ברור לי שהמשפט שאמרתי סתום מדי, לכן אני אנסה לפרט: עבודה מסודרת, באופן טבעי, מעבירה אחריות מבן האדם אל עבר אותו הנוהל. אם פעלת לפי הנוהל, מובטח שאשם לא תהיה. מצב זה גורם לכך שבמערכת נשארים האנשים שמסתדרים עם צורת המחשבה הנ"ל, אבל בדיוק מהסיבה הזאת הם אינם מעיזים לקחת אחריות ולעשות את מה שצריך ולא את מה שכתוב בנוהל הנדסת מערכת כזה או אוחר. ה"ניירת" נועדה לרכז זיכרון אירגוני ולמנוע חזרה על שגיאות העבר, אבל זה רק אחד הכלים. כאשר הוא יוצא משליטה נגרם לדעתי יותר נזק מהתועלת. לדוגמא, אם למהנדס המוביל ברור שיש בעיה מהותית עם הרכיב שהוא אחראי עליו, יש לו 2 פתרונות : לחזור על התכן מחדש תוך שבועיים של עבודה מאומצת, ללא סקרים וללא ועדות, או לעלות את הנושא באופן מסודר להנהלת הפרויקט, להציג את עלות התכן מחדש לפי כל הנהלים, משמעות הלו"ז והסיכון שנוצר. ברוב המקרים במצב זה, הנהלת הפרויקט לא תוכל לתת הוראה לפתח מחדש, כי המחיר שמוצג הוא ענק, ובד"כ ניתן להסתדר עם הרכיב הדפוק ברמה המערכתית. לכן מתקבלת ההחלטה שלא לפתח מחדש, אלא לחיות עם מה שיש. תהליכים כאלו מתרחשים באופן רציף בכל הפרויקט. ביותר מדי מקרים זה גורם להצטברות של מסה קריטית של בעיות קטנות שממוטטות את הפרויקט.
כאשר הטעות בכיוון מתגלית שנים מאוחר יותר, אין אשם ואין אחראי. כולם מרוצים מעצמם, והעניין הפעוט שהפרויקט נכשל, לא מעיב על החגיגה.
הבעיה שלי עם "פיתרון בית הספר" הוא שהוא טוב לבעיות בבית הספר בלבד.
זה נכון שהמצב רחוק מלהיות שחור, אך יש לי פחד שגם התעשיה בארץ תלך בעקבות החברה המסודרים מארה"ב וזה יהיה הסוף שלה. כי לנו אין 80 מיליארד דולר למו"פ בטחוני.
|