17-05-2011, 07:04
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 29,140
|
|
קראתי לא מעט ביקורת ציונית על הספרון "נכבה חרטא".
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Segmany שמתחילה ב ""אם תרצו" חוטאים בחרטא משל עצמם בכל הקשור למהפכה הציונית"
ביקורת של אנטי ציונים, אין כל כך מה לקרוא, הם קודם כל מזדהים עם הצד הערבי ואח"כ מייצרים תזות שיתאימו להשקפת העולם שלהם.
אבל בכל זאת, קראתי ביקורת ציוניות מימין, מ"המרכז" ובעיקר מהשמאל. את כל טורי הביקורת ניתן לסכם באופן הבא : הם מסכימים עם כל מילה שכתובה בספרון, אבל בכל זאת מסתייגים ממנו כי לא נעים להם. בכל זאת, בתקשורת כתבו ש"אם תרצו" הוא גוף ימין ולכן חייבים למצוא איזו סיבה להשמיץ, לדבר על מה שאין בספרון במקום על מה שיש בו, להתפס לשורה או שניים ולהוציא אותה מהקשרה כדי לכנות את הספרון גזעני, לכתוב שאין בספרון שום פיתרון של שלום - למרות שאין קשר בין הספרון הזה לבין פתרון הסכסוך הבלתי-פתיר. אבל מוכרחים למצוא איזו נקודת מחלוקת, הרי אחרת מסכימים עם "אם תרצו".
גם הטור הנ"ל חוטא באותה גישת "לא נעים לי להסכים איתם" שבהם חוטאים כל המבקרים שקראתי ללא יוצא מהכלל.
אתייחס לקטעים מתוך המאמר שהבאת (אני מניח כאן שאתה מזדהה עם הכתוב בו ותקן אותי אם אני טועה)
"אלא שהספרון נושא עמו בעיה מהותית אחת, המעמידה בספק גדול את התואר שלקחו לעצמם אנשי אם תרצו, כאילו הם אלו שנושאים את "המהפכה הציונית השנייה"
שים לב, כותב המאמר כותב את הספרון מנקודת המבט של מי שבודק את "אם תרצו". למה? מה זה משנה אם הספרון מצדיק או לא מצדיק את התארים שאם תרצו נתנה לעצמה? ונניח שאינו מצדיק, האם המידע שמופיע בספרון אינו נכון? נמשיך הלאה
"המהפכה הציונית הראשונה חתרה לשלום עם העולם הערבי, ונושאיה של המהפכה הציונית הראשונה ידעו ברובם כי הדרך למימושה של הציונות, כמו הדרך לשלום עם הערבים, היא דרך פוליטית הדורשת הבחנות מדויקות ואמיצות. כל זה לא קיים בספרון, ולכן, כל כמה שהוא תורם להבנת "החרטא שבנכבה", מתקיים בו הפסוק "הפוסל במומו פוסל" בכל הקשור למהפכה הציונית. כלומר, הוא חוטא בחרטא משל עצמו"
"במה דברים אמורים? בחוסר ההבחנה בין ערבים לבין ערבים. לא בין ערבים "טובים" לערבים "רעים", אלא בין ערבים כמו המופתי, שהיו חלק מצוררי ישראל ורודפי היהודים, לבין ערבים כמו הנשאשיבים, שבדרכם חתרו לחפש דרכים להכרה ופשרה עם הלאומיות היהודית. "
נכון, הספרון אינו עוסק בחתירה לשלום של התנועה הציונית ואפילו לא בתנועה הציונית עצמה,בשביל זה צריך ספר ולא ספרון, אלא כמו שמשכיל הכותב לומר "בחרטא שבנכבה". התנועה הציונית גם דגלה בהפרחת השממה, בצדק חברתי, בבניין הארץ - כל אלה מטרות טובות וראויות שלא נכנסו לספרון. משום שהספרון עוסק בנכבה. בניגוד לספרון הכחול, מלא ההשמצות של "השמאל הלאומי", הספרון "נכבה חרטא" איננו מתיימר להציג את כלל עמדות התנועה בנושאים מגוונים. בשביל זה קיימים עקרונות התנועה המוצגים באתר האינטרנט שלה - הספרון מתייחס אך ורק לחוסר הצדק ההיסטורי שבשימוש השקרי בנכבה הפלסטינית.
אין להכחיש שהיו בישראל המנדטורית גם ערבים שוחרי שלום, אך כוחם היה זעום. אני מודה שאני לא יודע שום דבר על משפחת נאשאשיבי, אבל אני כן יודע שב - 1948 כשהיישוב היהודי הסכים לקבל , בכאב רב, את תוכנית החלוקה שהותירה בידו שטח זעום של ארץ ישראל, לא הייתה שום אופוזיציה ערבית משמעותית שקראה לעשות את אותו הדבר. לכן משפחת נאשאשיבי לא רלוונטית לעניין הסברת האסון שהביאו על עצמם ערביי ארץ ישראל. משפחת חוסייני והמופתי האנטי יהודים ובעלי ההשפעה הרחבה דווקא כן. הם אלה שאירגנו את מאורעות ה"מרד הערבי", הם אלה שהתנגדו לחלוקה והם אלה שמייצגות באופן נכון את שיתוף הפעולה בין הלאומנות הערבית לאסלאם הפוליטי שבחר לפעול נגד היהודים בארץ ישראל.
האם כותב המאמר ציפה מ"אם תרצו" שתוסיף למסמך הנכבה חרטא נספח בשם "שוחרי שלום ערביים" בו תופיע רשימת כל המשפחות הערביות שתמכו בפשרה עם היישוב היהודי גם אם לא היה להן כוח פוליטי ממשי? איך זה רלוונטי לעניין הנכבה חרטא?
_____________________________________
“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”
|