עברו כבר ימים אחדים ולארגוני זכויות הנשים היה זמן להתארגן, לחשוב, לכנס מסיבות עיתונאים ולהוקיע את האלימות הבין מינית שקיבלה ביטוי חריף באירועי אלטשולר אופנהיימר בתחילת השבוע.

היה להן זמן אך הן התמהמהו, היססו ובעיקר, שתקו שתיקת כבשים רועמת ומבישה.


אז יש לי משהו לומר לכן גבירותי:

אתן גבירותיי הנכבדות, זוכות ממני (זכר אלפא עב עורף) לגיבוי מלא כל השנה.

בניגוד לסטיגמות, אני דווקא סבור שמגיעות לכן זכויות שוות (בכל תחום) לזכויות הגברים ואני סבור שגבר שמכה אתכן ולו פעם אחת, חייב לתת על כך את הדין ולעבור (ורצוי שזה יקרה בכלא) טיפול פסיכולוגי עד להחלמתו המלאה מהדחפים האלימים.

אני גם סבור (אם זה מעניין אתכן), שאנסים מורשעים יש לסרס (סרוס מלא ולא כימי) ושאת ידיו של גבר מכה רצידיביסט, יש לכרות מעל המרפק.

דווקא מסיבה זו אני מאוכזב מכן.

ציפיתי מכן, לאותה לויאליות שאתן זוכות לה ממני ומחברי לגזע הגברי.


אבל בשתיקתכן הלא רועמת, אכזבתן אותי עד בלי גבול.

מדוע נדם קולכן כשגבר הוכה בידי אשה לא כתגובה לאלימות מצידו אלא כנקמה אלימה ויצרית על אירוע פוליטי שאירע כמעט 4 שנים קודם לכן?

הייתכן שאתן, בסתר ליבכן מצדיקות אלימות, כשהכיוון שלה הוא הכיוון "הנכון"?

לא. בנות יקרות. זכות השתיקה לא נתונה לכן כי אתן קשורות מאד לנושא (טוב, המלה "קשורות", קצת לא מתאימה...).

הרי לא תרצו לשמוע מאיתנו גיבוי או סממני התעלמות כשאחד מחברינו "סוטר קלות" על לחיה של מי מחברותיכן שהעליבה אותו. נכון?

קומו והשמיעו קולכן עוד היום (היום עוד לא הסתיים) ואל תחכו למחר. אל תרמסו את כבודכן בשתיקה פחדנית ומהוססת. קומו ותצעקו נגד אלימות. כל אלימות. גם כשהיא מצידה של אחת מחברותיכן.